הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קדושי חנוכה תשפ"ו, קדושי שמחת תורה תשפ"ד.
ככה, עזבתם אותנו.
מסיבה.
המוזיקה רעמה עדיין, מכתיבה את קצב הלב של הרוקדים, כשראיתם את מלאך המוות ושליחיו.
העצים סביב שמרו על צבעם החי, ואתם החוורתם, ותכף ודם צבע את בגדיכם בגוון של מוות.
הם המשיכו, העצים, לקלוט פד"ח חנוק, רווי אימה, ולפלוט אותו בדמות חמצן טהור.
אלו הרֵאות שלכם, שברגע אחד פסקו מלנשום אותו.
ככה, בבת אחת, מצאתם את עצמכם בגיהנום.
יריות. צרחות. "שמע ישראל!" לרוץ. לא משנה לאן. לאן שתשֹאנה אותך רגליך; כל עוד, תשאנה.
וככה, מתחת לרכבים החונים המשמשים לכם כמחסה, בינות לחברים ובני משפחה, הבטתם בחורבן המתחולל לנגד עיניכם.
משטרה; בטחון; הצלה. כלום.
אתם, והוא יתברך.
וככה שכבתם, ואולי דם נטף מגופכם, ודאי מליבכם השותת.
והבטתם במוות המתקרב, ומבעדו נשקף עולם אחר.
שכר ועונש, תכלית וסיבה.
ומכח אותה ראיה, חייכתם.
ולחשתם, או שמא צעקתם:
"שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד".
ולרגע נדם העולם.
טל, נעמה, נמרוד.
שנתיים וקצת, שאתם חולקים מדור עם קדושי ישראל מכל הזמנים. קרוב-קרוב להקב"ה.
ופתאום מופיעים הרב אלי, הרב יעקב, ושאר הקדושים. שפתותיהם הטהורות עוד מרננות בשמחה של קדושה, והם סוחבים אתכם לריקוד חבד"י משמח לב. המסיבה, הלוא, בעיצומה עדיין. ימי החנוכה.
בכנות, תסתכלו לי בעיניים, בנים ובנות אהובים,
אתם לא מקנאים בהם?
ספרו לעמית סגל, ספרו לו בעצמכם ש
לא, זה לא אותו הדבר.
"נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה".
