שיר ואז הכל יהיה מושלם.

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
ואז
הוא יסיר
את כל המסכים.

ואז
הוא ירחיק
את כל המזיקים.

ואז
הוא ימחה
את כל החטאים.

ואז
הוא יביא
את כל הטוב.

ואז
הוא ירעיף
את כל האהבה.

ואז
הכל יהיה
מושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
וואו!!!!!!!!
יפהפה!!!!!!!!!!!!
הלוואי שכבר באמת נזכה.....
דבר אחד: אולי כדאי לדלל קצת את ה"ואז", לטעמי זה קצת פוגע ברצף...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 129
    • ח
    שיתוף - לביקורת "אחרי הכל את הבת של המלך...
  • .חיה פ //

    • וזה עוד שיר שכתבתי לעצמי.. מן תזכורת לא ברורה שיש מנהיג מושלם לבירה.. אשמח לביקורת

    ילדה
    כל מה שקורה זה לטובה
    קבלי הכל באהבה
    את בת מלך אהובה
    תזכרי אותו תהיי קרובה

    תקריבי את התאוות שלך
    תראי כמה טוב הוא שלח
    תקבלי את הטעויות שלך
    תביני שאת לא מלאך

    וכל מה שקורה - מהלך
    לפעמים הוא לוקח שנים
    אז מה לך -
    מעקמת פנים?!

    בסוף הכל יסתדר
    רק אל תתערבי
    ולעתיד בעבר
    אל תתעכבי!!!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, עוד ישמע, שוגיסטית ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 135
    • נ
    שיתוף - לביקורת השיר הראשון (הערוך) שלי + ברכת הצטרפות
  • נתנאל היוצר //
    • היי, כולם!

    אני באמת מתרגש להצטרף לקהילת הכתיבה המדהימה כאן! (צליל מזמין מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים).
    ובכן, החלטתי שהפוסט הראשון שלי כאן יהיה השיר הראשון שכתבתי.
    חשוב לי להדגיש הערה חשובה - השיר כאן אינו השיר המקורי, הוא ערוך וחלקים ממנו הוסרו למען התאמה. זה בעיקר הערה לעצמי אז אין צורך להגיב על כך.
    בכל אופן, הוא בוסרי למדי, וזה אמור להיות כך, אחרי הכל - שיר ראשון, אבל הוא עמוק ומגיע ממקום כל כך אמיתי (ועצוב), שאין סיכוי שאני לא מפרסם אותו.
    הייתי ממשיך בהקדמות אבל נראה לי כבר אין לכם כוח.

    ---

    השיר הראשון שלי

    יושב אני
    מול אינסוף נקי
    של אורות נוצצים

    האור מבליח מרחוק
    מלא, יציב, אי אפשר למחוק
    יושב בחושך, יושב באור

    "אני אוהב את האור, לראות את הדרכים
    אני אוהב את החושך, הוא מראה לי כוכבים"

    יושב על סלע בדד
    שוכב, מביט אל השמיים
    אני לבד

    אין מישהו איתי באותו הרגע
    אין חבר, תקווה או מרגוע
    יושב מול העיר, כותב שיר

    מביט אל האורות
    מכניס אותם לליבי
    אני נשבע לעצמי

    כשאשוב יום אחד
    לאותו המקום, לאותה התצפית
    לא אהיה לבד

    איני יודע מה מתחיל
    איני יודע איך אסיים
    השראה שפרצה יש מאין
    חייבה אותי לשיר ראשון

    אך זאת אדע
    את זאת - לא אשכח
    לא יהיה זה שירי האחרון

    אני כתבתי שיר זה
    אין זה מובן מאליו בדור כזה
    אשוב, לא לבד אשוב
    כל השאר איננו חשוב

    ---

    השיר הזה אכן נכתב במקום מדהים ומעורר השראה ביער מסוים שצופה על עיר מסוימת.
    בלילה אפשר לראות את כל האורות המגיעים מהעיר המרוחקת ומכאן האווירה של השיר.
    אף על פי שהשיר הזה ערוך, עדיין העדפתי להשאיר אותו עד כמה שאפשר בצורתו המקורית.
    לכך, הצעות לשינויים בטקסט לא יתקבלו כלל בשיר הספציפי הזה, אשמח לשמוע על כך בשירים הבאים אם אפרסם אותם.
    ביקורות על סגנון, רגש, אומנות, חריזה, חיוביות ובונות - יתקבלו באושר רב.
    השיר הזה הוא שיר עצוב.
    לצערי, הסוף הטוב שלו עדיין לא הגיע, לכשיגיע כנראה אכתוב על כך שיר נוסף.
    השיר הזה הוא שיר אמיתי.
    אם אתם מרגישים קצת עצובים אחרי זה - זה לגמרי בסדר.
    השיר הזה אינו משקף את המצב של כותב השיר. השיר (המקורי) נכתב במצב תודעה מסוים שבו הדברים היו אמת מוחלטת, דברים השתנו מאז.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: leviva, ספרות בנשמה, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    וואו. יפה כל כך. עצוב? לא נראה לי. מהורהר, מעמיק, כנה.
  • 33
    • ל
    שיתוף - לביקורת שני משיחים
  • להאמין ביכולות שלי //
    • כשהבנתי מה זו גאולה, קצת התאכזבתי והתמרמרתי.

    הרגשתי שזה מידי 'אחר' ו'שונה' ממה שנהגתי לחשוב עד אז.
    כי זה קצת קשה לעיכול לאדם רגיל, שגדל בתפיסת עולם רגילה.

    הבנתי מה זו גאולה כשראיתי דוגמה מעניינת שהמחישה לי: זה קרה פעם אחת כשראיתי מופע מדהים של מים:
    היו אורות צבעוניים ומוזיקה, וזרנוקי מים עלו וירדו ורקדו כל אחד ריקוד קצר, ואז ירדו ושוב עלו, בסדר מופתי ואין זרנוק אחד מפריע לחברו.

    כשהסתכלתי על זה ראיתי שזה משל לבני אדם - שכל אחד רוקד את ריקוד חייו, בלי ביקורת, בלי מלך, בלי להביט אם עשה נכון, בלי להביט אם החבר קיבל יותר, אלא הוא סך הכל מים, הוא רק רוצה לעשות את תפקידו ולרקוד את תפקידו בעולם.

    החשיבה הזו קצת הפריעה לי כי זה לא היה נעים לחשוב שזו אולי התכלית של הבריאה...
    אבל יתכן שזה בעצם הפירוש של גאולה.

    להיגאל מכל מיני סוגי חשיבה של אגו ופשוט לרקוד את חייך איפה שהכישרון והנתונים שלך לוקחים אותך.


    *
    יש לנו שני משיחיים, שני סוגי גאולה:
    משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

    משיח בן יוסף ביטוי ליוסף הצדיק.
    משיח בן דוד - מלכות דוד.


    משיח בן יוסף יתכן ועתיד למות, ואנחנו מתפללים שזה לא יקרה.

    יוסף הצדיק עניינו להיות מלך והאחים אמורים להשתחוות לו, כמו בחלומו שבגללו הוא הושלך לבור כי אחיו התנגדו לרעיון שהם ואביו ואמו ישתחוו לו.

    יוסף אמור היה להתרומם מתוך בור כדי לזכות להיות מלך.
    זה משיח בן יוסף, שהוא מלך יחיד וכולם כביכול נכנעים כלפיו.

    וזה גם מלכות שאול שמצאצאי בנימין אח של יוסף - מלך יחיד.
    שמקבל מלכות והוא יפה, עם מידות מושלמות ומוכשר מאוד וחכם מאוד ומוצא חן.

    אבל - בהמשך יש את משיח בן דוד.
    וזה באחרית הימים.

    כשיעקב אבינו אמר לבניו שיבואו ויגיד להם מה יקרה באחרית הימים, נאמר שהוא לא הצליח לגלות להם כי הנבואה הסתלקה ממנו.
    אבל - יתכן שהוא כן גילה להם.
    מה הוא אומר להם? את האופי שלהם ואת הסגולה שלהם, הוא לא מחמיא, לא גוער, הוא אומר מציאות: את כוחות הנפש, שלהכיר אותם זה באחרית הימים יביא גאולה, כנראה.
    *
    כך יוצא ש:
    משיח בן דוד - מלכות בית דוד - זה גילוי כוחו של משיח שבכל אדם.
    זה כמו מחול של צדיקים, תנועה נפלאה רוחנית בה כל בני האדם יזכו לראות וגם להראות, לשמוע וגם לדבר.
    תנועה, בה לא יהיה מושל או מלך אחד, אלא תהיה מלכות משותפת.
    זה קצת קשה להבנה, זה שובר הרבה תבניות, אבל זו גאולה, אור ששוטף את כל מי שרוצה לזכות לאור.
    כל מי שמוכן להכנע לאור, יזכה.

    מלכות בית דוד זו מלחמה מול כוחות של חוסר אמונה.
    בשיא של המלכות הזו כל עם ישראל יזכה להכיר בכוחה של הכרת הטוב ויאמר תודה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן ו-מ. וויעדער2 //
    0 תגובות
  • 2 591
    • א
    סיפור בהמשכים האזיקונים של איוון - סיפור קצר בהמשכים
  • אוראל סולטן //
    • פרק 1: כבל (לא) מעריך.​

    אנשי קהילת הקודש 'קלפטא' מעיירת הקודש 'קלפטע' ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי. ותודה ששאלתם, אגב. אוי ואבוי למי שלא.

    לאנשי הקודש מקהילת הקודש שבעיר הקודש, היה הכל בחיים: בתים רעועים ומטים ליפול, בארות מים מלאות בחיידקים, ספרי קודש בלויים ואכולי עש, ושירות ליסינג להשכרת עגלות צב במידית. (עגלות צב, למי ששואל, היה הכינוי לכרכרות במחוז אויויוי-אנעבך, ובפרט בעיירת קלפטע ובקהילת קלפטא, משום שהם היו נוסעות במהירות של... נו, אתם יודעים, צב.)

    אך למרות הכל, נראה היה כי משהו מעיב על שמחתם התמידית של אנשי קהילת קלפטא מעיירת קלפטע בכל שנה עם התקרב חג הסוכות.

    ולא, אין קשר לאזיקונים, למקרה שמשום מה תהיתם.

    בעייתם של אנשי קהילת קלפטא מרחוב קלפטה שבעיירת קלפ... עזבו, זה ארוך מדי, מהיום והלאה פשוט אקרא להם בקצרה: הקלפטעאיסקרים.

    אז קיצר, בעייתם של הקלפטע-איס-קרים הייתה כזו: אומנם לולב מהודר היה להם, ואתרוג צהוב-צהוב גם הוא לא נחסך, אך משום מה לא היה להם ולו שיר אחד לחג המתקרב.

    והרי לכל הקהילות שמסביב (בומבומבומבשבומבומבום, מדמורנונונונא ואפצ'י) יש שיר משלהם, ולמה נגרע?

    אזי החליטו הקלפטאתאיסטים או איך שלא קראתי להם לקיים וועדה. קרי: לשבת שלושה ימים ושלושה לילות סביב חביות מלאות מים המשקפות את הירח ולשתות את כולם, ואז להיכנס לעזרת הנשים של בית הכנסת המרכזי 'יתמו שונאינו' ולדון שם בנושא עד יבוא הרב גואלצדק ויכריע בעניין.

    אך מכיוון שסיפורינו אינו עוסק בגבירי העם (הם לא שילמו על כתבת חג) או אפילו בפשוטיה (גם הם לא שילמו), לא נותר לו אלא לעסוק בפשוט שבפשוטים, רב סנדי-תנחום-מיכואל-שלימלה-מויש שוורצבנגר-הויז-מיידסקי-צוועלף-איזנשטט-תוקפרבקו-יוסופוביץ, או בראשי תיבות (כי גם זה ארוך מידי): סת"ם ש"ם שהמצאת"י, אך אנחנו נקרא לו לצורך הסיפור 'שלימלה איזנשטט' כי זה השם הכי קליט שהצלחתי לברור מבין השמות.

    אז למרות ששלימלה הנזכר לעיל ביתר פירוט לא שילם על כתבת חג, ואף לא על כתבתבונת קטנטנה, הוא מצא את עצמו נזכר במהלך סיפורינו, ועוד בתור דמות ראשית, איזו חוצפ...

    טוב, עזבו, מסמנים לי מהקונטרול להמשיך בסיפור, התנגחויות עצמיות אחר כך. אז ככה:

    בערב הצחיח ביתר של היום הצחיח ביותר של השנה הצחיחה ביותר, מצא עצמו שלימלה כצחיח ביותר. הוא התהלך מדוכדך ברחובות העיר, משום שלא הזמינו אותו לאיזו אספה שקיימו כל אנשי העיר בדבר שירים לסוכות או משהו בסגנון, הוא אפילו לא יודע. את כל האנשים שאפשר לעשות עליהם כתבת חג הזמינום לשם, ורק אותו שכחו לכבד גם כן במעטפת הזמנה.

    שלימלה צעד וצעד ברחובות העיר עד שכאבו רגליו, ואז התיישב על המדרגה התחתונה ביותר מגרם המדרגות שהוביל לבית משפחת בירנבוינג. הוא הביט בעיניים חלולות ממבע לעברו של בית הכנסת הנוצץ, משעין את ידיו בעייפות מתחת לסנטרו ונודד במחשבותיו אל עבר מחוזות עלומים.

    אך לא לנצח יחלום אדם.

    לכל מי שלא הבין, זה אמור להיות פארודיה על סיפורים שמתפרסמים בכל מיי עיתונים למיניהם בכל שנה לרגל חג הסוכות... וכמובן, אשמח מאוד לביקורות.

    תודה רבה להרבה אנשים.
    • חחח
    • תודה
    • כועס
    Reactions: בינגו משחקים, כותב בקצב, ספרות בנשמה ועוד 21 משתמשים24 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    פשוט הקדמת את סוכות הבא ;)
  • 2 3 4 5K
    • נ
    סיפור בהמשכים כאילו אין מחר - סיפור בהמשכים ממש חמוד (בעצם, תחליטו אתם)
  • נתנאל היוצר //
    • 1766386261582.png


    פרק ראשון: היום בו לא קורה שום דבר מעניין.

    ---

    "סלח לי, האם אתה תקוע בלולאה?".

    ---

    בוקר. שלושה עשר בינואר, שנת 2010. יום רביעי.

    הוא פקח את העיניים לאיטו, התהפך על הגב והתרומם על מרפקיו. השעון המעורר הוותיק שלו הבהב מולו באותיות אדומות גדולות: 07:34.

    קשה להיפרד מהכרית לבוקרו של יום סתמי, שגרתי ובלי אירועים מיוחדים או מעניינים. השגרה, על כל מה שהיא מביאה.

    ספל נטילת הידיים היה מרוחק מעט מהמיטה מאשר כל יום רגיל. וזהו.

    במבט לאחור זה היה שגוי, בבירור. היום הזה היה צריך להיפתח בסופת רעמים לכל הפחות, אם לא בהפסקת חשמל אז אולי תרגיל צבאי כולל להיערכות מפני פיגוע ביולוגי או משהו. במקום זאת היום הזה נפתח פשוט רגיל.

    הוא עבר לאיטו למצב ישיבה ואז הניח את רגליו היחפות על הרצפה החמימה, חימום תת רצפתי היה לפעמים דבר נפלא.

    לאחר נטילת ידיים חנן יצא מחדרו לעבר המטבח ונתקל בדרך באחיו קובי בן ה-17 יושב לו על הרצפה ומכוון את הגיטרה שלו בקפדנות. טיימינג פשוט מושלם.

    חנן ביצע את הבעת הפנים הרגילה שלו למקרים מעין אלה והמשיך למטבח. אימו כבר הייתה שם, מטגנת חביתה לארוחת בוקר.

    "בוקר טוב" אמר בטון צרוד מעט.

    "בוקר טוב" היא השיבה, נראית עייפה מהרגיל.

    הוא הנהן קלות והרתיח את המים לקפה. מוחו עדכן אותו שאין משהו ספציפי שעליו הוא צריך לדבר, אז לאחר ששתה את הקפה הוא המשיך ברוטינת הבוקר הרגילה ויצא לדרכו בריצה קלה. חנן תמיד טען שלא לרוץ בבוקר לישיבה שלו יהיה הפסד מביך של כושר-בוקר פלוס הגעה בזמן, בתשלום זעיר של זיעה מציקה על הבוקר.

    אז הוא רץ.

    היום ההוא היה יום קריר, לא ירד גשם אך האוויר היה צלול ונקי שלא כרגיל. כשאתה גר בעיר שאנשים מסוימים טוענים שהיא כלל לא קיימת, אך הפחמן הדו חמצני הנפלט מכל מקום מוכיח אחרת (פתח תקווה, כמובן) – אתה צריך להעריך כל טיפה של אוויר נקי בבוקר.

    הוא עצר באחת. מולו במרחק של כמאה מטר בערך עמדו שני צעירים באמצע הרחוב והכו זה את זה. למעשה, אחד הכה את חברו די בחוזקה והשני ניסה להכות אותו. זה לפחות מה שהיה אפשר לראות מהמרחק הזה.

    זה לא קשור אליו – אז הוא לא צריך להיות כאן, הוא חצה לצד השני של המדרכה ועקף את המכשול.

    הוא הגיע ב-8:30 בדיוק לשער הישיבה התיכונית הדתית בה למד (חנן תמיד חשב שצריך להיות חוק נגד מספרים עגולים, ברור שהרבה יותר הגיוני להתחיל את הלימודים ב-8:32, זה פשוט יהיה כל-כך יותר נוח שזה מגוחך שנשארו ב-8:30 רק בגלל שזה עגול).

    לאחר התפילה (החזן היה זה החביב עליו, הוא כמובן לא טרח לומר לו את זה אי פעם) חנן צעד לאיטו לעבר חדר האוכל והתיישב ליד שמעון, חברו הטוב.

    "בוקר טוב", חנן.

    שתיקה.

    "שמעון?" הוא טפח על כתפו בחוזקה מוציא אגב כך את האוזניות שהיו תקועות באוזניו.

    "אה, בוקר טוב" הואיל שמעון בטובו.

    "אני חושש ששמעת את השיר הזה יותר מידי פעמים", אמר חנן.

    שמעון מיד נדלק. "תגיד, השתגעת?! לעולם אני לא אשמע אותו מספיק! גם אם אשב כל היום ואשמע אותו בלופים זה לא יספיק! גם אם אשב כל חיי ואקשיב לו ברצף – זה עדיין לא יספיק!" הוא ידע לכעוס באופן אמין כשרצה.

    חנן חייך, לומר משהו על השירים של שמעון, תמיד הפך את השיחה שבאה אחר כך למעניינת יותר.

    "מה?" התרעם שמעון, "הבנאדם רוצה לשמוע קצת מוזיקה וכבר צריך להפריע לו? מה זאת מצווה?" הוא הניח את ידיו על הנגן כמגונן עליו.

    "מצווה לאכול ארוחת בוקר, בין היתר" השיב חנן בנחת. "לא הייתי מעז להפריע להוד מעלתו אם לא היה לי ברור מניסויים קודמים מה יקרה אם לא אעשה זאת".

    שמעון המהם משהו כתגובה ואז קם באי רצון קל לעבר שולחן האוכל והתחיל למלא לעצמו את הצלחת. חנן בא אחריו.

    "אז מה חדש?" שאל שמעון כשאלת פתיחה מנומסת למחצה לאחר שחיסל את תכולת צלחתו.

    חנן משך בכתפו, אף פעם הוא לא חיבב במיוחד את השאלה הבנאלית והתעניינות המזויפת הזאת. מה זה 'מה חדש?', מה חדש בעולם? בישיבה? ביבי?

    "איך אתה מסתדר בלימודי המתמטיקה שלך?" החזיר שאלה מתעניינת באמת.

    "בסדר, אני יהיה בסדר".

    "אהיה" תיקן חנן.

    "'אהיה', מר נודניק".

    בתכלס', מה שכיף בלתקן שגיאות דקדוק של אחרים היה התיקון, לא משנה באמת עד כמה הוא נכון. חנן נקרע כל חייו בין הרצון לתקן שגיאות דקדוק לבין הרצון שיהיו לו חברים. הראשון ניצח, זה היה כל-כך הרבה יותר כיף.

    הם דיברו עוד כמה דקות לאחר שסיימו לאכול, בעיקר מצידו של חנן. שמעון נראה כרוצה לחזור לנגן שלו כל אותו הזמן, חנן התייאש בסופו של דבר והשאיר אותו לבד והמשיך לעבר בית המדרש, סדר בוקר.

    ---

    רחוק יותר מהיכן שרוב הבחורים ישבו, אי שם בשולחן האחרון זבולון צפה על שניהם. חיוך קטן ועגמומי על פניו. נראה כאילו עבר הרבה יותר מגילו.

    הו, זה היה כל-כך צפוי.

    ---
    1766386261582.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: -BABY-, מקצה הארץ-:), mama24 ועוד 51 משתמשים54 //
    73 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    איזו כתיבה מופלאה! מהפנטת! הפרק כולו מצוין, נהניתי במיוחד מ: פה היה לי קצת מוזר התיאור- לא...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה