דיון הסדרה המיתולוגית ממלכה במבחן - במבחן הסדרה המיתולוגית

פעם @סיפור8 אמרה שהיא רוצה לכתוב ביקורת על פחות או יותר של דבורי רנד.
ומאז אני מחכה.
הוא אחד הטובים ביותר שקראתי.
מהיכרותי המעטה איתה, עדיף שתקדיש את הזמן לסיום הספר שלה.
ביקורות הן מעניינות וכו' (תמשיכו לבד עם דמיונכם הפרוע), אבל אני רוצה ספר ביד. ויש לה אחד, מסקרן מאד, בתהליכי כתיבה.
 
מהיכרותי המעטה איתה, עדיף שתקדיש את הזמן לסיום הספר שלה.
ביקורות הן מעניינות וכו' (תמשיכו לבד עם דמיונכם הפרוע), אבל אני רוצה ספר ביד. ויש לה אחד, מסקרן מאד, בתהליכי כתיבה.
אם זה הספר שאת הטיוטה שלו קראתי - אז באמת עדיף שהיא תסיים אותו ותוציא אותו, כמה שיותר מהר ;)
 
אם זה הספר שאת הטיוטה שלו קראתי - אז באמת עדיף שהיא תסיים אותו ותוציא אותו, כמה שיותר מהר ;)
את גם שותפה??? איזה כיף. רק שמשום מה אני מחכה הרבה זמן לפרק הבא. אבל אולי אני צריכה להפסיק לחכות ולהתחיל ללחוץ. הנה שולחת לה מייל :)
 
באתי לשאול כאן אם הספר אחד אחד של קינן מכיל סיפורים אמיתיים.
אבל לא.
כבר אין צורך.
התחלתי את השלישי.
מרגישה במאדים, הולכת לברר מה המסר וממשיכה הלאה : )
אבל אולי אני צריכה להפסיק לחכות ולהתחיל ללחוץ. הנה שולחת לה מייל :)
אל תלחצי כדי שלא תילחץ.
אחרת, יהיה לכן ביקורת על הספר : )
 
אל תלחצי כדי שלא תילחץ.
אחרת, יהיה לכן ביקורת על הספר : )
לחץ זה טוב למערכת. להראות שאני חיה וקיימת, לתת לאחרים להבין שאני מחכה, למקרה ששכחו.
מה היא תעשה איתו? זו כבר בחירה שלה 😏
 
באתי לשאול כאן אם הספר אחד אחד של קינן מכיל סיפורים אמיתיים.
אבל לא.
כבר אין צורך.
התחלתי את השלישי.
מרגישה במאדים, הולכת לברר מה המסר וממשיכה הלאה : )
מה מכיל הספר אחד אחד:
מליונרים קריזיונרים שמורישים את כספם לאברכים מרודים
בכפוף לתנאי מופרך כלשהו שהאברך נאלץ לסרב לו מסיבה אידאולוגית
ואז כמובן הוא מקבל את הכסף בדרך ניסית אחרת

יש עוד כמובן
אבל זה חוזר שם כמה פעמים
ספר מעולההה בעיני
רק קצת כעסתי שהיא לא הודיעה מראש שהסיפורים התפרסמו בעבר. את רובם הכרתי ממוספי סיפורים.
החרדי הראשון במאדים נראלי מספר 1 בספר הזה
 
נערך לאחרונה ב:
בתמצית , מה מכיל הספר אחד אחד:
מליונרים קריזיונרים שמורישים את כספם לאברכים מרודים
בכפוף לתנאי מופרך כלשהו שהאברך נאלץ לסרב לו מסיבה אידאולוגית
ואז כמובן הוא מקבל את הכסף בדרך ניסית אחרת
אוף. נשמע כמו 'אין הזדמנות שנייה' בגרסא מקוצרת ומפורטת אינטואיטיבית. אני רק מוצאת את עצמי בשתי תהיות לגביו:
1. איך הקוראים לא בחרו לדעת עוד קצת על נתן ורק בחרו לרוץ עם ההתרחשויות.
2. למה הסיפור ירד למגרסה? למה?? (כן, אני יודעת שזה בגלל 1. בכל זאת ציפיתי ממנה שתעמיק שם את הקטעים והרקע ותעניק לנו ספר טוב)
 
בעז"ה

אם זה הספר שאת הטיוטה שלו קראתי - אז באמת עדיף שהיא תסיים אותו ותוציא אותו, כמה שיותר מהר ;)
לוטם לא נראה לי שאתן מדברות על אותו סיפור... את מדברת על הסיפור שהיה כאן בפרוג, לפני כמליון שנים בערך? עם יצחק וקלם?
זה היה סיפור שאהבתי:)


לחץ זה טוב למערכת. להראות שאני חיה וקיימת, לתת לאחרים להבין שאני מחכה, למקרה ששכחו.
חחח. את מלחיצה בצורה נחמדה אני חייבת לומר:)


אחרת, יהיה לכן ביקורת על הספר : )
אני היחידה שקצת נחרדה בשקט מהביקורות כאן? חחח. בתור כותבת, אני מתכוונת. הביקורות עצמן מעניינות ומעוררות מחשבה. אבל לחשוב שמתישהו אולי הספר שלי יונח על שולחן הניתוחים... וכל מי שכתבה קצת יודעת איזה מאמץ סזיפי ולא נורמלי זה לכתוב:sne:

פעם @סיפור8 אמרה שהיא רוצה לכתוב ביקורת על פחות או יותר של דבורי רנד.
ומאז אני מחכה.
הוא אחד הטובים ביותר שקראתי.
תודה על התזכורת, בעז"ה אעשה השתדלות להגיע לזה.
 
אני היחידה שקצת נחרדה בשקט מהביקורות כאן? חחח. בתור כותבת, אני מתכוונת. הביקורות עצמן מעניינות ומעוררות מחשבה. אבל לחשוב שמתישהו אולי הספר שלי יונח על שולחן הניתוחים... וכל מי שכתבה קצת יודעת איזה מאמץ סזיפי ולא נורמלי זה לכתוב:sne:
הפוך. בתור קוראת ביקורתית אני יודעת ב100% שאם הייתי קוראת את הספר שלי היו לי ערימות של ביקורת, וזה ביקורת שככ הייתי רוצה לשמוע כדי לתקן את מה שצריך, אבל אפחד לא נותן לי את הביקורת הזו. וגם ממני היא לא באה כי אני לא אוביקטיבית לעצמי.
 
תודה ניק. חשפת לי מעט שבמעט.
כן @סיפור8 אפשר לומר שהפחד הזה נוגע גם בי. אבל היי! אם יכתבו ביקורת וידרסו כל בחירה של הגיבור שלך - תמיד תזכרי שזה אומר שהעלילה נגעה באנשים ולא נחנקה תחת ערימות אבק.
הידד לנו! אם וכאשר 🤔
 
הפוך. בתור קוראת ביקורתית אני יודעת ב100% שאם הייתי קוראת את הספר שלי היו לי ערימות של ביקורת, וזה ביקורת שככ הייתי רוצה לשמוע כדי לתקן את מה שצריך, אבל אפחד לא נותן לי את הביקורת הזו. וגם ממני היא לא באה כי אני לא אוביקטיבית לעצמי.
הביקורת הכי טובה תגיע מטעם העורכת הספרותית. והלשונית. תהיי בטוחה בזה. כל כך טובה שבשקט בשקט, בלי להרגיש בכלל, את תפתחי כלפיה רגשות שנאה (בהתחלה, עד שתביני את הקונספט וזה יירגע).
כמו שאמרתי פעם למישהי שהתלוננה על ביקורת שקיבלה (לא ממני, כן?) - מותק, אני משלמת על זה כסף...
 
פשר לומר שהפחד הזה נוגע גם בי. אבל היי! אם יכתבו ביקורת וידרסו כל בחירה של הגיבור שלך - תמיד תזכרי שזה אומר שהעלילה נגעה באנשים ולא נחנקה תחת ערימות אבק.
הידד לנו! אם וכאשר 🤔

כמובן!!
ביקורות נכתבות רק על ספר טוב
ספר בינוני ומטה לא זוכה להתייחסות בכלל😑
 
אני היחידה שקצת נחרדה בשקט מהביקורות כאן? חחח. בתור כותבת, אני מתכוונת. הביקורות עצמן מעניינות ומעוררות מחשבה. אבל לחשוב שמתישהו אולי הספר שלי יונח על שולחן הניתוחים... וכל מי שכתבה קצת יודעת איזה מאמץ סזיפי ולא נורמלי זה לכתוב:sne:
במקרה הזה מסכימה עם:
הפוך. בתור קוראת ביקורתית אני יודעת ב100% שאם הייתי קוראת את הספר שלי היו לי ערימות של ביקורת, וזה ביקורת שככ הייתי רוצה לשמוע כדי לתקן את מה שצריך, אבל אפחד לא נותן לי את הביקורת הזו. וגם ממני היא לא באה כי אני לא אוביקטיבית לעצמי.
ויותר מזה. כשאני מתקדמת עם הספר שאני מקווה להו"ל, הידיעה שבוודאות יבקרו אותו ויטחנו את כל מה שלא מדויק בו - ממריצה אותי דווקא כן להתקדם. להוציא.
ללמד את העולם שאף אחד לא מושלם. כשמותר ומתבקש לבקר יצירות, זו הדרך ללמוד שכולנו חסרים.
ואולי, באיזה מקום פנימי וכאוב, אני מחכה לשמוע את הקהל אומר לי: היי, כולם יודעים שאת לא מושלמת. את יכולה לשחרר את השאיפה המוגזמת הזו.
הם קראו את הספר שלך כמו שאת, בידיעה שאף פעם לא תוציאי ספר מושלם באמת.
 
מה היא תעשה איתו? זו כבר בחירה שלה
ואוי לאותה בחירה!
את מסוגלת לכתוב משהו תחת מכבש לחצים סביבתיים?
החרדי הראשון במאדים נראלי מספר 1 בספר הזה
מספר 1 בדמיון את מתכוונת כנראה.
אפילו היא מודה בכך בשורה האחרונה של הסיפור.
ללמד את העולם שאף אחד לא מושלם. כשמותר ומתבקש לבקר יצירות, זו הדרך ללמוד שכולנו חסרים.
.So I'm not perfect, who said that's what I'm supposed to be"
".No I'm not perfect, you said that's what you want from me
זה מה שעלה לי עכשיו אוטומטית 😉
המשפט שלך חזק ביותר!
 
ואוי לאותה בחירה!
את מסוגלת לכתוב משהו תחת מכבש לחצים סביבתיים?
מכבש הלחצים שלי מגיע מעצמי, האמת. אז אינלי מושג אם זה טוב או רע. שני פרקים לשבוע. קשה, אבל סיפוק לא נורמאלי.
(ומכבש לחץ נוסף - אם לא עשיתי שעתיים יומיות במטלות הבית - אין מחשב. אין!!!)
 
יש לי הרבה מה להגיד על הספר הזה... אבל חושבת שמן ההגינות שאלך לרענן אותו שוב כי קראתי אותו בדיוק פעם אחת.

אשמח לשמוע
וגם את הבנת אותו

הבני שהכל מבוסס הרה מושגים בהקבלה
משמעויות על משמעויות מורכבות
 
אשמח לשמוע
וגם את הבנת אותו

הבני שהכל מבוסס הרה מושגים בהקבלה
משמעויות על משמעויות מורכבות
לוחמי התמורות הוא ספר מדהים ששווה קריאה!
יש בו אכן הרבה משמעויות נסתרות, סגנון אלגורי סטייל יעל רועי ('מחלק התמונים' ועוד).
אשמח לתרום את חלקי לסקירה עליו. (כפוף למגבלות הזמן והעיסוקים).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן


סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים.

מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה, ומתוך הערכה לסדרה עצמה — בחרתי לבחון אותה מחדש, ללוות כל ספר בניתוח מעמיק, להדגיש את הראוי הדגשה ואת המיוחד בה שניתן ללמוד ממנו (ויש כל כל הרבה) ולהציב מראה גם מול המקומות שבהם לדעתי היא חוטאת למה שהיא בעצמה ניסתה להיות: מדויקת, עמוקה, מוסרית.

הביקורות נכתבות בגובה עיניים, מתוך ניסיון להרחיב את הדיון הספרותי החרדי בלי להקטין או לבטל. הן כוללות הערות סגנוניות, ניתוחים תמאטיים, דמויות, עלילה, וגם קצת סרקזם עצמי. נשמח לשמוע גם אתכם — האם הרגשתם כמוני? האם דווקא הפוך?

(הביקורות מופיעות בתגובות לפי סדר הקריאה: איסתרק, מהללאל, יוזבד (שני החלקים יחד), פדהאל. ולבסוף – סיכום על הסדרה כולה.)

חשוב לי לציין, ולו רק למען תפארת הקריאה :)
אף שבכל ביקורת אני מתייחסת לספר מסוים, הקריאה שלי אינה "נקייה" או מנותקת. כבר בכתיבה על איסתרק, אני קוראת אותו לא כקוראת תמימה, אלא כמי שכבר מכירה את הסדרה כולה. זו בחירה מודעת — שמביאה איתה גם סיכון וגם רווח. מצד אחד, היא עלולה לטשטש את חוויית הקריאה הראשונית והבתולית. מצד שני, היא מאפשרת לי לחרוש את הסדרה לרוחבה ולעומקה: לזהות קשתות תמטיות, מבנים חוזרים, הדהודים פנימיים ורעיונות שמתפתחים לאורך זמן. כך הביקורת לא רק עוקבת אחר כל פרק בפני עצמו — אלא גם משרטטת את הדי.אן.איי של הסדרה כשלם.
בין קווי הרוחב - ממזרח למערב
אנחנו מתחילים עם שני קווי עלילה מקבילים – אחד במזרח, ברוסיה הלבנה, עמוק בתחום המושב היהודי בתחילת המאה ה-19, והשני במערב ארה"ב, היכן שהאומה האמריקנית מתהווה לה בכור היתוך של מהגרים, כאילו-דמוקרטיה, נהנתנות ותאוות ממון. ועל הדרך מנסה ליישב את המערב הפרוע: סחוף הרוחות, רצוף הנופים מעתיקי הנשימה ושורץ האינדיאנים.

כבר מהרגע הראשון במערב יש הרגשה של חבית אבק שריפה שעומדת להתפוצץ בכל רגע. מן תחושת דריכות שמחזיקה את הקורא על הקצה ולא מניחה לו לסגור את הספר.
במקביל, כבר מהרגע הראשון במזרח, יש תחושת טרגדיה משפחתית ממשמשת ובאה – והיא באה, מהר. על רקע גזירת הקנטוניסטים הנוראה שהטיל ניקולאי הראשון בשם עיקרון השוויון המקודש, לפיו גם היהודים כאזרחי האימפריה הרוסית צריכים להעלות מכסה משלהם לצבא האימפריה.

הפרקים הראשונים בספר עוברים בציפייה דרוכה לרגע בו שני קווי העלילה ייפגשו, ויש לציין כי הסופרת מצליחה למתוח את הזמן עד לרגע בו הקורא אומר לעצמו: "אוקיי, סגור סופית שגדליה זה פיוטר, ופיוטר זה גדליה".
זה מהלך מבריק, מחושב עד הקצה וראוי מאוד להערכה.

חיסכון מופלא בזמן - והעט הנובע של קינן
הכתיבה, כיאה למיה קינן, משובחת ויפהפייה. בספר הזה במיוחד היא מצטיינת בהתאמת משלבים וסגנונות דיבור שונים לדמויות שונות. כל דיאלוג מסייע לאפיין עוד קצת את הדמות ולהעמיק את ההיכרות עימה. הלוואי על כל מושך בעט יכולת כמו שלה לספק תיאורי נוף מוחשיים, שיח קולח וזורם ותיאורי סצנות שמוסיפים המון אינפורמציה – באופן הכי מתוחכם ועקיף, אבל גם הכי יעיל ומהיר שמכניס לקורא מקסימום אקספוזיציה במינימום מילים.
אומנות של ממש.

שניים-שניים באו - צמדים ומראות שבורות
לפי תיאוריה ישנה שלי עוד מימי "ממלכה במבחן", מיה קינן מחבבת צמדים. גיבור וסייד־קיק, חברים/אויבים או כל זיווג אחר.
כאן יש לנו שני צמדים מרכזיים ועוד צמד בונוס:
הראשונים הם צבי הירש וזעליג – הציניקן והעבדקן, על תקן זוג משקפיים יהודיות שדרכן נחשפת דמותו המבלבלת של המלווה שלהם, שמסייע להם להשיג גט כי הוא נראה גוי. ובתמורה, כמו יהודים טובים, הם מפתחים תיאוריות על זהותו.

הצמד השני – פיוטר ברנוב וגדליה כגן. זהים במראה החיצוני (כשגדליה נאלץ לגלח את זקנו), ומייצגים מהות ניגודית של אחים/יריבים, שמבלבלת את הקורא.
רק שמשהו טיפונת חורק פה – הדמיון לדמות ישנה ועלומה. אותו גיבור יהודי יפה תואר ובעל קול נדיר, שמסתיר אותו כדי לשרוד. והוא במקרה גם ממש דומה בקלסתרונו לקצין נאצי מטורף וחולה קנאה. מוכר למישהו ?

והבונוס ? יולי וולודיה שני הקנטוניסטים המבוגרים שזיכרון נרות השבת של אמא כבר עמום בליבם. המפגש של גדליה והתהליך שהוא עובר מולם הוא היפה והעדין ביותר בכל הספר כולו. וולודיה ויולי שאי אפשר שלא לאהוב אותם, משמשים ככלי עלילתי מדויק - אך כזה שעומד בפני עצמו - ומראים לגדליה כמראה צלולה, למי ולמה הוא יכול להפוך להיות בהינתן מספיק שנים בצבא הצאר ירום הודו.

ובינות לזוגות החינניים, המעצבנים ומכמירי הלב, משהו טיפונת חורק פה – הדמיון לדמות ישנה ועלומה. אותו גיבור יהודי יפה תואר ובעל קול נדיר, שמסתיר אותו כדי לשרוד. והוא במקרה גם ממש דומה בקלסתרונו לקצין נאצי מטורף וחולה קנאה. מוכר למישהו ?

הלוך ובכה בעולם החדש – וסוף סוף נשיות של ממש
שני קווי העלילה ממשיכים להשתלב. הצמד היהודי מלווה בגוי המסתורי למערב אמריקה – הם בגט, הוא בדרכו המסתורית. ובינתיים במזרח: גדליה, האברך הצעיר, זה עתה זכה בבת ומיד נחטף לעגלת הקנטוניסטים.

הבחירה בקו עלילה העוסק בגט אינה מקרית. מעגן מול משחרר – והנה גדליה, שכמה שנישואיו מאושרים, מוסר לאשתו גט כריתות כדי שלא לעגנה. ההקבלה מכמירת לב.

חוה, אשתו, מפתיעה לטובה – דמות נשית חזקה ובעלת תושייה שלא נכנעת למסגרות התקופה. "נשים בנות המאה ה-19 למטבח" תגידו לסבתא שלה.
מרת חוה כגן שתחי' חיה בגפה בסנט פטרבורג, מבקרת את בעלה במחנה הצבא, מחלקת ספרים, מחלצת יתומים, ובאופן כללי – מצפצפת על העוילם, על מוסד הכנסיה ועל הצאר ירום הודו.

גדליה עצמו הוא דמות שאי אפשר שלא לאהוב – אבל גם קשה להבין. נקיפות מצפון, הקרבה עצמית, מוסריות בלתי מתפשרת – ומנגד: דמות שטוחה למדי לאורך זמן. קצת קשה להכיל את זה ביחס לדמות שעוברת מסע כל כך קיצוני.

הוא מציל יהודים, שר כזמיר, מציל נסיך ונקלע למלחמת קרים. לבסוף, בעקבות הסתבכות עם פיוטר ברנוב, נאלץ לרצוח ולברוח לאמריקה בזהות בדויה. בארה"ב – אנטישמיות, שודדים, אינדיאנים ושלטון צבאי.


בין נוצה, תפילין ותפילה – וסליחה, אפשר שאלה ?
קו העלילה האלילי עם האינדיאנים והתפילין... מה. זה. היה ?זה התחיל כמו משהו טוב, והרגיש כמו קריצה לאינדיאנים של אנטוניו בן לואיס מ"המסע אל קצה הארץ" של דבורי רנד, שאיכשהו היו קשורים לעשרת השבטים האבודים מעבר לרכס הרי הקורדילירה.ובכלל, אינדיאני עם נוצה, קול צווחה פראי ומחרוזת חרוזים תמיד נותן איזו תחושה מיסטית נחמדת. מוסיפים לזה תפילין עתיקות שאיכשהו צנחו לידיו וזה נשמע כמו פתיח לקו עלילה צדדי ומסתורי.
ואז זה נגמר בקול ענות חלושה וענן קטורת עבודה זרה או מה שזה לא יהיה שהאינדיאנים עשו כשהם לא קירקפו במרץ את חיוורי הפנים או נטבחו בהמוניהם. אז בשביל מה ?
נכון שזה מגניב להשאיר קצוות פתוחים, שמשאירים חומר למחשבה, אבל זה לא קצה פתוח מהסוג הזה. סתם הרמה להנחתה שיצאה לגמרי מחוץ למגרש...

ולצד זה – תסלחו לי – קצת עייפתי מגיבורים יפי תואר. גם עם אף נשרי, שיניים עקומות, אפשר לכבוש את הלב. או לפחות לייצר אמינות. אין לנו צורך לדעת איך נראה הקנקן של הגיבורים שלנו. אנחנו יכולים לחבב אותם גם כך.

המיליטריסט, היהודים - והילדים האבודים
גזירת הקנטוניסטים לא הונחתה סתם – היו לה זרועות. אנושיות ויהודיות. הצאר ניקולאי, מיליטריסט קנאי וציניקן חסר מעצורים, יצר מערכת שבה המנהיגות היהודית המקומית נאלצה לבחור את קורבנות הגזירה מבין בני הקהילה שלה – ממש כמו שהנאצים דרשו מהיודנראט להרכיב רשימות גירוש. ובחירה כזו, מיותר לומר, אינה רק נוראה – היא ממיטה שבר מוסרי בתוך החברה עצמה.

הסופרת רומזת לכך פה ושם, במילים ספורות. אבל הסיפור הזה – על הקונפליקט הפנימי, על הבגידות בתוך הבית, על השיקולים הנואשים של מנהיגים חסרי אונים – כמעט ואינו קיים בספר. הוא מוזכר כמעט ברמז. וזו החמצה. ההיבט הזה של הגזירה היה יכול להעניק לדמותו של גדליה עומק נוסף: לא רק גיבור הנאבק ברשע החיצוני, אלא אדם שנאלץ לבצע בחירה נוראה בתוך מציאות קהילתית מורכבת, מושחתת לעיתים, מרובת פנים.

חשיפה ישירה יותר לא הייתה פוגעת – להיפך. היא הייתה מעניקה עומק מוסרי לספר כולו, וגם מוסיפה שכבה קריטית של כאב, ואף מחדדת עוד יותר את משמעות בחירתו האמיצה של גדליה שבחר שלא יחליפו אותו באיזה ילד יהודי שאף אחד לא ידפוק על התיבה בבית הכנסת ויזעק לאן הוא נעלם.
אולי זו ציפיה מוגזמת שלי וגם ככה יש לגדליה צרות מפה ועד יקטרינבורג.

אז מה יש לנו כאן?
ספר עשיר, חכם, סוחף. כתיבה מעולה, תחקיר מצוין, עלילה מפתיעה ומרעננת לכל אורכה כמעט אם כי הטוויסט הסופי בה די צפוי. למיילך השובב כתוב על המצח באותיות קידוש לבנה "אני האקדח של צ'כוב בסיפור הזה". ואם במערכה הראשונה הוא עשה תעלולים לגבאי רע הלב, ברור לקורא לאורך כל הספר שהוא הולך לירות במערכה האחרונה.
מה עוד ? חלקים היסטוריים שקצת כופפו ושויפו, דמות ראשית שלעתים נשארת דקה מדי, וקו עלילה אינדיאני שצריך היה לחתוך בעריכה.

אבל מעבר לכל – זה ספר שדורש מהקורא ריכוז, סבלנות, ונכונות להפליג איתו רחוק. וזו מחמאה רצינית.

מומלץ בחום :)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה