שיתוף - לביקורת זה מה שקורה כשר' נוחעם מוציא את העיניים מהגמרא... [מעשה שהיה]

[כותב השורות]

לא בכל יום איתרחיש ניסא
ולא בכל יום קורה שר' נוחעם מוציא את עיניו מהש"ס קטן שהולך איתו לכל מקום
הוא היה ממש שקוע בשלהי פרק שור שנגח את הפרה, ברגע ששמע היטב את קול הנגיחה שנגח היונדאי טוסון את הטויוטה קאמרי שחנתה בצד הכביש
ואל תשאלו מאיפה ר' נוחעם מכיר את הדגמים, זה היה כשהוא למד קהלת ורצה קצת לקבל מושגים בהבלי העולם הזה
במהירות של תוך כדי דיבור הוריד ר' נוחעם את משקפיו והביט היטב במתרחש, כשהוא מכוון את ליבו לקיים מצוות 'והוא עד או ראה או שמע' במקרה לו הוא גם עד הוא גם שמע וגם ראה, הוא חשש שראייה במשקפיים מהווה חציצה, והוא לא יצא ידי חובת 'ראה'...

במוחו של ר' נוחעם רצו כבר צדדי הספק
בעיני רוחו הוא כבר ראה את זקנם הארוך של חברי בית הדין לענייני ממונות
הוא ראה הכל, אבל הוא לא ראה את הרגל של הנהגת המפוחדת לוחצת על הגז בשעת הנזק, ולכך יש לדון את הרכב מדין שור המזיק הואיל והוא נסע מאיליו, וממילא יש כאן דיון נוסף אם יש כאן דין נגיחה של קרן או שזה דומה לנתחככה בכותל וכו' וכו'

אדהכי והכי היונדאי טוסון המשיך בנסיעתו, משאיר מאחוריו את הטמבון של הקאמרי מתנדנד...

ר' נוחעם הרים את עיניו מהטמבון המקומט, והבין שעוד רגע כל העדות שלו הולכת לפח, הוא לא הספיק אפילו לקבל 'טביעות עין' על השור שנגח... ועכשיו ברח...
הוא שלף את פנקסו והחל רושם את שמונת הספרות של היונדאי טוסון תוך כדי שהוא מנסה ללמד זכות על הנהגת - שמא לא הרגישה בכלל בתאונה, ושמא הרכב החונה שייך לבנה והיא תפצה אותו מעצמה, ושמא בכלל הרכב שלה, הרי לא ייתכן שרכב יפגע ויברח, ועוד בבני ברק...
אבל הוא ראה את האוטו נעצר, ואת הנהגת מנידה בראשה, ואת ההתעלמות והבריחה...

משכך, פנה ר' נוחעם לברר מי הבעלים על הקאמרי, להלן הניזק
אברך שראה גם הוא את המתרחש הצטרף לעדות של ר' נוחעם לא לפני שהוא עבר בהצלחה בדיקה מהירה שערך לו ר' נוחעם לוודאות שהוא כשר לעדות...
אותו אברך סיפר לו שהאוטו שייך לנהג של ראש ישיבה חשוב, ר' נוחעם הזדעזע עמוקות ונאנח בכאב – יש כאן גם פגיעה בכבוד התורה - 'זה לא כבוד התורה! לנסוע על כזה אוטו'...
'צריך לעשות משהו, מי זה היהודי?' בירר ר' נוחעם
'נו, הוא השוכר של גרינבוים מלמעלה, נדמה לי שקוראים לו צדוק, קח את המספר שלי', אמר האברך לר' נוחעם, 'אני צריך ללכת להוציא את הילדים, אני ידבר איתו בהמשך'
ר' נוחעם רשם את המספר ונשאר לעמוד ליד הטמבון המפורק למחצה.

'מה אתה עומד פה צדיק!' פנה אליו בחור צעיר, 'הכל טוב?'

'זה האוטו שלי, אפשר לתת לי להיכנס אליו?' שאל תוך כדי שלחץ על השלט

'אההה, זה האוטו שלך...' ר' נוחעם התבלבל לרגע

'כן זה האוטו שלי, להראות לך רשיונות? שאל בחיוך הצעיר

'אההה לא לא, רק רציתי לעדכן אותך שלפני חמש דקות הייתה פה איזה אחת שהתנגשה באוטו שלך וברחה, הנה קח את המספר של הרכב שלה...'

'רגע, רגע, צדיק! באיזה צד זה היה, חחחחח?' הצעיר היה נראה מבודח, ור' נוחעם שלא הבין מה מצחיק, השיב בפשטות 'בצד הזה, של הכביש'

'בוא צדיק, תראה איך הטומבון שלי נראה מהצד השני, הוא גם ככה לא שווה פרוטה... עזוב אותה, מסכנה, בטח נלחצה וברחה בבהלה'

ר' נוחעם המאוכזב חייך בנימוס ואמר 'נו שוין, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה' ופנה לדרכו תוך כדי שהוא פותח בחזרה את הש"ס קטן ומסנן לעצמו -
ככה זה כשלא מסתכלים איפה שצריך...