הלוחמים האכזריים שפוטין שלח למלחמה באוקראינה
מי שנשלחו ע"י פוטין לחיסולו של זלנסקי הן חוליות צ'צ'ניות מיחידה מיוחדת שלוחמיה מכונים "קדירוביטס", על שם נאמנותם, למנהיגם האכזר רמזן קדירוב, נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית ברוסיה, הם גם היו מעורבים בתכנון הפלישה לקייב. בעבר, כאשר בצ'צניה הוכרז מרד נגד הרוסים, כוחותיו של קדירוב לחמו נגדם, ומאז נשיאם מקבל את גיבויו של פוטין. עכשיו הם מנסים לפרוע את השטר
במוקד מלחמת רוסיה-אוקראינה עומד הנשיא האוקראיני וולודימיר זלנסקי המתעקש שלא לעזוב את הבירה קייב והוא מנהל משם את הקרב הצבאי והמדיני באומץ לב מרשים. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין רואה בו יעד עליון לחיסול ולפי דיווח ב"טיימס", הוא כבר שרד לפחות שלושה ניסיונות התנקשות שונים. מי שנשלחו לבצע חלק מהניסיונות, הן חוליות צ'צ'ניות מיחידה מיוחדת שלוחמיה מכונים "קדירוביטס", על שם נאמנותם למנהיגם האכזר רמזן קדירוב, נשיא הרפובליקה הצ'צ'נית ברוסיה.
אבל התנקשות בנשיא האוקראיני היא רק אחת מן המשימות המוטלות עתה על הלוחמים הצ'צ'נים. הקלטות של קדירוב שהגיעו לידי רשת השידור הבריטית BBC , מעידות על כך שהוא ואנשיו היו מעורבים בתכנון הפלישה לאוקראינה במשך זמן רב לפני שיצאה לדרך. על פי הדיווחים מהשטח באוקראינה, יש לוחמים צ'צ'נים רבים בין חיילי הכוחות המיוחדים שנחתו באזור קייב בניסיון להשתלט על יעדים אסטרטגיים סביב לבירה.
כבר מהרגע הראשון פרסמו ערוצי תעמולה של רוסיה תמונות של הלוחמים הצ'צ'נים מגיעים לאוקראינה, כשהמטרה ברורה: לייצר אימה של ממש בצד האוקראיני. המסר הוא שלכל מקום שהם יגיעו, הם ירצחו, יבזזו ויענו כפי שעשו במלחמת צ'צ'ניה השנייה - שחלק מאותם לוחמים הם בוגרים שלה - וכפי שעשו גם בסוריה.
עבור פוטין וקדירוב יש כאן מעין סגירת מעגל: שני המנהיגים בנו את הקריירות שלהם על בסיס מלחמות האזרחים שהתנהלו בצ'צ'ניה בשנים שלאחר התפרקות ברית המועצות וכרתו ביניהם ברית נאמנות, עכשיו הם שוב פורעים את השטר.
ההיסטוריה של צ'צ'ניה
צ'צ'ניה כיום היא רפובליקה רוסית השוכנת בדרום הפדרציה הרוסית. גובלת במזרח בדאגסטן, בדרום בגאורגיה, במערב באינגושטיה ובצפון במחוז סטוורופול. אוכלוסייתה מונה כ-1.39 מיליון בני אדם ובירתה העיר גרוזני. רובם המכריע של תושבי צ'צ'ניה הם מוסלמים.
האזור הגאוגרפי של צ'צ'ניה נכבש במהלך המאה ה-19 על ידי האימפריה הרוסית, במסגרת מלחמת הקווקז. האזור כולו היה חשוב עקב קרבתו לים הכספי ודרכי הגישה למעברים בהרי הקווקז עליהן שלט. לימים צ'צ'ניה עצמה הפכה לבעלת חשיבות בזכות שדות נפט נרחבים שהתגלו בה, ולאחר מכן בעקבות מפעלי הזיקוק וצינור הנפט שהוקמו בה.
במהלך התקופה התמרדו תושבי הקווקז, אשר רבים מהם היו מוסלמים סונים, כנגד השלטון הצארי הנוצרי. עם פרוץ המהפכה הבולשביקית צידדו הצ'צ'נים בקומוניסטים, מעודדים מהבטחות שונות לחופש דת, וכך אכן היה בתחילת שלטון ברית המועצות. לאחר מספר שנים השתנה יחס הממשלה הסובייטית כלפי האסלאם בצ'צ'ניה. היא מינתה מושלים רוסים על האזור, בו היה מיעוט רוסי בלבד. הצ'צ'נים החלו להתקומם שוב, הפעם גם תוך כדי הבעת רגשות לאומיים.
עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 הכריזו הצ'צ'נים על עצמאותם והקמת הרפובליקה הצ'צ'נית העצמאית תחת הנהגתו של ג'וחר דודייב, גנרל לשעבר בחיל האוויר הסובייטי, שנבחר לנשיא על פי החלטת הקונגרס הלאומי הכללי של העם הצ'צ'ני.
רוסיה מיאנה להכיר בעצמאות צ'צ'ניה, אך כוחותיו של דודאייב הצליחו להבריח מהאזור את הצבא הרוסי ולהקים מדינה עצמאית דה פקטו. שלטונו של דודאייב כשל ועד מהרה הדרדרה צ'צ'ניה למלחמת אזרחים מרובת צדדים. במקביל, ובדומה לאזורים אחרים ברוסיה שלאחר התפרקות ברית המועצות, חלה הרעה משמעותית באיכות החיים בצ'צ'ניה - אבטלה, פשע, אלימות ושחיתות רבו ועלו.
פוטין נכנס למערכה
המערכה השנייה החלה בקיץ 1999 כתגובה לפלישה של כוחות צ'צ'ניים מאורגנים לרפובליקה השכנה דאגסטן, גם היא חלק מרוסיה. בשנת 2000, המשיך הנשיא החדש, ולדימיר פוטין, במערכה לכיבוש כל שטח הרפובליקה, כולל האזורים ההרריים.
פוטין שיווק את עצמו לעם הרוסי כיחיד שיכול להכריע את המלחמה ולהבטיח ביטחון מפני טרוריסטים צ'צ'נים. לפי תחקירים שהתבצעו אז, אנשיו של פוטין עמדו מאחורי פיצוצי בתי מגורים שהוצגו כמעשי הצ'צ'נים. כשפוטין שלח את צבא רוסיה למלחמת חורמה בגרוזני, בירת צ'צ'ניה, במלחמת האזרחים השנייה ב-2004, כבר היה קדירוב הצעיר בצד שלו. יחד עם אביו, אחמד קדירוב, מטיף איסלאמי, נלחם רמזן במלחמה הראשונה נגד הרוסים. אבל בתחילת שנות האלפיים, המיליציה של הקדירובים ערקה לצד הרוסי במסגרת עסקה שרקם פוטין, והם סייעו לו להכחיד את אחרוני המורדים.
הם הוציאו את יריביהם להורג ללא משפט וגם כרתו ראשיהם והציגו אותם לראווה. קדירוב האב התמנה לנשיא הרפובליקה בחסות פוטין, ולאחר שנרצח החליפו הבן, כשמלאו לו 30, על פי צו מיוחד של פוטין. קדירוב שולט לא רק על הרפובליקה הצ'צ'נית, שמתנהלת על ידי בני משפחתו ומקורביו. הוא מחזיק בעסקים רבים ברחבי רוסיה ומשתמש בכוחו כדי לאיים על פעילי זכויות אדם ועיתונאים גם במוסקבה. הוא נחשב לאחד האנשים שהקרמלין מעביר אליו משימות מלוכלכות ואכזריות במיוחד כקבלן משנה. קדירוב, שעוטר על ידי פוטין באות "גיבור רוסיה", העיטור הגבוה ביותר הנהוג בפדרציה הרוסית, וכן הוא חבר כבוד של האקדמיה הרוסית למדעי הטבע, מהלל ומשבח את פוטין כמנהיג של רוסיה בכל הזדמנות, ומנאץ את יריביו מבית ובעולם. אך לעתים נראה שדווקא פוטין הוא זה שתלוי במנהיג הצ'צ'ני, שיודע כנראה יותר מכל אדם אחר את סודותיו האפלים ביותר.
קדירוב ניצל את מעמדו לצבירת הון עצום וטיפח פולחן אישיות נרחב בצ'צ'ניה. עם תחילת הלחימה, נראה סוקר את חיילי אחת היחידות של המשמר הלאומי הצ'צ'ני שנערך לצאת למלחמה באוקראינה, כשהוא נועל "מגפי קרב" של מותג האופנה פראדה שעולים 1,250 דולר. חיילים אלה יילחמו תחת דגל רוסיה כדי לממש את חזונו של פוטין להבסת אוקראינה כמדינה עצמאית, אבל לאיש אין ספק שהם סרים למרותו של קדירוב בלבד.
מה כוחו של הצבא הצ'צ'ני?
לצ'צ'ניה אין צבא מסודר בהתאם למושגים מערביים. ישנם מספר גופים שהגדול שבהם הוא המשמר הלאומי והכוחות המיוחדים, שהם סוג של מיליציה הנקראים כאמור קדירוביטס, ונתפסים בעולם כארגון טרור. על פי הערכות הצטרפו בין 5,000 ל-7,000 חיילים צ'צ'נים לסייע לצבא הרוסי במלחמה עם אוקראינה.
מעבר ליכולותיהם כלוחמים, הצ'צ'נים מביאים יתרון נוסף עבור רוסיה: בניגוד למרבית החיילים הרוסים, הם לא חולקים עם העם האוקראיני שפה, תרבות, דת נוצרית וקשרי משפחה וחברות שנבנו במשך מאות שנים. חייל רוסי צעיר שפולש לאוקראינה רואה מולו אזרחים שהיו יכולים להיות בני משפחתו. זו גם הסיבה שחיילים רוסים שנפלו בשבי מספרים שאמרו להם שמדובר רק ב"תרגיל" או "מבצע מיוחד", והתקשורת הרוסית קיבלה הנחיה מהקרמלין שלא לדבר על "פלישה" או "מלחמה" עם אוקראינה, אלא רק מבצע למניעת "ג'נוסייד" נגד רוסים אתניים בחבל הדונבאס ולהסרת "החונטה הניאו־נאצית" בקייב.
יתרונם של החיילים הצ'צ'נים על זה של הרוסים בשדה הקרב באוקראינה
לעומת זאת ללוחמים הצ'צ'נים יהיו הרבה פחות עכבות בביצוע המשימה שעולה בחיי אזרחים אוקראינים רבים. בהקלטות שהשיגו ב- BBC נשמע סגן מפקד המשמר הלאומי הצ'צ'ני מדווח לקדירוב על תדריך שעבר עם מפקדי יחידות אחרות בצבא הרוסי לקראת הפלישה. "מפקדים רוסים רבים חוששים שיהיו אצלם 'סירובניקים', אך באופן טבעי, אנחנו פטורים מלהתמודד עם הבעיה הזו".
ב-25 בפברואר, יום לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה, שיתפה התקשורת הממלכתית הרוסית סרטון שצולם בגרוזני, בירת צ'צ'ניה. באותו תיעוד נראים אלפי חיילים נאספים סביב רמזן קדירוב, שמודיע על הצבתם של אלפים מחייליו בחזית האוקראינית. "אני רוצה לתת עצה לנשיא לשעבר של אוקראינה זלנסקי בעתיד. הוא חייב להתקשר לנשיא שלנו, המפקד העליון פוטין, ולבקש התנצלות", הוא הכריז מול המוני חיילים שנשבעו לו אמונים. "אני מתחייב שאזורי הקרבות הקשים ביותר באוקראינה יהיו מלאים בלוחמינו", הוסיף לאחר הכניסה למלחמה. "הנשיא פוטין קיבל את ההחלטה הנכונה ונבצע את פקודותיו בכל הנסיבות. קדירוב חזר על קריאתו של הנשיא הרוסי, שדחק באוקראינים להתקומם נגד ממשלתם שלהם, שלדבריו מורכבת מ"ניאו-נאצים" ותיאר את עצמו כ"חייל רגלי" של פוטין.
ומה קרה מאז? "הצ'צ'נים בהחלט הגיעו", מעידים עיתונאים שראו את הכוחות הלוחמים הללו נוחתים בנמלו התעופה אנטונוב ממערב לקייב. כוחות מיוחדים שהניפו את דגל צ'צ'ניה נראו גם בעיירה הוסטומל שידעה בשבוע שעבר קרבות קשים. משוריינים עם האות הלבנה V - בניגוד לכלי רכב רוסים, שנושאים את הסימן Z - תועדו דוהרים בכבישים. עם זאת, קבוצה קטנה של לוחמים צ'צ'נים בפאתי קייב היא לא בדיוק מה שהבטיח הקרמלין. עד כה הם נצפו בכמה מקומות: בסביבת אזור תחנת הכוח הגרעינית לשעבר בצ'רנוביל, מצפון לבירה קייב ובאודסה.
בתוך ערפל הקרב, התקשורת הרוסית מקדמת את הדיווחים על הלוחמים הצ'צנים מטילי האימה: "אלפי צ'צ'נים מתרכזים דרומית לאוקראינה", דיווחה התקשורת הרוסית והציגה מאות לוחמים צ'צ'נים שמתפללים ביער לפני הקרב. הפעלת נשק הלוחמים הצ'צ'נים היא כאמור חלק ממסע תעמולה לנסות ולאלץ את הכניעה של קייב. מאמצים, שכידוע, עד כה לא צלחו.
הנושאים החמים
