שיתוף - לביקורת ואולי ננשך שפתיים.

[אוראל סולטן]

וכמה דברים שעברנו
וכל הפעמים שנפלנו
ופתאום נעלמו האורות

וכמה קשיים ששרדנו
וכל שבנפשנו שרטנו
ופתאום נתגלו השתיקות

וכמה אנשים באים אלינו
וכמה הולכים
וכל שבנפשנו נתנו
ועדיין מתים

ואיפה שלא נלך
ויהיו הגוויות החיות
ורק ישאלו לאן
ופתאום אדום

ועדיין ננשך שפתיים
וראשנו ננופף לשלום
וידינו ירעדו בכיסים
ופתאום כואב

ואולי יום אחד
אולי
יהיה בכוחנו לחלום

ואולי יום אחד
לוואי
ויהיה בכוחנו לשרוד

 

[צביה ר.]

שיר מיוחד ממש. תיאורים מלאי רגש וכאב.
אהבתי מאד את הכותרת.

הפריע לי חוסר האחידות בקצב ובחריזה.
השיר מתחיל בקצב אחיד ובחריזה יפה, ומאבד את זה בהמשך.
ההמשך מיוחד מאד, רק לא תואם לסגנון ההתחלתי.

 

[חנה ש.]

אהבתי את השיר והרעיון,
פחות אהבתי לשון רבים.

 

[אוראל סולטן]

שיר מיוחד ממש. תיאורים מלאי רגש וכאב.
אהבתי מאד את הכותרת.

הפריע לי חוסר האחידות בקצב ובחריזה.
השיר מתחיל בקצב אחיד ובחריזה יפה, ומאבד את זה בהמשך.
ההמשך מיוחד מאד, רק לא תואם לסגנון ההתחלתי.

תודה רבה על ההארות וההערות.
גם לי זה קצת צרם, אבל לא היה לי כח לשנות את זה... (בעז"ה בל"נ בהזדמנות כלשהי אולי אכתוב המשך אחר לזה.)

אהבתי את השיר והרעיון,
פחות אהבתי לשון רבים.

תודה רבה!!!
ביחיד אני משתמש יותר בשירים אישיים, פה הרגשתי שתוכן השיר הוא יותר כוללני, ולכן גם שפת השיר הייתה כך.