• הוסף לסימניות
  • #1
יש משהוא מרתק בניגודיות שיכול להבליט
את הדבר המנוגד וגורם לו להיות נחרט בזיכרון
לדוגמה פעולה שיגרתית של הנחת תפילין אם
נשתול אותה במקום שאינו שיגרתי לה

צפה בקובץ המצורף 316309
 

קבצים מצורפים

  • 21.jpg
    21.jpg
    KB 133 · צפיות: 30
  • הוסף לסימניות
  • #2
ובזוית שאינה שיגרתית... :)

ציור מקסים. והרקע באמת מבליט את האובייקט החוצה בצורה נהדרת. אם כי, אני הייתי ממליצה להוריד מהזרחניות שלו.

ים הצלחות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ציור יפהפה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש לך סגנון מאד מעניין,
הציורים נראים בסגנון יחודי לך,
חבל רק שהתמונה מעוקמת, קשה להתרשם כך,
וכמו שיפית אמרה, יותר יפה בצבעים פחות זורחים.
אבל אהבתי.
תספר לנו מי הוא? ומה הביא אותו להניח תפילין ביער במקטורן כזה ומגפיים מרשימות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י רחלים;2247697:
יש לך סגנון מאד מעניין,
הציורים נראים בסגנון יחודי לך,
חבל רק שהתמונה מעוקמת, קשה להתרשם כך,
וכמו שיפית אמרה, יותר יפה בצבעים פחות זורחים.
אבל אהבתי.
תספר לנו מי הוא? ומה הביא אותו להניח תפילין ביער במקטורן כזה ומגפיים מרשימות?

שלום וברכה :)
קראתי מאמר על קהילות יהודים סוחרים שהיתישבו באפריקה והיו בהם גם לא מעט שומרי מצוות בעלי חוות חקלאיות סוחרי יהלומים וזהב (כל מיני דברים טובים)
עלה בדמיוני מצב שמין הסתם התרחש אז בזמן שנסעו אל מקום עבודתם שגם היו
כאלו בתוך ג'ונגלים מ"מ גם בג'ונגל לא פטורים מתפילין כשצריך רק שזה לא מקום
רגיל לכך
ו... וואי ברגע זה בא לי עוד רעיון נעלה אותו בהמשך (כשאני מרגיש צורך לגוון
קצת בין דף קומיקס למישהו)

הצבע הזרחני מכוון ליצור אוירה מעט מסתורית כאילו יש תאורה טבעית שמתעורר
מתוך סביבת הג'ונגל אל התפילין (לך תדע כמה שנים חיכה ג'ונגל זה לזכות זו )

התשובה מכוונת גם ליפית :)

ומאיר ישר כח על הפירגון מזמן לא ראיתי עבודה שלך תעלה ונתבסם:)

לגבי הזווית היתה לי טעות שגיליתי לאחר גמר הציור אני לא יודע איך משנים בשלב הזה סליחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6

קבצים מצורפים

  • 21.jpg
    KB 207.1 · צפיות: 12
  • הוסף לסימניות
  • #8

קבצים מצורפים

  • 2016-09-23.png
    KB 979.8 · צפיות: 15
  • הוסף לסימניות
  • #9
אז אולי היית עושה את הצמחיה כהה, וחור קטן בין הענפים,
ומהחור בוקע אור שמאיר את הירוקת שבסביבתו וצובע אותה בגוונים זוהרים.
ואז גם רואים הבדל בתאורה, גם מבינים יותר וגם זה יוצר יותר עניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
דווקא יש בזה משהו מיוחד שזה ככה, קודם כל כי זה אופייני לר' קיש; ודבר שני, האדם הזה גם ככה במקום לא שיגרתי עושה דבר שיגרתי... יש באוירה הזו- שיש אור דווקא קרוב אליו מלמטה-מעיניין, נראה כאילו יש שם שלולית כזו שמחזירה אור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י sweetpanda1;2248207:
דווקא יש בזה משהו מיוחד שזה ככה, קודם כל כי זה אופייני לר' קיש; ודבר שני, האדם הזה גם ככה במקום לא שיגרתי עושה דבר שיגרתי... יש באוירה הזו- שיש אור דווקא קרוב אליו מלמטה-מעיניין, נראה כאילו יש שם שלולית כזו שמחזירה אור.

מ ד ו י י ק :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.

כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת :)


לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:

1753814989268.png

ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.

יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן

אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:

"לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
"זה אמור להיות מחמאה בשבילך"


גניבה אינה מחמאה

כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?

זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח

כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.

מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!

אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
כשהיא פנתה אליו הוא אמר שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.

אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.

מה ההבדל בין השראה להעתקה?

הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:

השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.

העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.

להעתיק זה פלילי

אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.

בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית. הלב לא משקר.

ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון


גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.

בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.

אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב

לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.

תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')

זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות, והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.

אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.

תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.

שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.
איך אבל איך.jpg

היה פעם גרפיקאי נואש, שישב במשרדו הקטן ברחוב חזון איש, מול מחשב נייד שמסכו כבר נסדק מרוב מבטים חדים של תסכול. השעה הייתה 23:47, והזמן הפך לחול רחוש בין האצבעות שלו. הוא שוב העביר את האצבע על הטלפון, מהרהר אם לחייג לאותו סוכן מכירות בעיתון - הקול החלקלק והמבטיח מהצד השני של הקו, שהבטיח לו "לקוחות חדשים תוך שבועיים" תמורת סכום שהיה יכול לשלם איתו שכירות לחצי שנה.

"אולי הפעם זה יעבוד", הוא לחש לעצמו, והמילים הללו כבר נשחקו בפיו כמו אבן חלק בידי ילד חרוץ. הקול שלו נבלע בין הקירות המקולפים של המשרד, ששטח צבעם הלבן פעם התקלף בחתיכות קטנות, כמו חלומותיו. מאחוריו, ערימת חשבוניות ממסעות פרסום קודמים - עיתונים מקמטים, מקומונים דהויים, דיגיטל שלא דיגטל כלום, אפילו פליירים שהוא חילק בעצמו בתיבות דואר, האצבעות שלו מלוכלכות בדיו ובתקווה. כולם הבטיחו כמו נביאי שקר, כולם נכזבו כמו גשם קיץ.

אבל פתאום, בין הערפל הכבד של הייאוש, נבקע קרן אור זעיר. כמו הארה מן השמיים נזכר במשהו - איך זה שמוישה דויד, הלקוח הכי מרוצה שלו, זה שתמיד מאיר בפנים כששומע את הקול שלו בטלפון, הביא אליו בחודש הקודם שני חברים? ואיך חברים אלה התגלו כלקוחות החלומיים - שילמו בזמן בלי להתווכח, לא התלוננו על כל פיקסל קטן, ואפילו הודו לו בסוף עם חמימות אמיתית? לא כמו אותם לקוחות "מהפרסומים" שהגיעו אליו כמו מי שבא לקנות במכירת חיסול - תמיד מתלוננים עם פנים חמוצות, תמיד מנסים להוריד מחיר כמו סוחרים בשוק, ותמיד נעלמים אחרי העיצוב הראשון כאילו המפגש שלהם היה חטא.

הלב שלו, שהיה דופק בקצב של מכונת כביסה ישנה, החל לפעום מהר יותר. אולי, אולי הוא מחפש את המטבע האבוד שלו לא מתחת לפנס הרחוב, שם הוא רק מאיר בעיוורון, אלא במקום האפל והמוזנח שבו המטבע באמת נפל?

החל לצייר בדמיונו תמונה חדה וצבעונית: במקום לזרוק עוד כסף על פרסומות לאנשים זרים שיראו אותו כעוד מקושש נואש במקומון, עוד רוצה-להיות-מעצב בין המאות, מה אם הוא יישקיע את כל האנרגיה הזו, את כל הכסף הזה, בלקוחות הקיימים שלו? מה אם הוא יטפח אותם כמו גינה קטנה וחמה, עד שהם יהיו כל כך מרוצים, כל כך מחוברים אליו, שיירוצו לספר לכל מכר על "המעצב הנפלא הזה" שמצאו?

ואז, כמו ברק בליל סתיו שמפצח את השמיים, הבין: כל לקוח מרוצה הוא כמו זרע פורה שיכול להפוך ליער שלם של לקוחות נוספים. אבל רק אם יטפל בו נכון, בעדינות ובסבלנות. לא רק יסיים את העבודה וישכח כמו רופא אדיש, אלא יעקב ויתפעל את המערך הזה כמו גנן מסור שמכיר כל צמח בשמו.

זה לא יעלה לו כסף קר ומתכת. זה יעלה לו משהו הרבה יותר יקר ונדיר - הבנה אמיתית, תשומת לב מקרינה, ומעקב שאינו נגמר. אבל בתמורה הוא יקבל משהו שכל הפרסומים הצורחים בעולם לא יכולים לקנות לו: לקוחות שבאים אליו כמו לחבר ותיק, כי מישהו שהם סומכים עליו באמת, מעומק הלב, המליץ להם. לקוחות שלא מתחילים את השיחה עם "כמה זה עולה?" כמו סוחרי שטיחים, אלא עם "רועי אמר לי שאתה הכי טוב", ובקול שלהם יש ביטחון ואמונה.

הוא התיישב מול המחשב הישן שלו, האצבעות רועדות קלות, והתחיל לחשוב ולחפור בזיכרון. מאיפה מתחילים? איך הוא ידע מי ימליץ עליו בסוף ומי לא? איך מתחילים את התהליך הזה שנשמע פשוט אבל מורכב כמו משוואת חיים?

הוא ידע שיש אנשים שהלקוחות הממליצים זורמים אליהם כמו הבניאס ביום חורפי גשום, ויש אנשים שעסוקים לאכול את התסכולים שלהם כמו לחם יומי מר. הוא חייב לדעת איך עושים את זה נכון, איך הופכים מאותו מין השני לראשון.

לכל מאן דבעי!​


להלן רשימת רעיונות ליצירת האתגר הבא.​

אתם מוזמנים לבחור את הרעיון המנצח ולהתקדם איתו.​

(לצורך יצירת הרשימה נעזרתי בבינה מלאכותית).


1. הצצה לעולם מקביל


בחר סיטואציה פשוטה מהיום־יום — חדר כיתה, תחנת רכבת, מקלחת בבית — ודמיין את אותו המקום בעולם שבו חוק אחד בסיסי משתנה: כוח הכבידה הפוך, בעלי חיים הם הדוברים, הזמן נע אחורה. איך זה נראה? כיצד האנשים מגיבים? ציור כזה מאפשר לפרוץ את גבולות ההיגיון ולחגוג דמיון חופשי דרך מציאות שנראית מוכרת – אך במהותה זרה.








2. שני עולמות באותה תמונה


צייר קומפוזיציה המחולקת לשניים: צד אחד מייצג את מה שרואים כלפי חוץ — מציאות, חיוך, סדר. הצד השני משקף עולם פנימי, רגש, חלום, טראומה או פנטזיה. שני החלקים מצוירים זהים בקווים הכלליים, אך שונים ברוחם ובפירושם. החיבור ביניהם יוצר עומק רגשי וחשיפה של השכבה שמאחורי המסכה.








3. הציור מתחיל – ואתה מסיים


התחל מצורת פתיחה לא גמורה – כתם צבע, קו אקראי או חצי דמות – והמשך ממנו ביצירה שלמה. אתגר זה מאלץ את המוח לדלות דימויים מתוך כאוס, לפתח אינטואיציה חזותית ולשלב קונספט עם צורה. זו דרך לפתח יצירתיות אמיתית: להתחיל ממשהו שאינו שלך – ולהפוך אותו לשלך.








4. הכול בקו אחד


צייר את כל היצירה מקו רציף אחד – מבלי להרים את היד כלל. אתגר טכני מובהק, אך גם תודעתי: כיצד יוצרים תנועה, משקל, הבעה ודימוי – מבלי "לחתוך" את הזרימה? עבודות כאלה מלמדות על קשר בין שליטה לקלילות, ועל יכולת לחשוב ציורית דרך קו.








5. ריאליזם פוגש סוריאליזם


בחר אובייקט אחד בלבד – ריאליסטי לגמרי (כף יד, תפוח, דמות) – והצב אותו בתוך סצנה הזויה, חסרת היגיון או חלומית. הקונטרסט בין השפה האמינה לבין התפאורה הלא רציונלית יוצר אפקט דרמטי, טעון ולעיתים קרובות עמוק יותר מכל ריאליזם "רגיל".








6. סיפור של רגע אחד


צייר רגע בודד – ללא הקדמה וללא סוף – שממנו אפשר לחוש את כל הסיפור שמאחוריו. נקודת שיא דרמטית, מבט טעון, פרט שנפל – זה יכול להיות כל דבר. המטרה: לגרום לצופה להבין שיש פה "לפני ואחרי", ולהשלים בעצמו את הנרטיב שלא סופר.








7. אובדן ושלמות


בנה קומפוזיציה עם ניגוד צורני ברור: צד אחד שלם, נקי, מסודר – והצד השני חסר, שבור או לא גמור. אל תמסגר את זה כסבל או הרס, אלא כהבעה של קיום דו־משמעי. האם החוסר הוא אובדן, או פשוט חלק מהצורה? כל יוצר יענה אחרת – וזה כל היופי.








8. עיני הילד


צייר סצנה מוכרת מנקודת מבטו של ילד קטן – גובה נמוך, קנה מידה מעוות, סדרי עדיפויות שונים: חפצים רגילים עשויים להיראות ענקיים או מאיימים, ואילו דברים "חשובים" למבוגרים כלל אינם נוכחים. אתגר מרתק בתפיסה מרחבית ורגשית.








9. האובייקט רואה אותך


בחר חפץ יומיומי – ונסה לדמיין את נקודת המבט שלו. מה רואה ספל הקפה שלך? מה מרגיש החלון בלילה? אתגר אמנותי־פילוסופי שמחייב כניסה לנעליים של "הדומם", תוך ניסיון להעביר רגש דרך תודעה שאינה אנושית.








10. רגע לפני הפגיעה


צייר את השבר שנייה לפני שהוא מתרחש. כדור רגע לפני שהוא שובר חלון, כוס נופלת באוויר, מבט של אדם רגע לפני שהאמת מתגלה. ציור כזה יוצר מתח מיידי, תחושת זמן מתוח, ודרמה חזקה – בלי להזדקק לאקשן ממשי.








11. השתקפות בלבד


בנה ציור שבו כל המידע החזותי מופיע אך ורק דרך השתקפות: מראה, שלולית, מסך. המציאות עצמה חסרה – אנחנו רואים רק את ההשתקפות שלה. אתגר צורני־קומפוזיציוני מרתק, ומרחב לפרשנות על מה אמיתי ומה עיוות.








12. פרספקטיבה בלתי אפשרית


צייר סצנה שמבוססת על חוקי פרספקטיבה שנראים נכונים – אבל אינם אפשריים. מדרגות שמתכנסות למקום לא קיים, חלל שבתוכו מתקיים פרדוקס. אתגר מורכב טכנית, אך עם פוטנציאל אמנותי מסעיר ביותר.








13. מנקודת מבטו של חיידק


צייר מהגובה הנמוך ביותר האפשרי – פנים מגוף, רצפה, שולחן – כפי שהיה נראה בעיני יצור זעיר. עיוותי קנה מידה, טקסטורות מוגזמות ותחושת התפעמות או אימה מפרטים קטנים – אלה הכלים שלך.








14. המבט מתוך הכלי


בחר אובייקט חלול – בקבוק, סיר, פה – וצייר את הסצנה מבחוץ כפי שהיא נראית מבפנים. זווית מבט יוצאת דופן שמאלצת אותך להפוך כל קונספט על הראש – ולגלות סידור חדש לחלוטין של המציאות.








15. צייר כאילו אתה עף


בנה קומפוזיציה "מלמעלה" – דרך עיני ציפור, רחפן או מלאך. הכל נראה מרוחק, קטן, מתוכנן – או דווקא כאוטי. מבט עילי משנה את היררכיית הדברים בציור, ומביא איתו תחושת ריחוף, בדידות או שליטה.








16. המראה מבפנים


צייר סצנה שמביטה החוצה מתוך מקום סגור – מתוך גוף, מתוך חדר פנימי, מתוך מנגנון מכני. זו לא רק זווית צילום – זו עמדה נפשית: איך העולם נראה מבפנים, כשאתה לא חלק ממנו, אלא מתבונן עליו דרך דופן.








17. החפץ שהוא השאיר


צייר חפץ יחיד, שאינו מסופר או מוסבר, אך ברור כי יש לו מטען רגשי: כובע ישן, מברג, שעון, פתק. הוא מונח שם לבד – אך כל הסיפור טמון בו. דרך היעדר האדם – מתהווה הנוכחות.








18. שיחה ללא קול


צייר קומפוזיציה שיש בה ניסיון לתקשר – אבל בלי קול: שפת גוף של שניים שאינם מביטים זה בזה, יד שמושטת אך לא מתקבלת, טלפון כבוי. ציור שמאיר את הריק דווקא בניסיון למלא אותו.








19. עוקב מרחוק


הצג דמות אחת בפעולה (ילד משחק, אדם אוכל) – ובקצה התמונה, מופיעה צללית של דמות אחרת, שמביטה מהצללים, מעבר לגדר, מתוך רכב. אין מגע. יש רק נוכחות אילמת שמסרבת להיעלם.








20. משהו שחסר בשרטוט


צייר סצנה מושקעת, הרמונית ומפורטת – אך בה חסרה חתיכה ברורה, כמו אובייקט שנחתך, דמות שנמחקה, או פרט חסר שצורח מתוך השקט. לא להשלים אותו – להפוך אותו לגורם המרכזי.








21. מכתב שלא נשלח


צייר מכתב חצי כתוב – אולי משורבט, אולי קרוע, אולי ריק. מכתב שיש בו פתיחה אך לא סיום, מילים עם קו מחיקה, ניסיונות התחלה. כל הטעון הרגשי נמצא במה שלא נכתב.








22. רק משטחים – בלי קווים


צייר ללא שימוש בקווים כלל – רק כתמי צבע, צל, אור וטקסטורה. אתגר אמנותי שמחייב אותך לבטא צורה בלי מתאר, לבנות נפח דרך תדרים צבעוניים בלבד.








23. מונו-מודע


בחר צבע אחד בלבד – וגווניו בלבד – וצייר בו סצנה שלמה. בלי קונטרסט צבעוני, בלי הפניות לבריחה. רק עומק, קצב, טקסטורה ואור בתוך מגבלה צבעונית אחת.








24. שקט והפרעה


בנה ציור שלם, עדין, הרמוני ושלו – ושתול בתוכו פרט צורם, צורח, לא במקום. משהו שמזעזע קלות את הסצנה מבלי להרוס אותה. זו ההפרעה שמחדדת את השקט.








25. המרחק כעיקרון


המרחק בין פרטים, בין כתמים, בין צבעים – הוא המרכז הקומפוזיציוני. צייר סצנה שבה דווקא הרווחים הם אלה שמובילים את העין, יוצרים משמעות, בונים קצב.








26. הפינה כאמצע


מקם את הדימוי המרכזי שלך באחת מפינות הקנבס – לא באמצע, לא במרכז. תן לקומפוזיציה להסתובב סביב שולי הפריים – ובדוק כיצד זה משפיע על המתח והאיזון של העבודה.








27. כל מה שאסור


בחר כלל אמנותי "קדוש" – איזון, ריכוז, צבעים משלימים, מיקום במרכז – ושבור אותו לגמרי. תבדוק אם מתוך ההפרה נולדת משמעות חדשה. זהו תרגול של חופש תחת מסורת.
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה