דרוש מידע העברת מסרים בין הורים למתבגרים

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעקבות הרבה אשכולות שנפתחים בהם יש התמודדויות שונות ומשונות כאשר הילדים מתבגרים,
אמר לי רב חשוב שמבין מאוד בנפש האדם ומומחה לחינוך,
שכשרוצים להעביר מסר בכל נושא שיהיה לנער/ה,
מןמלץ שאצל נער תבצע את זה בשיחה פרטית ונעימה דווקא האמא,
ואצל נערה דווקא האבא,
הוא נימק זאת ואכתוב זאת ממש בקצרה שהנערה שנאבדת בתוך ים של לחץ חברתי צריכה להרגיש את הסמכותיות והגב החזק של האבא,
והנער שמרגיש את עצמו גיבור גדול, הוא צריך את החמימות האינסופית של האמא,
ומנסיון אישי שלי ושל רעייתי הדבר עובד פלאים!
נסו ותווכחו, כמובן בס"ד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כל מקרה לגופו, בני המתבגר מקבל ממני הרבה ומאשתי לא כ"כ (מכל מיני משפטים נראה שהוא מהרהר הרי היא לא למדה תורה ומה היא כבר מבינה ולפחות לא כמו אבא)
אינני מדבר על התקשורת השוטפת,
אלא כשרוצים לשוחח על נקודה מסוימת, דבר שמצריך שיחה פרטית, שהילד/ה מבין שזה דבר שדובר בין ההורים, ןעכשיו מעבירים אליו את המסר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ברוך השם יש לנו בבית הרבה מתבגרים, והקשרים בנינו הדוקים מאד מאד,
אני לא חושב שהחלוקה היא כפי שכתבת, אלא יותר לפי הנושאים של השיחה,
יש לי עם הבנות ועם הבנים שיחות נפש עמוקות מאד, לפעמים שעות ברצף,
וכך גם לאשתי.
זה מאד תלוי באיזה נושא הם מדברים, מאד תלוי הצורך שלהם באותו הזמן.
ולפעמים אנחנו יושבים בסלון כולם יחד ומנהלים דו שיח משותף כל הבוגרים.

אבל כשילד צריך רוך וחמלה, מטבע הדברים הוא ילך יותר לאמא
וכשהוא צריך בטחון, גב, להבין את הדרך החינוכית של המשפחה, ונושאים יותר יציבים הוא ילך יותר לאבא,
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ברוך השם יש לנו בבית הרבה מתבגרים, והקשרים בנינו הדוקים מאד מאד,
אני לא חושב שהחלוקה היא כפי שכתבת, אלא יותר לפי הנושאים של השיחה,
יש לי עם הבנות ועם הבנים שיחות נפש עמוקות מאד, לפעמים שעות ברצף,
וכך גם לאשתי.
זה מאד תלוי באיזה נושא הם מדברים, מאד תלוי הצורך שלהם באותו הזמן.
ולפעמים אנחנו יושבים בסלון כולם יחד ומנהלים דו שיח משותף כל הבוגרים.

אבל כשילד צריך רוך וחמלה, מטבע הדברים הוא ילך יותר לאמא
וכשהוא צריך בטחון, גב, להבין את הדרך החינוכית של המשפחה, ונושאים יותר יציבים הוא ילך יותר לאבא,
אני לא חושבת שהוא התכוון לשיחות נפש
אלא יותר בכיוון של שיחת מוסר/חינוך כלשהי
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אלא יותר בכיוון של שיחת מוסר/חינוך כלשהי
אין אצלי שיחות מוסר וחינוך,
יש שיחת נפש

כאשר אני חושב שאחד הילדים עושה משהו לא נכון, אני לא צועק, אני לא כועס וכרגיל גם לא מעיר,
אלא מנהל שיחה, מביע עמדה, מסביר, דן עם הבן או הבת [לא מתווכח, אלא דיון] וכרגיל זה עדיף מסדרת חינוך של צעקות וכעסים.
כמובן שכל זה מגיל 12 והלאה,
לפני זה יותר אומר את דעתי, ופחות דיון בנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
@אבא ל6
גילוי נאות:
אבא לשש
או לשישה?
שלוש ושלושה,
אין אצלי שיחות מוסר וחינוך,
יש שיחת נפש

כאשר אני חושב שאחד הילדים עושה משהו לא נכון, אני לא צועק, אני לא כועס וכרגיל גם לא מעיר,
אלא מנהל שיחה, מביע עמדה, מסביר, דן עם הבן או הבת [לא מתווכח, אלא דיון] וכרגיל זה עדיף מסדרת חינוך של צעקות וכעסים.
כמובן שכל זה מגיל 12 והלאה,
לפני זה יותר אומר את דעתי, ופחות דיון בנושא.
ועל זו כוונתי, שפעמים רבות יותר קל שהאב בא לנערה, והאם למתבגר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כל מקרה לגופו, בני המתבגר מקבל ממני הרבה ומאשתי לא כ"כ (מכל מיני משפטים נראה שהוא מהרהר הרי היא לא למדה תורה ומה היא כבר מבינה ולפחות לא כמו אבא)
אם זו אווירה שהוא קנה בבית אזי עצוב מאד מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ועל זו כוונתי, שפעמים רבות יותר קל שהאב בא לנערה, והאם למתבגר.
ואני עדין אומר שזה תלוי בנושאים,
למשל עכשיו ישבנו כולם יחד לשיחת עומק של שעתיים וחצי כל הגדולים עם אבא ואמא :)
ויש נושאים שהבנים ירצו איתי, ויש נושאים עם אמא, וכן להפך

המגדר פחות תופס כאן.
זו דעתי,
ויש לי יותר מ6 :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מסכימה מאוד!
לרוב החברות שלי יש קשר יותר חזק עם האבא בתחום של השיחות וכד'
יש משהוא יותר מאוזן בגבר שלא מתרגש מכל דבר. שזה מה שבנות צריכות לפעמים בתוך כל הלחץ של החברה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אמר לי רב חשוב שמבין מאוד בנפש האדם ומומחה לחינוך,
שכשרוצים להעביר מסר בכל נושא שיהיה לנער/ה,
מןמלץ שאצל נער תבצע את זה בשיחה פרטית ונעימה דווקא האמא,
ואצל נערה דווקא האבא,
שמעתי זאת לפני שנים מהרב טאובר זצ״ל. שכחתי מה הרחיב על כך, אבל היה לו הסבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
  • הוסף לסימניות
  • #19
לא מבין מה פתאום הנשים מתקוממות "כן" האבא בדרך כלל יש לו יותר ידע ויותר סימוכין בנושאים תורניים
בהודעה שדנה בעניין של לכבד את דעת האישה לא הייתה הסתייגות דווקא לגבי נושאים תורניים, אלא נשבה אוירה של זלזול כללי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לא מבין מה פתאום הנשים מתקוממות "כן" האבא בדרך כלל יש לו יותר ידע ויותר סימוכין בנושאים תורניים
כשיש זלזול בדעה של האחר, הרקע לא כל כך משנה, זה מחלחל לתת מודע של הילדים, והם כבר פחות מבחינים בין נושא תורני לשאינו.

גם אם האב יותר מבין בנושאים תורניים, והאם מבינה יותר בענייני בישול, המסר שהילדים צריכים לקבל שכל צד מכבד את דעתו של האחר, ושההחלטה הסופית התקבלה בשותפות ובהסכמה.

ברור שבמצב טבעי כשיש דילמה הלכתית, אישה חכמה תכבד את בעלה ותגיד לילדים שאנחנו מחכים לשמוע את הדעה של אבא שהוא יותר בקיא (וכנ"ל להיפך, גבר חכם יבקש לשמוע מה דעת אשתו בענייני בישול וכדו' גם אם הוא יודע את התשובה בעצמו), אבל גם והיה ואחד הצדדים קיבל החלטה שגויה, המקום להעיר לו על כך זה לא בפני הילדים, אין שום סיבה שהילדים יידעו שאבא לא סומך על אמא בענייני הלכה.

לעניות דעתי, אם הילד טוען שהוא פחות סומך על אמא שלו כי היא לא מבינה בענייני הלכה, כנראה שהוא לא מביע בזה את דעתו האישית.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה