דרוש מידע התלבטות של מחנך

[אלמוג טלולקר]

לעניות דעתי עדיף לחלק את התפילה לילדים כגון פסוקי דזמרה, שכל אחד יקרא קטע, ולאט לאט כשיגדל עוד לתת לו להיות החזן של הכיתה. בכך יבוא לו התלהבות בתפילה.

ומצד שני עם לא עושים כלום לפנק בהפתעות, כל ילד שמתפלל טוב מקבל כרטיס ופשוט לעשות הגרלה על משהו ברמה, ורק לבדוק מה הילד הזה ספציפי אוהב ובכך לקנות בדווקא את זה.

 

[ללי וחני]

למנות אותו להיות חזן, אם זה ירים והדבר נחשב לתפקיד חשוב ורצוי

כילדה, הייתי ממש ככה
ואם היו ממנים אותי לחזנית זה היה העונש הכי גרוע שיכלו לתת לי
העצה היחידה שיש לי לתת מניסיוני האישי-
להאמין לילד
אם אמר שהתפלל- מבחינתי הוא התפלל
כמובן, לא סותר- שיש כללים בת"ת
שחובה להתפלל בכיתה בדיוק כמו שחובה לאכול בכיתה כשכולם אוכלים
אבל גם אם בכיתה הוא עושה את עצמו מתפלל ולא באמת מתפלל
לקבל את זה בדיוק כמו שהתפלל
בוודאי ובוודאי לא לומר לו 'עליתי עליך, אתה משקר' -גם לא במילים אחרות

 

[עומק התבונה]

ווואאאהוווו
כמלמד קראתי והתמוגגתי מהתגובת! דברי טעם וחכמה!!!! אשריכם!!!!
היה לי פעם תלמיד שלא בירך על כלום לא ברכות השחר ולא ברכות הנהנין ולא...... כלום!!!!
התחלנו לעשות מזה עסק בכיתה, כל אחד שמברך כולם עונים 'אמן' ביחד ואף אני כמלמד כל כוס מים הייתי עושה ברכה בקול וכו' וכו' בס"ד הבעיה נעלמה!!!!
כמו"כ היה לי תלמיד שלא התפלל, לקחתי אותו והתחלתי להתייעץ עמו איזה מנגנה לשיר כל קטע או איזה קטע בתפילה נוסיף השבוע וכו' (ושהיה לכם ברור שהוא לא החליט כלום אלא עשיתי מה שאני רוצה, אבל הילד נהיה הבעה"ב של התפילה בכיתה והתחבר בצורה מפליאה!!)
בהצלחה וסייעתא דשמיא לכל העוסקים במלאכת הקודש ומחנכים את תשב"ר להתקרב ולהתחבר ל-ד' יתברך!
אשרינו אשרינו!!!

 

[**Moko**]

בפתיחה לשיעורי חינוך מיוחד לימדו אותנו דבר פשוט:
שני ילדים ישבו סביב השולחן בבית ואחד אומר לשני: אתה צריך לברך ברכמ"ז.
השני עונה לו "בירכתי!" ומחזיק מחזור של יו"כ.
הראשון פונה לאביו ואומר לו שהאח צריך לברך והוא מחזיק במחזור של יו"כ,
האב ענה לו:"אם **** אומר שהוא בירך, אז הוא יודע מה הוא אומר."
האמון שלנו זה העתיד שלהם, והגב שניתן להם מחייב אותם להתנהג בהתאם