הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
'השעה אחת ושתי דקות השעה אחת ושתי דקות
השעה אחת ושלוש דקות השעה אחת ושלוש דקות'
בבוקר כשהייתי חולה ונשארתי לבד בבית בדקתי אם השעון שלי מכוון. למרות שזה עלה כמו ארבע פעימות שיחה. אבל הייתי חייב לבדוק מה השעה ובעיקר לתפוס על חם את המכונה מעבירה שעה.
הייתי גם עושה לעצמי שעון מעורר. זה בכלל עלה כמו חמש פעימות, יקר, בדרך כלל היינו משתמשים בשעון מהסוג שקונים במרכז האלקטרוניקה שחור מלבני עם נורה ירוקה וכפתור לבן גדול למעלה שמכבה את הצלצול, אחר כך כבר היה להם שעון כזה עם נודניק.
בכלל היה טלפון אחד אצלנו בבית. בתחילה עם חוגה אבל אחר כך בזק הביאו תמורת פיקדון טלפון יהלום. היה אותו בצע שחור לבן ושנהב. לנו היה שנהב. עם כפתורים שחורים. ואז עוד לא ידענו מה עושים עם מקש הסולמית עד שהגיע בזקכרט אבל זה פעם אחרת.
אבא חיבר שתי ברגים בקיר ומי שרצה להתקשר עמד שם ליד השידה במסדרון.
ואבוי למי שהוריד אותו. תמיד קינאתי באלו שהיה להם חוט ארוך ומסתלסל שמגיע עד המטבח, ואמא שלהם היתה מבשלת תוך כדי שיחה. אבל להם היה טלפון כמו עריסה עם תינוק שישן בתוכה, מתכרבל.
אני רק חושב שהיום יש לי בבית תחנת ממסר שבמשרד הביטחון לא היו מתביישים בה.
שלושה קווים חוטיים אחד של בזק השני של הוט ועוד אחד לנט ולפקס. וחוץ מזה יש חמישה קווים ניידים, ולבנות ביסודי עוד יש תלונות.
אבא שלי לא הרשה להוריד את הטלפון מהקיר. ואלו של היום, שמים את הנייד מעל השירותים, ושואלים עם בשבת זה מוקצה מחמת חיסרון כיס. לכו תבינו דור.
אבל למה נזכרתי, כי אם השעון שלי לא מדוייק אני עושה הפעלה מחדש או מעביר את השעון בהגדרות למצב אוטומטי.
אבל פעם הייתי מתקשר לראומה אלדר שהלכה הבוקר לעולמה, שהיתה אומרת לי בעברית צחה ותשע דגושה.
'השעה אחת חמישים ותשע, השעה אחת חמישים ותשע' והייתי מחכה עד שאשמע 'השעה שתיים', ובו ברגע הייתי לוחץ על הכפתור העליון בקסיו השחור שקיבלתי לאפיקומן כדי שיתאפסו השניות.
השעה אחת ושלוש דקות השעה אחת ושלוש דקות'
בבוקר כשהייתי חולה ונשארתי לבד בבית בדקתי אם השעון שלי מכוון. למרות שזה עלה כמו ארבע פעימות שיחה. אבל הייתי חייב לבדוק מה השעה ובעיקר לתפוס על חם את המכונה מעבירה שעה.
הייתי גם עושה לעצמי שעון מעורר. זה בכלל עלה כמו חמש פעימות, יקר, בדרך כלל היינו משתמשים בשעון מהסוג שקונים במרכז האלקטרוניקה שחור מלבני עם נורה ירוקה וכפתור לבן גדול למעלה שמכבה את הצלצול, אחר כך כבר היה להם שעון כזה עם נודניק.
בכלל היה טלפון אחד אצלנו בבית. בתחילה עם חוגה אבל אחר כך בזק הביאו תמורת פיקדון טלפון יהלום. היה אותו בצע שחור לבן ושנהב. לנו היה שנהב. עם כפתורים שחורים. ואז עוד לא ידענו מה עושים עם מקש הסולמית עד שהגיע בזקכרט אבל זה פעם אחרת.
אבא חיבר שתי ברגים בקיר ומי שרצה להתקשר עמד שם ליד השידה במסדרון.
ואבוי למי שהוריד אותו. תמיד קינאתי באלו שהיה להם חוט ארוך ומסתלסל שמגיע עד המטבח, ואמא שלהם היתה מבשלת תוך כדי שיחה. אבל להם היה טלפון כמו עריסה עם תינוק שישן בתוכה, מתכרבל.
אני רק חושב שהיום יש לי בבית תחנת ממסר שבמשרד הביטחון לא היו מתביישים בה.
שלושה קווים חוטיים אחד של בזק השני של הוט ועוד אחד לנט ולפקס. וחוץ מזה יש חמישה קווים ניידים, ולבנות ביסודי עוד יש תלונות.
אבא שלי לא הרשה להוריד את הטלפון מהקיר. ואלו של היום, שמים את הנייד מעל השירותים, ושואלים עם בשבת זה מוקצה מחמת חיסרון כיס. לכו תבינו דור.
אבל למה נזכרתי, כי אם השעון שלי לא מדוייק אני עושה הפעלה מחדש או מעביר את השעון בהגדרות למצב אוטומטי.
אבל פעם הייתי מתקשר לראומה אלדר שהלכה הבוקר לעולמה, שהיתה אומרת לי בעברית צחה ותשע דגושה.
'השעה אחת חמישים ותשע, השעה אחת חמישים ותשע' והייתי מחכה עד שאשמע 'השעה שתיים', ובו ברגע הייתי לוחץ על הכפתור העליון בקסיו השחור שקיבלתי לאפיקומן כדי שיתאפסו השניות.
נערך לאחרונה ב:
