סערת שידוכים בויליאמסבורג בורו פארק ומאנסי: הכל החל כאשר הרב לייזער ברוך באלד שליט"א מי שעומד תחת הארגון המוכר והידוע בארה"ב "ארגון שיעורי תורה" שמע שהגאון רבי חיים שמרלר שליט"א רב בית המדרש היכל צבי דחסידי צאנז בירושלים, ומי שעומד בראש ארגוני ענק לכלל ישראל, "הגפן" הארגון לשידוכים, ו"שערי...
hagefen.org.il
פעם בא יהודי אל החפץ חיים זי"ע ואמר לו שבאמריקה פתח מאן דהוא את חנותו בשבת קודש, החפץ חיים נזדעזע כולו ושאל אותו, מה עשית בענין זה, תמה הלה ושאל את החפץ חיים, וכי מה אני בתור יחיד יכול לעשות, ענה לו הח"ח הלא להתעלף יכולת.
דבר ראשון נדרש מאתנו להשתתף ולחוש בצער הגדול, אם להתעלף אינני יכולים, אבל לעשות כל אחד יכול לעשות, להרים טלפון, להציע, לדבר.
אליעזר תלמידו של אברהם אע"ה דולה ומשקה, שזיו דיוקנו דומה לשל רבו, מורה דרך בענין השידוכים, ל א א ו כ ל עד אם דיברתי, איככה אוכל לאכול ולשתות ולישון ולהיות שלם עלי נפשי כשאחינו זקוקים לשידוכים, עד אם דיברתי, טרם שאדבר להם שידוך…….
מורי ורבותי, תדעו לכם כי מסתובבים בינינו אלפים רבים של מעוכבי שידוכים, ממש אין בית שלא נמצא אחד מהקרובים יותר או הרחוקים מי שזקוק לישועת ה', והנה אנחנו מתהלכים שאננים ואין פוצה פה ומצפצף.
הלא דבר הוא וכי יעלה על הדעת כשאנו עוברים ברחוב העיר ונמצא אחד שוכב על הארץ מתעלף, שלא נחוש תיכף ומיד להצילו ולהרימו, הלא כל הרחוב כמרקחה כולם רצים דחופים ומבוהלים לעזרהו ולמכהו, כולם נזעקים מיד לקרוא להצלה.
רבותי, מעוכבי הזיווגים מתעלפים יום יום ולפעמים כמה פעמים ביום, חלישות הלב, חלישת הדעת, הם פשוט מתעלפים, רק שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נתן בהם כח לעמוד וללכת, ואיך אנו מתהלכים לידם באדישות ובקרירות כאילו הכל בסדר….
לפני כמה שנים לפני ראש השנה אמר לי בחור מבוגר כי הוא נוסע לדינוב על ר"ה, שאלתי אותו מה הדבר הזה, סע לרבי שלך לשנה טובה ומתוקה, ענה לי הבחור, וכי הרב חושב שאני נוסע לדינוב, לא ולא, אני בורח מירושלים…
בודאי הוא בורח, כאשר בליל ר"ה הוא יצטרך לעמוד בתור אצל הרבי לברך ולהתברך, הוא ימצא שם את חביריו שכבר מזמן חבקו בנים, ואלו גם אלו עומדים כולם כאחד להיכנס לברך ולהתברך, אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה שמכסה את פני המבוגר, הלא הוא חוזר שבר כלי בלב קרוע ומורתח…..
הולכת לה מבוגרת שעדיין לא זכתה להקים ביתה, ומשתתפת בחתונה של חברתה, אמנם היא רוקדת ושמחה, אבל מורי ורבותי. כשהיא חוזרת הביתה מיד היא נופלת על פניה ודמעות מלוחים יורדים על הכרית (קישע'ן), אין לה מנוח לא יום ולא לילה, כמה בושה וכמה כלימה תכסה פניה בכל עת ובכל שעה. הנוכל להתעלם….
ובכן שואלים כולם מה אני היחיד יכול לעשות, אז קודם כל כמו שענה לו הח"ח, תן לבך לצער הגדול.
ובאמת שבודאי כל אחד יכול לעזור, אחרי שנתת לבך להצטער עליהם, תן גם מוחך וראשך שעליך, כולם יודעים שהמון שידוכים נערכים ונגמרים על ידי ידידים וקרובי משפחה, יש לך הצעה, לך ותציע, אינך יכול להציע, תבקש מחבר או ידיד, אל תתן לו מנוח כל עוד שהוא לא הציע, מבול של שידוכים יהיו.
סיפר לי יהודי שבביתו כמה מבוגרים, כי זה שמונה חדשים לא הגיע שום טלפון להצעה כל שהוא, איזה שברון לב איזה אכזבה, מה האם הבן שלי לא שוה כלום ח"ו. רבותי זוהי ההרגשה.
כל טלפון שעושים ומציעים, זה טל תחיה על לבבות נשברים פשוט תחיית המתים, וזה עוד לפני גמר הדבר, רק עצם ההצעה….
סיפר לי יהודי שהיה לו בן מאוד מבוגר, והנה היה לו שכן טוב שעשה לו מנהג עצום, להתקשר כל שבוע ביום שישי להתענין במצב השידוכים ולהציע משהו חדש, ובכן מספר היהודי תדע לך כי יום שישי היה כעין יו"ט קטן אצלינו, ממש התווכחנו מי ירים את האלפון, אשתי כבר הכינה את הכל ביום חמישי כדי שביום שישי נוכל לדון בהצעה החדשה.
ועתה השכן הזה הזה הוא אשר זכה להיות השדכן באמת אצלו.
האור החיים הק' בפרשת חיי שרה אומר כי אליעזר ביקש והתפלל לה' להיות השדכן, צריך זכות להיות שדכן, וצריך תפילות לקבל זכות זה.
אבל מורי ורבותי יש שכר לפעולת השדכן, קודם כל רואים תוצאות, וכפי שכבר אמרתי כשפתחנו את ארגון הגפן בא"י, אמר לי אחד מגדולי וצדיקי הדור כי מקובלני אם עושים כאן למטה, עושים שם למעלה.
ואנחנו רואים את הדבר בגודל סייעתא דשמיא כשקופצים לענין הזה. הרבה סיפרו גם בארץ ישראל וגם כאן בארה"ב את גודל הסייעתא דשמיא שהם רואים במוחש מעת שהתחילו לעסוק בקדשי השידוכים.
אשה אחת שלחה מכתב כי לא נפקדה כמה שנים בזש"ק, והנה הראו לה כתוב כי מי שעוסק בשידוכים הוא סגולה גדולה, והנה באותו תקופה ערכו בארגון הגפן כנס שדכניות מיוחד והיה זה בליל י"א חשוון היא"צ של המאמע רחל ע"ה, והסכימה לעזור הרבה בענין, והנה ראה זה פלא כעבור תשעה חדשים מיום זה נפקדה מן השמים.
בעוד מאה שנים בשנת תתשפ"ב בליל ראש השנה יקחו בבית של מעלה נשמה אחת ויראו לה כי בלי אווניו יוצאים זה עתה מבית הכנסת אלפי אברכים מבתי הכנסיות עטופים בטליתים, והנה יאמרו לנשמה זו, דעו לך נשמה נשמה, כולם נחשבים כצאצאיך, מה לי ולהם תשאל הנשמה. ואז יזכירו לה כי לפני מאה שנה בשנת תשפ"ב הצעת שידוך לפלוני אלמוני, והשידוך נהיה ונגמר, וכל אלו הם צאצאים וצאצאי צאצאים הכל פועל יוצא של אותו שידוך, הכל נזקף לזכותך….
מחר בבוקר כשתבוא לבית הכנסת ותתחנן לפני הקב"ה הייליגער באשעפער תחונן אותי בזרע ברך ה', מיד ירד בת קול ותאמר, טרם קראת ואני אענה, שכן כתב האור החיים הק', ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת, שנענה עוד באמצע תפילתו.
הגה"צ רבי יעקב מאיר שעכטער שליט"א ביקש פעם לבקר בהגפן לעודד את השדכנים והיה זה בשעת הצהריים, אמרתי אולי עדיף אחר הצהריים כשאתפנה מהשיעורים, אבל הוא רצה בדוקא בזאת השעה, כשיצא מהמקום שאלתיו למה דוקא רצה בזה השעה, ענה לי כי הוא נוסע מכאן לעשות א'פעריישע'ן על הרגל, והוא רוצה לקחת עמו זכות.
הרה"ק ר' שלומקה זווילהער זי"ע אמר פעם כי טריעט אחד למען השני מונע אלף טריעט מעצמו, כלומר אם עושים צעד אחד למען השני זה זכות שאתה תמנע מעצמך אלף צעדים של צער.
שאו את העינים ותתבוננו ימין ושמאל במשפחתכם הקרובה והרחוקה, שימו לבבכם אל אחיכם בשרכם,
אנו מוצאים בפרשת חיי שרה שאברהם אע"ה מצווה על "זקן ביתו" אליעזר על ענין השידוך ליצחק, מה פשר מזכירה התורה זקן ביתו, אלא אברהם אבינו רצה להורות לנו כי דבר ראשון צריכים אנשי הבית הקרובים והחבירים לדאוג לשידוך.
כי ימוך אחיך אמרה תורה והחזקת בו, יש שבעה דרגות בצדקה איתא בהלכות צדקה ביו"ד, המעולה שבכולם זה שעדיין לא נפל ואפשר לעזור לו שלא יפול.
אבל עוד נקודה, כי ימוך אחיך, תתבונן קודם אצל האחים שלך ואחיותיך והמשפחה הרחבה, החסד נמצא ממש לפתחינו אין צריך הרבה לחפש אחריו הוא פה בכל פינה ופינה.
היה סיפור שגבאי הצדקה באו אל ראש הקהל שהיה גביר גדול להתרימו על דבר שהציבור זקוק, ענה להם הרי אתם יודעים ומכירים באחי יענקל העני והאביון, הרי כמה אני יכול לתת.
לפני פסח הגיע יענקל האביון לבקש קמחא דפסחא מהקהילה, אמרו לו הרי אחיך הגביר מחזיקך, ומה לך כי תבקש, פתח יענקל העני עיניו כמשתאה, מה היה לכם, אחי הוא רק שאשב שבעב על פטירתו ותו לא מידי.
הלכו הגבאים בטענה אל אחיו הגביר האיך אמרת שאתה מחזיק את אחיך והרי הוא טוען לא היו דברים מעולם, ענה להם, לא הבנתם את כוונתי, חפצתי לומר כי אם לאחי אינני נותן האיך אתם חושבים שאתן לזרים.
מהרש"א בקידושין אומר שהשאלה עסקת בפריה ורביה הוא האם עסקת בשידוכי יתומים, חז"ל על הפסוק במשפטים והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, אומרים דלאו דוקא יתומים דהוא הדין לתשושי כח, רבותי העלטערע הם תשושי כח, וצריך לעזור להם.
אנחנו לא יכולים להעלים עינים ולהמשיך בשיגרה כאילו לא היה, הגדרה מאוד חריפה בחז"ל בנוגע למי שיכול לעזור ולתמוך בחבירו והוא מעלים עיניו, כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה כעובד עבודה זרה ונקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל, ונקרא רשע, שנאמר ורחמי רשעים אכזרי, ונקרא חוטא, שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, והקב"ה קרוב לשועת עניים, שנאמר שועת עניים אתה תשמע, לפיכך צריך להזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. (עי' רמב"ם פ"י ממתנות עניים ה"ג)
הרי עבודה זרה היא העבירה הכי חמורה עד שמוסרין עליה את הנפש, ואילו במעלים עיניו מן הצדקה, הרי אינו עושה שום דבר רע בפועל ובידים, ויתכן אפילו שבלבו באמת מצטער עבור חבירו, אלא שמתעלם מלעזרו באופני התמיכה שהיה בידו לעזרו, נראה מחז"ל שההתעלמות ממצבו הקשה של חבירו כעבודה זרה.
ועתה צריך לדבר קצת לפני ההורים, הנה התורה אומרת ולקחת אשה לבני ליצחק, מה זה כפילות הלשון, רק כנראה שאברהם אע"ה רצה ללמד עד סוף כל הדורות ששידוך צריך לחפש שיתאים לבן או לבת ולא לחפש להתאים לעצמו, ולקחת אשה "לבני ליצחק".
כולם מכירים את המצב שלדאבונינו הרבה הצעות נופלים ללא סיבה הנראית לעין, רק שלא מתאים לו שלמחרת כשילך לבית הכנסת ישאלו אותו, מיט וועמען, עם מי נשתדכת, והוא חושב שאין זה מתאים למעמדו ולתפקידו כזה מחותן, לכן מאמלל עצמו ואת בניו ובנותיו עד סוף כל הדורות.
יהודי אחד היה אצלי כשבתו בגרה והיא כבר בת שלושים, והציעו לו שידוך מבית מאוד פשוט, ולכן לא הסכים, שאלתי אותו תאמר לי האמת אילו היית דר באוסטרליה, גם היית מסרב לשידוך, ענה לי ח"ו הייתי גומר השידוך היום, אמרתי לו כלומר אתה מוכן להפקיר את עתיד דורותיך רק בגלל "מה יאמרו". יש לי בשורה בשבילך, אף אחד לא ידבר לא ממך ולא ממני, היום אין זמן להתעכב על כלום הכל רץ ומתחלף מידי שעה בשעה.
צריך להסתכל על טובת הבן או הבת, מה טוב להם, היה לי סבא גברא רבא ושמו הרה"צ ר' מנדל גפנער זצ"ל והיה לו בלעה"ר 17 בנים ובנות, כששאלו אותו האיך הוא יכול לחנך בית גדול כזה, הראה להם על הש"ס שהיה בארון ואמר, הנה עומדים ל"ו המסכתות, כל מסכת הוא ענין בפני עצמו, אין דין מסכת ברכות כדין מסכת כתובות, כן הוא עם הבנים והבנות, אין להשוות בין אחד למשנהו, כל אחד יש לו את המעלות שלו, וצריך להתאים לפי מידותיו.
הנושאים החמים
