גם לי היה ילד כזה (היה, כי הוא קצת התבגר והתמתן מאז...)
בגיל 2-2.5 היה סיוט איתו,
מצד אחד הרגשתי אמא רעה כשאמרתי ״לא״ כל הזמן, וכשנאלצתי לכעוס הרבה,
ומצד שני הילד צריך חינוך גבולות וכדו׳,
מה שעזר לי מאד מאד להתגבר על התקופה-
הימנעות מעימותים בשתי אופנים:
א. ״חנוך לנער על פי דרכו״
נכון שרב הילדים שעושים xyz אמורים להעמידם בתקיפות במקומם,
אבל הילד שלך שונה, אי אפשר להכנס כל היום לעימותים,
ולכן תמצאי מה העקרונות והגבולות הברורים שמתאימים לו, ועליהם תעמדי חזק,
מה שלא בגבולות האלו, גם אם נראה בעיני אחרים ״לא מחונך״ וכדו׳ התעלמי, תני לא את המרחב שלו בתוך העקרונות הברורים שלך...
לדוג׳: אולי אצל כל ילד זה עקרון לא לקפוץ על הספות...
אבל אצלו את צריכה לעמוד חזק על דברים חמורים באמת, הוא קופץ על הספות? תצחקי איתו, תני לו את המרחב בדברים שהם לא קוים אדומים...
(זו רק דוגמא יכול להיות שאצלך קפיצה על הספות היא קו אדום...
)
(אני לדוג׳ בתקופה שהיה הרבה יותר קטן, ואהב מאד לרוקן ארונות (קצת יותר מכל ילד אחר כי זה היה בלי גבול...) רוקנתי ארון אחד שמתי בו המון קופסאות ובקבוקים ריקים, והרשתי לו לפזר את הארון הזה כאוות נפשו, כך הוא ידע להשתולל אבל בתוך הגבול שכביכול הצבתי...)
וכעקרון: בעצם ככל שישהיו פחות עימותים הילד ירגע יותר וילמד איך לפרוק את השובבות שלו בזמנים ובמקומות מתאימים...
ב. עצה נוספת שעזרה לי באותו עיקרון של המנעות מעימותים:
הוא דיבר בגיל מוקדם מאד בשפה מאד מאד גבוהה, והיה מתעמת איתי מילולית המון (מה שאנשים מסביב קראו ״חוצפה״...
)
גילתי שההמנעות מעימותים מורידה את רמת החיכוכים לחצי כי הרי זה מה שהוא רצה להשיג קצת אקשן...
דוגמא להמחשה:
תסריט א: בא נאסוף את המשחקים...
-לא רוצה.
-ככה אומרים לאמא?
- לא רוצה אני ארביץ לך
(כן!!! ילד חכם מאד בן שנתיים לאמא מחונכת ומחנכת... מי שבהלם מתנצלת, שתדלג...)
-אנחנו לא מרביצים לאמא.
-כן, חזק, אני אתן לך בעיטה חזק, אני לא אאסוף..
-אתה צריך שאמא תשים אותך לחשוב בפינה? (איזה עונש אחר אפשר לתת לילד כזה קטן??? היייתי אובדת עצות ממש...)
-יצאתי, יצאתי אונה ואונה לך (עם לשון בחוץ...
אחרי שהונח בפינה..)
וכו׳ וכו׳
תסריט ב׳:
אחרי שהבנתי איך זה עובד: בא נאסוף את המשחקים...
-לא רוצה.
- (לא שומעת) איזה יופי ילד מקסים, אני ממש שמחה שאתה עוזר לי לאסוף.
- לא רוצה לאסוף.
- (עדיין ״לא שומעת״ וממשיכה לאסוף) אני כל כך שמחה ילד נהדר שלי, שיש מי שעוזר לי לאסוף...
(הדגשתי את המשפטים בקול כמובן, ולא אספתי לבד בלי להגיד כלום, שזה פתח לניצול סופי
...)
- אבל אני בכלל לא אוסף אני אפזר לך.
- (מתעלמת ממה שמפזר עם הרגל) אוי מקסים שלי אני רואה שאתה עוזר לי עם הרגליים לאסוף הכל למקום אחד...
יופי, עכשיו בא נשים את זה בקופסא.
- זה נראה ונשמע הזוי ממש אבל אחרי שהוא קלט שאמא בשום אופן לא מתכוונת להכנס לעימות, והיא ממש מתעקשת שהוא ישאר ילד מקסים...
וזה פשוט לא מלחיץ אותה שהוא מפזר...
הוא התחיל פשוט לאסוף.. ( או כל דבר אחר שביקשתי בהתאם לסיטואציה, זו רק דוגמא)
ולמסקנה: מינימום עימותים, בשילוב גבולות ברורים וחזקים ב״קוים האדומים״ בלבד...
(ולמי שחושב שהיום יש לי מלאך...
כן יש לי מלאך, צדיק מקסים ומדהים,
ולא, הוא לא מתנהג כמו כבשה ויש כאלו סביבי שאפילו חושבים לפעמים שאפשר להגדיר אותו כ״מלאך חבלה״,
אבל בשבילי כשאני רואה איך הוא למד לשמור להתמתן, להרגע, להבין איפה הקו האדום, הוא ממש מלאך אמיתי...)
נ.ב. אה, ועוד משהו, בקשר לקניות, נראה לי שאין מוצא, אני כמעט לא יוצאת לקניות כי הסיפור דומה,
בחנות אי אפשר לשמור על קור רוח, ואין לי שום פתרון קסם לזה...
ואם אני כן נאלצת לצאת איתו אז תמיד זה בסוף, עצוב לשנינו, וחבל...
תשתדלי לרכז קניות לפעם פעמיים בעונה, ותאלצי למצא מישהו לשמור עליו בפעמים בודדות אלו...
המון המון המון בהצלחה...
ושוב סליחה על האורך, אבל זה מה שיצא....
הנושאים החמים
