חיפשתי קצת ומצאתי:
ליו בולין נולד בשנת 1973 בפרוביניציית שאנדונג ,גדל בעוני .
הוא בוגר האקדמיה לאמנות יפה בשאנדונג 1995 .כצעיר ניסה למחות ולעורר ,הוא עבד כמורה לאמנות
במחוז הולדתו שאנדונג וניסה למצוא ביטוי לעצמו באמנות .הוא חש כאדם שקוף ,בודד ומנודה חברתית בתוך מיליוני הסינים .לדבריו :"קל להיבלע בהמון הסיניים " .
המשיך לתואר שני באקדמיה לאמנות יפה בשאנדונג 2001 .
לפני כארבע שנים ,התמקם ליו בולין בכפר דייגים קטן ועני בפרפרי הבירה הסינית ופתח סטודיו קטן .
כשפרק חפציו הגיעו לכפר פקחים של עיריית בייג'נג וריססו על הקיר החיצוני של הסטודיו את המילה בסינית "צ'אי " = מיועד להריסה .כל הכפר כוסה בכתובות הגרפיטי הללו ולמחרת החלו הדחפורים בהריסת הכפר כהכנה לאולימפיאדה .
ליו בולין ההמום מיהר החוצה עם שני חברים שלו ובעזרת פחיות צבע החלו חבריו לצבוע אותו כולל פניו ובגדיו במשיכות מברשת גסות ,מספר שעות לקח להם לצבוע אותו והוא נבלע בין ערימות לבני הבתים ,דמותו הלכה ונעלמה מחד ומאידך זו הייתה מחאתו וזעקתו בשמו ובשם הכפריים על הריסת הכפר .
הוא ירה את יריית הפתיחה למאבקם ורבים מהם יצאו לרחובות ובניגוד מוחלט לרוב המחאות בסין ,מחאה זו לא הושתקה ונשאה פרי : הרשויות חזרו בהם מההחלטה להרוס הכפר .לדברי ליו בולין :
"האדם בסין הוא אפס ,כלום.אבל משהו בי השתנה ,תוך כדי שנעלמתי ,מצאתי את עצמי " . . .
הוא הפסיק לחפש את עצמו ומצוייד במצלמה החל להסתובב ברחובות בייגי'נג בחיפוש אחר מקומות להיעלם בהם כמו : תחנות כוח ישנות ,חומות מתפוררות ועוד .
תהליך העבודה שפיתח הוא תהליך ארוך מאד של שעות ארוכות ומתישות .הוא משרטט על דפי נייר תוכניות מדוייקות כמו היכן הוא יעמוד .הוא מתמרח בחומר שמנוני שמגן עליו מהחומר הכימי של הצבעים שנצבעים עליו .תהליך הצביעה עצמו עורך עד עשר שעות והופך למיצג רחוב שמושך עוברי אורח שמביטים בתהליך המרתק של הצביעה .
הוא נעלם ומתמזג בתוככי קפלי הדגל הסיני ,בתוך תא טלפון ,בדחפור ענק ועוד .
התמונה היחידה שבה נעזר בכלי הפוטושופ מאילוץ היא התמונה שטומנת בחובה מחאה בוטה כלפי השלטון –זו התמונה שפניו גלויים וחשופים (יוצא דופן לעומת התמונות האחרות שלו שפניו לא חשופים) (זה הצילום השלישי שהעליתי )
תמונתו בעזרת הפוטושופ מכסה את הפורטרט הענק של המנהיג המיתולוגי של סין –מאו דזה דונג המשקיף על כיכר טייאנמן המפורסמת בבייגינג שלפני 20 שנה התפרסמה בגלל הטבח האכזרי שטבח הצבא הסיני במאות סטודנטים מפגינים .כדי לבצע הצילום הזה הוא נעזר בפוטושופ משום שלו היה מבצע זאת בכיכר עצמה כמו בפרוייטקים האחרים הוא היה נעצר על ידי השלטונות .
המעניין הוא התהליך המתרחש כיום בסין כלפי האמנות והאמנים .אמנים סיניים צעירים מוכרים יצירות שלהם במכירות פומביות במחירים גבוהים ביותר והגלריות בעולם מאחרות אמנים סיניים .אחרי שנות דיכוי ,סין חושפת את אמניה המוכשרים והיצירתיים .מוקמים כפרי אמנות במרחבי סין והם מקבלים תמיכה ממשלתית .יש ביקוש רב ללמוד באקדמיות לאמנויות בסין .מקצוע שלפני שנים היה מוקצה על ידי השלטונות .
כל תמונה של ליו בולין נמכרת באלפי יורו ,תערוכה שלו שהתקיימה בשנגחאי הכניסה לו עשרות אלפי יורו .
הציג בתערוכות יחיד בוורונה ,פאריס ,בייגין ,שנחאי ,פלרמו, מיאמי ,יוסטון וניו יורק .
השתתף בתערוכות קבוצתיות בבייג'ין ,ליברפול ,רומא, ניו יורק,שנחאי ,סיאול ועוד עשרות תערוכות בסין ובעולם .
הוא הפך לאדם עשיר ,ולמרות הצלחתו ועושרו – ליו בולין ממשיך להסתתר ולהיות דני דין הרואה ואינו נראה .הוא בורח מאור הזרקורים ועובד ויוצר בסטודיו שלו בפרברי בייג'ינג .
כיום ליו בולין נעזר בשני אסיסנטים קבועים שעובדים איתו שהחליפו את שני חבריו שליוו אותו בתחילת דרכו .