הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
להלן מאמר בנושא זכויות יוצרים. אם האשכול לא יימחק יבואו המשכים.
ראשית:
"תשובה" (-שו"ת) ללא ראיה ברורה מגמ' או ראשונים לא תתקבל על ידי.
יש לדון בנושא משתי בחינות. הלכתית, ומוסרית (-אתית).
במאמר זה אני דן מבחינה הלכתית בלבד. המגיבים מתבקשים להגיב הלכתית בלבד ובלי התלהמות. בל"נ המשך יבוא על הפן המוסרי שבענין.
הנושא ההלכתי מתחלק גם הוא לכמה נדונים. א. "קנין רוחני". ב. השגת גבול. ג. יורד לאומנות חבירו. ד. תקנת המדפיסים. ה. מנהג המדינה. ו. שארית ישראל לא יעשו עולה. ז. מכירה בתנאי.
א. קנין רוחני
בנושא הזה אני סומך על ה"שואל ומשיב" (מהד"ק ח"א סי' מ"ד) ועל ר' משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות י"ט), שעם כל גודל בקיאותם לא מצאו לזה שום מקור אלא כתבו לאסור מסברא. וגם במז"ה לא מצא לא הוא ולא המסכימים על ספרו שום מקור.
ויש לי מאות ראיות, מכל חכמי הדורות המסכימים על אלפי ספרים (כולל ספרים שהמחבר עצמו הדפיס) מעת המצאת הדפוס ועד לפני כ180 שנה, בכל ההסכמות והחרמות שלא להדפיס, לא נזכר כלום שהספר הוא רכושו של המחבר. אלא רק איסור השגת גבול (במעט מאוד נזכר גם יורד לאומנותו). וכמובן שאם זה גזל הם היו כותבים.
והדברים ברורים, שכל מחבר ספר היה שמח מאוד אילו יופץ ספרו בכל מקום וילמדו בו (השו"ע נדפס בחיי מרן 3 פעמים והוא לא קיבל שום תמלוגים, אפי' לא שאלו אותו אם הוא מרשה להדפיס שוב), והחרמות היו רק למען לא יפסיד את הוצאות ההדפסה - שאז היו מאוד מאוד יקרות.
ולכן גם כשהחרימו משום השגת גבול, החרם היה רק לזמן מוגבל (ע"פ רוב 10-15 שנה), שאז המדפיס יספיק למכור את רוב הספרים ויחזיר לעצמו את ההוצאות.
הראשון שאסר להדפיס בלי רשותו את הספר שהוציא, לפי ידיעתי, הוא ר' יצחק בנו של ר' חיים וולוז'ינר, בתחילת ספר 'נפש החיים'. מבין חכמי ישראל המפורסמים שמכרו זכויות: המלבי"ם, הנצי"ב, והח"ח (בצוואתו - בס' 'כל כתבי ח"ח').
וגם לזה יש הסבר פשוט: הרי אף אחד לא ירצה להתחיל עם ר' איצל'ה וולוז'ינר, כשהוא לא מרשה להדפיס משהו, אז למה לא?... ודוק בדבריו, שלא כתב שהספר שייך לו, אלא "כפי פקודת הקיר"ה (-הקיסר ירום הודו)". וגם המסכים על הס' כ"כ. ויש עוד טעם הכמוס אצלי למה לא הרשה להדפיסו.
וגם המלבי"ם - אם המדפיס רוצה לשלם לו, וכך נהוג, מה אכפת לו לקבל הכסף ולכתוב שהוא לא מרשה לאף אחד להדפיס?
וכן הח"ח וכן כולם. ואף א' לא כתב שזה גזל.
אני מצפה לתגובות חריפות על מ"ש כאן. אבל תדעו שאני מכיר רב א' שמתנהג ממש כך. יש לו זכויות על כמה ספרים - הוא לא רודף אחרי מי שמוציא אותם לי רשות, אבל אם באים לבקש ממנו רשות הוא אומר שיביאו לו כמה עשרות ספרים.
משלמים על הרשות - לא על הזכויות.
ומניעת רווח זה לא גזל.
ב. השגת גבול.
השגת גבול גדרה הוא, שסוחר או בעל מלאכה, שיש לו בלעדיות בשטח מסויים, אסור לאחר להסיג את גבולו ולמכור את אותו החפץ באותה העיר, למשל.
לא אכנס כאן לגדרים ההלכתיים שרבים הם (עי' שו"ע חו"מ סי' רלז ועוד הרבה תשובות) אם באותה העיר/השכונה/הרחוב וכד'.
מה שחשוב לענינינו הוא, שרק תחרות אסורה משום השגת גבול, ולא כשאדם מכין לעצמו יין למשל, במקום לקנות אצל היינן שיש לו חנות, וזה פשוט. והנמשל ברור לענין ספרים וכו'.
ג. יורד לאומנות חבירו.
גדרו הוא כשאדם גורם למנוע מחבירו את פרנסתו. למשל אם א' יפתח ארגון חסד ויחלק צרכי מכולת בחינם, הוא יורד לאומנותו של החנווני במכולת.
וגם כאן, אם אני מכין לעצמי יין, אפי' שאני הקונה היחיד באיזור, אין כל איסור, ופשוט.
אמנם אדם שמפיץ ספרים בחינם, כשחבירו מתפרנס מהם, ייתכן שאסור.
וחוץ מאלו יש גם היתר לצרכי שמים כמ"ש בשו"ע (שם כמדו') שמותר למלמד יותר טוב לבוא לעיר ואע"פ שחבירו יפסיד פרנסתו.
וכנר' שלכן תמיד כתבו בחרם על מי שידפיס, מפני שאם זה כ"כ פשוט שזה השגת גבול, לא שמענו אף פעם שמחרימים על איסור דאורייתא.
אני רואה שזה מתארך, אז נעצור כאן לע"ע. בל"נ המשכים יבואו.
לסיום הערה: אני יודע שהרבה מהחברים כאן מתפרנסים מעבודות שיש עליהן זכויות, אבל גם האדם שהמציא את הגלגל לא ישב רגל על רגל וחיכה לתמלוגים, פשוט תתרגלו לזה שמי שמוכן לשלם לכם על זכויות עושה לכם טובה. מצטער.
וכמובן שכ"ז לא נוגע לתשלום ממי שהזמין את העבודה.
נ.ב. הערות ענייניות וידיעות חדשות יתקבלו בברכה. אבקש לחכות עם תגובות על הנדונים שעוד לא כתבתי עליהם.
מקורות לעיון (חוץ מהנ"ל):
איגרות רעק"א - בעניני דפוס
תשובה מרעק"א בס"ס כתב וחותם
שו"ת חתם סופר חו"מ סי' ע"ט
שו"ת פרשת מרדכי (בנעט) סי' ז'
ספרו של ר' יעקב ליפשיץ על ר' יצחק אלחנן ספקטור (שכחתי שמו) - בענין מדפיסי סלאוויטא
שו"ת שרידי אש ח"א סי' קמה
ראשית:
"תשובה" (-שו"ת) ללא ראיה ברורה מגמ' או ראשונים לא תתקבל על ידי.
יש לדון בנושא משתי בחינות. הלכתית, ומוסרית (-אתית).
במאמר זה אני דן מבחינה הלכתית בלבד. המגיבים מתבקשים להגיב הלכתית בלבד ובלי התלהמות. בל"נ המשך יבוא על הפן המוסרי שבענין.
הנושא ההלכתי מתחלק גם הוא לכמה נדונים. א. "קנין רוחני". ב. השגת גבול. ג. יורד לאומנות חבירו. ד. תקנת המדפיסים. ה. מנהג המדינה. ו. שארית ישראל לא יעשו עולה. ז. מכירה בתנאי.
א. קנין רוחני
בנושא הזה אני סומך על ה"שואל ומשיב" (מהד"ק ח"א סי' מ"ד) ועל ר' משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ח"ד סי' מ' אות י"ט), שעם כל גודל בקיאותם לא מצאו לזה שום מקור אלא כתבו לאסור מסברא. וגם במז"ה לא מצא לא הוא ולא המסכימים על ספרו שום מקור.
ויש לי מאות ראיות, מכל חכמי הדורות המסכימים על אלפי ספרים (כולל ספרים שהמחבר עצמו הדפיס) מעת המצאת הדפוס ועד לפני כ180 שנה, בכל ההסכמות והחרמות שלא להדפיס, לא נזכר כלום שהספר הוא רכושו של המחבר. אלא רק איסור השגת גבול (במעט מאוד נזכר גם יורד לאומנותו). וכמובן שאם זה גזל הם היו כותבים.
והדברים ברורים, שכל מחבר ספר היה שמח מאוד אילו יופץ ספרו בכל מקום וילמדו בו (השו"ע נדפס בחיי מרן 3 פעמים והוא לא קיבל שום תמלוגים, אפי' לא שאלו אותו אם הוא מרשה להדפיס שוב), והחרמות היו רק למען לא יפסיד את הוצאות ההדפסה - שאז היו מאוד מאוד יקרות.
ולכן גם כשהחרימו משום השגת גבול, החרם היה רק לזמן מוגבל (ע"פ רוב 10-15 שנה), שאז המדפיס יספיק למכור את רוב הספרים ויחזיר לעצמו את ההוצאות.
הראשון שאסר להדפיס בלי רשותו את הספר שהוציא, לפי ידיעתי, הוא ר' יצחק בנו של ר' חיים וולוז'ינר, בתחילת ספר 'נפש החיים'. מבין חכמי ישראל המפורסמים שמכרו זכויות: המלבי"ם, הנצי"ב, והח"ח (בצוואתו - בס' 'כל כתבי ח"ח').
וגם לזה יש הסבר פשוט: הרי אף אחד לא ירצה להתחיל עם ר' איצל'ה וולוז'ינר, כשהוא לא מרשה להדפיס משהו, אז למה לא?... ודוק בדבריו, שלא כתב שהספר שייך לו, אלא "כפי פקודת הקיר"ה (-הקיסר ירום הודו)". וגם המסכים על הס' כ"כ. ויש עוד טעם הכמוס אצלי למה לא הרשה להדפיסו.
וגם המלבי"ם - אם המדפיס רוצה לשלם לו, וכך נהוג, מה אכפת לו לקבל הכסף ולכתוב שהוא לא מרשה לאף אחד להדפיס?
וכן הח"ח וכן כולם. ואף א' לא כתב שזה גזל.
אני מצפה לתגובות חריפות על מ"ש כאן. אבל תדעו שאני מכיר רב א' שמתנהג ממש כך. יש לו זכויות על כמה ספרים - הוא לא רודף אחרי מי שמוציא אותם לי רשות, אבל אם באים לבקש ממנו רשות הוא אומר שיביאו לו כמה עשרות ספרים.
משלמים על הרשות - לא על הזכויות.
ומניעת רווח זה לא גזל.
ב. השגת גבול.
השגת גבול גדרה הוא, שסוחר או בעל מלאכה, שיש לו בלעדיות בשטח מסויים, אסור לאחר להסיג את גבולו ולמכור את אותו החפץ באותה העיר, למשל.
לא אכנס כאן לגדרים ההלכתיים שרבים הם (עי' שו"ע חו"מ סי' רלז ועוד הרבה תשובות) אם באותה העיר/השכונה/הרחוב וכד'.
מה שחשוב לענינינו הוא, שרק תחרות אסורה משום השגת גבול, ולא כשאדם מכין לעצמו יין למשל, במקום לקנות אצל היינן שיש לו חנות, וזה פשוט. והנמשל ברור לענין ספרים וכו'.
ג. יורד לאומנות חבירו.
גדרו הוא כשאדם גורם למנוע מחבירו את פרנסתו. למשל אם א' יפתח ארגון חסד ויחלק צרכי מכולת בחינם, הוא יורד לאומנותו של החנווני במכולת.
וגם כאן, אם אני מכין לעצמי יין, אפי' שאני הקונה היחיד באיזור, אין כל איסור, ופשוט.
אמנם אדם שמפיץ ספרים בחינם, כשחבירו מתפרנס מהם, ייתכן שאסור.
וחוץ מאלו יש גם היתר לצרכי שמים כמ"ש בשו"ע (שם כמדו') שמותר למלמד יותר טוב לבוא לעיר ואע"פ שחבירו יפסיד פרנסתו.
וכנר' שלכן תמיד כתבו בחרם על מי שידפיס, מפני שאם זה כ"כ פשוט שזה השגת גבול, לא שמענו אף פעם שמחרימים על איסור דאורייתא.
אני רואה שזה מתארך, אז נעצור כאן לע"ע. בל"נ המשכים יבואו.
לסיום הערה: אני יודע שהרבה מהחברים כאן מתפרנסים מעבודות שיש עליהן זכויות, אבל גם האדם שהמציא את הגלגל לא ישב רגל על רגל וחיכה לתמלוגים, פשוט תתרגלו לזה שמי שמוכן לשלם לכם על זכויות עושה לכם טובה. מצטער.
וכמובן שכ"ז לא נוגע לתשלום ממי שהזמין את העבודה.
נ.ב. הערות ענייניות וידיעות חדשות יתקבלו בברכה. אבקש לחכות עם תגובות על הנדונים שעוד לא כתבתי עליהם.
מקורות לעיון (חוץ מהנ"ל):
איגרות רעק"א - בעניני דפוס
תשובה מרעק"א בס"ס כתב וחותם
שו"ת חתם סופר חו"מ סי' ע"ט
שו"ת פרשת מרדכי (בנעט) סי' ז'
ספרו של ר' יעקב ליפשיץ על ר' יצחק אלחנן ספקטור (שכחתי שמו) - בענין מדפיסי סלאוויטא
שו"ת שרידי אש ח"א סי' קמה
