קורונה העיסוק האובססיבי בחרדים - אריה ארליך

[מרובע]

*קריאה חובה*‼

‏נעים מאוד, אריה ארליך, 33, איש תקשורת. נמנה על אוכלוסיה שמהווה 12 אחוז ממדינת ישראל. להלן: "החרדים". אם אתם צורכים תקשורת ישראלית, או רואים שלטי בחירות - בטוח שנתקלתם בנו לאחרונה במינון מוגבר. אולי מופרז.
‏הגלים החוזרים של קוביד-19 סימנו גלים מקבילים של התמקדות נרחבת באופן שבו המגזר שלי שומר על ההנחיות למניעת התפשטות הנגיף. אנחנו כל הזמן בפוקוס. הזרקור התקשורתי לא יורד מאיתנו אפילו לרגע אחד.

למדינת ישראל יש אויב חדש: הרב קנייבסקי.

‏היו אצלנו רגעים הרואיים של שמירת הנחיות למרות הקושי והצפיפות. היו את מנייני המרפסות בקיץ (חוויה שלא אשכח), ההתרגשות מול בני ברק מחבקת את חיילי פיקע"ר בסגר, חתונות הקורונה עם מניין וחצי, והילדים שיושבים כל יום עם טלפונים כשרים בחדרי המדרגות צמודים ללימודים במרחב הקולי של החיידר.
‏ויש גם רגעים מביכים, שגורמים לי להתכווץ במבוכה. לא מעט רגעים כאלה. יותר מדי רגעים כאלה.
החרדים, כמו כל פלח אוכלוסיה - עשויים גוונים גוונים: יש כבדי ראש, יש קלי-דעת; יש רציניים ויש 'קלילים'. אנשים עם אחריות ואנשים עם קצת פחות, למרבה הצער.
‏אנשים שנוטים לראות את המציאות כפי שהיא, וקונספירטורים שבונים לעצמם מציאות מקבילה. כמו בכל מגזר. לזה צריך להוסיף המון-המון תנאים אובייקטיביים ונסיבות ייחודיות - שהופכים את השמירה על ההנחיות במגזר עם המשפחות הגדולות, המגורים הצפופים והאופי הקהילתי - לאתגר קשה הרבה יותר.
‏החרדים בקורונה הפכו לספורט לאומי: בהובלת כמה צלמים חובבים ו/או אובססיביים, שכבר שנה שלמה שהם נוטשים כל עיסוק אחר ורצים מחיידר לטיש ומחופה לזיץ - כל הפרה חרדית מגיעה לפרונט, פותחת מהדורות, שוברת פידים, מייצרת שיח נרחב ואינסופי, וכמובן: תעשיית גינויים שלא נגמרת.
‏עשרה חרדים מכונסים = שלושה מיליון צופים נרגזים. עשרים הדקות הראשונות מתוך שעה וחצי של המהדורה המרכזית בערוץ הגדול במדינה - מוקדש לחרדים (ועשרים הדקות האחרונות גם, הפעם, לשם שינוי, באור הרבה יותר חיובי, תודות לידידי יאיר שרקי ‎@yaircherki). טוב שמשאירים כמה דקות גם לשאר אירועי היום.
‏סיקור היתר האובסיסיבי הזה עומד ביחס הפוך להפרות יומיומיות בכל מגזר אחר. אני מאוד שונא ווטאבאוטיזים, אבל צריך לומר את זה. הפרה חרדית תפתח מהדורה - הפרה לא-חרדית בקושי תופיע כאייטם שולי.

הפרות קיימות בכל מקום. בחוף הים. בבלפור. בברים מחתרתיים בת"א, במסיבות בראשל"צ,
‏על גגות מגדלים בשכונות יוקרה, ובהרבה מאוד מקומות. חלקם נאכפים, חלקם הגדול - לא, כי המארגנים חכמים מספיק להסתיר. גם אלה שנאכפים - מסתכמים בסיקור עיתונאי יבש. "המשטרה פיזרה מסיבה בראשל"צ עם 150 איש, בהם 5 חולי קורונה מאומתים". וזהו. שום גינוי, שום זעזוע, שום צקצוקי לשון. רק החרדים.
‏אחת הסיבות העיקריות לתופעה (אם לא ה...) זו העובדה שאנו במערכת בחירות. בבחירות, כידוע, עושים פוליטיקה משנאה. זה עובד לא רע. לשנוא חרדים זו שנאה "טהורה", עם מצפון נקי: אין בה עירוב של גזענות אפלה ושנאת הזר. הרי החרדים מייצגים את כל הגזעים. הם רק שונים בלבוש ובתרבות. לגיטימי לשנוא.
‏וצריך להודות ביושר: אנחנו מספקים גם לא מעט סיבות לשנאה הזו. לא תמיד בחכמה יתרה.

עכשיו אני מגיע לחלק שלי:
אני חלק מקבוצה ניכרת של עיתונאים חרדים שמתחילת המגפה ניצבים כחיילים בחזית ההסברה הפנימית: מתריעים, זועקים, וגם מוקיעים ומגָנים כשצריך. לא עושים הנחות לעצמנו ולמגזר שלנו.
‏גם פה בפיד. השער האדום של 'משפחה' שבר את הרשת. אני לא מצטער עליו.

שיהיה ברור לכולם: נמשיך להתריע. אני באמת חושב שחלק מהתפקיד שלנו כלפי פנים הוא לעורר, להטיל זרקור על הסכנה, לא לתת לשאננות להשתלט. מדובר בחיי אדם.

הבעיה היא, שחיי אדם הוא הדבר האחרון שמעניין את מובילי הקמפיין הזה.
‏התרבות התקשורתית שהשתלטה כאן, עשויה מאפס אחוזי דאגה ומאה אחוזי כמיהה לרייטינג.

אז מעכשיו, הפעילות שלי תסתכם בזירה הפנימית. יותר לא אקח חלק בשום סוג של חגיגת-גינויים תקשורתית מהסוג שנלעס פה עד כדי טירוף, על גבו של מגזר מוחלש תקשורתית. אין לנו עמית-סגלים שיקרעו את המסכה.
‏תשאלו: מה השתנה אצלי דווקא עכשיו?
ובכן:
לאחרונה אני חש שאני משמש בעל כורחי פיון קטן במערכה גדולה שהיא בכלל לא הגונה, בטח לא עניינית ובוודאי שלא כזו נובעת מחששות-קורונה. אני כלי שרת בידיהם של פוליטיקאים ציניים, צייצנים עם שנאה, קמפיינרים ומעצבי סדר יום. אף אחד מהם לא דואג מקורונה.
‏להיפך: הקורונה היא הדבר הכי טוב שקרה להם. מלא-מלא לייקים, חשיפות, ותדמית של "חושף ההפרות האמיץ".
הנה סקופ: רוב ככל מובילי הקמפיינים הללו - מפרים/הפרו בעצמם. בדקתי זאת לאורך תקופה. יש בידי מידעים מוצקים. כמובן שלא אעשה בהם שימוש. מתנגד לרכלנות הזו. אבל אלו עובדות. מותר לומר זאת.
‏אבל החרדים הם שק האגרופים הכי זמין ונוח. קל לחבוט בהם, מוגלת השנאה כלפיהם קיימת וקלה מאוד ללחיצה. ועוד משהו: העיתונאים של המגזר - תמימים שכמותם - מתמסרים גם הם לקמפיין הזה, במקום לסובב את המראה בחזרה ולחשוף את מסכת הצביעות.
‏הכוונה של העיתונאים החרדים עשויה להיות טהורה (והיא אכן כזו במקרים רבים), והרצון הוא להוביל שינוי. אבל הכוונה של מי שמזמין אותם לאולפן כדי לארח את מונולוג ה'אשמנו בגדנו' שלהם - היא הכי לא טהורה.
‏חשבתם שההתמסרות הזו עוזרת במשהו כלפי חוץ? תורמת להבנה שהמפרים הם מיעוט וההפרות הן שוליים והציבור החרדי בגדול אחראי ונשמר, ולעזאזל, בואו נפסיק כבר עם התרבות המשמיצה הזו ונזכור שכולנו באותה סירה?
בחלומות. תשכחו מזה.
התקשורת צריכה שעיר לעזאזל, ועכשיו התור שלנו לחטוף.
‏לא משנה מה נטען, כמה נוכיח שרוב הציבור החרדי שומר למרות המחירים הקשים - תמיד התמונות מחסידות-קצה בבני ברק או קהילת-קיצון בירושלים יגנבו את הפוקוס ויציגו את כל המגזר כאחראי ישיר על ייבוא הקורונה. כל חרדי הוא הסיני ההוא עם העטלף. לא רוצה לומר לכם מה זה מזכיר.
‏אנחנו על המנגל, ושום דבר לא יוריד אותנו ממנו. אין מה להתאמץ.
צר לי על עיתונאים רבים - חלקם הגונים, חלקם חברי-נפש שלי - שהפכו את העניין לקרדום ללייקים, כר נרחב לחשיפות נאות שגוררות גל תגובות חמורות סבר. גם הם פיונים. אני יכול להבטיח לכם דבר אחד:
‏הפעילות הענפה שלהם לא מנעה הפרה אחת , ולא הצילה נפש אחת. בדקתי.

כן, גם אני חטאתי בזה. גיניתי גם בחוץ, כי באמת התקוממתי ורתחתי ואני עדיין רותח וחושב שהציבור החרדי - חרף הקושי האינהרטי להסתגר לאורך זמן - אמור להיות מגדלור ודוגמה לשמירה על החיים. יש הרבה מה לתקן אצלנו בעניין הזה.
‏המגפה חשפה אצלנו גם צדדים שהלוואי שנצליח לתקן.

אבל באיחור גיליתי ששום דבר מכל הצקצוקים האלה לא מועיל, ובכלל לא נועד להועיל: הוא נועד למטרות זרות לגמרי. פוליטיקה, רייטינג, לייקים ומנדטים. לא חיי אדם.

גיליתי שאני ניצב בעל כורחי בקמפיין אינטרסנטי, רע ומרושע.

*יותר לא אטול בו חלק.*

‏אמשיך להתריע מעל דפי העיתון, עם המון אהבה ורגישות למגזר שלרגע לא אתבייש בהשתייכותי אליו. אצטער מול כל הפרה מקוממת ולא אקל ראש לרגע. אבל *לא* אטול יותר חלק בפסטיבלים הצבועים של אלה שחלקם מפרים באופן אישי כל יום - אבל גיבורים לצאת באולפן ובטוויטר על המגזר השנוא והמושמץ בישראל.
‏תמשיכו. תמשיכו להביא תמונות מדארג, מתולדות-אברהם-יצחק, מחיידר ליטאי בבני ברק ומקהילה ספרדית בירושלים. מאיפה שתרצו. אתם כלי-שרת של מערכה מרושעת, צינית ולא עניינית (הצרצרים מול מאות הפרות לא-חרדיות יוכיחו).
‏מערכה שפועלת לצרכי מנדטים בבחירות ועוד מיני אינטרסים שדאגה מקורונה היא אף לא אחת מהם.

*אני - לא אטול בזה חלק יותר.*

מציע גם לחבריי ההגונים בתקשורת - החרדית וגם הכללית - לקחת את הדברים כחומר למחשבה.

שבוע טוב.