דרוש מידע זיכרו או רגיל?

  • הוסף לסימניות
  • #21
במשפחתי הרוב שולחים לזכרו כבר דור שני ומרוצים מאד, וגם ילדי למדו / לומדים בשיטת זכרו.
יש סיפור שאני מכירה מקרוב של ת"ת בעייתי שילדים שיצאו ממנו לא כל כך הצליחו בישיבות, וחלק מההורים מאשימים את השיטה. הבעיות שהיו שם ממש לא קשורות לשיטה! קשורות למנהל חסר אחריות ומלמדים סוג ב'.
מעוד סיפורים ששמעתי זה כנראה נפוץ אצל הורים מסוימים ששלחו לזכרו למרות שזה לא בא להם בקלות, להאשים אחר גך את השיטה בכל הבעיות של הילד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
יש סיפור שאני מכירה מקרוב של ת"ת בעייתי שילדים שיצאו ממנו לא כל כך הצליחו בישיבות, וחלק מההורים מאשימים את השיטה. הבעיות שהיו שם ממש לא קשורות לשיטה! קשורות למנהל חסר אחריות ומלמדים סוג ב'.
יש מקומות שזה הפוך
באזור שאנחנו גרים יש כמה חיידרים
והחיידרים המקצועיים הם דווקא אלו של זכרו
יש עוד חיידר "בשיטה הישנה" שהוא לא זכרו, אבל זה עוד שיקול אם לשלוח אליו נגיד לא מכירים שם בבעיות כגון קש"ר וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
יש מקומות שזה הפוך
באזור שאנחנו גרים יש כמה חיידרים
והחיידרים המקצועיים הם דווקא אלו של זכרו
יש עוד חיידר "בשיטה הישנה" שהוא לא זכרו, אבל זה עוד שיקול אם לשלוח אליו נגיד לא מכירים שם בבעיות כגון קש"ר וכו'
לא חשבתי שזה מאפיין שת"תים בשיטת זכרו פחות מקצועיים או משהו.
אלא שיש מקרים שמשהו לא הצליח מסיבה אחרת שלא קשורה לשיטה, וחלק מההורים חושבים שזה קשור לשיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לא חשבתי שזה מאפיין שת"תים בשיטת זכרו פחות מקצועיים או משהו.
אלא שיש מקרים שמשהו לא הצליח מסיבה אחרת שלא קשורה לשיטה, וחלק מההורים חושבים שזה קשור לשיטה.
נכון
אין קשר בין המקצועיות לשיטה!!!
זה שתי נתונים שונים שצריכים לברר לפני ששולחים ילד לת"ת
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אגב גם באזור שלי הת"ת בשיטת זכרו ששם לומדים ילדי טוב יותר גם מבחינת אחריות הצוות וגם משפחות טובות יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מצ"ב קובץ שקיבלתי בנושא.
מתוך הקובץ:
ר' ירוחם ממיר
(בדעת תורה- סוף ההקדמה לבראשית)
זהו שקבענו לימוד המקרא ביחוד בשביל בני הישיבה אשר מחו"ל, לזכותם הם שקבענוהו, כי האמנם כי גם להותיקים היינו צריכים לסדר קביעות אלו, והגאון ר' חיים מוולוז'ין זצ"ל אמנם קבע בישיבתו לימוד המקרא בכל יום ויום, אני עודני זוכר איך שלפנים בישראל, היה כל ילד אצל מלמדו לומד וחוזר במקרא כמאה פעמים, וגם כל הבחינות על התלמידים היו בזה אם בקיאים הם בתורה בנביאים ובכתובים, ועכשיו לדאבוננו הרבה מדלגים כל זה ובאים תיכף ללימוד הגמרא, ונשארים בזה לקויים מאוד באמונה וחסרים כל ההתחלה כל היסוד, בבנין ושכלול כל קומתם.
 

קבצים מצורפים

  • ללמדו תורה להדפסה.doc
    KB 542 · צפיות: 24
  • הוסף לסימניות
  • #27
מצ"ב קובץ שקיבלתי בנושא.
מתוך הקובץ:
ר' ירוחם ממיר
(בדעת תורה- סוף ההקדמה לבראשית)
זהו שקבענו לימוד המקרא ביחוד בשביל בני הישיבה אשר מחו"ל, לזכותם הם שקבענוהו, כי האמנם כי גם להותיקים היינו צריכים לסדר קביעות אלו, והגאון ר' חיים מוולוז'ין זצ"ל אמנם קבע בישיבתו לימוד המקרא בכל יום ויום, אני עודני זוכר איך שלפנים בישראל, היה כל ילד אצל מלמדו לומד וחוזר במקרא כמאה פעמים, וגם כל הבחינות על התלמידים היו בזה אם בקיאים הם בתורה בנביאים ובכתובים, ועכשיו לדאבוננו הרבה מדלגים כל זה ובאים תיכף ללימוד הגמרא, ונשארים בזה לקויים מאוד באמונה וחסרים כל ההתחלה כל היסוד, בבנין ושכלול כל קומתם.

ודאי וברור שא"א להתווכח, וגם אין על מה להתווכח בהיות שדברי גדולי הדורות מפורשים וברורים כיצד הצורה המתוקנת והנכונה.
אך לענין מעשה, הדבר היחיד שקובע הוא צורת המסורה, ולא בכדי התגלגלו העניינים כפי שהתגלגלו.
ועי' בתשו' שבט הלוי שהבאת בחוברת ששם רק מבאר למה לא נוהגים כדברי רבותינו.
החיידר שהיה בירושלים היה עץ חיים שנוסד ע"פ כל גדולי התורה, וחיידר תשב"ר בבני ברק נוסד ע"י ר"מ הלוי ז"ל בעצה אחת עם החזו"א והגרי"ז שהורו לו לקחת את תבנית חיידר עץ חיים כמודל.
ועל פיהם ומיסודם יוסדו כל החדרים בתבניתם המוכרת לנו.
הן אמת שגם שיטת זכרו כשנוסדה הייתה בתמיכת ובעידוד רבנים וגדו"י, אך רובא דרובא הכריעו לענין מעשה להשאיר הסדר על כנו.
וכעין דוגמא לזה היא צורת הלימוד הנהוגה בעולם הישיבות הליטאי, של ההספק האיטי וההתלמדנות המרובה, וכמה שצעקו על זה רבותינו זצ"ל ושליט"א עדיין עולם כמנהגו נוהג, אך לו יצוייר ויבואו לייסד ישיבה כזו שילמדו בה כמו בישיבת המהרש"ל או התיו"ט, או אפילו וולאז'ין או ישיבות ליטא (לענין ההספק וכדו') לא ימצאו לה תומכים רבים מבין גדולי הדור, ויש ע"ז כמה מעשים.
ושמעתי מכמה ראשי ישיבות שהרב שך שהיה מגדולי הצועקים על צורת הלימוד באופן כללי, הורה להם באופן פרטי להמשיך וללמד בצורה זו שהתקבלה.

ולסיום, סיפור קטנטן שקראתי לאחרונה, שהגיעו קבוצת ילדים להבחן על החומש, ושנשאלו מיהו העבד המוזכר פעמים רבות בפרשת חיי שרה לא ידע אחד להשיב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
ודאי וברור שא"א להתווכח, וגם אין על מה להתווכח בהיות שדברי גדולי הדורות מפורשים וברורים כיצד הצורה המתוקנת והנכונה.
אך לענין מעשה, הדבר היחיד שקובע הוא צורת המסורה, ולא בכדי התגלגלו העניינים כפי שהתגלגלו.
ועי' בתשו' שבט הלוי שהבאת בחוברת ששם רק מבאר למה לא נוהגים כדברי רבותינו.
החיידר שהיה בירושלים היה עץ חיים שנוסד ע"פ כל גדולי התורה, וחיידר תשב"ר בבני ברק נוסד ע"י ר"מ הלוי ז"ל בעצה אחת עם החזו"א והגרי"ז שהורו לו לקחת את תבנית חיידר עץ חיים כמודל.
ועל פיהם ומיסודם יוסדו כל החדרים בתבניתם המוכרת לנו.
הן אמת שגם שיטת זכרו כשנוסדה הייתה בתמיכת ובעידוד רבנים וגדו"י, אך רובא דרובא הכריעו לענין מעשה להשאיר הסדר על כנו.
וכעין דוגמא לזה היא צורת הלימוד הנהוגה בעולם הישיבות הליטאי, של ההספק האיטי וההתלמדנות המרובה, וכמה שצעקו על זה רבותינו זצ"ל ושליט"א עדיין עולם כמנהגו נוהג, אך לו יצוייר ויבואו לייסד ישיבה כזו שילמדו בה כמו בישיבת המהרש"ל או התיו"ט, או אפילו וולאז'ין או ישיבות ליטא (לענין ההספק וכדו') לא ימצאו לה תומכים רבים מבין גדולי הדור, ויש ע"ז כמה מעשים.
ושמעתי מכמה ראשי ישיבות שהרב שך שהיה מגדולי הצועקים על צורת הלימוד באופן כללי, הורה להם באופן פרטי להמשיך וללמד בצורה זו שהתקבלה.

ולסיום, סיפור קטנטן שקראתי לאחרונה, שהגיעו קבוצת ילדים להבחן על החומש, ושנשאלו מיהו העבד המוזכר פעמים רבות בפרשת חיי שרה לא ידע אחד להשיב...

רק אציין שהרב שך במכתבים ומאמרים קרא לדרך ה'מקובלת' בעולם הישיבות 'הדרך החדשה שסללו ראשי הישיבות לעצמם'.
חפש קצת מידע על המשפחות ששלחו לת"ת שער התורה בבני ברק, כמעט ואין אחד מתלמידי החזון איש שלא היו לו שם כמה נכדים או נינים, כך שלצטט את החזו"א זה לא קשור.
גם הבריסקערים שלחו הרבה לקמניץ שבשנותיו הראשונות היה זכרו, והמייסד והמנהל בשנים הראשונות היה ר' יצחק שלמה זילברמן.
יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא, אבל אין כאן המקום.
לגבי העבד - אכן בתורה לא מוזכר מיהו העבד! אפשר לדון האם ילדים חייבים לדעת את זה או לא ואכמ"ל. בכל אופן בארבעת תלמודי התורה בשיטת זכרו שאני מכיר מקרוב - כן מלמדים שזה אליעזר, כך שאין קשר לנידון.
שמעתי מנכד של ר' יעקב קמינצקי שליווה את סבו לפני כ45 שנה לבחון ילדים בת"ת הדר ציון של זילברמן והתפעל מאד. פנה אליו המנהל ר' גמליאל בטלמן וביקש ממנו שיוציא מכתב להורות לכולם לשלוח לת"תים בשיטה, וענה לו הרב קמינצקי 'אם אני אכתוב במפורש - יפסיקו להחשיב אותי לגדול'...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #29
ודאי וברור שא"א להתווכח, וגם אין על מה להתווכח בהיות שדברי גדולי הדורות מפורשים וברורים כיצד הצורה המתוקנת והנכונה.
אך לענין מעשה, הדבר היחיד שקובע הוא צורת המסורה, ולא בכדי התגלגלו העניינים כפי שהתגלגלו.
ועי' בתשו' שבט הלוי שהבאת בחוברת ששם רק מבאר למה לא נוהגים כדברי רבותינו.
החיידר שהיה בירושלים היה עץ חיים שנוסד ע"פ כל גדולי התורה, וחיידר תשב"ר בבני ברק נוסד ע"י ר"מ הלוי ז"ל בעצה אחת עם החזו"א והגרי"ז שהורו לו לקחת את תבנית חיידר עץ חיים כמודל.
ועל פיהם ומיסודם יוסדו כל החדרים בתבניתם המוכרת לנו.
הן אמת שגם שיטת זכרו כשנוסדה הייתה בתמיכת ובעידוד רבנים וגדו"י, אך רובא דרובא הכריעו לענין מעשה להשאיר הסדר על כנו.
וכעין דוגמא לזה היא צורת הלימוד הנהוגה בעולם הישיבות הליטאי, של ההספק האיטי וההתלמדנות המרובה, וכמה שצעקו על זה רבותינו זצ"ל ושליט"א עדיין עולם כמנהגו נוהג, אך לו יצוייר ויבואו לייסד ישיבה כזו שילמדו בה כמו בישיבת המהרש"ל או התיו"ט, או אפילו וולאז'ין או ישיבות ליטא (לענין ההספק וכדו') לא ימצאו לה תומכים רבים מבין גדולי הדור, ויש ע"ז כמה מעשים.
ושמעתי מכמה ראשי ישיבות שהרב שך שהיה מגדולי הצועקים על צורת הלימוד באופן כללי, הורה להם באופן פרטי להמשיך וללמד בצורה זו שהתקבלה.

ולסיום, סיפור קטנטן שקראתי לאחרונה, שהגיעו קבוצת ילדים להבחן על החומש, ושנשאלו מיהו העבד המוזכר פעמים רבות בפרשת חיי שרה לא ידע אחד להשיב...
עצם הרעיון שילד במקום לקבל כלי הבנה מקבל רק ידע.
כלומר כישורי קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא הבסיסית וכו
בגמ' לא לומדים רק את מבנה הגמ' אלא ביאורי מילים צורת פיסוק וכו'.
אני רק יכול לומר שבזכרו בירושלים המלמדים היו רגילים להכות לא מעט
ובנוסף ילד לא בעל זכרון פשוט לא מצליח שם.
בדוק ומנוסה
אין הכרה בערך ההבנה רק בערך הזכרון.
היה לבני חבר בוגר זכרו שהתווכח איתו בישי"ק מי יודע יותר וכו'
ברבות הימים בני סיים ש"ס ובקיא בהבנת יסודות הסוגיות ואותו חבר בקיא במשניות אבל לא יודע לדמות מילתא למילתא כי הוא היה צריך לעבור מהפך בנפש לגבי מהי הצורה הנכונה ללמוד ופשוט לא הצליח.

יתירה מכך שעיקר השיטה נתבססה על ידי אדם לעצמו לא היה לו רב ומחנך למסורת, אתמהה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
היום יש מגוון ולא כל התלמודי תורה מתחלקים לשני שיטות
החיידרים בב"ב שלומדים בשיטת זיכרו יש בינם כמה וכמה הבדלים
לדוג' מתי מתחילים לימוד גמרא חופשות הפסקת צהריים וסגנון משפחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
עייפתי מלהתווכח, אבל כמה מהמגיבים פה נראה שאין להם מושג ירוק מה זה שיטת זכרו...
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אחרי שקיבלתי מספר תגובות בפרטי
החלטתי להסביר עוד את דעתי,

'זכרו' זה בית יוצר ולא מגרש משחקים- אז תגידו ילד אמור לפתח את האינטלגנציה הרגשית שלו בשנים אלו-
זה לא סותר יש הפסקות כמו בכל החידרים
כמו"כ הסוגיא של כן זיכרו או לא לא צריכה הוכחות ומכתבים מרבנים
זה לא בחירות שיש 'ועשית ככל אשר יורוך' זה חיי הילד וזה משהו אינדבדואלי
אבל ילד שברמה [ולא צריך מדי גבוה - הרי כולם ילדים שם וזה בדיוק הזמן לפתח את השכל] שיעשה לו טובה הוריו היקרים ויתנו לו את האופציה לגדול ולצמוח במקום הכי גבוה
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה