דרוש מידע זוג צעיר והבית של אבא ואמא :)

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
לדעתי לגור רק רחוק מההורים [דעה לא מקצועית ולא מחקרית, אלא אישית]

אנחנו כזו''צ קנינו דירה בבני ברק עוד לפני החתונה, שיפצנו אותה, והחלטנו להכנס מיד בלילה של החתונה לדירה שלנו,
אבל ביקור באיזה מקום מרוחק בחג הפסח בין האירוסין לחתונה גרם לנו לשנות דעה, ולהיות היחידים מבני המשפחה שלא גרים ליד ההורים.

גרנו בשכירות בדירה נחמדה בעיירה קטנטנה, מנותקים מכל העולם, הקשר היחיד היה שיחות טלפון, ומידי פעם נסיעות לשבת,
אבל - החיבור בנינו היה מדהים מדהים מדהים, לא היה לנו אף אחד אחר חוץ מאחד לשני/ה,
התרגלנו לזה שאין לאן לברוח, אלא להפך חיים את החיים ביחד,
גם שבתות היינו עושים לא מעט לבד, וזה היה תענוג כל פעם אנחנו אומרים לעצמנו - בשביל מה חזרנו.

אז למה באמת חזרנו? ההורים התבגרו, המרחק לעבודה, ובעיקר תורנויות אצל אחד ההורים שחייבו אותנו לגור בסביבה.

אבל לילדים שלי, כמובן אתן את האופציה לגור היכן שרק ירצו, אבל אמליץ להם ללכת לשנה לפינה רחוקה [הם יודעים זאת היטב]
כ"כ מסכימה עם זה
אני חושבת שזוגות שגרים מתחת לסינר של אמא מפספסים כ"כ הרבה בקשר הזוגי שלהם
אצלינו, לאחד ההורים היה חשוב שנישאר, נשארנו אבל היינו למעשה בעיר אחרת.. חיינו לעצמינו כמה שאפשר, רק מתי בדיוק תחיו ביחד לבד לבד אם לא בשנה ראשונה?
אפשר להסתדר עם אוכל אם רק רוצים, אפשר להסתדר עם הכל אם אתם חיים ביחד ובונים את עצמכם ביחד, אפשר, אם זה חשוב לכם לבנות לעצמכם חיים עצמאיים
אחרי התקופה הראשונה פרסנו כנפיים הרחק, אולי טכני טיפה יותר קשה, אבל שווה את זה כי זה החיים בעצמם
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
טעות טעות טעות ושוב טעות לגור רחוק בשנה הראשונה!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מכירה חברה שהייתה כ"כ טובת לב ושהחתן שלה ביקש ממנה לבוא לגור בעיר אחרת ומעט רחוקה מבית הוריה היא הסכימה בשמחה, אך לא דמיינה איזו שנה הולכת להיות לה....
היא לא הכירה אף אחד, לא הכירה את האיזור, עבודה אין.....
ב"ה היא התחתנה ויש לה עוד תפקיד להכיר את בעלה, אז להכיר כ"כ הרבה דברים חדשים בהתחלה זה מהווה קושי רב.
הוא היה יוצא לכולל בבוקר והיא הייתה נשארת לשמור על הבית וכך גם בצהרים ,
אציין דבר חשוב שאותה בחורה הייתה מאוד עצמאית ויוזמת (בשנת רווקותה היא הייתה מדריכה בפנימיה ולא הייתה בבית כל הזמן)
היה לה כ"כ קשה בלי פינוקים של אמא, בלי גיחות קלות להורים בערב,
לעניות דעתי שנה ראשונה - זה במקום שהאישה מכירה ואח"כ שיטוסו מבחינתי לקוטב הצפוני ל 90 שנה...............
ושלכולם יהיו חיים מאושרים, אמן

אויש רק שכחתי לכתוב מה היה בסוף.....
אז הם חזרו כמו טטלה לעיר ההורים לאחר אין ספור וויכוחים וקשיים לעזור כולל טוב שהבעל מרוצה בו .....
מסקרן אותי מאוד מה דעתכם...
מסכימה איתך חלקית.
זה לא מוחלט, אלא צריך לקחת בחשבון.
אני רואה זוגות שחושבים שהם הכי מגניבים ועצמאים ועושים שבתות לבד כל הזמן... גם מיד אחרי ה7 ברכות...
ומנסיון מר- צריך לראות את החברים מהשכונה, כייף ללכת למכולת שאת מכירה, לעלות על האוטובוס שאת יודעת מה הזמנים שלו ומה הסיבובים שלו... מספיק שינויים יש אחרי החתונה.
אבל יש זוגות שזה טוב להם, כי הקשר עם ההורים חונק ולא מאפשר בניית קשר טוב, או כי מילא האישה עובדת בעיר אחרת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כדי לא להסיט את השרשור של השכר דירה, ציטטתי את השורה הזו באשכול חדש:

למה זה מתבקש?
ומי שחושב שזה מתבקש- עד כמה צריך להתאמץ עבור זה?
כבר כתבו ובכל זאת אוסיף משהו.
לכל מקום עבודה/לימודים/תפקיד יש מה שנקרא 'תקופת נסיון' מה שברוב הפעמים הופך בסוף ל'תקופת הסתגלות', זה זמן שבו הבן אדם מנסה להתרגל למקום החדש.
הזמן הזה מלווה תמיד בקשיים רגשיים ונפשיים ולפעמים גם פיזיים.
ולכן בתקופה הזאת בדרך כלל הוא יכול לקבל עזרה והכוונה מחבריו בצוות.
בסוף התקופה הבן אדם יכול להחליט אם זה מתאים לו או לא.

הדבר היחיד שאין על זה 'תקופת נסיון' זה חיי הנישואין.
אצלנו שלא כמו בציבור החילוני, אין שום נסיון והסתגלות לפני.
בבת אחת נופלים מאפס להכל.
ובפרט שזה הדבר היחיד שאין על זה שום לימודים, ולא מקבלים לפני זה שום תעודת גמר.
לכן, מאוד חשוב שהזוג יעשה את זה הכי נכון וראוי, ויבנה באיטיות וזהירות קשר אישי חזק, ולצורך זה הזוג צריך לקבל עזרה גשמית (ולפעמים גם נפשית) מההורים.
מאוד מאוד קשה לבנות את החיים בצורה הנכונה בצורה עצמאית לגמרי עם כל המשתמע מכך.
ולכן מאז ומעולם היה נהוג שהזוג (לפחות בתחילת חייהם) גרים ליד ההורים, בדרך כלל הורים שלה אבל לפעמים גם ליד הורים שלו.
לענ"ד מאוד חשוב שאחרי תקופה (שנה שנתיים) הזוג יפרוש כנפיים ויזוז מהאזור של ההורים, זה נותן להם הרבה יותר כלים להתמודד בחיים, ובונה אותם להמשך חייהם.
מקווה שהובנתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני מאלה שמתחתנים מוקדם , אבל ידעתי לעשות הכל כולל טיפול בתינוק
למרות זאת לא התרחקתי והתפנקתי פה ושם בסעודות שבת ולא ביוח
עברתי לאחר 6 שנים לעיר אחרת ואני מתחרטת על דבר אחד שאני רחוקה מהם ופחות בקשר (רחוק מהעין רחוק מהלב)
אין לי את האפשרות לקפוץ לביקור בדרך למשרד או השתתפות בסעודה שלישית או אפילו ליווי להרצאות וכו
היום גם אין לי את האופציה להשלים כי הזוגות הצעירים יותר דוחקים את רגלינו ושורצים שם בכיף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
כבר כתבו ובכל זאת אוסיף משהו.
לכל מקום עבודה/לימודים/תפקיד יש מה שנקרא 'תקופת נסיון' מה שברוב הפעמים הופך בסוף ל'תקופת הסתגלות', זה זמן שבו הבן אדם מנסה להתרגל למקום החדש.
הזמן הזה מלווה תמיד בקשיים רגשיים ונפשיים ולפעמים גם פיזיים.
ולכן בתקופה הזאת בדרך כלל הוא יכול לקבל עזרה והכוונה מחבריו בצוות.
בסוף התקופה הבן אדם יכול להחליט אם זה מתאים לו או לא.

הדבר היחיד שאין על זה 'תקופת נסיון' זה חיי הנישואין.
אצלנו שלא כמו בציבור החילוני, אין שום נסיון והסתגלות לפני.
בבת אחת נופלים מאפס להכל.
ובפרט שזה הדבר היחיד שאין על זה שום לימודים, ולא מקבלים לפני זה שום תעודת גמר.
לכן, מאוד חשוב שהזוג יעשה את זה הכי נכון וראוי, ויבנה באיטיות וזהירות קשר אישי חזק, ולצורך זה הזוג צריך לקבל עזרה גשמית (ולפעמים גם נפשית) מההורים.
מאוד מאוד קשה לבנות את החיים בצורה הנכונה בצורה עצמאית לגמרי עם כל המשתמע מכך.
ולכן מאז ומעולם היה נהוג שהזוג (לפחות בתחילת חייהם) גרים ליד ההורים, בדרך כלל הורים שלה אבל לפעמים גם ליד הורים שלו.
לענ"ד מאוד חשוב שאחרי תקופה (שנה שנתיים) הזוג יפרוש כנפיים ויזוז מהאזור של ההורים, זה נותן להם הרבה יותר כלים להתמודד בחיים, ובונה אותם להמשך חייהם.
מקווה שהובנתי.
מעניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כבר כתבו ובכל זאת אוסיף משהו.
לכל מקום עבודה/לימודים/תפקיד יש מה שנקרא 'תקופת נסיון' מה שברוב הפעמים הופך בסוף ל'תקופת הסתגלות', זה זמן שבו הבן אדם מנסה להתרגל למקום החדש.
הזמן הזה מלווה תמיד בקשיים רגשיים ונפשיים ולפעמים גם פיזיים.
ולכן בתקופה הזאת בדרך כלל הוא יכול לקבל עזרה והכוונה מחבריו בצוות.
בסוף התקופה הבן אדם יכול להחליט אם זה מתאים לו או לא.

הדבר היחיד שאין על זה 'תקופת נסיון' זה חיי הנישואין.
אצלנו שלא כמו בציבור החילוני, אין שום נסיון והסתגלות לפני.
בבת אחת נופלים מאפס להכל.
ובפרט שזה הדבר היחיד שאין על זה שום לימודים, ולא מקבלים לפני זה שום תעודת גמר.
לכן, מאוד חשוב שהזוג יעשה את זה הכי נכון וראוי, ויבנה באיטיות וזהירות קשר אישי חזק, ולצורך זה הזוג צריך לקבל עזרה גשמית (ולפעמים גם נפשית) מההורים.
מאוד מאוד קשה לבנות את החיים בצורה הנכונה בצורה עצמאית לגמרי עם כל המשתמע מכך.
ולכן מאז ומעולם היה נהוג שהזוג (לפחות בתחילת חייהם) גרים ליד ההורים, בדרך כלל הורים שלה אבל לפעמים גם ליד הורים שלו.
לענ"ד מאוד חשוב שאחרי תקופה (שנה שנתיים) הזוג יפרוש כנפיים ויזוז מהאזור של ההורים, זה נותן להם הרבה יותר כלים להתמודד בחיים, ובונה אותם להמשך חייהם.
מקווה שהובנתי.
וכמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.
אבל זה דרך העולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כבר כתבו ובכל זאת אוסיף משהו.
לכל מקום עבודה/לימודים/תפקיד יש מה שנקרא 'תקופת נסיון' מה שברוב הפעמים הופך בסוף ל'תקופת הסתגלות', זה זמן שבו הבן אדם מנסה להתרגל למקום החדש.
הזמן הזה מלווה תמיד בקשיים רגשיים ונפשיים ולפעמים גם פיזיים.
ולכן בתקופה הזאת בדרך כלל הוא יכול לקבל עזרה והכוונה מחבריו בצוות.
בסוף התקופה הבן אדם יכול להחליט אם זה מתאים לו או לא.

הדבר היחיד שאין על זה 'תקופת נסיון' זה חיי הנישואין.
אצלנו שלא כמו בציבור החילוני, אין שום נסיון והסתגלות לפני.
בבת אחת נופלים מאפס להכל.
ובפרט שזה הדבר היחיד שאין על זה שום לימודים, ולא מקבלים לפני זה שום תעודת גמר.
לכן, מאוד חשוב שהזוג יעשה את זה הכי נכון וראוי, ויבנה באיטיות וזהירות קשר אישי חזק, ולצורך זה הזוג צריך לקבל עזרה גשמית (ולפעמים גם נפשית) מההורים.
מאוד מאוד קשה לבנות את החיים בצורה הנכונה בצורה עצמאית לגמרי עם כל המשתמע מכך.
ולכן מאז ומעולם היה נהוג שהזוג (לפחות בתחילת חייהם) גרים ליד ההורים, בדרך כלל הורים שלה אבל לפעמים גם ליד הורים שלו.
לענ"ד מאוד חשוב שאחרי תקופה (שנה שנתיים) הזוג יפרוש כנפיים ויזוז מהאזור של ההורים, זה נותן להם הרבה יותר כלים להתמודד בחיים, ובונה אותם להמשך חייהם.
מקווה שהובנתי.
אפשר להבין את זה, אבל לי מרגיש שצריכה להיות השקעה בנקודות אחרות
אם זה המצב, שזוג מגיע והכל כל כך רגיש ומעורפל בשבילו, אולי צריך לשים את הדעת שהם פשוט יבואו אחרת
בהדרכה, בגישה, בנתינת ביטחון לבני הזוג
בעיניי, כשבני זוג מגיעים לחתונה חיוניים, בטוחים, יודעים היטב לקראת מה הולכים (תמיד יש דברים לא צפויים ויש המון למידה תו"כ, אבל בגדול ) באים בשביל לבנות קשר לחיים, הם לא יצטרכו מגורים קרובים, יהיה קצת קשה טכנית אבל אחד יתמוך בשני והם יגלו עולם חדש ביחד ויוכלו לבנות משהו שהם לא יכולים לעשות צמוד להורים
עריכה: אני לא מאלה שמתחתנות בגיל 17, אולי שם קשה לומר את זה.. בכל זאת לא תומכת בנישואין צמוד לבת מצווה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אפשר להבין את זה, אבל לי מרגיש שצריכה להיות השקעה בנקודות אחרות
אם זה המצב, שזוג מגיע והכל כל כך רגיש ומעורפל בשבילו, אולי צריך לשים את הדעת שהם פשוט יבואו אחרת
בהדרכה, בגישה, בנתינת ביטחון לבני הזוג
בעיניי, כשבני זוג מגיעים לחתונה חיוניים, בטוחים, יודעים היטב לקראת מה הולכים (תמיד יש דברים לא צפויים ויש המון למידה תו"כ, אבל בגדול ) באים בשביל לבנות קשר לחיים, הם לא יצטרכו מגורים קרובים, יהיה קצת קשה טכנית אבל אחד יתמוך בשני והם יגלו עולם חדש ביחד ויוכלו לבנות משהו שהם לא יכולים לעשות צמוד להורים
מה רע שגרים שנה שנתיים קרוב?
לא זה מה ששובר כלכלית את הזוגות/ ההורים
קודם שהתחייבות על סכום הזוי לחתן תרד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
מה רע שגרים שנה שנתיים קרוב?
לא זה מה ששובר כלכלית את הזוגות/ ההורים
קודם שהתחייבות על סכום הזוי לחתן תרד.
לגמרי. גם הסכומים ההזויים צריכים להיגנז מן העולם
ודוקא מגורים רחוקים יכולים מאוד לתמוך בזה, יקומו קהילות חדשות ופורחות בפריפריה, מה טוב ומה נעים
מה רע שיגורו קרוב? לא רע. פחות טוב. הרבה פחות כיף
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
לגמרי. גם הסכומים ההזויים צריכים להיגנז מן העולם
ודוקא מגורים רחוקים יכולים מאוד לתמוך בזה, יקומו קהילות חדשות ופורחות בפריפריה, מה טוב ומה נעים
מה רע שיגורו קרוב? לא רע. פחות טוב. הרבה פחות כיף
בקיצור
מעלות וחסרונות לכאן ולכאן
וכל אחד בשמו הטוב יבורך ויעשה כרצונו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אין פתרון אחד שטוב ואופטימלי לכולם!
כל זוג עם האופי שלו וצורת הקשר שלו עם ההורים והעצמאות והעבודה שיש או אין וכו'.

חושבת שבמקרים של זוג סטנדרטי שבקשר טוב ובריא עם ההורים , מגורים קרובים יכולים רק להקל על הקשיים של ההתחלה. אבל ודאי שזה לא מתאים לכולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
בהרבה קהילות מתפתחות בפריפריה לא מוכנים לקבל זוגות בשנה ראשונה, מנסיון שלהם מי שבא אחרי שנה נבנה הרבה יותר מאחרים במרכז, ונהנה מאוד, היחידים שחזרו היו אלו שבאו מיד, והרגישו קושי בריחוק מהמשפחה חברים וכו', אחרי שנה בדר"כ גם חברים רבים פורשים כנפיים ורואים שאין למה להישאר
 
  • הוסף לסימניות
  • #35


מה בזוג סטנדרטי כן מוכן לנישואים שלכן הם בכלל יכולים לעשות את הצעד הגדול הזה של נישואין?
האם כל שפירטו פה לעיל כסיבות למה חשוב לזו"צ לגור קרוב להורים לא אמור להיות מפותח בהם לפני השלב של הנישואין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
טעות טעות טעות ושוב טעות לגור רחוק בשנה הראשונה!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מכירה חברה שהייתה כ"כ טובת לב ושהחתן שלה ביקש ממנה לבוא לגור בעיר אחרת ומעט רחוקה מבית הוריה היא הסכימה בשמחה, אך לא דמיינה איזו שנה הולכת להיות לה....
היא לא הכירה אף אחד, לא הכירה את האיזור, עבודה אין.....
ב"ה היא התחתנה ויש לה עוד תפקיד להכיר את בעלה, אז להכיר כ"כ הרבה דברים חדשים בהתחלה זה מהווה קושי רב.
הוא היה יוצא לכולל בבוקר והיא הייתה נשארת לשמור על הבית וכך גם בצהרים ,
אציין דבר חשוב שאותה בחורה הייתה מאוד עצמאית ויוזמת (בשנת רווקותה היא הייתה מדריכה בפנימיה ולא הייתה בבית כל הזמן)
היה לה כ"כ קשה בלי פינוקים של אמא, בלי גיחות קלות להורים בערב,
לעניות דעתי שנה ראשונה - זה במקום שהאישה מכירה ואח"כ שיטוסו מבחינתי לקוטב הצפוני ל 90 שנה...............
ושלכולם יהיו חיים מאושרים, אמן

אויש רק שכחתי לכתוב מה היה בסוף.....
אז הם חזרו כמו טטלה לעיר ההורים לאחר אין ספור וויכוחים וקשיים לעזור כולל טוב שהבעל מרוצה בו .....
מסקרן אותי מאוד מה דעתכם...
דעתי שאת טועה!!!!!!!!!!!!
הטעות הראשונה היא להכליל ולכתוב בנחרצות דעה אישית שלקחת על סמך זוג תוהה אחד.
בעז"ה את ילדיי אשתדל להרחיק בשנה הראשונה בעדינות, כפי שעשו הוריי.
הלכתי לגור רחוק מהם מיד לאחר החתונה, וזו היתה המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל.
השבת הראשונה שהתארחנו אצלם לסעודות היה שנה לחתונה!!!!
עצמאות, נפרדות, בניית בית, זה שם הקוד לזוגיות נפלאה!
אם אתם יכולים לפרגן לעצמכם ולעשות לכם טוב, לכו מיד לגור רחוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
דעתי שאת טועה!!!!!!!!!!!!
הטעות הראשונה היא להכליל ולכתוב בנחרצות דעה אישית שלקחת על סמך זוג תוהה אחד.
בעז"ה את ילדיי אשתדל להרחיק בשנה הראשונה בעדינות, כפי שעשו הוריי.
הלכתי לגור רחוק מהם מיד לאחר החתונה, וזו היתה המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל.
השבת הראשונה שהתארחנו אצלם לסעודות היה שנה לחתונה!!!!
עצמאות, נפרדות, בניית בית, זה שם הקוד לזוגיות נפלאה!
אם אתם יכולים לפרגן לעצמכם ולעשות לכם טוב, לכו מיד לגור רחוק.
זה גם המלצה על סמך זוג אחד?;)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה