אדם שהוא בוש מחברו שלעג לו וביזה אותו, ובפרט אם עשה כן ברבים שגדלה הבושה עד מאוד, אם המתבייש לא משיב למחרפו דבר, ידע כי שכרו גדול ועצום, ואהוב הוא אצל השם יתברך. ועליו אמרו חז"ל (מסכת שבת פח ע"ב): הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא): "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ". וכן אמרו (מסכת חולין פט ע"א): אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כו ז): "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה".
לבד מזה, אילו היה יודע כמה עוונות נמחלים לו כשהוא נעלב, היה שמח שמחה גדולה לקראת מביישיו, והיה משתוקק שיביישוהו ברבים עוד ועוד. כי הלא כבר אמר החכם מכל האדם (קהלת ז כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", ואם כן במה יתכפרו עוונותיו, הלא ודאי שלא יחפוץ שיתכפרו בייסורי ממון שייגנבו לו כספו וחפציו, ועל אחת כמה וכמה שלא יחפוץ בייסורי הגוף והנפש לחלות בחולאים רעים חס ושלום. אבל בזה שיביישוהו, לא יחסר לו מממונו ולא מגופו מאומה, וירוויח שנמחלים עוונותיו.
ודברים הללו מפורשים בספר הקדוש "תומר דבורה" [לרבי משה קורדובירו זצ"ל, רבו של האר"י ז"ל] וזו לשונו: יחשוב על עוונותיו תמיד וירצה בטהרה ותוכחת וייסורים, ויאמר: מה הם הייסורים היותר טובים שבעולם שלא יטרידוני מעבודת השם,
אין חביב בכולם, מאלו שיחרפוהו ויבזוהו ויגדפוהו, שהרי לא ימנעו ממנו כוחו ואונו בחולאים, ולא ימנעו ממנו אכילתו ומלבושו, ולא ימנעו ממנו חייו וחיי בניו במיתה, אם כן ממש יחפוץ בהם, ויאמר: מה לי להתענות ולהסתגף בשקים ומלקויות, המחלישים את כוחי מעבודת השם, ואני לוקח אותם בידי. יותר טוב אסתגף בביזיון בני אדם וחרפתם לי, ולא יסור כוחי ולא יחלש. ובזה כשיבואו העלבונות עליו, ישמח בהם ואדרבה יחפוץ בהם. ע"כ.
- - -יש לנו הזדמנות לקבל בזיונות באהבה - - -
ולדעתי הגיע הזמן להפסיק את הויכוח כן אשמים לא אשמים ולהמשיך הלאה.
צפה בקובץ המצורף 632683
הנושאים החמים
