הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
מחסן טחוב בצפון ירושלים, שעת ערב מאוחרת.
חבורת אנשים מתחתית החברה ישבה שם סביב שולחן שנסחב מאחת ההדלקות בירושלים - מגורד, מעלה עובש וחצי שרוף.
על הכיסאות התואמים ישבו מי שכונו 'גדודי חמאס ירושלים', כשמנהיגם ג'יבריל נואם בפניהם.
"למנהיגים בעזה נמאס. שוב ושוב ניסינו לפגוע בישראלים, ושום דבר לא מתקדם. כלום!"
הוא התנשם בכבדות ולקח שאיפה ארוכה מהנרגילה שהדיפה ניחוחות איומים, משתנק קשות כשהעשן נותר רגע יותר מדי בפיו.
"הם רוצים לראות תוצאות, וכל הביגועים האלו לא עושים כלום. כלום!"
נראה היה כי דמעות תנין מעוניינות לפרוץ מעיניו, אך הוא התאפק בגבורה ושאף ארוכות ניקוטין לגופו.
רק כאשר השיעולים איימו להכריעו, הוא נרגע וניסה להסדיר את נשימותיו לשווא.
הנוכחים ניצלו את הרגעים הקשים שעברו על מנהיגם, והחלו בבליל לא ברור שהם כינו 'סיעור מוחות'. עד מהרה הסיעור נעשה סוער והידיים יצאו לפעולה, מסבירות בדרך הקלה את מה שהפה מתקשה לבטא.
משם הדרך לסכינים הייתה קרובה מאד, ולאחר כרבע שעה, המנהיג, שהספיק להתאושש ולהנות מכל רגע, החל לעורר אותם מעילפונם, והם החלו בחבישת הפצעים.
ג'יבריל החרים את סכיניהם עד להודעה חדשה ודרש מהם אורך רוח, היות ורעיון שטני התבשל במוחו המעוות והוא רצה התרכזות מלאה של אנשיו.
"רגע אחד!" מבעד הצחנה הנוראית עלה פתאום ריח שונה ומוזר שהוא מעולם לא הכיר. אפו רטט רגע ארוך והוא עבר במבטו אחד אחד. "אתה!" הצביע על אחמד, מהמוחות החלשים בחבורה. "מריח ממך נורא! איפה היית היום?"
אחמד לא ידע את נפשו, וסתם כך לא ידע כלום. "עשיתי מקלחת קצת, ככה היאהוד עושים, זה לא טוב?" שאל בחשש.
באותו רגע הנוכחים כולם סתמו את אפם והמנהיג כמעט איבד את שפיותו.
"אתה נורמאלי? למה עשית את הדבר הנורא הזה, יא מג'נון! תסתלק מפה! תעוף מפה!"
אחמד לא חשב רגע נוסף, כפי שמעולם לא חשב בעצם, תפס עצמו ונמלט מהמקום, לא מפספס את מה שסינן לעברו המנהיג רגע לפני שטרק את הדלת החלודה: "איכס!"
רגע אחרי שהדלת נטרקה, חזרו כולם לנשום באופן סדיר וג'יבריל ניצל את הרוגע הרגעי כדי להסביר להם בפרוטרוט את פרטי התכנית הזדונית שנרקמה במוחו.
יושבי החדר זינקו ממקומם בהתלהבות ועד מהרה החלו בחגיגות שמחה שכללו שימוש לא מבוטל בקליעים, גזים למיניהם ופצועים רבים שטופלו במקום. חלקם אף לא היו זקוקים להמשך טיפול, כיון שסיימו את תפקידם בכדור הארץ.
ההכנות למבצע הגדול התקדמו בעצלתיים, ותוך פחות מחודש היו החוליות מוכנות לחלוטין.
בהדרכה שקיבלו טרם צאתם, הוסבר להם שהם השיגו אישורים לפעילותם ממדינת ישראל עצמה(!), מה שהגביר את התלהבותם וזירז אותם לצאת למבצע.
רחוב מלכי ישראל בירושלים, שעת בוקר מאוחרת.
החוליה הראשונה יצאה לדרך.
הם המתינו בסבלנות כמה דקות, ואז זיהו אוטובוס שנכנס לרחוב.
האדרנלין בגופם זינק לממדים מפלצתיים, בין השאר הודות לחומרים ששאפו לגופם לפני כמה שעות, והם שפשפו ידיים בחוסר סבלנות.
האוטובוס נכנס לתחנה.
הם חיכו רגע או שניים, ואז קלטו את הקריצה של הנהג המשת"פ שחייך באכזריות ופתח את דלתות האוטובוס.
הם הנהנו זה לזה, ואז זינקו מכל עבר לכיוון האוטובוס, מאגפים אותו לחלוטין ופורצים מבעד הדלת.
הנוסעים המבועתים פערו עיניים מפוחדות והתכווצו במקומותיהם בחשש.
המחבלים פרצו לאוטובוס ונופפו בכלי הנשק הכחלחלים שבידיהם, תוך שהם צורחים "להוציא כרטיסים בבקשה!"
מחסן טחוב בצפון ירושלים, שעת ערב מאוחרת.
חבורת אנשים מתחתית החברה ישבה שם סביב שולחן שנסחב מאחת ההדלקות בירושלים - מגורד, מעלה עובש וחצי שרוף.
על הכיסאות התואמים ישבו מי שכונו 'גדודי חמאס ירושלים', כשמנהיגם ג'יבריל נואם בפניהם.
"למנהיגים בעזה נמאס. שוב ושוב ניסינו לפגוע בישראלים, ושום דבר לא מתקדם. כלום!"
הוא התנשם בכבדות ולקח שאיפה ארוכה מהנרגילה שהדיפה ניחוחות איומים, משתנק קשות כשהעשן נותר רגע יותר מדי בפיו.
"הם רוצים לראות תוצאות, וכל הביגועים האלו לא עושים כלום. כלום!"
נראה היה כי דמעות תנין מעוניינות לפרוץ מעיניו, אך הוא התאפק בגבורה ושאף ארוכות ניקוטין לגופו.
רק כאשר השיעולים איימו להכריעו, הוא נרגע וניסה להסדיר את נשימותיו לשווא.
הנוכחים ניצלו את הרגעים הקשים שעברו על מנהיגם, והחלו בבליל לא ברור שהם כינו 'סיעור מוחות'. עד מהרה הסיעור נעשה סוער והידיים יצאו לפעולה, מסבירות בדרך הקלה את מה שהפה מתקשה לבטא.
משם הדרך לסכינים הייתה קרובה מאד, ולאחר כרבע שעה, המנהיג, שהספיק להתאושש ולהנות מכל רגע, החל לעורר אותם מעילפונם, והם החלו בחבישת הפצעים.
ג'יבריל החרים את סכיניהם עד להודעה חדשה ודרש מהם אורך רוח, היות ורעיון שטני התבשל במוחו המעוות והוא רצה התרכזות מלאה של אנשיו.
"רגע אחד!" מבעד הצחנה הנוראית עלה פתאום ריח שונה ומוזר שהוא מעולם לא הכיר. אפו רטט רגע ארוך והוא עבר במבטו אחד אחד. "אתה!" הצביע על אחמד, מהמוחות החלשים בחבורה. "מריח ממך נורא! איפה היית היום?"
אחמד לא ידע את נפשו, וסתם כך לא ידע כלום. "עשיתי מקלחת קצת, ככה היאהוד עושים, זה לא טוב?" שאל בחשש.
באותו רגע הנוכחים כולם סתמו את אפם והמנהיג כמעט איבד את שפיותו.
"אתה נורמאלי? למה עשית את הדבר הנורא הזה, יא מג'נון! תסתלק מפה! תעוף מפה!"
אחמד לא חשב רגע נוסף, כפי שמעולם לא חשב בעצם, תפס עצמו ונמלט מהמקום, לא מפספס את מה שסינן לעברו המנהיג רגע לפני שטרק את הדלת החלודה: "איכס!"
רגע אחרי שהדלת נטרקה, חזרו כולם לנשום באופן סדיר וג'יבריל ניצל את הרוגע הרגעי כדי להסביר להם בפרוטרוט את פרטי התכנית הזדונית שנרקמה במוחו.
יושבי החדר זינקו ממקומם בהתלהבות ועד מהרה החלו בחגיגות שמחה שכללו שימוש לא מבוטל בקליעים, גזים למיניהם ופצועים רבים שטופלו במקום. חלקם אף לא היו זקוקים להמשך טיפול, כיון שסיימו את תפקידם בכדור הארץ.
ההכנות למבצע הגדול התקדמו בעצלתיים, ותוך פחות מחודש היו החוליות מוכנות לחלוטין.
בהדרכה שקיבלו טרם צאתם, הוסבר להם שהם השיגו אישורים לפעילותם ממדינת ישראל עצמה(!), מה שהגביר את התלהבותם וזירז אותם לצאת למבצע.
רחוב מלכי ישראל בירושלים, שעת בוקר מאוחרת.
החוליה הראשונה יצאה לדרך.
הם המתינו בסבלנות כמה דקות, ואז זיהו אוטובוס שנכנס לרחוב.
האדרנלין בגופם זינק לממדים מפלצתיים, בין השאר הודות לחומרים ששאפו לגופם לפני כמה שעות, והם שפשפו ידיים בחוסר סבלנות.
האוטובוס נכנס לתחנה.
הם חיכו רגע או שניים, ואז קלטו את הקריצה של הנהג המשת"פ שחייך באכזריות ופתח את דלתות האוטובוס.
הם הנהנו זה לזה, ואז זינקו מכל עבר לכיוון האוטובוס, מאגפים אותו לחלוטין ופורצים מבעד הדלת.
הנוסעים המבועתים פערו עיניים מפוחדות והתכווצו במקומותיהם בחשש.
המחבלים פרצו לאוטובוס ונופפו בכלי הנשק הכחלחלים שבידיהם, תוך שהם צורחים "להוציא כרטיסים בבקשה!"
Reactions: כותב בקצב, זה אני ולא אף אחד, מטעמי השבת ועוד 28 משתמשים31 //