שיתוף - לביקורת העאלטר מצפת

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

קטע שרציתי לכתוב מזמן, אולי כי הרגיש לי שהקול של הרווקים פחות מושמע מזה של הרווקות. ייתכן מהסיבה שהם פחות נוטים לבטא רגש בפומבי וייתכן מסיבות אחרות. בכל אופן אשמח לביקורת


העליות בכניסה לצפת נוראיות, והן נוראיות עוד יותר כשאני עושה אותן בדרך חזור מהפגישה עם רות דנינו מבאר שבע. 'איזה בר מזל אתה, ארבע וחצי שעות נסעת בשביל לגלות שזה שוב פעם לא מתאים', לועג קול מתוכי.

אני לא משתיק אותו. לא משתיק קולות שאומרים את האמת. בדרך כלל.

עוד לפני המשפט הראשון, ידעתי שזה לא זה. הפגישה נמשכה שעה רק בשביל הפרוטוקול. כבר אחרי שעה ורבע מצאתי את עצמי שוב בפיאט המאובקת שלי, תוהה לעצמי למה אין מטוס פרטי שיטיס עאלטרים כמוני למרחקים. מטוסים מיוחדים לבחורים שכבר עברו את הגיל.

פותח חלון, אולי יכנס קצת אוויר. מישהו מאחוריי צופר, מבקש שאתקדם מהר יותר. הוא לא רואה את הסקודה שנמצאת במרחק יריקה לפני. והאיש שנמצא בה, לא נראה אחד שכדאי להתעסק איתו. גם ככה הרזומה שלי לא מרשים במיוחד, לא חושב שכדאי לי להוסיף לו עוד שורה לא פוטוגונית על התחככות עם עבריינים.

ממשיך לזחול למעלה. הטלפון מצלצל. 'בורא עולם, בבקשה שזה לא אמא'.

זאת אמא.

"שמוליק", הקול שלה, מלא תקווה, מתפזר בחלל הרכב. ופתאום נהיה לי חנוק.

"שמוליק איך היה?", היא שואלת.

אני בולע רוק. לא יודע למה הוא חמוץ.

"אמא זה לא זה", אני אומר בקצרה. כבר אין לי כוח למבוכים.

"לא?", הקול שלה צונח. גם אני איתו.

"לא", אני אומר שוב. "נדבר מאוחר יותר, אני בנסיעה".

"טוב, נדבר בבית", היא נאנחת.

אני מנתק את השיחה, מגלה שהפקק לא זז. יש עוד שעה לפחות עד שאגיע לבית.

פותח את החלון השני. אולי ייכנס קצת אויר.

הזגוגית פתוחה, והכל סגור.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
לא חייבים לכתוב מילים ביידיש,
בטח לא בקטע על מישהו שנפגש עם רות דנינו כי הוא בטח לא יידע איך לומר את המילה, לא רק איך לאיית.
אבל הכתיב הנכון של המילה ביידיש הוא כך:
אלטער
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו.
קטע עוצמתי!
משפט סיום חזק!

את לגמרי צודקת לגבי חוסר המודעות לרווקים.
חשוב שהעלית את הנושא.
תודה רבה. כיף לקרוא. האמת שהייתי קוראת פה בפרוג אפילו, הרבה קטעים על רווקות מאוחרת וכו'. אבל קטע זהה מהצד הגברי פחות יצא לי לקרוא. והאמת שבהחלט יסקרן אותי לקרוא קטע שכתב רווק מבוגר .ואין לי מושג אם דייקתי בתחושות - מוזמנים לכתוב לי אם לא האמת שבהתחלה חשבתי להכניס אפילו איזה קטע על דמעה שמבצבצת מהעין השמאלית ואז אמרתי נעזוב את זה😉


לא חייבים לכתוב מילים ביידיש,
בטח לא בקטע על מישהו שנפגש עם רות דנינו כי הוא בטח לא יידע איך לומר את המילה, לא רק איך לאיית.
אבל הכתיב הנכון של המילה ביידיש הוא כך:
אלטער

צודקת שכותבים "אלטער", טעות הקלדה שלי. אבל האמת שזה פחות עניין של לכתוב מילים ביידיש, כי זו מילה שכבר נכנסה ללקסיקון העברי המדובר, וגם בחור ממוצא מרוקאי יכול להכיר אותה ואפילו להשתמש בה (●'◡'●).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גשם לילי
23:47
הוא התהלך משוטט בפינת הגורטאות הסמוכה לישיבה, עיניו תרו אנה ואנה כמבקש אחר דבר מה, ככה מספר דקות שהוא מתחפר לו בערימת החפצים הלא שימושיים, נאבד לך משהו? הקפיץ אותו קול נחמד, לא, לא, מה פתאום, סתם אני... מלמל הבחור...
אחרי דקות מספר אורו עיניו והוא משה מן הארץ חתיכת פח קטנה ומוזרה, הרוח העזה העיפה את כיפתו הלאה אל הקרקע המאובקת והוא נאלץ לרדוף אחריה במגרש המאובק, הכיפה חטפה מכה או שניים מידו האחת כשבידו האחרת תחובה לה חתיכת הפח התמוהה.

00:20
בצעדי חתול הוא נכנס לחדר הפנימיה שומט את כוס התה אל הפח השבור, באיטיות הוא קרב אל החלון הקטן, פותח אותו מעט ותוחב בו את חתיכת הפח המאובקת, הוא נרתע לאחריו מן האוויר הקר שצמרר את כל עצמותיו וגלש אל מתחת הפוך העבה, מלאך החלומות נטל את שלו ונמצא זה מוטל בשנתו.

04:02
גשם עז החל ניתך בפתאומיות מן השמיים הקודרים, הוא התעורר בזינוק למשמע הרעש העצום הבוקע מן הגשם הפוגע בחתיכת הפח.
הוא סגר את החלון והתכרבל בפוך החמים ושוב שקע בשינה מתוקה.
שיתוף - לביקורת אבות ובנים
אבות ובנים.



אין בעיה!! אתה לא רוצה? אז לא!

המשיך האב בשלו,

מתעלם מהתחושות העמוקות...

מעדיף לעשות וי על מטלות ריקות...

מאשר להתחשב בילדים קטנים עם לבבות...

אז מה אם הם הולכים לבכות?!

הם הרי לא יודעים לבטאות...

אז אפשר להמשיך לחיות....

תשמע, אני ממשיך בעניניי

פעם אחרונה אני שואל אותך ודי

את רוצה ללמוד, או שנלך מכאן ו'ביי'?

ושוב חריקת ספסל

נדחף בידיו המעצבנות של הקטן

והאב נאנח מרים ספר שנפל

ושוב האב שואל אתה רוצה ללמוד או להפוך את השלחן?

כן אני רוצה, וסוף סוף על הספר הוא נשען

והאבא מתחיל להתנדנד ברצינות

מסתפק אם נשאר לו עוד קצת סבלנות...?!

לפחות הוא שמח

לעצמו על השכם הוא טופח

שבסוף הוא כן הצליח

לשכנע את הילד הזחוח

את כל עיסוקיו לשכוח

ולשקוע בתורת השם בכל הכח...

אולם ההצלחה

לא ממש התארכה

כי הקטן שוב את התיק פותח

אבא תקלף לי את התפוח

אבל אין לי פה סכין

הוא שולף בלי להכין

אבל הזאטוט עדין לא הבין

והוא עונה בקול רפה

יש ליד הקפה

ראיתי לפני כן

כשהיית באמצע שיחה מ'קופנהגן'

ועברה רק חצי שעה

מאז שירדתי מההסעה

ואתה כל הזמן אמרת לי עוד רגע

ואני חיכיתי ברוגע

ואז סוף סוף באה ההפוגה

כי פתאום הבטריה בפלאפון נגמרה

ואז על לחיי ידך עברה

בא חמוד נלמד קצת תורה

וידך השניה את ה'קבל' למכשיר חיברה

ופתאום קיבתי ברעב קרקרה

אבל המשכתי בדרך המסורה

כי תמיד אני שומע את האמירה

כמה חשובה הרציפות והטהרה

וגם כשמחשבותי נדדו

אל הילדות שבגינה התנדנדו

המשכתי להראות כאילו אני מקשיב

מחזיק את עצמי עדין יציב

ופתאום הטלפון התעורר

ואז הבלוף התברר

לא תורה ולא טהרה

חייבים להפסיק אין ברירה

ועכשיו ששוב הבטריה נגמרה

אל תנסה ללמוד אתי גמרא

אבא אתה יכול לקלף לי את התפוח

ואם אפשר גם את העיניים לפתוח?
3:00
אני מתעורר לקול מצהלות השלישייה שחזרה מהבייביסיטר. זהו. ביי ביי כרית.
לוקח את השלישיה, הולך למטבח. פותח מקרר. שלוש סנדוויצ'ים. גבינה. אמא שלהם בעבודה.
יושב, מיואש מהחיים, מנסה ללמוד משהו. אפס. עובר לסלון. הריח עד שם. עד הונולולו.
עובר למרפסת שירות, חוזר משם אחרי דקה, נכנס למטבח. השלישיה מתגלגלת מצחוק. לא מבין.
"מה קרה?"
"יש לך אטב כביסה באף", מודיע לי נחרצות ארי.
"אה, כן, זה... יש לי הרחבות, משהו. לא משנה. תאכלו מהר, צריך לסדר פה".
אני מתחמק מהשאלות הבאות שהיו נוחתות עלי, מוצא מפלט בספה.
4:00
דווקא היום. בפעם השלישית הם רוצים עוד. האטב כבר לא עוזר. מכין מהר עוד, בורח לחדר. מאין יבוא עזרי.
עזרי מגיע אחרי עשר דקות. אמא שלהם. אני שומע אותה נכנסת למטבח, מטר צעקות ורעש חשוד שגורם לי להבין שאני צריך לנגב עכשו גבינה מהרצפה. קשים חייו של יהודי. מקרא מלא הוא, בזעת אפך לא תאכל.
עכשו אני כבר נזהר לנשום נכון. מתחפר בכרית, אבל נראה שהיא מיצתה. מעניין למה אי אפשר לעשות את הצד הראשון של הכרית מאותו חומר קריר שעושים ממנו את הצד ההפוך. מנסה להיזכר בדברים שמחים, סגולה בדוקה להירדמות על בטן מקרקרת.
אבל בטעות חשבתי על חנוכה שבעבר הקרוב, וזה מזכיר לי סופגניה. עברתי למאכלי חלב, וזה הזכיר לי את הלחם, הגבינה, והאטב שמונח שוב על משכבו בסלסלה ליד חבלי הכביסה. הנה אלו חבלי משיח.
5:00
כבר עשר דקות יושב ומצפה לו, משיח או חמש דקות שיחלפו, המוקדם מביניהם.
הדלת נפרצת בברוטליות ששוברת מיגרנות. אחד מהשלישיה. "אמא קוראת לך. היא הכינה את האוכל של סוף הצום".
מה סוף הצום. מי אתה שתבין בזה, מר ילד בן שבע שצם שעה. לך תבין.
נכנס למטבח. יש שם בורקסים, רוגלך פיציות ועוד כמה מרעין כלל וכלל לא בישין. כל בני הבית צופים בי, אבל אני לא שולח יד לאף אחת מהקופסאות. אני הולך למקרר, פותח מקפיא ושולף משם קופסא כלשהי.
בשקט בשקט אני מורח גבינה על שני פרוסות לחם, נוטל ידיים. שילכו הבורקסים.
לחם עם גבינה כרגע עדיף משמונה ימים של סופגניות לפני שבוע.
מקווה שהזדהיתם.
"אין שם אף אחד חף מפשע. את כולם צריך לזרוק לים".

לא האמנתי לתדרי הקול שאוזניי פענחו והזרימו למוחי. לא כשזה בא מסוזי, אביר זכויות האדם.

שלא יהיו טעויות: אני מסכים איתו. עזה היא גן החיות הגדול בעולם. גם המצרים והקטרים, שמתמחים בגידול חיות מהזן הזה, נמנעים מלדרוך בכלוב. הם מעדיפים להאכיל מלמעלה – מצניחים ובורחים.

אבל סוזי?
עד לא מזמן הוא היה מוכן להחליף את חתולי הבית הפרוותיים שלו בכמה תינוקות מחמד עזתיים. טונות של חמלה הוא שפך על כל מי ששונא את עמו מספיק.

"מה זה את כולם לים?" שאלתי, "גם תינוקות אומללים שעדיין לא טעמו טעם חטא?"
לא ניסיתי להסתיר את תדהמתי מההתפכחות הפתאומית של פעיל השלום האובססיבי.

"כן. את כולם", הוא אישר, "צריך לגמור אותם בעודם קטנים", אני לא הוזה.

מה שהשביעי לעשירי עשה לאנשים. פשוט לא יאמן.

"אז איך זה שרק הבוקר ראיתי אותך מפגין למען ילדי עזה האומללים?", ניסיתי ליישב דיסוננס עיקש.

"מי דיבר על תינוקות עזתים מסכנים?" הוא הזדעק.
"אני מדבר על פעוטות מעון חרדיים פרימיטיביים".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה