וקדושים בכל יום (30)

[מ"ם]

ב"ה.


...וּמִמָּחֳרָת


הַחֲתָךְ הַצּוֹרֵב
מִנְּיָר הַכֶּסֶף
בְּעֶרֶב הַחַג -
כְּבָר הָפַךְ לְגֶלֶד.

הָעוֹלָל הַבּוֹכֶה
מִצְּמִיחַת שִׁנָּיו
בְּלֵילוֹת חֹרֶף -
כְּבָר הָיָה לְיֶּלֶד.

הַפַּחַד הָאָיֹם
מִטִּלְטוּלֵי הַנֶּפֶשׁ
בְּסַעֲרוֹת הֶעָבָר -
כְּבָר יָבַשׁ לְשֶׁלֶד.


דּוֹר הַכָּאן וְעַכְשָׁיו הוֹלֵךְ,
דּוֹר הַשָׁם וְאַחַר-כָּךְ בָּא,
וְהִנֵּה תִּקְוָה!
וְשַׁלְוָה עֲלֵי חֶלֶד.


בִּימֵי סְפִירַת הַיָּמִים,
בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי, אָבִי:

בְּקוֹרְט סַבְלָנוּת,
בִּשְׁבִיב אֹרֶךְ-רוּחַ,
בְּקַמְצוּץ זְמַן.

שַׁגֵּר לִי נָא
זֹאת הַמַּתָּנָה:
הַמְתָּנָה.

 

[אריאל 1]

מרגש.
מושלם כמו תמיד.

כְּבָר יָבַשׁ לְשֶׁלֶד.

נראה לי יותר מתאים
כבר יבש כשלד

 

[עיתונאות ועריכת תוכן]

מעולה!
באסוציאציה עלה לי המשפט: אלוקים תן לי סבלנות, ואם אפשר אז עכשיו

 

[RACHELIZ]

מקסים!
ואולי זה המקור לכל הבעיות…

 

[שני זאת אני :)]

מיוחד במיוחד

וְהִנֵּה תִּקְוָה!

איפה היא? הכל עובר כזה מהר, שאין זמן לסבלנות...

 

[Natan Galant]

מדהים.

 

[גוגלית]

דּוֹר הַכָּאן וְעַכְשָׁיו הוֹלֵךְ,
דּוֹר הַשָׁם וְאַחַר-כָּךְ בָּא,

זה אותו הדור.
פשוט יש את הדברים שלהוטים לעשות כאן ועכשיו,
ויש את הדברים האלו ששומרים לאח"כ כרוני.

שיר יפה ומעורר מחשבה.

 

[מ"ם]

תודה לכל המגיבים כל אחד בשמו הטוב יבורך.

נראה לי יותר מתאים
כבר יבש כשלד

בדרך כלל אני שש לאמץ את תיקוניך המעולים,
הפעם, מתעכב עם זה.
לו רציתי לומר רק שהוא התייבש ולהביא לזה משל, משלד או ערבה חבוטה - יהי כדבריך.
אבל כאן עיקר המסר שהפחד מת ונהיה שלד בעצמו, אלא שצורת הפעולה שהוא הפך לזה היא באמצעות התייבשות (כפי שכתב רבינו בחיי שהתינוק נולד לח ומתחיל להתייבש מרגע לידתו עד פטירתו), ולכן מתאים "יבש לשלד", במקביל ל"הפך לגלד" ו"היה לילד".

זה אותו הדור.

אכן, בהחלט.
אם לא דור במובן הרגיל, אז דור במובן של "כשדלת נסגרת - נפתחת אחרת".

 

[אשר שרבר]

מקסים, אבל בכך שהתחלת עם נייר הכסף מהחג, אתה אומר בעצם ששנה הבאה תכתוב שום. כיפק.

 

[רחשי הלב]

הַחֲתָךְ הַצּוֹרֵב
מִנְּיָר הַכֶּסֶף
בְּעֶרֶב הַחַג -
כְּבָר הָפַךְ לְגֶלֶד.

מצטער. נחתכתי חזק גם כשהורדתי אותו.

 

[מ"ם]

מצטער. נחתכתי חזק גם כשהורדתי אותו.

אויש. רפואה שלמה ומהירה.

כבר אמר מי שאמר שחגיגת הורדת נייר הכסף שקולה כחגיגת המימונה לפחות, וזה עוד לפני החלק המאושר בו רוקדים (עם נעליים!!!) על נייר הכסף כדי לכווץ אותו שלא יתפוס מקום בפח.

 

[רחשי הלב]

וזה עוד לפני החלק המאושר בו רוקדים (עם נעליים!!!) על נייר הכסף כדי לכווץ אותו שלא יתפוס מקום בפח.

ההנאות הקטנות של החיים.
אשתי אומרת שהפרצוף שלי כשעשיתי את זה נתן לה מושג איך הייתי נראה במרומי המגלשה בילדותי.

 

[יאן]

כבר אמר מי שאמר שחגיגת הורדת נייר הכסף שקולה כחגיגת המימונה לפחות, וזה עוד לפני החלק המאושר בו רוקדים (עם נעליים!!!) על נייר הכסף כדי לכווץ אותו שלא יתפוס מקום בפח

לייק גדול ונורא

 

[איסתרא בלגינא]

כבר אמר מי שאמר שחגיגת הורדת נייר הכסף שקולה כחגיגת המימונה לפחות, וזה עוד לפני החלק המאושר בו רוקדים (עם נעליים!!!) על נייר הכסף כדי לכווץ אותו שלא יתפוס מקום בפח.

ההנאות הקטנות של החיים.
אשתי אומרת שהפרצוף שלי כשעשיתי את זה נתן לה מושג איך הייתי נראה במרומי המגלשה בילדותי.

 

[ראש לשועלים]

אני קיפלתי עם הידיים, לא מבין מה קשה כל כך שמצריך דריכה אלימה.

 

[מ"ם]

בכמה מיקרון השתמשת? בטח פחות מ300.

 

[מ"ם]

ועוד לפרשה זו: מה דעתכם על השיר הזה מאת ידידי הנעלה? היה עובר כאן?



"אָנָּא, רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה!"
פּוֹנֶה קַנְדִּידָט⁻הַגִּיּוּר לְשַׁמַּאי.
"לַמְּדֵנִי כֻּלָּהּ וְאֶתְגַּיֵּר מְהֵרָה" -
מְבַקֵּשׁ הוּא וְיֵשׁ לוֹ גַּם תְּנַאי:

"רַק עַל רֶגֶל אַחַת, מְכֻבָּדִי!
מֵאָה אַרְבָּעִים תָּוִים - לֹא יוֹתֵר.
כִּי יֵשׁ לִי קְצָת אֵי דִּי אֵיץ' דִּי,
אִם זֶה אָרֹךְ - אֲנִי כְּבָר מְוַתֵּר".

שַׁמַּאי הַזָּקֵן לֹא מַמָּשׁ מִתְעַצְבֵּן
(לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ טוֹעֲנִים שֶׁכֵּן),
לַטְרוֹל הוּא מַצִּיעַ לִבְנוֹת לוֹ בִּנְיָן,
- עַל רֶגֶל אַחַת כַּמּוּבָן.

"שְׁמַע נָא נָכְרִי", הוּא מַסְבִּיר,
"לָמָּה לִהְיוֹת רֹאשׁ בַּקִּיר?
הַתּוֹרָה הִיא דָּבָר מְאֹד רְצִינִי,
בְּמָטוּתָא מִמְּךָ, הֱיֵה הֶגְיוֹנִי".

הַגּוֹי הוּא גּוֹי, אַךְ אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ.
אֶל הִלֵּל הַקּוֹלֵגָה הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּשׁ:
לַמְּדֵנִי! רַגְלִי הָאַחַת בַּאֲוִיר!
אֵינִי בָּנוּי לִמְגִלּוֹת - הוּא מַזְהִיר.

הִלֵּל מְחַיֵּךְ, הוּא מַכִּיר תַּ'סִפּוּר.
שָׁמַע עַל הָאִישׁ בְּאַקְרַאי,
עַל כּוֹס תֵּה (אוֹ קָפֶה, לֹא בָּרוּר),
בַּחֲדַר הַמּוֹרִים עִם שַׁמַּאי.

"רֶגֶל אַחַת זֶה מַמָּשׁ הָמוֹן",
הוּא אוֹמֵר וּמַנְמִיךְ אֶת הַטּוֹן.
"דִּי לִי בְּבֹהֶן שֶׁל לַיְק מִצִּדְּךָ,
לַפּוֹסְט הַקָּרוֹב שֶׁיָּפִיץ יְדִידְךָ"...

 

[איסתרא בלגינא]

ומה דעתכם על השיר הזה לפרשה? היה עובר כאן?
"אָנָּא, רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה!"
פּוֹנֶה קַנְדִּידָט⁻הַגִּיּוּר לְשַׁמַּאי.
"לַמְּדֵנִי כֻּלָּהּ וְאֶתְגַּיֵּר מְהֵרָה" -
מְבַקֵּשׁ הוּא וְיֵשׁ לוֹ גַּם תְּנַאי:

"רַק עַל רֶגֶל אַחַת, מְכֻבָּדִי!
מֵאָה אַרְבָּעִים תָּוִים - לֹא יוֹתֵר.
כִּי יֵשׁ לִי קְצָת אֵי דִּי אֵיץ' דִּי,
אִם זֶה אָרֹךְ - אֲנִי כְּבָר מְוַתֵּר".

שַׁמַּאי הַזָּקֵן לֹא מַמָּשׁ מִתְעַצְבֵּן
(לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ טוֹעֲנִים שֶׁכֵּן),
לַטְרוֹל הוּא מַצִּיעַ לִבְנוֹת לוֹ בִּנְיָן,
- עַל רֶגֶל אַחַת כַּמּוּבָן.

"שְׁמַע נָא נָכְרִי", הוּא מַסְבִּיר,
"לָמָּה לִהְיוֹת רֹאשׁ בַּקִּיר?
הַתּוֹרָה הִיא דָּבָר מְאֹד רְצִינִי,
בְּמָטוּתָא מִמְּךָ, הֱיֵה הֶגְיוֹנִי".

הַגּוֹי הוּא גּוֹי, אַךְ אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ.
אֶל הִלֵּל הַקּוֹלֵגָה הוֹלֵךְ וּמְבַקֵּשׁ:
לַמְּדֵנִי! רַגְלִי הָאַחַת בַּאֲוִיר!
אֵינִי בָּנוּי לִמְגִלּוֹת - הוּא מַזְהִיר.

הִלֵּל מְחַיֵּךְ, הוּא מַכִּיר תַּ'סִפּוּר.
שָׁמַע עַל הָאִישׁ בְּאַקְרַאי,
עַל כּוֹס תֵּה (אוֹ קָפֶה, לֹא בָּרוּר),
בַּחֲדַר הַמּוֹרִים עִם שַׁמַּאי.

"רֶגֶל אַחַת זֶה מַמָּשׁ הָמוֹן",
הוּא אוֹמֵר וּמַנְמִיךְ אֶת הַטּוֹן.
"דִּי לִי בְּבֹהֶן שֶׁל לַיְק מִצִּדְּךָ,
לְפוֹסְט הַקָּרוֹב שֶׁיָּפִיץ יְדִידְךָ"...

נתתי לייק על הכתיבה השנונה והמשובחת (כרגיל), פחות מסכים על התוכן.
כשמדובר על סיפור שמסופר ע"י חז"ל ועל תנאים קדושים שאין לנו שמץ של השגה בגדולתם וקדושתם, חושבני שיש מקום לעידון כלשהו.

 

[כנפיים]

"רֶגֶל אַחַת זֶה מַמָּשׁ הָמוֹן",
הוּא אוֹמֵר וּמַנְמִיךְ אֶת הַטּוֹן.
"דִּי לִי בְּבֹהֶן שֶׁל לַיְק מִצִּדְּךָ,
לְפוֹסְט הַקָּרוֹב שֶׁיָּפִיץ יְדִידְךָ"...

הכתיבה מעולה כמובן, ו'עובר' או לא זו אולי לא השאלה, כי ההקבלה של מה ששנוי עליך- לפרגון לייק לא ממש מלאה,
לי אישית- אולי דפקט שלי, לקח כמה שניות טובות לקלוט, אחרי שבראשונה מביניהן זה היה נשמע לי כמו הזמנת טובת הנאה

 

[שני זאת אני :)]

מקסים!
נהניתי מההדגמה של אהבת החינם למושגים של ימינו...