דרוש מידע העתקה מתקליטור

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מעונינת להעביר שירים של מסיבה של הגן
מתקליטור לנגן
כי אין בגן טייפ עם דיסק
מנסה להעתיק
ואז זה מראה שהקבצים פגומים
זה תקליטור שקיבלו מהמנגנת
יש מה לעשות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מתקליטור לא מעתיקים
צריך לצרוב את הקבצים עם תוכנה ייעודית
כגון מפעל הפורמטים או נרו
 
  • הוסף לסימניות
  • #3

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 51
    • י
    דרוש מידע גננות בגיל הרך? מזדהות עם המאמר הזה?
  • יודעלה //
    • לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
    כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

    1837.

    פרידריך פרבל     מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
    בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
    בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
    גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
    בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
    הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

    פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
    הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

    איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
    אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


    כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
    יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

    על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

    הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

    אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

    אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

    הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

    האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

    בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

    זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
    קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

    אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

    הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

    כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

    כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

    יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

    המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

    בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

    אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

    כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
    0 תגובות
  • 159
    • ס
    שיתוף העתקה או השראה? השראה או העתקה?
  • סטודיו מנטה //
    • השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.

    כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת :)


    לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:

    1753814989268.png

    ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.

    יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן

    אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
    במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
    כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:

    "לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
    "זה אמור להיות מחמאה בשבילך"

    גניבה אינה מחמאה

    כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
    לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?

    זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח

    כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.

    מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!

    אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
    כשהיא פנתה אליו הוא אמר שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.

    אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.

    מה ההבדל בין השראה להעתקה?

    הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:

    השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.

    העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
    השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.

    להעתיק זה פלילי

    אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.

    בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
    אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
    את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית. הלב לא משקר.

    ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון

    גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
    זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.

    בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.

    אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב

    לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.

    תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')

    זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות, והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.

    אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.

    תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.

    שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.
    1753814989268.png
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: הדרך לאירוע שלא נשכח, סוסה כתומה, הדס גרשון ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גרפידיאל
    במקרה שלי, הבעיה חורגת מהעתקות – מדובר בגניבה של ממש. למשל, עיצבתי לוגו עבור ארגון חסידי...
  • 60
    • י
    שיתוף האם חייבים לנגן על 4 מיתרים בכינור?
  • ישראל לפקוביץ //
    • בשנת תשנ"ו, הגיע הכנר יצחק פרלמן לנגן בקונצרט במרכז לינקולן בניו-יורק. כל מי שראה פעם קונצרט של יצחק פרלמן יודע שהעלייה על הבמה אינה דבר של מה בכך עבורו. בהיותו ילד בגיל ארבע, חלה פרלמן במחלת הפוליו מחלה שפגעה ברגליו, ועד היום הוא נעזר בקביים ומנגן כמובן בישיבה.

    במופע המדובר, כל הקהל ראה איך פרלמן עלה על הבמה וצעד באטיות, צעד אחר צעד, הוא הגיע לכיסאו והתיישב. הניח את הקביים על הרצפה לצידו, סידר את רגליו, ואז את כינורו והניד בראשו למנצח כמסמן לו שהוא מוכן.

    אבל בפעם הזו משהו לא התנהל כשורה. פרלמן הספיק לנגן רק כמה תיבות, ואז... פתאום ניתק אחד המיתרים של כינורו. ניתן היה לשמוע את קול פקיעת המיתר בכל רחבי האולם – לכולם היה ברור מה על פרלמן לעשות.

    כולם ציפו שיקום, יחבר מחדש את הרצועות לרגליו, ירים את קביו וילך באיטיות כל הדרך חזרה אל מאחורי הקלעים כדי להחליף מיתר או לקחת כינור אחר.

    אך פרלמן עצם את עיניו, וסימן למנצח להתחיל מחדש.

    התזמורת החלה שוב לנגן ופרלמן החל לנגן בדיוק מהנקודה שבה פקע מיתרו. הוא ניגן בעוצמה ובתשוקה ובבהירות כזו כפי שהם לא שמעו זאת אף פעם קודם. כולם ידעו כמובן שזה בלתי אפשרי לנגן יצירה סימפונית מלאה שכזו בשלושה מיתרים במקום ארבעה, אבל באותו הערב יצחק פרלמן סרב לדעת זאת.

    אפשר היה לשמוע ולראות כיצד הוא משנה ומווסת וממש מלחין מחדש את היצירה, והכל בראשו. בשלב מסוים זה היה נשמע כאילו הוא מכוונן את המיתרים כדי לקבל מהם צלילים חדשים ומסוימים שהם לא ידעו להשמיע בעבר.

    כשהוא סיים השתרר שקט באולם, ואז פרץ של מחיאות כפיים עלה מכל פינות האודיטוריום. כל הקהל נעמד והריע, מנסה להעביר לפרלמן בכל צורה אפשרית את הערכתו למה שהוא עשה.

    פרלמן חייך, ניגב את הזיעה ממצחו והרים את הקשת של כינורו כדי להסות את הקהל.

    "אתם יודעים," הוא אמר "לפעמים זו המשימה של האמן למצוא כמה מוזיקה הוא יודע עדיין להפיק… ממה שנשאר".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ilan p, תמר אליסון, itamarse ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    זו גאונות נדירה ומרגשת --- אבל הייתי ממליץ לכל כנר שמופיע אפילו שהוא מאסטרו ;) לא להכנס לאתגר...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה