דרוש מידע זהירות, וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַ֖ל כָּל־לֹחֲצָֽיו! (על דרך גיוס הכספים מחברי הקהילה/בית הכנסת)

[whitestar]

כנראה פספסת את הפוסט של אפרסמון...
בדיוק על זה תלונתו.

לכן הקדמתי ורשמתי

חושבת שכל משפחה צריכה לעשות את השיקולים הפיננסים שלה!

 

[whitestar]

אגב ראיתי פרוספקט של בי"כ שההתחייבות היתה מותנת במקום
ז"א בסכום כזה תקבל מקום קבוע לימים נוראים, בסכום גבוה יותר 2 מקומות, בתוספת כולל שבת, בתוספת למשך כל השבוע-בסגנון הזה
וכל אחד עשה את השיקול מה עדיף לו

לדעתי זאת יכולה להיות שיטה שיותר "מוכרת"

 

[אפרסמון2]

אגב ראיתי פרוספקט של בי"כ שההתחייבות היתה מותנת במקום
ז"א בסכום כזה תקבל מקום קבוע לימים נוראים, בסכום גבוה יותר 2 מקומות, בתוספת כולל שבת, בתוספת למשך כל השבוע-בסגנון הזה
וכל אחד עשה את השיקול מה עדיף לו

לדעתי זאת יכולה להיות שיטה שיותר "מוכרת"

זה לא בהכרח מספיק.
כלומר, ברור שהגיוני שמי שמתפלל גם באמצע השבוע ישלם יותר ממי שמתפלל בבית הכנסת רק בשבת. זה ממש מתבקש. (וזה באמת קצת מורכב הנושא הזה, בבתי כנסת שיש להם שטיבלאכים שמלאים במתפללים שמגיעים רק באמצע השבוע, כמה ואיך לגבות מהם).
אבל יכול להיות שיש כמה אנשים שמתפללים גם באמצע השבוע, ויש להם גם הרבה בנים, ברוך הוא וברוך שמו, אבל אין להם יכולת לתת הרבה כסף. מה עושים?
מקום קבוע לתפילה זה לא פינוק של נוחות, זה כמעט חיוב הלכתי.

 

[whitestar]

זה לא בהכרח מספיק.
כלומר, ברור שהגיוני שמי שמתפלל גם באמצע השבוע ישלם יותר ממי שמתפלל בבית הכנסת רק בשבת. זה ממש מתבקש. (וזה באמת קצת מורכב הנושא הזה, בבתי כנסת שיש להם שטיבלאכים שמלאים במתפללים שמגיעים רק באמצע השבוע, כמה ואיך לגבות מהם).
אבל יכול להיות שיש כמה אנשים שמתפללים גם באמצע השבוע, ויש להם גם הרבה בנים, ברוך הוא וברוך שמו, אבל אין להם יכולת לתת הרבה כסף. מה עושים?
מקום קבוע לתפילה זה לא פינוק של נוחות, זה כמעט חיוב הלכתי.

יכול לבוא להתפלל אבל לא בהכרח שיהיה לו מקום

זה לא אומר שאם לא שולם אין לכף רגלו רשות לדרוך על מפתן בי"כ!!!!

 

[nori]

אבל יכול להיות שיש כמה אנשים שמתפללים גם באמצע השבוע, ויש להם גם הרבה בנים, ברוך הוא וברוך שמו, אבל אין להם יכולת לתת הרבה כסף. מה עושים?

אני זכיתי בששה בנים, משלמת מעל 4000 ש' בחודש לחיידר וישיבות, אולי על הדרך תמצאו לי פתרון גם לזה? זה הכי צרך קיומי, ולרבים מאתנו אין יכולת לשלם את הכסף הזה. מה עושים?

 

[נופל וקם]

הדיון סתם מתפזר, וחבל.

אני לא חושב שמישהו ירד על הגבאים על פועלם החשוב.
כולם מעריכים מאוד את עבודת הקודש שלהם, ומעריכים ג"כ את היכולת שלהם לארגן ולדאוג.

רק שיש נקודה שעליהם לשים לב!
גבאי הוא שליח של כל הציבור ואם הביהכנ"ס מיועד גם לכאלו שהם אינם בעלי יכולת, הוא אינו יכול לדרוש מהם מעבר לבסיס וודאי שלא ליצור לחץ חברתי למען אותה מטרה.
אם הגבאי רוצה לרומם את בית ה', אדרבה!
אבל תעדכן את מי שלא יכול להשתתף, שיחפש ביהכנ"ס אחר.
(מהר מאוד גם ככה הם יעזבו..)

כמו כן גבאי בשום פנים אינו אמור לקחת על עצמו את העול הכספי וגם לא לדאוג מההשלכות!
יש קופה.
רוצים מיזוג, תשלמו!
רוצים נקיון, תשלמו!
אין, אין.

 

[אפרסמון2]

יכול לבוא להתפלל אבל לא בהכרח שיהיה לו מקום

זה לא אומר שאם לא שולם אין לכף רגלו רשות לדרוך על מפתן בי"כ!!!!

נניח במקרה שכתבתי. הוא שילם בשמחה על חמשה מקומות שלו בבית הכנסת כשהיה בקרוואן.
עכשיו רוצים להתקדם, ולבנות במקומו בית כנסת גדול ומפואר. הוא לא יכול לשלם את המחיר של חמשה מקומות בבית הכנסת החדש.
זו הסנקציה שמגיעה לו? לבוא כל פעם ולחפש מקום של מישהו אחר שפנוי במקרה?
לא נראה לי.
אם רוב הציבור אכן שקל את כל האפשרויות, והחליט שהוא הולך על תכנית הבניה, אז צריך לבנות, וגם אז, חלוקת הנטל בתוך הציבור צריכה להיות לפי היכולת הכלכלית. זו, כאמור, גם עמדת ההלכה.

 

[whitestar]

נניח במקרה שכתבתי. הוא שילם בשמחה על חמשה מקומות שלו בבית הכנסת כשהיה בקרוואן.
עכשיו רוצים להתקדם, ולבנות במקומו בית כנסת גדול ומפואר. הוא לא יכול לשלם את המחיר של חמשה מקומות בבית הכנסת החדש.
זו הסנקציה שמגיעה לו? לבוא כל פעם ולחפש מקום של מישהו אחר שפנוי במקרה?
לא נראה לי.
אם רוב הציבור אכן שקל את כל האפשרויות, והחליט שהוא הולך על תכנית הבניה, אז צריך לבנות, וגם אז, חלוקת הנטל בתוך הציבור צריכה להיות לפי היכולת הכלכלית. זו, כאמור, גם עמדת ההלכה

אם יש גבאי שביזבז כסף על קרוואן בידיעה שיום יבוא ויבנו מבנה
"לדעתי הצנועה" הוא צריך לפנות את מקומו

 

[אפרסמון2]

אם הגבאי רוצה לרומם את בית ה', אדרבה!
אבל תעדכן את מי שלא יכול להשתתף, שיחפש ביהכנ"ס אחר.

ההודעה שלך מדוייקת, ושמח לקרוא שהבינו אותי, אבל המשפט הזה כמובן שלא. חס ושלום. מן הסתם נפלט בשגגה.
שהגבאי יעדכן את מי שלא יכול לעמוד בסכומים הגבוהים, אם בגלל שאין לו יכולת, או בגלל שהוא משועבד להתחייבויות צדקה קודמות (ויש כאלו), שיתן כמה שהוא יכול, והוא גם הלאה מתפלל רצוי ומקובל בבית הכנסת.
שהרי בסוף המתפללים בבית הכנסת הם המטרה, הם לא האמצעי להשיג באמצעותו כספים.

 

[נופל וקם]

ההודעה שלך מדוייקת, ושמח לקרוא שהבינו אותי, אבל המשפט הזה כמובן שלא. חס ושלום.
תעדכן את מי שלא יכול להשתתף, אם בגלל שאין לו יכולת, או בגלל שהוא משועבד להתחייבויות צדקה קודמות (ויש כאלו), שיתן כמה שהוא יכול, והוא גם הלאה מתפלל רצוי בבית הכנסת. שהרי בסוף המתפללים בבית הכנסת הם המטרה, הם לא האמצעי להשיג באמצעותו כספים.

ברור!
זה נכתב בציניות.

 

[החכמה צודקת]

הדיון סתם מתפזר, וחבל.

אני לא חושב שמישהו ירד על הגבאים על פועלם החשוב.
כולם מעריכים מאוד את עבודת הקודש שלהם, ומעריכים ג"כ את היכולת שלהם לארגן ולדאוג.

רק שיש נקודה שעליהם לשים לב!
גבאי הוא שליח של כל הציבור ואם הביהכנ"ס מיועד גם לכאלו שהם אינם בעלי יכולת, הוא אינו יכול לדרוש מהם מעבר לבסיס וודאי שלא ליצור לחץ חברתי למען אותה מטרה.
אם הגבאי רוצה לרומם את בית ה', אדרבה!
אבל תעדכן את מי שלא יכול להשתתף, שיחפש ביהכנ"ס אחר.
(מהר מאוד גם ככה הם יעזבו..)

כמו כן גבאי בשום פנים אינו אמור לקחת על עצמו את העול הכספי וגם לא לדאוג מההשלכות!
יש קופה.
רוצים מיזוג, תשלמו!
רוצים נקיון, תשלמו!
אין, אין.

בדיוק לכן יש רבנים וגדו"י שיחליטו מה הרף בשביל בית כנסת
ומי שהולך לגמרי לבד, זה בהחלט בעייתי.

 

[Sara led]

רק הודעה אחרונה...
נזכרתי במשהו חשוב....
אפפחד כאן לא כתב עדיין מהזווית של אשתו של גבאי כנסת....
אם תפתח כאן כזה נושא, בכלל.....
אני לא רוצה לדמיין לעצמי מה אישתי תגיב אחרי קריאת כזה אשכול....
רק גבאי בית כנסת יבינו את זה...

אוקי, אז אני מתנדבת להביא את הצד הזה.
וההודעה שממש קוממה אותי באשכול הזה היתה של הרכב שרד.
אם בעלי היה מקבל שכר מינימום על העבודה שלו בבית כנסת היינו היום מליונרים.
ואם הוא היה מקבל שקל על כל התחייבות כספית שהוא לוקח על עצמו בשביל שהבית כנסת יפעל היינו יכולים לפתוח השכרת רכבי שרד.
בחזרה לנושא האשכול, אני באמת נגד שמשפחות שאין להם שקל יתחייבו על 150000 כדי שהשם שלהם ימרח בגדול על המסכים. אבל להשתתף בהחזקה של בית הכנסת החודשית ובבניין בכמה שאפשר כולל לגייס מקרובים, זה לדעתי חובה.

 

[מנוי פרימיום]

משפחות שאין להם שקל

כמה החובה המינימלית?
האם החובה המינימלית לבית הכנסת קודמת ללחם וחלב של הילדים?
האם נכון לשלוח את הילד רעב לת"ת כדי לעמוד בהתחייבויות לתשלום המינימלי לבית הכנסת?

 

[נופל וקם]

בדיוק לכן יש רבנים וגדו"י שיחליטו מה הרף בשביל בית כנסת
ומי שהולך לגמרי לבד, זה בהחלט בעייתי.

אל תקראי לזה "בית כנסת", תקראי לזה "מניין".

בסה"כ כמה אנשים היו צריכים להתפלל. התאספו יחד וכולם השתתפו, אחד הביא סידור, השני טלית וכן הלאה...

 

[אפרסמון2]

אוקי, אז אני מתנדבת להביא את הצד הזה.
וההודעה שממש קוממה אותי באשכול הזה היתה של הרכב שרד.
אם בעלי היה מקבל שכר מינימום על העבודה שלו בבית כנסת היינו היום מליונרים.
ואם הוא היה מקבל שקל על כל התחייבות כספית שהוא לוקח על עצמו בשביל שהבית כנסת יפעל היינו יכולים לפתוח השכרת רכבי שרד.
בחזרה לנושא האשכול, אני באמת נגד שמשפחות שאין להם שקל יתחייבו על 150000 כדי שהשם שלהם ימרח בגדול על המסכים. אבל להשתתף בהחזקה של בית הכנסת החודשית ובבניין בכמה שאפשר כולל לגייס מקרובים, זה לדעתי חובה.

שמח לקרוא שגם נשות גבאים (וגם בעליהן, כנראה) חושבים כך...
לא הייתי רוצה לחשוב שיש כזו דיכוטומיה בין כמה שזה כואב לציבור (אני באמת בשוק מההתקפה של הלייקים, לא חשבתי שזה עד כדי כך ) לבין מה שהגבאים חושבים על זה.
אז ברוך השם. יש גבאים שמתנהגים אחרת, ויש כנראה כמה גבאים שעוד לא שמו לב (ובעיקר כמה חברות גיוס כספים שמגיעות לגבאי ואומרות לו אנחנו נעשה לך את העבודה, רק חודשיים תעשה בדיוק כל מה שנאמר לך - והכסף אצלך בחשבון), ובעזרת השם, אני בטוח, אם רק ידברו איתם ויסבירו להם - הכל יהיה טוב.

 

[תמי אחת]

ואין לך מושג כמה שעות וימים וחודשים אני משקיע בחינם...
כדי לבנות בית כנסת יותר זול ויותר חסכוני...
מישהו מבזבז כסף ???
אני מקיא דם כדי לחסוך בהוצאות....
נוסע בליל הושענא רבא עד בני ברק כדי להביא פקעלאך בחצי שקל פחות ליחידה...
וחוזר כדי לקבל תלונות על כך שהפקעלאך מידי פשוטים....
וגם תלנות על כך שנשאר חמישים פקעלאך...
ולמה בזבזת כסף ?? ולא חישבנת את זה ???

בלת"ק חלקי.
לפני כמה חודשים ערכתי כתבה (לקראת הימים הנוראים) וראיינתי נשות גבאים.
צדיקים האנשים האלו.
ומשום מה הנשים מתארות בדיוק את אותן התופעות (אז לא בפקעלך, אלא במזגנים שדולקים זמן מיותר/ מזונות להפסקה של ימים נוראים/ש"ת - יקר- זול- הרבה- קצת).
הן דיברו על שעות רבות שהבעל לא עוזר להן, ובזמנים הקריטיים ביותר, על נקיונות שהם עושים כדי לחסוך עלויות, על מליון דברים שהצד השווה הוא המחשבה כיצד ניתן לחסוך.
וכן, יש עשרות אלפי שקלים שחייבים למצא להם מימון, ולא תמיד יש.
כל זה בהתנדבות, כמובן, של שני בני הזוג.
רק להעריך את הנכונות וההתמסרות

 

[אפרסמון2]

בלת"ק חלקי.
לפני כמה חודשים ערכתי כתבה (לקראת הימים הנוראים) וראיינתי נשות גבאים.
צדיקים האנשים האלו.
ומשום מה הנשים מתארות בדיוק את אותן התופעות (אז לא בפקעלך, אלא במזגנים שדולקים זמן מיותר/ מזונות להפסקה של ימים נוראים/ש"ת - יקר- זול- הרבה- קצת).
הן דיברו על שעות רבות שהבעל לא עוזר להן, ובזמנים הקריטיים ביותר, על נקיונות שהם עושים כדי לחסוך עלויות, על מליון דברים שהצד השווה הוא המחשבה כיצד ניתן לחסוך.
וכן, יש עשרות אלפי שקלים שחייבים למצא להם מימון, ולא תמיד יש.
כל זה בהתנדבות, כמובן, של שני בני הזוג.
רק להעריך את הנכונות וההתמסרות

והנה טור של ברייטקופף על זה.

הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה. יום שלישי בלילה.

ביומונים נהוג לסכם מידי שנה בכותרת על "תחושת ההתעלות המקודשת שעברה על עם ישראל בימי החג".

אם נודה על האמת, הכותרת הזו, היהודית כל כך - אולי היהודית ביותר לאורך כל השנה - ממחישה במידה רבה את התחושות בקרב רוב הציבור, שחש התעלות אדירה בחג, קרבת אלוקים, וחווה רגעים מזוקקים של התבוננות, של מבט מסכם על השנה וקבלות טובות לשנה הבאה.

אבל יש גם תופעות שוליות שכדאי לתת עליהן את הדעת, ואלמלא היו החגים כה מרוממים ומקרבים בין יהודי לאביו שבשמים, לא היינו נדרשים להאיר נקודה זו, שהתייחסות אליה היא תיקון עצום, לא רק לתקופה זו, אלא לאורך כל השנה.

ואני פותח בנקודה הזו, כי היא משקפת לא מעט מהחיים שלנו.

לפעמים אנחנו עוברים חוויות אדירות, כבירות ממש, אבל בסוף במקום לקחת את החוויה המרוממת הזו לכל השנה, אנחנו בוחרים להתעסק בטפל ולאבד את כל החוויה לטובת קנטור שהוא לא באמת נצרך, אבל הוא צורב בנו את החוויה של הימים האלה בצורת הקנטור במקום להתמקד בכל מה שנעלה ומרומם.

ובמה דברים אמורים.

אין ספק כי היצור הכי אומלל בטבע בשלושת השבועות שבין ראש השנה לשמחת תורה, הוא האדם הנושא בתפקיד גבאי בית הכנסת (רק להדגיש גם בגלל שזו האמת אבל גם בגלל שאני לא רוצה להסתבך עם אף אחד שכל הנכתב פה נלקח ממקורות זרים לחלוטין וממחקר עיתונאי מקיף בקרב גבאים, וברוך ה' זכינו שאצלנו בבית כנסת כולם נוהגים בעין טובה ובפרגון גדול בדרכו של מורנו המשגיח שליט"א).

ובכן, מתברר, שבשביל שהעולם יתנהל בצורה נורמלית ויצליח להתקיים, הקב"ה החליט לרכז את כל השיגעונות של האנשים בחודש אחד: חודש תשרי. ובמקום אחד: בית הכנסת. במקום אחד בתקופה של שלושה שבועות מרוכזים יוצאים כל הקפריזות והתקפי הטירוף, ונופלים על אדם אחד. אברך אומלל שחלם להיות עסקן שכונות, והפך להיות שק החבטות הלאומי: גבאי בית הכנסת.

לא בחינם עשה זאת הקב"ה. יש בהם בגבאים משהו שיודע להכיל את כל ההתקפות הנ"ל. אם אותם אנשים מהבית כנסת היו מוציאים את אותם התקפי שגעונות בעבודה או במשפחה - סביר להניח שהם היו הומלסים ברחובות נטולי משפחה ועבודה. אבל הקב"ה רודף צדקה וחסד, ריכז את כולם למקום אחד, אל מול אנשים שיודעים להתמודד עם הדבר הזה.

מהקידוש עד המזגן

זה מתחיל עם המקומות. גם בבית כנסת שיש בו עשרה מתפללים ואולם בגודל של אצטדיון טדי יהיו מריבות. זה הכלל שמלווה את הימים הנוראים מאז היוסדם: כולם רוצים מעבר, משל הם בטיסה לניו יורק ולא בבית כנסת שכונתי צפוף, וכשיש שני מעברים בשורה של עשרה מקומות, מדובר במשימה שאיך שלא תסובבו אותה, אי אפשר לצאת ממנה בשלום.

יש את פלוני שלא רוצה לשבת ליד אלמוני ("שנה שעברה כבר אמרתי לכם, פשוט לדבר לקירות"), וזה שתמיד דופקים אותו ("איך זה שתמיד יש לי כ"כ קצת מקום לרגליים"), זה שלא מוחל לעולם ("אני עם הגבאי הזה גמרתי, זהו זה") וזה שגונב שתי מקומות בלי לשאול אף אחד, שם את הטלית על הראש ולא שומע כלום ("באמת הייתי שקוע בתפילה, כ"כ מצער שניסית לשבת. בשנה הבאה בע"ה").

קחו איתכם כלל אחד: מי שמתלונן הכי הרבה הוא תמיד זה שלא שילם מעולם על המקומות. לגבאי החצוף הזה אני עוד אשלם? משנה שעברה הוא חייב לי כסף, יש גבול לכל תעלול?

כל זה מתרחש עוד לפני תפילת מנחה של ערב החג הראשון, מיד לאחריו נפתחים שערי שמים, וצרות חדשות ניחתות על עם ישראל. הראשון הוא כמובן המזגן.

קר מידי וחם מידי, והמזגן מטפטף עלי, תעלה את המעלות ותוריד. אפשר להביא גוי? זה פיקוח נפש ממש. אני לא מבין זה סיביר פה או בית כנסת? אפשר למות פה מחום, זה לא צחוק. אני נחנק. תפקיד אחד נותנים לגבאי הזה, לכוון ל-22 מעלות את המזגן, גם אותו הוא לא מסוגל למלא. פשוט להתפלץ.

ויש את הטישו. הטישו הוא רק פיסה אחת שמגלמת בתוכה את כל התחזוקה של בית הכנסת. דפים ל'כורעים', נייר חתוך לנגב את הידיים, מפות לשולחן, לרכוש מחזורים ולהבדיל להכין את ספרי התורה לקריאה של הבוקר או לדאוג לבקשות של החזן. אם יהיה חסר לרגע אחד, עזבו – לא יהיה חסר, יהיה נדמה למישהו שחסר, אחת דינו של הגבאי.

נו באמת, ככה נערכים? ראש השנה נפל בהפתעה על מישהו? למה לא מתארגנים כמו שצריך? לנג'ז על ההוראת קבע הוא יודע מצוין, אבל לדאוג לכמה חבילות טישו – זה גדול עליו.

אחרי שניה הוא מוצא כמובן חבילת טישו בשולחן מאחוריו. הוא כמובן לא יחזור בו. למה לא לשים אחד על כל שולחן, מה הקמצנות הזו? מה כבר ביקשנו?

ויש כמובן את הקידוש. זה התחיל כמשהו קטן בשביל שאנשים שגרים רחוק יוכלו לטעום משהו. אט-אט זה הפך לציר אסטרטגי בימי החג. השתיה קרה וחמה מידי בו זמנית, למה לא קשרת את השקית של העוגות בשביל הטריות? למה צריך קידוש בבית כנסת, סתם ללכלך? שכל אחד יביא בשקית ונגמור את הסיפור. למה לא עושים קידוש יותר גדול? אנשים לא באו לצום פה. ולמה לא שומרים על הילדים שלא יסתובבו בין הרגלים ויחסלו את כל העוגות. מה הבעיה לחלק להם שקיות ממתקים?

מתנת השכחה

אבל עם הכל הם עוד היו מסתדרים – יש דבר אחד שהם פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו.

מהירות התפילה.

היום יש כל מיני אפליקציות שממהרות או מאטות את הקול של המדבר. החידוש הזה לא הגיע עדיין לצערם של הגבאים לבתי הכנסיות ומה שקורה פה זה קקופוניה של טענות שאין להם התחלה אמצע וסוף.

למה הוא מורח? מה העניין? מה הוא יוסל'ה רוזנבלט? סע כבר. זה לא לעניין. אנשים מאבדים את הריכוז. אני לא מבין לאן הוא ממהר למען ה'? יש לו עבודה אחרי התפילה, הוא רץ לבשל את החג? יש יומיים בשנה להתפלל למה אי אפשר להתפלל כמו בני אדם. שיאט קצת.

לא להאט, שימהר, אבל שיאט בשירים וימהר בפיוטים, שיעשה יותר שירים ופחות שירים.

עם ישראל הוא עם מרובה דעות והכל יוצא על ראשו של הגבאי האומלל.

כשרוחו טובה עליו, בהסקת מסקנות בסוכה בחול המועד הגבאי כבר הבהיר שאין לו שום השפעה על החזן. להפך, כשהוא מבקש ממנו למהר קצת – הוא מאט. אבל גם זה לא מונע מהציבור שוב ושוב להוציא עליו את הכל.

חסד עשה עימנו הקב"ה שנתן לגבאים תכונה נפלאה: שכחה. כמו יולדת שנשבעת שלא תלד שוב, גם הם – סביר להניח – מיד במוצאי הימים הנוראים נשבעים שהם על הסיוט הזה לא חוזרים ויהי מה. הם מניחים את המפתחות, והפעם לתמיד. חולפים כמה חודשים – והקב"ה משכיח מהם את כל המאורעות, והם חוזרים שוב לזירת הקרב כאילו לא היו בה מעולם.

קחו קבלה אחת טובה לשנה החדשה, עכשיו, ערב יום כיפור, תגשו לגבאי שלכם בבית כנסת, ותודו לו מכל הלב. תגידו לו כמה אתם מעריכים את כל מה שהוא עושה. את הלילות בלי שינה שהוא מעביר בסידור המקומות על גבי המפה, את החשיבה שלו על כל פרט, את ההתייחסות לכל הערה בחיוך ובמאור פנים.

הוא יעמוד בנשימה עצורה, ויחכה ל'אבל'.

אבל אתם לא תגידו לו שום אבל.

רק תודה רבה מכל הלב. אם תוכלו לצרף משהו קטן, מתנה קטנה לו או לאשתו – תקנו את עולמכם.

והאמינו לי, את ההערה המתחכמת שלכם על המזגן, הוא כבר שמע משלושה אנשים. אפשר לחסוך את זה.

וזכות העין טובה תעמוד לנו להיחתם לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.

 

[תורה שבע"פ]

הדיון סתם מתפזר, וחבל.

אני לא חושב שמישהו ירד על הגבאים על פועלם החשוב.
כולם מעריכים מאוד את עבודת הקודש שלהם, ומעריכים ג"כ את היכולת שלהם לארגן ולדאוג.

רק שיש נקודה שעליהם לשים לב!
גבאי הוא שליח של כל הציבור ואם הביהכנ"ס מיועד גם לכאלו שהם אינם בעלי יכולת, הוא אינו יכול לדרוש מהם מעבר לבסיס וודאי שלא ליצור לחץ חברתי למען אותה מטרה.
אם הגבאי רוצה לרומם את בית ה', אדרבה!
אבל תעדכן את מי שלא יכול להשתתף, שיחפש ביהכנ"ס אחר.
(מהר מאוד גם ככה הם יעזבו..)

כמו כן גבאי בשום פנים אינו אמור לקחת על עצמו את העול הכספי וגם לא לדאוג מההשלכות!
יש קופה.
רוצים מיזוג, תשלמו!
רוצים נקיון, תשלמו!
אין, אין.

מה עוד אתה רוצה מהגבאי????????????

שגם ישלם לך על זה שהוא מסכים להיות גבאי?

הוא לא יכול להתחיל לחשבן את כל החשבונות הללו כי אז לא היה לו זמן לנהל את הבית כנסת!

הוא צריך להתחשב באופן כללי אבל בשום אופן א"א לקחת כל אדם באופן אישי [וזה כלל גם לגבי כל ניהול עמותה/מוסד],

ולגבי המשפט האחרון שכתבת, לא סתם אף גבאי לא עושה כך, ורואים שאתה לא יודע מה זה להיות גבאי...

 

[מנוי פרימיום]

רוצים מיזוג, תשלמו!

ולגבי המשפט האחרון שכתבת, לא סתם אף גבאי לא עושה כך, ורואים שאתה לא יודע מה זה להיות גבאי...

בשטיבלאך (וגם בהרבה בתי כנסת) זה נפוץ מאוד - בחלק של המיזוג

 

[החכמה צודקת]

בשטיבלאך (וגם בהרבה בתי כנסת) זה נפוץ מאוד - בחלק של המיזוג

נכון כי מצאו אפשרות כזאת
אבל זה ממש בת יענה לבוא ולהגיד את זה על כל התחומים
כי בסופו של דבר כולנו נהנים מהאכפתיות של האנשים האלה.