הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אתמול נכחתי בזירת רצח.
טוב, נו. זה לא עוד טור פאנץ' ליין.
נגיע ישר לסוף - האוגר שלנו נרצח.
לפני כשלושה חודשים קנינו שני אוגרים חמודים.
אחד מהם ממוצא מזרחי (סורי), והשני ממוצא אירופאי (סיבירי).
לסיבירי קראנו 'גוג', ולרעהו 'מגוג'. ושמא נבואה קטנה נזרקה בנו.
כשהם היו קטנים הם הסתדרו יופי טופי.
ויגדלו הנערים, ויהי גוג טוב לב וידידותי, ומגוג תוקפני וטריטוריאלי.
גוג הסכים לשחק עם הילדים, לאכול מהידיים שלהם, ואפילו לטפס עליהם.
מגוג לעומתו היה עצבני, תוקפני ונשכני.
המריבות ביניהם הלכו ונעשו סוערות יותר ויותר, ואתמול בשעת ערב עגומה גיליתי את גוג מת בכלוב.
אחסוך מכם את התיאורים, רק ארמוז שלא היה צריך נתיחה משפטית כדי לגלות את סיבת המוות. היה ברור שהוא לא מת מאירוע מוחי או שפעת שהסתבכה. הוא נרצח.
לרוצח היו כמה שעות של חסד, שבהן הוא התרווח בכלוב. מרוצה מהשטח שנשאר רק שלו. אכל לבד את כל האוכל. ובאופן כללי היה שמן מתמיד ומבסוט מעצמו.
כשסיפרתי לילדים שגוג מת. הם התקשו להכיל את הבשורה.
הם ביקשו לראות אותו ולהיפרד,
אבל חסתי על נפשם העדינה ואמרתי להם שהוא בקבר. (לא גיליתי להם שארון הקבורה הוא תכריכי טישו בתוך שקית של יש, עמוק בתוך הפח).
הילדים הפיקחים הגיעו די מהר למסקנה מי גרם למותו של גוג האהוב, ודרשו במפגיע להעניש את מגוג בחומרה.
פסק הדין נגזר - מגוג ימצא את מקומו מחוץ לבית, וישוחרר אל הטבע.
או כמו שהבן הגדול אמר: "הוא גיבור על גוג? בוא נראה אותו גיבור על חתולים"...
וכך, תאוות השליטה, התוקפנות והטריטוריליות של האוגר החזק מבין השניים, גרמה לו לאבד את גן העדן שבו הוא היה מקבל בשפע את כל מה שהוא צריך. מים, מזון ומחסה.
אילו הוא רק היה יודע להסתדר עם השכן שלו, למרות שהוא קצת שונה ממנו, כולם היו מרוויחים.
הסיפור אמיתי.
וכל קשר למערכות הציבוריות האקטואליות, ייעשה על אחריות המקשר בלבד.
טוב, נו. זה לא עוד טור פאנץ' ליין.
נגיע ישר לסוף - האוגר שלנו נרצח.
לפני כשלושה חודשים קנינו שני אוגרים חמודים.
אחד מהם ממוצא מזרחי (סורי), והשני ממוצא אירופאי (סיבירי).
לסיבירי קראנו 'גוג', ולרעהו 'מגוג'. ושמא נבואה קטנה נזרקה בנו.
כשהם היו קטנים הם הסתדרו יופי טופי.
ויגדלו הנערים, ויהי גוג טוב לב וידידותי, ומגוג תוקפני וטריטוריאלי.
גוג הסכים לשחק עם הילדים, לאכול מהידיים שלהם, ואפילו לטפס עליהם.
מגוג לעומתו היה עצבני, תוקפני ונשכני.
המריבות ביניהם הלכו ונעשו סוערות יותר ויותר, ואתמול בשעת ערב עגומה גיליתי את גוג מת בכלוב.
אחסוך מכם את התיאורים, רק ארמוז שלא היה צריך נתיחה משפטית כדי לגלות את סיבת המוות. היה ברור שהוא לא מת מאירוע מוחי או שפעת שהסתבכה. הוא נרצח.
לרוצח היו כמה שעות של חסד, שבהן הוא התרווח בכלוב. מרוצה מהשטח שנשאר רק שלו. אכל לבד את כל האוכל. ובאופן כללי היה שמן מתמיד ומבסוט מעצמו.
כשסיפרתי לילדים שגוג מת. הם התקשו להכיל את הבשורה.
הם ביקשו לראות אותו ולהיפרד,
אבל חסתי על נפשם העדינה ואמרתי להם שהוא בקבר. (לא גיליתי להם שארון הקבורה הוא תכריכי טישו בתוך שקית של יש, עמוק בתוך הפח).
הילדים הפיקחים הגיעו די מהר למסקנה מי גרם למותו של גוג האהוב, ודרשו במפגיע להעניש את מגוג בחומרה.
פסק הדין נגזר - מגוג ימצא את מקומו מחוץ לבית, וישוחרר אל הטבע.
או כמו שהבן הגדול אמר: "הוא גיבור על גוג? בוא נראה אותו גיבור על חתולים"...
וכך, תאוות השליטה, התוקפנות והטריטוריליות של האוגר החזק מבין השניים, גרמה לו לאבד את גן העדן שבו הוא היה מקבל בשפע את כל מה שהוא צריך. מים, מזון ומחסה.
אילו הוא רק היה יודע להסתדר עם השכן שלו, למרות שהוא קצת שונה ממנו, כולם היו מרוויחים.
הסיפור אמיתי.
וכל קשר למערכות הציבוריות האקטואליות, ייעשה על אחריות המקשר בלבד.
Reactions: איש בן פרצי, hadasa feldman, רץ כצבי ועוד 17 משתמשים20 //