- הוסף לסימניות
- #1
ילד בטבעו מעריך ומעריץ את האבא שלו.
בשבילו הוא הכי גיבור הכי חזק והכי חכם.
עיניו של הילד נשואות אל אביו, הוא מרכז עולמו ומושא גאוותו.
בספר חובת הבתלמידים האדמו"ר מפיאסצנא מסביר את תופעת הנשירה
בכך שההרגשה הזו מתמוססת מוקדם מידי.
ולפתע בעיניו, ההורים והמורים אינם אוהבים שדואגים ועוזרים לו,
הם אויבים שצריך להתמודד או לריב איתם.
וכך הילד גדל בלי אבא ובלי אמא ובלי מורים.
הוא בטוח שהוא חכם, ומבין הכל.
איך, איך למען ה' ניתן לשמר את ההערצה לאבא ולחינוכו גם בהמשך ההתבגרות?.
בשבילו הוא הכי גיבור הכי חזק והכי חכם.
עיניו של הילד נשואות אל אביו, הוא מרכז עולמו ומושא גאוותו.
בספר חובת הבתלמידים האדמו"ר מפיאסצנא מסביר את תופעת הנשירה
בכך שההרגשה הזו מתמוססת מוקדם מידי.
ולפתע בעיניו, ההורים והמורים אינם אוהבים שדואגים ועוזרים לו,
הם אויבים שצריך להתמודד או לריב איתם.
וכך הילד גדל בלי אבא ובלי אמא ובלי מורים.
הוא בטוח שהוא חכם, ומבין הכל.
איך, איך למען ה' ניתן לשמר את ההערצה לאבא ולחינוכו גם בהמשך ההתבגרות?.
הנושאים החמים