שיתוף - לביקורת הצד המשפטי: נדרש תיקון חוק כדי להעמיד את המחבלים למשפט

  • הוסף לסימניות
  • #1
בשולחן שבת השיחה איכשהו התגלגלה למצב הבטחוני,
ואז אמר אחי שלמחבלים אין מי שייצג אותם במשפט:
עורכי דין לא רוצים לייצג אותם ואלו שכן - מקבלים איומים על החיים שלהם אם יעשו זאת.

הסקרנות שלי נמתחה עד קצה הגבול.
ביקשתי מהעורך שימצא לי מישהו לראיין אותו בנושא,
אחרי מספר דקות כבר יצרתי קשר עם יוסף ויצמן, עורך דין ומשנה לראש לשכת עורכי הדין בישראל.


20 דקות וחומר מדהים לכתבה שמאירה אור חדש
ותציג לכם את הזווית המשפטית, הפחות מוכרת, בנוגע למחבלי הנוחבה.

העורך על הכותרות והפתיח:




1702563303922.png



*המשך לתחרות ביני לבין @מ. י. פרצמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #3

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אם אתם עדיין לא מכירים את ר' נוחעם, 'התרעה' מפיקוד העורף זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לרדת ל'מקלט' ולגלות את ה'התמדה' של ר' נוחעם שאיננה יודעת מלחמה מהי...

ר' נוחעם יהיה תמיד זה שנכנס אחרון למקלט כשבידו ספר, בפעם הראשונה היה זה 'חומש שמות', בפעם השנייה 'משנה ברורה' חלק ו, וכך בכל פעם ר' נוחעם יורד עם ספר אחר כדי שמי שעוד לא הבין, יבין סוף סוף שכל מה שהרשעים הארורים באיראן רוצים זה להפסיק אותו מתלמודו.

אם האזעקה תפסה את ר' נוחעם אחרי 'חצות הלילה' הוא ייכנס למקלט עם ארשת פנים מסתורית כשהוא מסתיר עם האצבעות את שמו של ספר קבלה מוכר, את ה'שדרה' הוא משאיר גלויה כדי שמי שיתאמץ יותר יגלה שר' נוחעם התחיל ללמוד 'קבלה'.

אם תשאלו את ר' נוחעם ה'מקלט' זה בסך הכל 'בית המדרש השלישי' שלו, ולמי שלא הבין הבית זה 'הבית מדרש השני'.

אלא שמשום מה, כשמתקבל העדכון ש'האירוע הסתיים!' ר' נוחעם תמיד שוכח להעלות את הספרים בחזרה הביתה, מה שהפך את אזור הישיבה של ר' נוחעם במקלט ל- מיני 'אוצר הספרים' כשאט אט מתמלא האוצר בשלל ספרים בכל מקצועות התורה.

פעם כששאלתי את ר' נוחעם למה הוא יורד למקלט אם הוא תמיד באמצע ללמוד, הרי 'תורה מגנא ומצלא'? הוא הרצין את מבטו והצביע על ילדי המקלט ואמר 'כדי שחלילה הילדים הטהורים האלו לא יעלו על דעתם שה'מקלט' הוא זה שהציל אותם, כשהם יגדלו הם יספרו שה'תורה' של ר' נוחעם היא זו שהצילה אותם'...

מיותר לציין שר' נוחעם לא ממש מצליח ללמוד ב'מקלט'. 'שמעתתא בעיא צילותא' ובמקלט יש בעיקר 'צלצוליתא' שעולה ויורדת... כשבין לבין ותוך כדי יש צרחות של תינוקות ודיונים קדחתניים שונים שלא ממש מאפשרים לר' נוחעם לשקוע בתלמודו.

פעם ופעמיים ניסה ר' נוחעם לפתח דיון הלכתי בין יושבי המקלט ב'דיני קדימה בכניסה למקלט' ו'אם יש דין 'זריזין מקדימין' לפני האזעקה', אך עד מהרה התערבו בדיון כמה 'אברכיות' למדניות שהפכו את הדיון ההלכתי היבש והקר למסע מרגש של מידות והתחשבות בזולת, ומופע של חרדות ופחדים, ור' נוחעם ששונא שמערבים 'הלכה' עם 'רגש', מיהר להכריז ש'האירוע [הרגשי הזה] הסתיים! ולהלכה כל אחד ינהג לפי מנהג רבותיו', וחזר לדפדף בספר שבידו.

אחת האזעקות שכנראה תפסה את ר' נוחעם כשהוא לא עירני במיוחד, גרמה לו לקחת ספר מבלי להסתכל באיזה ספר מדובר, וכך למטה כשר' נוחעם התיישב במקומו הוא גילה להפתעתו ביחד עם כל ילדי המקלט שהוא הוריד את הספר עם התמונות של 'ארבעת המינים', לר' נוחעם יש קשר מיוחד ל'ארבעת המינים' אבל לא בערב פסח, וכך הוא מצא את עצמו עונה לשאלות של הילדים על איך מבדילים בין אתרוג תימני לאתרוג חזון איש.

אחד השכנים שהתקשה להאמין שבשעת האזעקה ר' נוחעם עסק בביתו בלימוד 'ארבעת המינים', סנט בר' נוחעם ושאל אותו 'תגיד, האתרוג הזה כשר לפסח?', ר' נוחעם התבלבל לרגע אבל אז פנה אל השכן בכאב 'כשמתחילים ללמוד הלכות ארבעת המינים שבועיים לפני סוכות לא פלא שהאתרוג נראה כמו שהוא נראה...',
'אני' - אמר לו ר' נוחעם - 'מייד אחרי התפילה על האתרוג בט"ו בשבט מתחיל ללמוד את ההלכות'...

בינתיים, האזעקות במרכז ממשיכות, וערימת הספרים במקלט שלנו הולכת וגדלה, 'וועד הבית' נדרש לעניין וביקש מר' נוחעם להעלות חלק מהספרים מאחר והמטראז' במקלט הצטמצם משמעותית בעקבות ה'אוצר' המתפתח.

ר' נוחעם הזדעק לשמע הבקשה והתחנן 'אני מוכן לפנות את מקומי ולהישאר מחוץ למקלט, את הספרים אני לא מוציא עד סיום המלחמה, אתה יודע כמה 'הערות' יש לי שם, אם חלילה יפגע רסיס בספרייה כל ה'חידושי תורה' שלי ילכו לאיבוד ח"ו...

מאז ר' נוחעם נשאר להגיד 'תהילים' מחוץ למקלט אך מקפיד בכל פעם לשלוח ספר נוסף לשמירה והגנה בתוך המקלט.


לעוד קטעים על ר' נוחעם
  1. ר' נוחעם והחלה של...
  2. ר' נוחעם במבחן הסבירות...
  3. ר' נוחעם יודע לתקוע...
  4. ר' נוחעם בעל 'האתרויג' #3#
  5. נראה אתכם מצחיקים את ר' נוחעם...
  6. הווידוי של ר' נוחעם!
    ויש עוד...
פרק המשך לזה

לפני שעה קלה היא כמעט סגרה עליי.

התהלכתי במסדרון הארוך בבית בצעדים רכים על הבהונות. המינימליסטיות נחוצה כדי לצמצם נוכחות, ולבלום רעשי הליכה מסגירי הימצאות במרחב.

אך סף העצבים הגבוה חידד את כושר השמיעה שלה; היא שמעה צלילי בוהן אילמים כרעש משאית בנזין משנות השמונים.

היא כמו נשפכה בשצף מהחדר הוורוד. בתנועה זוויתית חדה היא צמצמה פערי מרחק מולי. הסמרטוט שבידה כבר הטה עצמו לכיווני לקראת גזר הדין – כמו מתמסר למסירה הצפויה.

מבע פניה שידר ללא אומר: "נגמרה לך הקייטנה, מותק".

אך לא אלמן ישראל. יבבת אזעקה נשמעה לפתע וחילצה את נפשי מיבבת הגבר המנקה.

טרקנו את דלת הממ"ד, ורעשי פיצוץ החלו להישמע מקרוב.

"תגן עליו בגופך!" היא פקדה עליי.

אני, כפקוד טוב, זינקתי על נתי שלנו בן הארבע.

"לא עליו, על הסמרטוט!" התרעמה, "עם מה אתה חושב שתנקה אם יקרה משהו?".

אדי האקונומיקה עשו את שלהם: חרכו אזורים תפקודיים נחוצים במוחה.

"אם יקרה משהו, הניקוי לפסח עובר לטיפול צוותי פיקוד העורף", באתי לשמש קול להיגיון הבריא, אך בלמתי ברגע האחרון. זה עשוי להיות מסוכן. מוח מאודה באקונומיקה לא מגיב טוב לסרקזם.

ואז נשמע בווום איום ונורא. הלך הבית. אין מקרר, אין תנור ואין כיסאות עץ לנקות.

יייישששש. את הנזק כבר נכסה בעזרת מס רכוש; בינתיים, בפסח הקרוב, ניפול על השוויגער.

השנה, סוף-סוף, אזכה לגשת לפסח כבן מלך ממש.

בדרכי החוצה מהדירה הרצוצה, הגשתי את הסמרטוט הלח לאיש פיקוד העורף. אולי ימצא בו תועלת.

"אווו, כמה טוב שבאתם!" צהלה השוויגער לקראתנו.

"בדיוק השנה לא היה לי כוח לנקות לפסח, חיכיתי לנס והוא הגיע". היא מיקדה מבט אליי, "את כבר בטח גם מותשת", העניקה פטור גורף לבתה, מתעלמת מניגוד העניינים המובנה.

"אתה באת לי כמו מלאך משמיים", שמעתי אותה במעורפל רגע לפני התמוטטות עצבים, "אני רק מקווה שהבאת איתך סמרטוט מהבית. גם את זה לא היה לי כוח לקנות".
מכיוון שהתחלתי לכתוב בעניין הרבנית אזרחי ע"ה, אמשיך באותו עניין ובייחוד שפגשתי הערב ברבי שעל ידו יצא ונתגלגל אותו המעשה,
דברים כהוויתם אני אומר ואפשר שיימצא בדברי שמץ של גוזמא במחילתכם,

באותו היום בחור הייתי, ובישיבה נתרצו כולם לילך ולשמח חתן שאני בעוונותי לא נקשרתי איתו ומכיוון שכך נמצאתי בטל, אותה בטלה רעה היא שמביאה על האדם כל מיני צרות ואין צריך להוסיף את דברי המשנה באבות 'הבטלה מביאה לידי שיעמום וכו',
ידידי רחב הלב שהוציאני מידי בטלה נחפז אף הוא בשמחת חתן ואני שמתי פני אצל רבי שהיה ספון בביתו באותה השעה, פתחנו בדברי המשנה והגמרא וקינחנו בדברי הבאי ושעה נתעברה בחברתה ואמו שתחיה מגישה בפנינו מיני מזונות ששתיה מתוקה כרוכה בהן, הפלאפון רטט ושנה ורטט ואני נפניתי לבדקו ונתקשיתי ביותר בעקבות קשיי הקליטה שאפפו את האזור, לכשנענתה השיחה זעק באזני שדרן זירת על פטירת הרבנית ע"ה, ניסיתי להתעמק בדבריו אודות פרטי הבשורה מכת ההלם ולא נכנסו בי הדברים, אם מחמת חוסר הקליטה שקיטע את הקו או מחמת שנצרכתי לנקבי ונטרדתי מלהאזין,
דקות לאחר מכן טלפן אלי ידידי שהזכרתיו מחקדם יותר שבן בית הוא אצל הרבנית ע"ה וקור הוא בה ביותר, קבל הוא על הימצאות כל בני הישיבה בחתונה במרכז ואין מי שנמצא לשהות ליד מיטת הרבנית ע"ה, קפצתי בדברי ואמרתי: הן אני בירושלים. מיד אמר לי תודה ונתן בידי את מספרו של חתנה שליט"א ואני כפלתי שלום לרבי ואצתי במורדות רוממה.

קור מקפיא אפף כל שטח פנוי ואני כשסוודר דק לחולצתי נרעדתי עד מאד, שיני עשו דין לעצמם והחלו לנקוש בעוצמה וזאת על אף ריצתי החפוזה, הקור התגבר עד מאד כשהגעתי לבית הלוויות, גופי רעד בעצמה ובית הלוויות נעול היה, בדקות מספר שעט אל החניה רכב החברא קדישא ועצר בחריקה, אחד מאנשי ירושלים דילג ממושב הנהג ופתח לרווחה את בית הלוויות, משנפתחה הדלת האחורית, נפלט מן הרכב בחור שלא ידעתי את שמח אך זיהיתי את פניו וידעתי כי מבאי בית הרבנית הוא, רועד ורוטט כולו, הוא לא הצליח להוציא מילה, הדמעות לא זלגו על פניו אלא קיפצו בבעתה מעיניו הנפחות והמבועתות, לאלר כמה דקות הסתדרה נשימתו והוא סיפר למקוטעין על הדרך מבית החולים לבית הלוויות והנהג שהוא מאנשי ירושלים שאינם מתיראים מן המוות ובפנותו בחדות, נתהפכה עליו גופת הרבנית ע"ה והרח הוא מבועת עד עמקו נשמתו,
פטרתי אותו מהשטח ונכנסתי אל בית הלוויות המחומם למחצה, איש החברא קדישא סידר את המיטה אשר הרבנית עליה מאחורי מחיצה דלה ועוררני לומר תהילים לזיכוי נפש הנפטרת ע"ה, התיישבתי על הספסל בקצה גופי והתחלתי לומר תהילים מן הספר הממולל מרוב דמעות, האותיות לא נתרצו וקפצו להם מעיני עד שנטרדתי מאמירת התהילים.
ניקרה בראשי ללא הרף התובנה שמאחורה המחיצה, על מיטת ברזל פשוטה מוטלת הרבנית שאך בשבת שהינן לצד מיטתה בבית החולים, גופי החל מרטט ולא הספקתי לגמור את פרק לג' כשנכנס אחד מבני הישיבה שבאותה העת למד בישיבה בצפון, נטלתי רשות ונמלטתי מהמקום,
איני זוכר איך חזרתי לישיבה, אך עדיין שמורה עימי אותה הבעתה ואין בידי להיפטר ממנה או למוסרה לאחר.


נכתב כהמשך ל'
שלוש שנים לפטירתה - הרבנית אזרחי ע"ה'

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה