הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כמו דבורה לצוף נשאבתי לזה. אוווף אני לא מאמין שאני חושף את עצמי ככה, אבל זה או שאני פורק או שאני מתפרק.
בקיצור, התמכרתי. קשות. מאוד. ולא בדיוק לצוף מתקתק, אלא יותר לעוקץ של הדבורה. הייתי כדבורה שיכורה שעוקצת את עצמה חזור ועקוץ.
לא מדובר בהתמכרות רגילה לעישון או לאלכוהול, אלא בהתמכרות ל, טוב זה מביך... לסוגת כתיבה מסוימת. זהו, הוצאתי את זה.
אני יודע שזה נשמע מוזר ואולי אפילו מצחיק, אבל תאמינו לי שזה ממש עצוב.
אני מדבר על סוגת כתיבה שהיא לא בקונצנזוס הספרותי, אבל יש בה משהו ישיר, נוגע, סוחף, מרגש וממכר.
הסוגה הייחודית מתאפיינת בתיאור ריאליסטי של מצבי חיים נוגים וכאוטיים, בשפה עשירה בועטת וציורית. אתה נשאב לתוך הסיפור ומגיב פיזיולוגית לשורותיו: פעימות לב משתוללות, דמעות מלוחות, נשימות קצרות וגלי צמרמורת בכל הגוף.
בניגוד לרוב הסוגות, כאן הסופרים לא טורחים לסגור לך את הפינה בסיומת עליזה ואופטימית. הם תמיד ישאירו אותך מעורער ומהורהר, חושב איך אתה משפיע על העולם והופך אותו לטוב יותר.
נשמע מעולה! אז מה הבעיה? זהו שיש בעיה והיא גדולה. כסף. זה עולה המון כסף.
מה גם שהקטעים כל כך עוצמתיים, סוחפים ומטלטלים עד שאתה מאבד עניין בכל סוגה אחרת. אחרי קטע כזה, לך תקרא איזה סיפור בדיוני נדוש, או סאטירה עלובה. זה לא עובד. הכול מחוויר ליד הסוגה הממכרת.
בהתחלה אמרתי לעצמי, עוד קטע אחד ודי. פתחתי את הארנק בהבטחה שזו הפעם האחרונה. כמובן שלא עמדתי בזה. גמעתי את הסיפורים כמו גמל דו-דבשתי.
מסיים לקרוא, מוציא את הארנק, מסיים לקרוא, מוציא את הארנק וחוזר חלילה. הסתחררתי בלופ הזה בלי שליטה, עד שלאחרונה קרסתי כלכלית.
המשפחה המודאגת הצמידה לי יועץ לכלכלת המשפחה. האחרון היה נחרץ "אתה חייב להתנתק מזה, אחרת לא אמשיך איתך את תהליך השיקום".
הבנתי שאין לי ברירה. בלב כבד מאוד צלצלתי יחד אתו לוועד הרבנים לענייני צדקה וביקשתי שיפסיקו לשים את העלונים שלהם בתיבת הדואר שלי.
בקיצור, התמכרתי. קשות. מאוד. ולא בדיוק לצוף מתקתק, אלא יותר לעוקץ של הדבורה. הייתי כדבורה שיכורה שעוקצת את עצמה חזור ועקוץ.
לא מדובר בהתמכרות רגילה לעישון או לאלכוהול, אלא בהתמכרות ל, טוב זה מביך... לסוגת כתיבה מסוימת. זהו, הוצאתי את זה.
אני יודע שזה נשמע מוזר ואולי אפילו מצחיק, אבל תאמינו לי שזה ממש עצוב.
אני מדבר על סוגת כתיבה שהיא לא בקונצנזוס הספרותי, אבל יש בה משהו ישיר, נוגע, סוחף, מרגש וממכר.
הסוגה הייחודית מתאפיינת בתיאור ריאליסטי של מצבי חיים נוגים וכאוטיים, בשפה עשירה בועטת וציורית. אתה נשאב לתוך הסיפור ומגיב פיזיולוגית לשורותיו: פעימות לב משתוללות, דמעות מלוחות, נשימות קצרות וגלי צמרמורת בכל הגוף.
בניגוד לרוב הסוגות, כאן הסופרים לא טורחים לסגור לך את הפינה בסיומת עליזה ואופטימית. הם תמיד ישאירו אותך מעורער ומהורהר, חושב איך אתה משפיע על העולם והופך אותו לטוב יותר.
נשמע מעולה! אז מה הבעיה? זהו שיש בעיה והיא גדולה. כסף. זה עולה המון כסף.
מה גם שהקטעים כל כך עוצמתיים, סוחפים ומטלטלים עד שאתה מאבד עניין בכל סוגה אחרת. אחרי קטע כזה, לך תקרא איזה סיפור בדיוני נדוש, או סאטירה עלובה. זה לא עובד. הכול מחוויר ליד הסוגה הממכרת.
בהתחלה אמרתי לעצמי, עוד קטע אחד ודי. פתחתי את הארנק בהבטחה שזו הפעם האחרונה. כמובן שלא עמדתי בזה. גמעתי את הסיפורים כמו גמל דו-דבשתי.
מסיים לקרוא, מוציא את הארנק, מסיים לקרוא, מוציא את הארנק וחוזר חלילה. הסתחררתי בלופ הזה בלי שליטה, עד שלאחרונה קרסתי כלכלית.
המשפחה המודאגת הצמידה לי יועץ לכלכלת המשפחה. האחרון היה נחרץ "אתה חייב להתנתק מזה, אחרת לא אמשיך איתך את תהליך השיקום".
הבנתי שאין לי ברירה. בלב כבד מאוד צלצלתי יחד אתו לוועד הרבנים לענייני צדקה וביקשתי שיפסיקו לשים את העלונים שלהם בתיבת הדואר שלי.
נערך לאחרונה ב:
.]
Reactions: שמואלזון1 //