- הוסף לסימניות
- #1
האמת הייתי צריכה לאזור אומץ לכתוב את הדברים הבאים...
אני חושבת שאצל חלק מסוים של אנשים, גם כאלו שהם יראים ושלמים, ואולי באופן לא מודע, יש הרגשה פנימית שדווקא המצב הזה הוא נחמד...
יש יציאה מהשגרה, יש חדשות מעניינות כל יום, הרגשה חולמוייעדית כזאת...
יש ריגושים.
וריגושים זה משהו שאנשים מוכנים לעשות הרבה כדי לחוות אותם.
המינונים לא שווים אצל כולם, יש כאלו שגם יציאה לקניות לשבת מספקת להם את מנת הריגושים היומית לה הם זקוקים, ישנם כאלו שרק חופשה באלפים הצרפתיים למשך שבוע ימים "יעשה להם את זה"...
יש אנשים שמאבדים מאות אלפי דולרים בהימורים, הם יודעים שהסיכוי שלהם להרוויח הוא אפסי, ובכל זאת הם שבים ומהמרים. הריגוש הענק שזה עושה להם, שווה להם את ההפסד.הם פשוט מתמכרים לזה. לרבים מאיתנו אולי קשה להבין את זה, איך בן אדם נורמטיבי מסוגל לאבד את כל הונו בשביל ריגוש, אבל זה קיים.
כמובן, שאף אחד לא יצהיר בקול, ואפילו לא בלב פנימה, שהוא מקווה שהמצב יימשך. אנחנו לא שוטים. ברור שאם היינו יכולים ללחוץ על כפתור שייגרום למגיפה הנוראית הזו להיפסק באחת, היינו עושים את זה בלי לחשוב פעמיים. אך בדיעבד אנחנו גם יכולים להרגיש סוג של הנאה...
מתנצלת אם לחלק מכם נראה שאני פשוט כותבת שטויות.
בתחילה חשבתי שרק אני כזו. והרגשתי איומה. אבל מתחקור קטן שעשיתי לסביבתי הקרובה ראיתי שיש הזדהות אם הדבר הזה...
אולי זה נורא להרגיש את זה, אבל בכל אחד מאיתנו מסתתר בפנים ילד קטנטן וטיפש שרק רוצה חגיגות...
כתבתי את כל זה, כדי להגיע לדבר הבא:
אם אתם מזדהים עם הנאמר, ואפילו טיפטיפה, זה גורם לנו שהתפילות שלנו נאמרות לא בלב לגמרי לגמרי שלם... בפינה הילדותית שלנו, עמוק עמוק, אנחנו רוצים דווקא ההיפך...
וחבל. נורא חבל.
אני חושבת שאם מודעים לזה, ולא מתכחשים, אפשר להתעלות על זה ולומר לילדון הפנימי הזה: "די!! מספיק עם השטויות שלך! תפסיק לבלבל במוח!! לך לישון עד שנעיר אותך..."!!
אם יודעים על בעיה, זה חצי פיתרון. ככה נהוג לומר.
ניסיתי את זה על עצמי, ואז נוכחתי לראות שאכן כן. ברגע שאני מקשיבה לקול הפנימי הזה ואומרת לו ישירות שלא יעיז להפריע, התפילה, על כל פנים אצלי, היא הרבה יותר מעומק הלב. הילדה הקטנה בפנים לא מציקה לי, היא הבינה את מקומה, וסגרה את הפה.
בעת צרה כזו, אין לנו את הפריווילגיה להתפלל שלא מכל הלב. כי אי אפשר לדעת עד כמה נצליח לפעול בשמיים עם תפילה קצת יותר זכה, טיפה נקיה יותר.
אני כותבת את כל זה וקצת מסמיקה, אבל חשבתי שאם זה יעזור לאי מי להתפלל טוב יותר, וכמו שנוכחתי על עצמי, זה שווה את אי הנעימות... לא נורא, זה יעבור...
אני חושבת שאצל חלק מסוים של אנשים, גם כאלו שהם יראים ושלמים, ואולי באופן לא מודע, יש הרגשה פנימית שדווקא המצב הזה הוא נחמד...
יש יציאה מהשגרה, יש חדשות מעניינות כל יום, הרגשה חולמוייעדית כזאת...
יש ריגושים.
וריגושים זה משהו שאנשים מוכנים לעשות הרבה כדי לחוות אותם.
המינונים לא שווים אצל כולם, יש כאלו שגם יציאה לקניות לשבת מספקת להם את מנת הריגושים היומית לה הם זקוקים, ישנם כאלו שרק חופשה באלפים הצרפתיים למשך שבוע ימים "יעשה להם את זה"...
יש אנשים שמאבדים מאות אלפי דולרים בהימורים, הם יודעים שהסיכוי שלהם להרוויח הוא אפסי, ובכל זאת הם שבים ומהמרים. הריגוש הענק שזה עושה להם, שווה להם את ההפסד.הם פשוט מתמכרים לזה. לרבים מאיתנו אולי קשה להבין את זה, איך בן אדם נורמטיבי מסוגל לאבד את כל הונו בשביל ריגוש, אבל זה קיים.
כמובן, שאף אחד לא יצהיר בקול, ואפילו לא בלב פנימה, שהוא מקווה שהמצב יימשך. אנחנו לא שוטים. ברור שאם היינו יכולים ללחוץ על כפתור שייגרום למגיפה הנוראית הזו להיפסק באחת, היינו עושים את זה בלי לחשוב פעמיים. אך בדיעבד אנחנו גם יכולים להרגיש סוג של הנאה...
מתנצלת אם לחלק מכם נראה שאני פשוט כותבת שטויות.
בתחילה חשבתי שרק אני כזו. והרגשתי איומה. אבל מתחקור קטן שעשיתי לסביבתי הקרובה ראיתי שיש הזדהות אם הדבר הזה...
אולי זה נורא להרגיש את זה, אבל בכל אחד מאיתנו מסתתר בפנים ילד קטנטן וטיפש שרק רוצה חגיגות...
כתבתי את כל זה, כדי להגיע לדבר הבא:
אם אתם מזדהים עם הנאמר, ואפילו טיפטיפה, זה גורם לנו שהתפילות שלנו נאמרות לא בלב לגמרי לגמרי שלם... בפינה הילדותית שלנו, עמוק עמוק, אנחנו רוצים דווקא ההיפך...
וחבל. נורא חבל.
אני חושבת שאם מודעים לזה, ולא מתכחשים, אפשר להתעלות על זה ולומר לילדון הפנימי הזה: "די!! מספיק עם השטויות שלך! תפסיק לבלבל במוח!! לך לישון עד שנעיר אותך..."!!
אם יודעים על בעיה, זה חצי פיתרון. ככה נהוג לומר.
ניסיתי את זה על עצמי, ואז נוכחתי לראות שאכן כן. ברגע שאני מקשיבה לקול הפנימי הזה ואומרת לו ישירות שלא יעיז להפריע, התפילה, על כל פנים אצלי, היא הרבה יותר מעומק הלב. הילדה הקטנה בפנים לא מציקה לי, היא הבינה את מקומה, וסגרה את הפה.
בעת צרה כזו, אין לנו את הפריווילגיה להתפלל שלא מכל הלב. כי אי אפשר לדעת עד כמה נצליח לפעול בשמיים עם תפילה קצת יותר זכה, טיפה נקיה יותר.
אני כותבת את כל זה וקצת מסמיקה, אבל חשבתי שאם זה יעזור לאי מי להתפלל טוב יותר, וכמו שנוכחתי על עצמי, זה שווה את אי הנעימות... לא נורא, זה יעבור...
הנושאים החמים