שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך

[חנה ש.]

ב"ה

עם ישראל יקר,
הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
בעד לימוד התורה.
בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
אחריות להמשך קיום לימוד התורה
ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
זה מגן אחד נוסף.
כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
בכוח התורה, תורת חיים,
להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
מקום של שמירה עליונה,
מקום של רוח,
מקום של השראת שכינה בתוכנו.

ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
הלוחמים מלחמת אש.
תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

בעולם אומרים: Time is money.
אנחנו אומרים: Time is life,
כל רגע של החטופים יקר,
וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
ביחד עם כוח התורה,
כוח התפילה ובכוח האחדות,
כי אין כוחנו אלא בפינו,

מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
ומתוך הבנת עומק התורה,
נישא קול יחד בעד עמנו.

ובעַד עמך רחמים שאלי.

* אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.