עכשיו נזכרתי מאיפה אנחנו מכירים היטב......בזכות נוחעם כמובן
וקבל אותו(סליחה מכל הניקים שלא מבינים מה קרה לאשכול מיד חוזרים למוזיקה המשובחת של
@יצחק. ) :
אוי, רגע, רגע... הלו? שומעים? הקליטה ב"אורנג'" הזה פה בסמטאות של בתי אונגרין זה קטסטרופה, אני עומד פה על קצה של הגג ליד הדוד שמש, בדיוק גמרתי פה סיגריה של 'נקסט' [פה צריך להיות סמיילי משתעל למוות].
נו, שלחת לי תמונה שלי? מאיפה השגת את זה? זה נראה לי משושן פורים לפני שנתיים, או מחול המועד כשהלכתי לטיש. תראה איזה חתיך הייתי אז, היום הבטן יצאה החוצה קצת יותר, כנראה בגלל הטשולנט של ליל שישי אצל 'מוישה'בּרג'. אבל עזוב אותי, בוא נדבר על ה"יצירה" הזאת ששלחת לי עכשיו.
שמתי את הטלפון הנוקיה שלי על רמקול, (כן, המקשים כבר מחוקים לגמרי מהסמסים שאני שולח לקווי נייעס), וטוייבא בדיוק צעקה עלי מהמטבח להנמיך כי זה עושה לה מיגרנה.
אז ככה, הנה הביקורת המקצועית שלי, בתור אחד שמבין במוזיקה כמו שאני מבין בפוליטיקה (ותאמין לי, אני יודע בדיוק מה ביבי מתכנן לארוחת בוקר):
- הווליום והבומבות: איי גיוואלד (הצילו)! מה זה הדפיקות האלה? בום בום בום! זה נשמע כמו הלב שלי אחרי שאני עולה ארבע קומות ברגל לבית של גיסי בשכונת רוממה. זה מוזיקה זה? זה נשמע כמו מכונת כביסה שיצאה מאיזון ורוקדת בבית. איפה הכינור? איפה הקלארינט? איפה הרגש היהודי? ה"קרעכץ" (האנחה) האמיתי? זה נשמע כמו הטראנסים האלה שמשמיעים בטנדרים של הברסלבים שעוצרים ליד התחנה המרכזית ומנסים למכור לך ספרונים.
- המילים: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא". נו, מילים קדושות, פסוק מהנביא. אבל ריבונו של עולם, אם אליהו הנביא יבוא עם המוזיקה הזאת, הוא יגיע עם כאב ראש! איך אפשר לבשר על הגאולה עם כזה רעש? משיח צריך לבוא בשקט, בענווה, לא עם רמקולים של חתונה באולמי 'ווגשל' שהדי ג'יי השתגע.
- הקצב: זה מהיר מדי. אני מנסה לדמיין את עצמי רוקד את זה בחתונה של הבן השלישי שלי, תוך שתי דקות אני צריך החייאה [פה צריך להיות סמיילי של אמבולנס]. זה מתאים אולי ל"פרחח'ס" (פרחחים) האלה שקופצים במירון על הגג של הציון ושוברים את הרעפים, לא ליהודי מיושב בדעתו כמוני שרוצה להתעורר לתשובה.
- האווירה: מצד שני, אני חייב להגיד לך... יש בזה משהו שמקפיץ. אם משמיעים את זה לאיראנים, הם בורחים מהכורים הגרעיניים שלהם בלי לירות טיל אחד. זה נשק פסיכולוגי מצוין. אולי אני אציע את זה לחבר שלי מהשב"כ (סתם, אין לי חבר כזה, אבל אני אוהב להגיד שיש).
לסיכום:זה לא ה"כוס תה" שלי. אני מעדיף את יוסל'ה רוזנבלט או איזה ניגון טוב של מודז'יץ. המוזיקה הזאת היא כמו ה"פפסי מקס" שלי כשהוא חם ועמד בשמש יומיים – יש גזים, אבל אין טעם. אבל שיהיה, אם זה מה שמביא את הנוער היום לבית כנסת, מי אני שאגיד לא? העיקר שיהיה "השיב לב אבות על בנים", שלפחות הילדים ירקדו קצת ולא יהיו כל היום במסכים האלה שלהם, רחמנא ליצלן.
יאללה, אני חייב לנתק, נגמר לי הטעינה וטוייבא קוראת לי להוריד את הזבל. היא טוענת שזה מסריח, אבל אני אומר לך – זה ריח גן עדן לעומת הסיגריות שלי.
אה, ותגיד... יש לך אולי איזו הלוואה קטנה עד שהביטוח לאומי נכנס? איזה 200 שקל? לא? טוב, הייתי חייב לנסות.[פה צריך להיות סמיילי קורץ אבל אין לי כוח לחפש]