ושוב חזרתי לפורום צילום... חוו"ד

  • הוסף לסימניות
  • #1
יצאתי לחלץ עצמות (בכל זאת ליד בית שמש ;) ) בין צרעה לאשתאול והרי התוצאות...

חוו דעתכם.

מצלמת קאנון S100
 

קבצים מצורפים

  • בין צרעה לאשתאול (1).png
    KB 979 · צפיות: 26
  • הוסף לסימניות
  • #3
34 צלצולים לא מספיק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אולי בפורום עיצוב גרפי תקבל את מה שאתה מתחנן פה לקבל...
כי בינינו, זה יותר מתאים לשם מאשר פורום "צילום".
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
(אמור להיות כאן ציטוט של תגובתך, אבל היא ממש צורמת אז כדאי שתערוך אותה)

הוא ביקש חוו"ד זה הכל.
לא התחנן לשום דבר, רק שקשה להעיר ולהאיר כשהתמונות מרוכזות בפוסטר אחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
צילומים יפים, נופים מדהימים,
עיבוד ועריכה מוגזמים.
אם היית מעל כל אחד בנפרד
אולי הם היו מקבלים יחס מיוחד :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י DDFF;1248353:
אולי בפורום עיצוב גרפי תקבל את מה שאתה מתחנן פה לקבל...
כי בינינו, זה יותר מתאים לשם מאשר פורום "צילום".

אההם...חשבתי בהתחלה לא להגיב אבל...
כיוון שזה הפעם השלישית בערך שאני נתקלת בתגובותיך בפורומינו שמנוסחות בצורה שלא תואמת את האווירה שלו כיום עברתי על התגובות שלך וגילית שכ 90% מהתגובות בפורום צילום מתחילות במשפט בסגנון "אני לא רוצה להרוס את החגיגה אבל..." והשאר סתם קוטלות בלי הפתיח הזה.
בדיוק לפני כמה ימים היה לנו דיון שהתייחס לאווירה שהיתה כאן פעם בפורום ואני חושבת שהיום האווירה הזו שונתה, והביאה לכאן סוג איכותי של תגובות ואנשים וצורות איכותיות של העברת ביקורת וכאלה, אז אם יש לך המון לתרום נשמח לשמוע, כולל ביקורת בונה, ונשמח גם לראות עבודות כדי לדעת עם מי הכבוד, בפרופיל שלך יש תמונות תיעודיות חביבות למיניהן...
סליחה על ההפצצה אבל ממש לא מתחשק לאבד את המרקם והסגנון האיכותי שנוצר כאן, ובהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י השקעה;1248434:
אההם...חשבתי בהתחלה לא להגיב אבל...
חבל, כי כל מטרתה של פורום הוא דווקא דיונים וליבון עניינים. אני שמח שכן הגבתם. אני עכשיו מתכוון ברצינות ולא בציניות
כיוון שזה הפעם השלישית בערך שאני נתקלת בתגובותיך בפורומינו שמנוסחות בצורה שלא תואמת את האווירה שלו כיום עברתי על התגובות שלך וגילית שכ 90% מהתגובות בפורום צילום מתחילות במשפט בסגנון "אני לא רוצה להרוס את החגיגה אבל..." והשאר סתם קוטלות בלי הפתיח הזה.
צודקים. אשתדל לעדן את הביקורת ולנווט לביקורת בונה
בדיוק לפני כמה ימים היה לנו דיון שהתייחס לאווירה שהיתה כאן פעם בפורום ואני חושבת שהיום האווירה הזו שונתה, והביאה לכאן סוג איכותי של תגובות ואנשים וצורות איכותיות של העברת ביקורת וכאלה,
הדיונים האלה כבר התקיימו מספר פעמים במספר הזדמנויות, אני מאד דוגל באווירה איכותית, חברותית, נעימה ומקצועית.
אז אם יש לך המון לתרום נשמח לשמוע, כולל ביקורת בונה, ונשמח גם לראות עבודות כדי לדעת עם מי הכבוד,
מסיבות השמורות עמי אני לא רואה לעת עתה שאשתף תמונות בעתיד הקרוב, (עברה תקופה יפה מהשיתוף האחרון)
בפרופיל שלך יש תמונות תיעודיות חביבות למיניהן...
תודה. אקבל את זה כמחמאה
סליחה על ההפצצה אבל ממש לא מתחשק לאבד את המרקם והסגנון האיכותי שנוצר כאן, ובהצלחה
ושוב הצדק עמכם

לעניינו, חבל שדרך הכתב לא עוברים התחושות והמנגינה שבה דברים נאמרים/נכתבים.

בס"ה פותח האשכול קיבל סכום מאד מכובד של "תודות" על הפוסט הפותח. אם נהיה כנים לרגע, זו עבודה גרפית ולא באמת שייכת לפורום צילום. לכן גם הוא כנראה לא קיבל תגובות, אלא רק תודות, היות שמרבית המסתובבים בפורום זה הם מתחום הצילום.
אני קיבלתי את הרושם שהתגובות המתבקשות הן על אופן ביצוע העבודה המוגמרת כפי שהועלתה ולא על הצילומים שהוכנסו בה. (נהרות של דיו ואלפי קולמוסים אפשר לבזבז על הויכוח איפה הגבול ביניהם. אכמ"ל).

תגובתי ממש לא התקבלה במנגינה הנכונה ועל כך אני מצר.
התנצלותיי הכנות למי שחש אי אילו אי נעימויות מסגנון הכתיבה... אולי באמת הייתי צריך להוסיף סמיילי או שניים כדי לרכך את המשפט

קבלו את זה:
אולי בפורום עיצוב גרפי תקבל את מה שאתה "מתחנן" פה לקבל...:D
כי בינינו, זה יותר מתאים לשם מאשר פורום "צילום";).

בתקווה שתגובה זו כן תובן בקריאתה בצורתה הדומה לזו שנכתבה.

רק אצטט לסיום איחול ובקשה:
"שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה שקיבלת את ההערה בצורה מכובדת, זה היה המטרה
לגבי התמונה הספציפית, פשוט נראה לי שכמו שמעלים כאן קולאז'ים של ילדים פה ושם פותח האשכול החליט להציג בתור קולאז', נכון שצלם בד"כ יעדיף לראות תמונה כמו שהיא שאפשר לראות גם עם הנתונים והכל, אבל לפעמים גם צלמות כאן מעלות ככה, אז אם מעדיפים לראות את התמונות כמו שהן כדי להביע דעה אפשר פשוט לכתוב את זה (גם אני פעם ביקשתי ככה ממישהי וזה מתקבל יפה מאוד)

שבוע טוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י DDFF;1248717:
לעניינו, חבל שדרך הכתב לא עוברים התחושות והמנגינה שבה דברים נאמרים/נכתבים.

בס"ה פותח האשכול קיבל סכום מאד מכובד של "תודות" על הפוסט הפותח. אם נהיה כנים לרגע, זו עבודה גרפית ולא באמת שייכת לפורום צילום. לכן גם הוא כנראה לא קיבל תגובות, אלא רק תודות, היות שמרבית המסתובבים בפורום זה הם מתחום הצילום.
אני קיבלתי את הרושם שהתגובות המתבקשות הן על אופן ביצוע העבודה המוגמרת כפי שהועלתה ולא על הצילומים שהוכנסו בה. (נהרות של דיו ואלפי קולמוסים אפשר לבזבז על הויכוח איפה הגבול ביניהם. אכמ"ל).

תגובתי ממש לא התקבלה במנגינה הנכונה ועל כך אני מצר.
התנצלותיי הכנות למי שחש אי אילו אי נעימויות מסגנון הכתיבה... אולי באמת הייתי צריך להוסיף סמיילי או שניים כדי לרכך את המשפט

קבלו את זה:


בתקווה שתגובה זו כן תובן בקריאתה בצורתה הדומה לזו שנכתבה.

רק אצטט לסיום איחול ובקשה:
"שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"


אני מורד בפניך את הכובע!! בודדים האנשים שהיו מסוגלים לקבל בצורה כזאת ביקורת, ואני עומד נפעם בפניך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
א. התמונות הם ללא עיבוד כלל !!! הם צולמו במצלמתי ובס"ה נקבצו ובאו לפוסטר אחד...

ב. אם זה קשור לפורום עיצוב גרפי אני צנצנת... כי עבודה גרפית אין !!!

ג. ואגב DDFF, לא, לא נפגעתי, בשבילי תוכנה חומרה ורשת מתאימים גם לעיצוב גרפי (התנסחתי בעדינות...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לו רק היה לי כובע....
אבל אין לי, אז גם אין לי יכולת להוריד אותו,
אבל באמת, התגובה שלך ראויה לכל הערכה אפשרית.
לא נראה לי שנתקלתי במישהו שיודע ככה לקבל ביקורת.
למדתי הרבה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י הלל נאה;1248830:
א. התמונות הם ללא עיבוד כלל !!! הם צולמו במצלמתי ובס"ה נקבצו ובאו לפוסטר אחד...

ב. אם זה קשור לפורום עיצוב גרפי אני צנצנת... כי עבודה גרפית אין !!!

ג. ואגב DDFF, לא, לא נפגעתי, בשבילי תוכנה חומרה ורשת מתאימים גם לעיצוב גרפי (התנסחתי בעדינות...)

אקדים ואסתייג שההתייחסות היא אך ורק לצילום. אחזור ואדגיש שכעבודה היא מאד יפה ומאד מתאימה לדוגמא לשער אלבום וכד'.

א.
על אף שבתמונות עצמן אין עיבוד עדיין יש בהם הרבה מה שישווה להם ניחוח של עבודה גרפית. והנה מה שגרם לי לחשוב כך:
ב.
1. צירוף של כמה תמונות לכדי עבודה אחת.
2. הוספת צלליות.
3. כותרת מסוגננת.
לענ"ד יש כאן הרבה משום גרפיקה.

ג.
אבן נגולה מלבי בציינך שלא נפגעת.
שנית, זה שהמקצוע המפרנס ו/או בתיאור מתחת לניק באתר המכובד "פרוג" לא מצוין מילה מהשורש צ.ל.ם, לא נותן שום אינדיקציה לגבי הבנתו בתחום הצילום...

שבוע טוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אולי נסיים את הנושא מהיכן שהתחלנו אותו?
ס'תומרת, לגבי הצילומים?!
אז ככה: לא תמיד קל להוציא תמונות צללית בקלות, כך שהשגת תוצאה ממש יפה. התמונה הימנית למטה, ממש מוצלחת!! , מעבר לצילום שבה, היא מביעה המון. כמובן, למי שמחפש מעט עומק...
זה שמיקמת את ה"עץ" מעט בצד, ממקצע את התמונה (מל' מקצועי)
בהצלחה!:)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אז והיום
אז והיום.
מאת: ש. לוינגר
שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

"אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

"יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

"הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

"נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

"בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

"נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

"הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

"מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

"היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

לא הבנתי מה קורה לי.

או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

הייתכן!!!

בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

בית המקדש הראשון!!!

הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

"אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

"אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

אולי אני כבר לא...


.....

ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

"יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

"אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

התחלתי לבכות.

"לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

"באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

"אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

"היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

"הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

"מתי?"

"עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

"אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

"אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

"לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

.....

יום כיפור הגיע, ואני יודע!

השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

זה לא עוד יום כיפור רגיל.

אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

הווידוי הזה יוצר קירבה!

הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

ויודע בוודאות גמורה.

יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

יהיה אחר!


- סוף -
בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה