כללי זכויות יוצרים (חלק ב)

[חיטובים]

קישור לחלק א

ד. תקנת המדפיסים

ר' וולף היידנהיים (הרוו"ה) היה מו"ל ומחבר ידוע בדייקנותו ובדקדקנותו הרבה, שהוציא והדפיס סידורים, מחזורים וחומשים. (עד היום - כ200 שנה אחרי, אפשר למצוא אותם. בעיקר בבתי כנסת של היקעס)
במחזורים שלו נוסח הפיוטים מוגה ע"פ כתבי יד, הם גם מפורשים על ידו, וגם מתורגמים לגרמנית (בכתב עברי). הפירוש והתרגום הם חיבורים שלו.

מדפיס אחד בעיר דירהנפורט, הדפיס את המחזור של הרוו"ה, כולל הפירוש והתרגום, בלי רשותו. הרוו"ה כמובן זעם מאוד (לפי התשובות, כנראה שאיים למסור אותו לערכאות). הנדון התגלגל לחכמי הדור דאז, רעק"א, החת"ס, ור' מרדכי בנעט.

הר"מ בנעט כנראה התיר לגמרי (את התשו' שלו לא ראיתי רק ציטוטים, אין להשיג הספר).

אבל החת"ס (חו"מ סי' ע"ט, קרוב לסוף) אוסר משום תקנת המדפיסים. כלומר שאילו לא יחרימו שלא להדפיס במשך זמן מסויים (כנ"ל אות א' ב' ג'), אף אחד לא יבוא להדפיס ספרים, מפני שלא תשתלם לו ההוצאה.

ויש שם שתי הגבלות: א. ספרים שאין חשש שלא ידפיסו (למשל סידורים), מותר. ב. האיסור הוא על המדפיסים, ולא על הקונים.

ושוב נדגיש: תקנת המדפיסים אלו אותם החרמות שנהגו בכל הדורות ושדיברנו עליהם לעיל - לא תקנה נפרדת. וכל הגדרים שכתבתי שבהם לא חל האיסור, תקפים גם לכאן.

רעק"א (באגרות ובתשובה בס"ס כתב וחותם) מצדיק את הרוו"ה, למרות שגם הוא כותב שאין איסור מבחי' הדין, ומבקש מהרוו"ה שיואיל להתפשר עם הנ"ל מכל מיני סיבות, ע"ש.

כמובן שאין תקנת הזמרים והסופרים וכד', מפני שאין כל ענין שימשיכו להוציא דיסקים. הנדון הוא על דברי קודש בלבד.

וגם אין שום איסור כל עוד לא החרימו על ספר זה עצמו.
[מאוד נדיר היום שמחרימים, מפני שהוצאות ההדפסה זולות מאוד: אני מכיר רק רמב"ם פרנקל ותרגום אונקלוס של מישור. וידוע המעשה עם אחד הש"סים ואכמ"ל.]


ה. מנהג המדינה

בענין זה הדבר ידוע ומפורסם שאין כמעט אף א' שמקפיד באופן מוחלט על זכויות יוצרים. כולם מעתיקים - ספרים, חוברות, קלטות, שירים, תוכנות, פונטים וכו'. או לפחות חלק מהם.

וזה למרות שכל כמה חדשים בעלי הענין מפרסמים בשם הרבנים שאסור להעתיק מכל וכל. (ומי שידקדק בלשון המכתב יראה שאסרו רק להפיץ ולמכור, וזה כמ"ש באות ב' וג').


ו. שארית ישראל לא יעשו עוולה

את המשפט הזה כותבים בד"כ הת"ח שיודעים שאין כזה דבר זכויות יוצרים. מדובר בנושא בלתי מוגדר לחלוטין. למשל, די מובן שמי שמצלם ומוכר ספר קודש שהשני עבד עליו, ומתחרה בו, יש כאן עולה מסויימת.

אבל בקלטות ובספרים מסויימים, יכול מישהו לבוא ולטעון שהעוולה היא שקלטת כזאת מופרעת נמכרת, ולכן מצווה להעתיק אותה כדי שהזמר יתרושש ויפסיק לשיר.

ואם אני מעתיק לעצמי זה גם לא עוולה, מבחינתי (כאן אנחנו נוגעים בענין המוסרי שאותו נשאיר לחלק הבא).

וכן הרבה טענות כיו"ב.

כמובן שגם אני אכתוב על הספרים שאוציא "כל הזכויות שמורות". הזכויות שיש לי, שמורות. ואין לי.


ז. מכירה בתנאי

זאת ההמצאה הכי מגוחכת שאני מכיר.
מכירה בתנאי פירושה שהמכירה תתבטל אם הקונה יעבור על התנאי.
עכשיו עברתי על התנאי והעתקתי את הדיסק. אני נכנס לחנות, מודיע לו שעברתי על התנאי, שיקח את הדיסק (אני באמת כבר לא צריך אותו) ויחזיר לי את הכסף. כמובן שאני נשאר עם הדיסק המועתק...

גם המוכרים מבינים שזה בדיחה ולכן חבל על המקום שזה תופס בעטיפה של הדיסק. מבחינה הלכתית זה לא שווה כלום.

ראיתי גם א' כותב נוסח ארוך שהדיסק מושכר ל50 שנה, ואם הוא ישרט הוא לא מחליף לך, ואם תהיה ילד טוב אז אחרי 50 שנה הוא מסכים להאריך לך לעוד 50 שנה וכו' וכו'.
נו באמת...
ואם אני שובר את הדיסק אני צריך לשלם לו?
אני חייב בגניבה ואבידה?
זה מילים שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. מדובר במכירה לכל דבר וענין ושנינו יודעים שהוא צועק את זה סתם כדי לבטח את עצמו. אני גם יכול לראות סרט ולומר שזה מופע אור קולי...

ההלכה זה לא בית משפט. השכרה זו השכרה ובלי פלפולים משפטיים.

ומה בדיוק עשיתי לדיסק כשהעתקתי אותו? שמתי אותו בכונן (כדי לצפות במופע האורקולי ), ואח"כ הוא נשאר שם, הפעלתי את הנירו וצרבתי. זה כמו שתשכיר לי ציור ואני מעתיק אותו, אין כאן שום שימוש בחפץ אלא סידור המגנטים (או החורים בדיסק והדיו על הדף) כך שיהיו כמו בדיסק שלו.
ואם זה תנאי שוב חזרנו למ"ש מקודם.

מלבד זה יש מקום גדול לדון אם כשהמוכר לא מתנה איתי בפירוש בשעת המכירה, אלא כותב את התנאי על החפץ, אם זה נחשב מכירה בתנאי. וכנראה שלא.

ויותר מזה, שהמוכר ע"פ רוב הוא לא מי שכתב את התנאי, אלא סוכן שלו, כך שלא ברור בכלל מי הבעלים של החפץ. ואם הסוכן הבעלים, אין לו שום ענין להתנות איתי.

בל"נ המשך יבוא על הפן המוסרי

 

[ירושלמי]

עד עכשיו הייתי אתך פה מלא, עכשיו גם חוץ מכמה דברים שקוממו אותי.

ראיתי גם א' כותב נוסח ארוך שהדיסק מושכר ל50 שנה, ואם הוא ישרט הוא לא מחליף לך, ואם תהיה ילד טוב אז אחרי 50 שנה הוא מסכים להאריך לך לעוד 50 שנה וכו' וכו'.
נו באמת... המילים האלו נו באמת... עם שלש נקודות אח"כ זה הכל טוב ויפה בשביל בית משפט או בשביל לעשות צחוק סתם, לא בשביל ההלכה.

בהלכה יש הרבה דברים שאם הייתי אומר 'נו באמת' הייתי עושה אחרת, ואני לא מדבר על סתם נו באמת, אז מה אם יהיה פירור אחד של חמץ בפסח? בחייאת, כל הבית נקי חבל"ז, וביסקוויט אחד נשאר, נו, התורה עושה עסק מקטנות..., אלא אפילו על נו באמת של פרטיקה, למשל סיפור ששמעתי מבי"ד השבוע, למי שלמד קצת חושן משפט, הדין אומר ששותפים שקבעו זמן לפירוק השותפות אין שותף אחד יכול לכוף על חבירו להפסיק את השותפות לפני שהגיע המועד גם אם הם רבים היום מכות, בהמשך השו"ע כתוב שגם אם לקחו הלוואה זה כאילו שקבעו זמן לסיום השותפות ועד שמגיע מועד פריעת ההלוואה אין שותף יכול לכוף על חבירו להפסיק השותפות באמצע.

הצד שרצה להפסיק טען טענה בסגנון ה'נו באמת', הרי אין היום חברה בעולם שלא לוקחת הלוואות מהבנק אז, נו באמת, כל חברה עם שותפים לא יהיה ניתן לחלוק את השותפות, הרי זה לא מסתבר.

מה נראה לכם שהבי"ד פסק??? נראה לי מיותר להבהיר, אין כזה דבר בהלכה נו באמת!

ואם אני שובר את הדיסק אני צריך לשלם לו? מעיקר הדין היה יכול לבקש, רק היות שאחרת לא היית קונה, כנראה (!) שהוא מוותר לך על זה.
אני חייב בגניבה ואבידה? כנ"ל.
זה מילים שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. למה??? כי זה לא מסתבר??? נמק.
מדובר במכירה לכל דבר וענין ושנינו יודעים שהוא צועק את זה סתם כדי לבטח את עצמו. מי זה שנינו? כי אני לא.
אני גם יכול לראות סרט ולומר שזה מופע אור קולי... סתם לא הבנתי...

ההלכה זה לא בית משפט. השכרה זו השכרה ובלי פלפולים משפטיים. לא הבנתי?

ומה בדיוק עשיתי לדיסק כשהעתקתי אותו? שמתי אותו בכונן (כדי לצפות במופע האורקולי ), ואח"כ הוא נשאר שם, הפעלתי את הנירו וצרבתי. סתם אני לא אוהב את הסיגנון דיבור הזה, מה בסה"כ עשיתי, הביאו לי כסף להעביר למישהו ואני פשוט מכחיש בסה"כ, מה? אני חייב לו משהו? פעם הבאה שלא יעביר דרכי... או; לקחתי פלאפון ממישהו, לא התכוונתי לחייג באמת רק בשביל לבדוק אם זה מחייג טוב, ואז פתאום הוא הרים לי ודיברתי חצי שעה על חשבונו, איך בגלל זה אני נהייתי חייב לו כסף??? טוב. דיי. פשוט לא אוהב. אין לי כח להסביר יותר.

מלבד זה יש מקום גדול לדון אם כשהמוכר לא מתנה איתי בפירוש בשעת המכירה, אלא כותב את התנאי על החפץ, אם זה נחשב מכירה בתנאי. מה הגדר של מתנה בפירוש בשעת המכירה לכותב את התנאי על החפץ??? רגע. אם הוא שלח לי במכתב חוזה שכירות זה נקרא מתנה בפירוש? ואם החנות ליד הבית העלה את המחיר של המוצר ושמה שלט על כך, אבל לא אמרה לי בפירוש, אני לא חייב לשלם כמו שהם רוצים? ואם יש גמ"ח של שמלות כלות ויש חוזה של תנאים ידוע לכולם אבל לא אמרו לי את זה בפה בפירוש אלא שיש נוהל ששמים את הטופס בת"ד, זה לא נקרא מפורש? אני פשוט רוצה להבין מה הגדר של זה ואיפה הגבול?

וכנראה שלא. סתם כי החלטת....

ויותר מזה, שהמוכר ע"פ רוב הוא לא מי שכתב את התנאי, אלא סוכן שלו, כך שלא ברור בכלל מי הבעלים של החפץ. אם אני משכיר דירה שבבעלות אפריקה ישראל, ולא לב לבייוב חתם איתי את החוזה בעצמו אז מותר לצפצף על החוזה כי לא הבעלים חתמו איתי?? מה זה השטויות האלו??

ואם הסוכן הבעלים, אין לו שום ענין להתנות איתי. למה אין לו עניין? מה? הוא לא מרוויח מזה?

בל"נ המשך יבוא על הפן המוסרי מחכים. בינתיים לא אכזבת...

אין לי כח לקרוא את מה שכתבתי שוב, מקווה שלא התלהמתי יותר מדי, אם כן, בזאת אבקש את סליחתך, אתה יודע שעד היום היינו אתך באש ובמים, בפונטים ובתוכנות, בציור ידני ובממוחשב...

 

[חיטובים]

ידידי הירושלמי,

למרות שאני כותב כאן בסגנון עיתונאי משהו, מאחורי כל דבר שכתבתי יש שטיקל תורה.

א. אם אני משכיר לך משהו ואני מוותר לך מראש על כל הזכויות של משכיר, ולא יהיה כל קשר בינינו אחרי הקניה, זאת לא השכרה אלא מכירה. ודווקא כאן אומרים "דברים שבלבו ובלב כל אדם". בזמנו כשלמדתי את זה היו לי הרבה ראיות לענין. כמובן אתה לא חייב להאמין לי.
ואין השכרה בסכום חד פעמי.
וכשאתה נכנס לחנות שלו ואומר "אני רוצה לקנות" הוא לא יתקן אותך. אתה מכיר משכיר שינהג כך?
בקיצור, כל הענין הוא מכירה גמורה.


ב. הטענה של "מה עשיתי" היא לא טענה מוסרית - שבאמת אין לה שום תוקף, אלא שאלה בגדרי השימוש בחפצים. "קול מראה וריח אין בהם משום מעילה", וזאת אומרת שמותר לי להסתכל על ציור שלך וזה לא נקרא שהשתמשתי בו, ואני לא צריך לשלם ע"ז. (במוזיאון ובהופעה משלמים על זכות הכניסה ולא על ההסתכלות/השמיעה).
לדעתי, הפעלת הכונן כדי לראות את תוכן הדיסק, בזמן שהוא הגיע לכונן בהיתר, היא לא יותר מהסתכלות במשקפת על הציור.
מדובר בנושא בעל גדרים דקים מאוד, ואולי יש מקום להאריך.

ג. חוזה זה שטר ששנינו מסכימים עליו - חותמים עליו, ומשא"כ כאן. ואם אני כותב בתוך הדיסק שבפתיחת העטיפה אתה מתחייב לשלם לי מיליון דולר?
ויש הבדל גדול אם אמרו לך בפירוש שיש תנאים בפנים, או לא אמרו.
אולי זה נראה לך קטנוניות, אבל כל הגמ' וממילא גם ההלכה בנויה על כאלו הבדלים דקים.

ד. בנושא הסוכן טעיתי, באמת לכאו' גם לו יש ענין.
אבל רק כשהוא מתנה בפירוש וכנ"ל.



ותודה על המחמאות

ומה זה הצבע האדום הזה? עכשיו לא חג הפועלים

 

[שלמה]

מכירת חמץ למשל, היא מכירה מוחלטת, שיש פוסקים שדורשים שיהיה ב'ערב קבלן'
במכירה כזו, כולם יודעים שהחמץ שייך לגוי,
עד כדי כך החמירו בזה, שיש דיון הלכתי , האם מוכרים את הכלים של החמץ או לא?
האם צריך להטבילם אחר הפסח.
סתם שאלה מעניינת, האם אני שוכר מהמוכר בחנות?

או שהאיש בחנות הוא שליח של המשכיר? (היצרן).​

אם ההשכרה ברצינות, אז צריך להיות הדדיות כלפי נזק,הגיוני משימוש, שיביא לי חדש,
כי אני שכרתי ל50 שנה...​

מעניין האם בהודעות נרשם

'להשכרה'
יצא לאור הדיסק....
ניתן לשוכרו אצל המשכיר.​