הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
המדרש מספר שלאחר שהמן חתם על גזירת ההשמדה, ראה ברחוב את מרדכי ממהר לעבר שלושה ילדים יהודים שחזרו מבית הספר.
מרדכי שאל אותם: מה למדתם היום?
ענה הראשון:
"אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבוֹא" (משלי ג', כ"ה).
השני השיב:
"עוּצוּ עֵצָה וְתוּפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל" (ישעיהו ח', י').
והשלישי אמר:
"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל. אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" (ישעיהו מ"ו, ד').
ואם הגענו שוב לאותה הנקודה, בה פרס של אז מהדהדת בפרס של היום, כאילו ההיסטוריה נלחשת מחדש –
הרי שדבריהם של ילדי ישראל הטהורים ההם עדיין מהדהדים: דברי אלוקים חיים.
וכשאנחנו עומדים על סף מלחמה עולמית, אולי גם גרעינית, והפחד משתלט על הלב –
הנה הפסוק הראשון עולה שוב, קורא:
אל תירא מפחד.
ובפרט – מפחד פתאומי.
וכמה סמלי שנאמר גם:
"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנַי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי ג', א')
הפתאום הזה – כבר עומד בפתח.
אבל זכרו:
הפעם, הפורענות – לרשעים בלבד.
כמו שנאמר:
"רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תהילים צ"א, ח').
הפסוק השני מזכיר לנו:
"כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל"
וזהו שם שגלות ישמעאל נושא –
ישמע א-ל.
הוא שומע את זעקת בניו – והוא איתנו. עכשיו.
ובסוף הגלות, כשכלו הכוחות –
אומר הקב"ה:
"אני הוא.
ברחמיי ובמידת טובי –
אני אשא, אני אסבול, ואני אמלט."
(על פי רש"י)
הפסוקים ההם, שמרדכי הביא אז, נאמרים גם היום –
ומביאים איתם בשורה של חיזוק אדיר וישועה גדולה.
וכשאנחנו עדיין באי-ודאות, וכל יהודי יקר בליבנו ובתפילתנו –
אנא ה', הושיעה נא.
אנא ה', הצליחה נא.
הבא לנו גאולה ברחמים.
"וימינך תחבקני" –
חיבוק שכינה.
אבא יקר ואהוב,
עזור לנו לא לפחד מפחד.
היה נא עמנו.
והמלט אותנו מהגלות הנוראה.
קח אותנו, ברחמים,
והושע אותנו.
המדרש מספר שלאחר שהמן חתם על גזירת ההשמדה, ראה ברחוב את מרדכי ממהר לעבר שלושה ילדים יהודים שחזרו מבית הספר.
מרדכי שאל אותם: מה למדתם היום?
ענה הראשון:
"אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבוֹא" (משלי ג', כ"ה).
השני השיב:
"עוּצוּ עֵצָה וְתוּפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל" (ישעיהו ח', י').
והשלישי אמר:
"וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל. אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" (ישעיהו מ"ו, ד').
ואם הגענו שוב לאותה הנקודה, בה פרס של אז מהדהדת בפרס של היום, כאילו ההיסטוריה נלחשת מחדש –
הרי שדבריהם של ילדי ישראל הטהורים ההם עדיין מהדהדים: דברי אלוקים חיים.
וכשאנחנו עומדים על סף מלחמה עולמית, אולי גם גרעינית, והפחד משתלט על הלב –
הנה הפסוק הראשון עולה שוב, קורא:
אל תירא מפחד.
ובפרט – מפחד פתאומי.
וכמה סמלי שנאמר גם:
"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנַי, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (מלאכי ג', א')
הפתאום הזה – כבר עומד בפתח.
אבל זכרו:
הפעם, הפורענות – לרשעים בלבד.
כמו שנאמר:
"רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תהילים צ"א, ח').
הפסוק השני מזכיר לנו:
"כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל"
וזהו שם שגלות ישמעאל נושא –
ישמע א-ל.
הוא שומע את זעקת בניו – והוא איתנו. עכשיו.
ובסוף הגלות, כשכלו הכוחות –
אומר הקב"ה:
"אני הוא.
ברחמיי ובמידת טובי –
אני אשא, אני אסבול, ואני אמלט."
(על פי רש"י)
הפסוקים ההם, שמרדכי הביא אז, נאמרים גם היום –
ומביאים איתם בשורה של חיזוק אדיר וישועה גדולה.
וכשאנחנו עדיין באי-ודאות, וכל יהודי יקר בליבנו ובתפילתנו –
אנא ה', הושיעה נא.
אנא ה', הצליחה נא.
הבא לנו גאולה ברחמים.
"וימינך תחבקני" –
חיבוק שכינה.
אבא יקר ואהוב,
עזור לנו לא לפחד מפחד.
היה נא עמנו.
והמלט אותנו מהגלות הנוראה.
קח אותנו, ברחמים,
והושע אותנו.
נערך לאחרונה ב:
