ממש אינדוידואלי לכל זוג. טעות להכליל.
לא לכולם יש אמא מפנקת ובית תומך.
נאום אחת שהתחתנה בגיל 18 ועברה לגור במרחק 3 שעות נסיעה מהבית שגדלה בו, ומאושרת עד היום על ההחלטה.
בלתק חלקי
אומר לך את האמת, אני התחתנתי שיא העצמאית ובוגרת (גם בגיל)
תפקדתי 100%, שבתות בבית, עבודה, סדר, הכל. (צהריים אצל ההורים בחיים לא!)
גרתי ליד ההורים המשפחה, החברות, הכל.
לאחר חצי שנה עברנו לעיר מרוחקת קצת ברצון בעלי.
בתחילה התלהבתי. היינו המון שבתות בבית (גם בעיר מגוריי) נהניתי מהגיוון, מהניתוק, ומהעיר עצמה.
אבל... לאט לאט נכנסתי לעצבות קצת.
היה חסר לי המשפחה, החברה, המקום המוכר והרגיל, תיסכל אותי המרחק. היה לי פשוט קשה!! (תחילת ה...)
אז חזרנו חזרה.
שנתיים גרנו בעיר ה״אהובה״ תו״כ לידת הבכור (ולא, לא שרצתי בבית הורי בכלל--. רק ההרגשה של ״אני קרובה״..)
ואז עברנו לעיר מרוחקת. וב״ה. לא אחזור (בגילגול הזה בכ״א) לעיר של ההורים/משפחה שלי,
אני הייתי צריכה את ההדרגה הזאת. כדי להגיע למקום הטוב שאנחנו כיום.
כיום אנחנו ״קבורים״ בבית. מארחים המון. עצמאיים. נהנים. ב״ה!
באופן כללי אני חושבת שנכון שיש את הדעות שאומרות להתרחק, להיות עצמאים, וזה נכון.
אבל חייבים לשים עין לראות שזה באמת נכון ונח בלב לזוגון הצעיר והירוק.
לעיתים זוג שהוא נראה לנו חמוד, עובר לעיר אחרת, ואם ההורים היו יודעים מה הם עוברים... הם לא היו ישנים לילה. ופתאום כשהם מבקשים עזרה(אם בכלל), כבר ממש קשה וסבוך יותר(או שהם מודיעים על פרוק סופי ח״ו)
אני חושבת שכשהם ממש צעירים ניתן לשים עין לראות ולהתרשם שבאמת טוב להם יחד.
וגם אם היא/הוא בורח/ת הרבה להורים, למה?
לפעמים היא/הוא אפילו לא מודע/ת שהמצב שהם חיים איתו הוא לא תקין.. (כן. מכירה מקרוב!)
אז גם אם הזוג התרחק. שהלב שלכם יהיה קרוב אליהם. תיהיו עם יד על הדופק (לא לחפור, רק ממבט של המבוגר המבין) נוכל כך לחסוך הרבה כאב ועגמת נפש!!
הנושאים החמים
