• בעקבות ניצול הפורום למטרות אחרות ההרשאה לכתיבה והעלאת נושאים הינה רק למנויים, לקבוצות מקצועיות ולחכמת נשים.

זעקת האם האם תעמדו מנגד?...

תודה רבה מיוחדת שתורם היקר שתרם 300 שח.
דבק במשימתו שהתחייב ובו ביום הביא את כל הסכום.
ממש תודה רבה.
העברנו את השם לתפילה למשפחה ולילדים.
ויהי רצון שבזכות מצוות הצדקה מהדרין מן המהדרין תצליחו בכל אשר תפנו.
הכוונה לחייט.
נכתב ע"י חייט:
תרמתי ובימים הקרובים אוסיף בל"נ[/QU


הצלחתי להשלים ל300 שח כמו שהתחייבתי בס"ד
 
בוקר טוב ומבורך.
בוקר מלא באור וסיעתא דשמיא לכל עם ישראל.
מזכירה לכם להתחיל את היום עם משהו טוב.
תירמו אפילו משהו קטן.
וכמובן כל המרבה הרי זה משובח.
הכניסו שמחה ואור לבית של השני ובעזרת השם יכנס אליכם הברכה וההצלחה.
 
לא מתייאשים!
חשבתי היום להתמקד בלהביא מה שיותר אנשים לחתום ה.קבע לשכירות אפילו של שקלים בודדים עם כרטיס אשראי לכמה חודשים. דרך נדרים פלוס.
אצלכם לא ירגישו את זה..ולמשפחה זאת תהי הצלה וכך נוכל לסיים מהר עם השכירות.
ושוב אני יודעת שזה מעצבן אולי.
ואנשים יכולעם להתקומם-
מה אני חושבת שהחברים פה צריכים לממן את השכירות.....??
אבל אין ברירה יש כל כך הרבה אפשרויות לעזור לשני עם משהו קטן שאתה עושה.
מה זה 10 20 שח לחודש??
ועוד משהו-
דעו לכם זה קופת החיסכון של הזכויות שלכם מתחת לכסא הכבוד!!!
 
תודה רבה לתורם היקר שעשה ה.קבע לחודשיים.
תזכו למצוות

סליחה על הטעויות שהיה לי בחישובים הקודמים של הסכום של השכירות כרגע-
4700-
20-25-275
=
4380
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
4380
חברי פרוג היקרים!
בידינו הדבר!!!
בסכום מועט של 20 שח שכל אחד יתרום פה נעזור למשפחה.
שיהא להם בית!
והאמת הכואבת שכבר היה להם בית היה להם בית משלהם באחד הערים בצפון הארץ בית נוח שקבלו כמו כל אחד מאיתנו שקיבל אחרי החתונה.
שנלקח מהם עקב נסיבות שלא כאן המקום לפרט.
בחיים לא חשבו שיצטרכו כל חודש להתחנן לאנשים לתרומות בשביל הדבר הבסיסי בחיים שזה-
ב י ת !!!

אנא! אימת המשכיר על ראשם!!!
למי שיש עדיין אפשרות אפילו משהו קטן.

חח
 
תרמתי (והקפצתי)
וזאת ההזדמנות לומר יישר כוח גדול ל @פריפרי
על עצם היוזמה כמובן, אבל יותר מזה, הרבה יותר מזה, על ההתמדה המופלאה והכוח להמשיך ולהמשיך ולהמשיך.
אשרייך שאת מזכה אותנו
אשרייך שאת מלמדת אותנו כוח של דבקות במשימה!!
שה' יחזיר לך במה שאת צריכה
 
בוקר טוב!
תודה מיוחדת לכל אלו שתרמו אתמול במשך היום והלילה.
אנחנו רואים כל תרומה ותרומה כל הודעה והודעה ומעבירים שם שם לתפילה ומה יותר גדול אצל הקב"ה מתפילה של תינוקות של בית רבן שמבקשים מהקב"ה שיעזור למי שעזר להם ולמי שבזכותם יש להם לחם לאכול ובית לגור..
תזכו למצוות מעריכה אתכן מאוד.
ובטוחני שמשמים ישלמו לכם כגמולכם הטוב.
כמו כן!
מי שיכול לתת עדיין אפילו משהו זו תהי הצלה.
ממש זקוקים לסכומי עתק לצאת מסיבוך החובות שלצערינו מתקדם שוב להוצאה לפועל.
וכן בראש ובראשונה השכירות שזה הבסיס לניהול בית.לקיום הבית.
 
שלום וברכה!
צהריים טובים!
שוב תודה לכל מי שעוזר תורם
ומעודד לא להרפות...
זה לא קל.
זה אפילו קשה
ואפילו קשה מאוד.
ומדי פעם בא לי מחשבה מה אני צריכה את כל זה????
אולי נפסיק..נרפה..
אני עסוקה בלי עין הרע עם עבודה והבית
נכדים וילדים כ"י
ואז...אני רואה מול עיני-
ילדים מסכנים אומללים ורעבים...
שדופקים אצל שכנים..
אולי יש חלב להלוות
אפילו לא שלם.. העיקר שיהא איך להשכיב את האחות..
שלא נרדמת ללא חלב בלילות.
ומיד עולה עוד תמונה של ילדות
שבאות 10 ש"ח להלוות..
המכולת סוגרת..
ולא מצאנו כסף ללחם..
ואמא לא מוצאת.
חיפשנו עד עכשיו בכל המגירות
ולא מצאנו כלום חוץ מכמה אגורות...
ברור שהשכנה מלווה אלא מה???
ובוקר אחר ילדות מטופחות
שוב בהיסטריה דופקות
חסר לנו 11 שח לערך צבור
עד הערב אמא תחזיר אנחנו כבר ממש באיחור...
והנה את האוטובוס המסכנות איחרו..
ואז ביום אחר בעת משחק עם בני
הילד הקטן מספר לו שאולי עוד מעט שוב יעבורו לדירה חדשה.
כי האיש מהדירה..
לא מרשה לגור כאן כזאת משפחה
שאין להם הרבה שקלים לשלם לו...
והבן שלי בקנאה אומר לו אנחנו עוד אף פעם לא עברנו דירה איך זכיתם לכ"כ הרבה דירות...
ואז הילד בעצב לו לוחש..
זה ממש לא כיף..אני אפילו מתבייש
לספר לך שמידי פעם אני בוכה מגעגועים לבית שהיה רק שלנו ולא היה שם איש גבוה שמבקש כסף..
ובגללו אמא עצובה..
ובלילה ראיתי אותה אפילו בוכה..
ושאלתי אותה אמא?? פעם חשבתי שאמהות לא בוכות..
הם גדולות חזקות וגיבורות..
למה אני רואה פתאום שאת בוכה בשקט
דמעות כל הזמן מנגבת..
בחדר בצד או במרפסת.
ואתה יודע מה אמא עונה לי
הכל בסדר מוישהלה אמא כל כך שמחה
יש לנו קצת קשיים.. ואמא בתפילה מורידה דמעה.
והשם תיכף יעזור לנו.
תרא איזה ילד מתוק כמוך נתן לנו....
ויום אחד ראיתי שאמא כבר שמחה
היא כבר בכלל לא בוכה
שמעתי שיש לנו משפחה חדשה
משפחת פרוג החשובה.
אמא מי זה פרוג שאלתי בסקרנות כהרגלי..
ואמא השיבה משפחה של נס שהשם שלח לי
טוב לא שאלתי שאלות..
העיקר שהפנים של אמא שמחות....
וברוך השם אמא קנתה אוכל ושמה בארונות
ולא צריך כל דבר לרוץ להלוות
אפילו כסף למסיבת סיום בחיידר אמא נתנה לי בשמחה
בלי לשפוך אף מגירה
וכשחנה'לה הולכת לישון אמא לא צריכה למדוד כמה חלב נשאר להיום ולמחר.
כדי שלא נתקע ללא חלב לבקבוק הבא.
כן כן זה הסיפור האמיתי
כן כן במו אזניי שמעתי
את המשפטים האלה וכגון אלה.
ולכן אני לא מרפה.
יש לי זכות ועול לעזור למשפחה.
לכן אני מקימה פה זעקה ובקשה.
אנא!!!
בידינו לראות איך החודש יראה בבית המשפחה-
עוני או עושר.
עצב או אושר.
בזכותכם החודש היה שמח וטוב לילדים.
וחלילה אם לא נעזור הם חוזרים לחיים אומללים.
אנא תירמו תחתמו ה.קבע עיזרו למשפחה אומללה תעזרו למשפחה מכובדת שעולמם חרב ביום אחד.. בגלל קושי שיכול ל"ע להגיע לכל אחד חלילה וחס.
ותאמינו לי מה שכתבתי כאן זה אחוז קטן ממה שאפשר לכתוב על הקושי שהולך שם.
ובזכות עזרתכם תזכו שלא תדעו אף פעם צער ומחסור.
שתמיד יהא בביתכם השמחה והטוב.
אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך!!!
יום טוב וחודש טוב ומבורך לכולם!
 
ערב טוב!
משפחת פרוג היקרה!
תודה שוב על כל התרומות שנכנסו
תודה שוב לכל אלו שעזרו.
ביומיים האחרונים הפסיקו לגמרי התרומות
אין לי חלילה וחס תלונות.
תרמתם מכל הלב.
וזכיתם להעביר ולהפחית הרבה כאב.
אני יודעת יש כאלה שתרמו סכום גדול
ועל זה יקבלו בטח כל טוב מאדון כל
אנא!!!!
אני מתחננת בשביל המשפחה
שכל כך צריכים כל פרוטה.
היום ואתמול היה להם ממש אכזבה
למה אף אחד לא הכניס איזשהי תרומה
וחבל!
תירמו אפילו כמה שקלים כל אחד
אתם לא תרגישו ולמשפחה תהי עוד חודש שמח ורגוע!!.
המשכיר התקשר היום שחובה להביא עד יום ראשון את הסכום ולא חייבים לצאת מהדירה.
אנא תעזרו לי להמשיך לעזור להם!!!!
 
שלום וברכה!
צהריים טובים!
שוב תודה לכל מי שעוזר תורם
ומעודד לא להרפות...
זה לא קל.
זה אפילו קשה
ואפילו קשה מאוד.
ומדי פעם בא לי מחשבה מה אני צריכה את כל זה????
אולי נפסיק..נרפה..
אני עסוקה בלי עין הרע עם עבודה והבית
נכדים וילדים כ"י
ואז...אני רואה מול עיני-
ילדים מסכנים אומללים ורעבים...
שדופקים אצל שכנים..
אולי יש חלב להלוות
אפילו לא שלם.. העיקר שיהא איך להשכיב את האחות..
שלא נרדמת ללא חלב בלילות.
ומיד עולה עוד תמונה של ילדות
שבאות 10 ש"ח להלוות..
המכולת סוגרת..
ולא מצאנו כסף ללחם..
ואמא לא מוצאת.
חיפשנו עד עכשיו בכל המגירות
ולא מצאנו כלום חוץ מכמה אגורות...
ברור שהשכנה מלווה אלא מה???
ובוקר אחר ילדות מטופחות
שוב בהיסטריה דופקות
חסר לנו 11 שח לערך צבור
עד הערב אמא תחזיר אנחנו כבר ממש באיחור...
והנה את האוטובוס המסכנות איחרו..
ואז ביום אחר בעת משחק עם בני
הילד הקטן מספר לו שאולי עוד מעט שוב יעבורו לדירה חדשה.
כי האיש מהדירה..
לא מרשה לגור כאן כזאת משפחה
שאין להם הרבה שקלים לשלם לו...
והבן שלי בקנאה אומר לו אנחנו עוד אף פעם לא עברנו דירה איך זכיתם לכ"כ הרבה דירות...
ואז הילד בעצב לו לוחש..
זה ממש לא כיף..אני אפילו מתבייש
לספר לך שמידי פעם אני בוכה מגעגועים לבית שהיה רק שלנו ולא היה שם איש גבוה שמבקש כסף..
ובגללו אמא עצובה..
ובלילה ראיתי אותה אפילו בוכה..
ושאלתי אותה אמא?? פעם חשבתי שאמהות לא בוכות..
הם גדולות חזקות וגיבורות..
למה אני רואה פתאום שאת בוכה בשקט
דמעות כל הזמן מנגבת..
בחדר בצד או במרפסת.
ואתה יודע מה אמא עונה לי
הכל בסדר מוישהלה אמא כל כך שמחה
יש לנו קצת קשיים.. ואמא בתפילה מורידה דמעה.
והשם תיכף יעזור לנו.
תרא איזה ילד מתוק כמוך נתן לנו....
ויום אחד ראיתי שאמא כבר שמחה
היא כבר בכלל לא בוכה
שמעתי שיש לנו משפחה חדשה
משפחת פרוג החשובה.
אמא מי זה פרוג שאלתי בסקרנות כהרגלי..
ואמא השיבה משפחה של נס שהשם שלח לי
טוב לא שאלתי שאלות..
העיקר שהפנים של אמא שמחות....
וברוך השם אמא קנתה אוכל ושמה בארונות
ולא צריך כל דבר לרוץ להלוות
אפילו כסף למסיבת סיום בחיידר אמא נתנה לי בשמחה
בלי לשפוך אף מגירה
וכשחנה'לה הולכת לישון אמא לא צריכה למדוד כמה חלב נשאר להיום ולמחר.
כדי שלא נתקע ללא חלב לבקבוק הבא.
כן כן זה הסיפור האמיתי
כן כן במו אזניי שמעתי
את המשפטים האלה וכגון אלה.
ולכן אני לא מרפה.
יש לי זכות ועול לעזור למשפחה.
לכן אני מקימה פה זעקה ובקשה.
אנא!!!
בידינו לראות איך החודש יראה בבית המשפחה-
עוני או עושר.
עצב או אושר.
בזכותכם החודש היה שמח וטוב לילדים.
וחלילה אם לא נעזור הם חוזרים לחיים אומללים.
אנא תירמו תחתמו ה.קבע עיזרו למשפחה אומללה תעזרו למשפחה מכובדת שעולמם חרב ביום אחד.. בגלל קושי שיכול ל"ע להגיע לכל אחד חלילה וחס.

היום ערב שבת קודש...
כולם מתכוננים בשמחה ליום המנוחה.
אבל בבית המשפחה עדיין לא.
מחפשים מישהו הרוצה לעזור בתרומה לקניית אוכל לשבת.
וכן ממשיכים בבקשה באיסוף כסף לשכירות וכ'ו...אבל כרגע מה שחשוב שיוכלו לקנות את המינימום לשבת.
ערב שבת שלום לכולם!!

 
שבוע טוב!
הערב היה לי ב"ה עמוס מאוד..
משימות ותפקידים עוד ועוד...
לפני כמה דקות ממש..
אומרת לי בשקט הבת..
מאמי נכון שהיית עמוסה כל מוצאי השבת..
אבל נראה לי שמשהו חשוב שכחת...
שכחת לכתוב בפרוג..
חבל פספסנו כמה שעות יקרות..
של חסד של צדקה..
שאנשים היו יכולים לתרום עבור המשפחה.
היה להם ערב שבת קשה..למשפחה..
ובזכות אנשים יקרים שתרמו בפרוג יכלו לקנות לשבת ....
אז הנה מיד עזבתי את כל עיסוקי
לקחתי את המקלדת.
אז דבר ראשון בשם המשפחה הם מודים לכל מי שבזכותם יכלו להכניס את השבת.
והנני מבקשת...ומזכירה
לכל מי שהיכולת בידו נתונה
זה לא חובה זאת רק בקשה
שלא יהא חלילה לאף אחד מעמסה
יש לכם אפשרות תתרמו.
10 שח 20 שח מה שאתם יכולים..
עם כל תרומה אתם זוכים להציל משפחה!!!
כרגע הם ממש בתוך מערבולת של מצוקה.
ואם יצא לכם לשמוע מאנשים שנמצאים במצב דומה (קיבלתי כמה וכמה תגובות מחזקות באישי מאנשים שעוברים אותם דברים שעודדו אותי לכתוב את המצוקה של אנשים הסובלים ממצבים דומים) שתתפלאו לשמוע שזה מצב שלצערינו אנשים עוברים וכמה שיש היום אירגונים וקופות לצערינו לא מספיקים להגיע לכולם או שקשה להגיע לקופות ...לא יודעת.
המצב הוא שהרבה אנשים מתבוססים בעוני והסבל מסביב ובמיוחד אלה שהסתבכו עם בנק/הוצאה לפועל/ הליכים משפטיים וקושי לעמוד בתשלומים כל כך קשה להשתקם..אין צקים אין אשראי אין לקחת משכנתא לקניית דירה ולהתפטר מהשכירות שמכרסמת ללא רחמים...
חוב צובר חוב והליך משפטי צובר עוד הליך...
ואז מגיעים איומים שמעקלים את הבנק..
ואז חלילה הולכים לעיקול של המשכורת..
והיד נטויה שהשם ישמור וייציל!!!
ובתווך יש משפחה וילדים שלא טעמו טעמו של חטא!! לא חושבים לא על נופש לא על חופש לא על כיף רק שיהא אוכל וכסף לדירה והוצאה לפועל לא ידפקו בדלת....
ולסיום ביקשה לי עכשיו אחת מבנות המשפחה שהתקשרה עכשיו תוך כדי הקלדה שאוסיף במילים שלהם:
שהיא ואחיה מתחננים ומבקשים
שלא תדעו אף פעם מדברים כאלה
אבל כל תרומה שלכם מציל אותנו את אמא שלנו מעוד סיבוך ועוד סיבוך ועוזר לנו לעלות על דרך המלך לאט לאט כל תרומה תעזור לנו!!
אז לא אוסיף עוד מילה ונשאיר את זעקת הילדים להדד ולבקש.......
שבוע טוב ומבורך



.
 
תודה רבה לתורמים.
שעוזרים נותנים ומצילים..
לא מרפים לא מתעייפים..
ולא מתיאשים ולא מייאשים.
אלא ממשיכים בכל העוצמה.
לעזור למשפחה!!
כולנו מאמינים בעם המיוחד
כאיש אחד בלב אחד
ששמח עם שמחת החבר
ומצטער בצער האחר.
עם כל הלב עוזרים
לאחים שבמיצר נמצאים.
בזכותכם יש היום להעביר
2000 שח על החשבון למשכיר
בזכות אנשים טובים
בעלי מידות ומעשים טובים
ישלם לכם השם שכרכם
ונבקש שוב!
אנא המשפחה צריכים את תרומתכם.
פיתחו את כיסכם וליבכם
ושתזכו שימלאו לטובה כל משאלות לבכם.
אמן!
המשך יום נעים ומוצלח לכולם!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

טוב, לא ממש פאי, אבל סוג של
וביננו, מה באמת משנה הכינוי שניתן למנה, תכ'לס- טעימה? לא טעימה?
טעימה!
מאוד!
IMG_0365_682x1024.jpg
היות ולא היה לי קרם פטיסייר בבית, והיות ומחירי המוצר הזה מאמירים כל הזמן, עוד ועוד, החלטתי להכין לבד.
בעבר העליתי מתכון, הוא מעולה. אבל הפעם הכנתי מתכון אחר ששמעתי אודותיו לא מזמן והחלטתי לנסות בורסיה משלי.
ב"ה יצא מצויין.

תבנית בינונית A4

1/2 חבילה בצק עלים
4-5 תפוחי עץ אדומים מזן משובח. למי שאוהב את החמצמצות- אפשר להשתמש בתפוחי מזן גרנד. אני אוהבת את האדומים גם בגלל הצבע שהם נותנים למנה.

500 גרם קרם פטיסייר קנוי, או לפי המתכון בעוד כמה שורות.

1/2 כוס סוכר
2 כפוך קינמון


נתחיל בפטיסייר מכיון שהוא דורש הכי הרבה הכנה.
1 ריצ' גדול 425 מ"ל
6 חלמונים מביצי L או 7 מביצי M
1 כוס סוכר
3.5 כפות קורנפלור
2 כפות מים קרים
6 שקיות סוכר וניל

מרתיחים ריצ', סוכר וסוכר וניל יחד עד שהסוכר נמס. מנמיכים את גודל הלהבה ומוסיפים את החלמונים אחד אחד תוך כדי בחישה. מערבבים קורנפלור במים קרים להמסה ומוסיפים לסיר. ממשיכים לבשל תוך כדי ערבוב עד שהקרם מסמיך ומתקבל מרקם של פודינג. מסירי מהאש ושמים בינתיים בצד.

פותחים את בצק העלים על משטח מקומח ומרדדים מעט לגדל שיכסה תבנית A4 ומעט בשוליים. מרפדים תבנית A4 בניר אפיה ומניחים מעליה את בצק העלים.
מורחים קרם פטיסייר בנדיבות.
מסירים את ליבת התפוח ופורסים לפרוסות לא עבות. אפשר עם הקליפה, בצבע שמתקבל מהקליפה מוסיף יופי למנה.

מסדרים את פרוסות תפוחי העץ על קרם הפטיסייר בצורה רודפת. מפזרים סוכר וקינמון ואופים ב 180מעלות כ-45 דקות להשחמה נאה וריכוך של תפוחי העץ.

מגישים חם או קר.
פורסים ריבועים.
המלצה שלי: תגישו חם עם כדור גלידת וניל קר.


שו"ת:
1. מה עושים עם החלבונים?
אפשר להקציף לקצף קל ולהוסיף 1 כוס סוכר בהדרגה עד לקבלת קצף נוקשה. לאחר אפיה של 35 דקות, מזלפים מהמרנג על התפוחים ואופים עוד 10 דקות לצריבה של החלבונים.
או- שמכינים קצפיות
או ש.....
2. בצק עלים לא עובר את מפתן הבית שלנו, אפשר משהו אחר? כן. שכבה של 5-6 עלי פילו אחד על השני. מעט שמן בהברשה בין עלה לעלה.
3. קינוחים עם תפוחי עץ פחות הולך אצלינו, יש רעיון אחר? בטח. אגסים או אפילו חצאי כדורים של אפרסק משומר, ישירות מהשימורים, ללא הנוזלים. בחיתוך כל חצי אפרסק מהווה מנה.
4. אבל פירות לא הולך אצלינו, יש רעיון איך להכין בכל זאת? תכינו עוגת שוקולד.
5. אפשר להכין את הפטיסייר חלבי? בטח. שמנת מתקה במקום ריצ'
6. איך מחממים? מניחים על הפלטה לפני שבת מעל משהו אחר. או בתנור חם מכוסה בניר כסף לכמה דקות.
7. קינמון? לא אצלינו! תכינו בלי הסוכר והקינמון למעלה.
8. איך זה בהקפאה? שלי במקפיא כרגע....יתחמן מחר בצהריים בעז"ה. מעולה בהקפאה [בלי מרנג מעל...]
9. אין לי קורנפלור, יש לי קמח תפו"א, אפשר? כן.
10.
11.
12.

שלושת האחרונים נתונים למילוי בשאלות שלכן!
א-גוט מועד!
מועדים לשמחה.
קצת להיכנס לימי החורבן


שנת 70 לספירה

יומיים אני כבר בוכה ללא הפוגה. יומיים בהם אני יודעת שהרעה מתקרבת, אין לאן לברוח. המצור על העיר חזק, הרעב כבד. אם יעז מישהו לצאת משערי העיר יהרגו אותו הרומאים, אם יתנגד אי מי למשטר בירושלים, יהרג על ידי אחד מאחיו היהודים.

מלאך המוות מסתובב בכל ארץ ישראל, עושה בה ככל העולה על רוחו. גמלא, איננה. הבתים שרופים עד היסוד, אנשיה נהרגו ללא רחם. טריכיי, [טבריה] וציפורי, גם הן בתוך ההרס. רומאים השתלטו על הבתים.

בדרום נכבשו יפו, לוד, עקרון, ועזה. הרומאים ימח שמם ואבד מן הארץ, הקיפו וכבשו את כל הארץ. שלשלום הגיעו הנה לירושלים. שלוש חומות מבוצרות מקיפות את העיר. רבים מלחששים שאנחנו בטוחים, אולם אני יודעת שלא.

רבן יוחנן בן זכאי חושב שכדאי לצאת ולבקש רחמים מהרומאים, אבל שמעון בר גיורא לא הסכים. לא הוא ולא הפלוגות האחרות. אבל רבן יוחנן בן זכאי ביים מוות יחד עם אבא סיקרה בן אחותו, והצליח להציל את עצמו, את יבנה, וגם את שושלת רבן גמליאל, ואת ר' צדוק.

הזמנים האחרונים בעיר החריפו. מאז החל המצור, אנשים בעיר מאוד מבוהלים. את שלושת מחסני המזון שהיו לשלושה מעשירי העיר. נקדימון בן גוריון, כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת. שרפו. לא נותר כמעט מה לאכול.

אוי, כמה מר גורלנו. כמה דווה ליבנו.

אין שעה ביום או בלילה שנשמעת בה דממה, רק זעקות שבר, יללות ילדים, אנחות זקנים. בבתים שוררת אפלה, והרחובות, שפעם הילכו בהם באורח בטוח, הפכו למלכודת. ריח העשן, טעם הפחד, והתקווה, הולכים ומתרחקים. לעיתים נדמה כי אפילו התפילה נחנקת בין כתלי העיר הנצורה.

אבל גם בלב החורבן, נר דקיק של תקווה אינו כבה. מדי ערב, כשהשמש שוקעת מאחורי החומות, אני נושאת עיניים אל השמים ומבקשת. מתחננת אליו, שלא ישכח. שיביט בנו מלמעלה, ירחם.

אולי, אולי הבוקר יביא עמו תשועה, או ניסים נסתרים שכבר פקדו את אבותינו בימים עברו. בינתיים, אנו אוחזים זה ביד זה, ומנסים לזכור את ימי ירושלים בשלום, את חגיה, שיריה ורגעי האור שבה.

אני זוכרת את ימי הרגל, בזמן עצרת והחג. רחובות ירושלים שוקקים חיים, שוק ריחני של פירות, תבלינים ושמן זית, אנשים מכל פזורות היהודים מתכנסים בעיר הקודש, מגלים שמחה שקטה ותקווה.

בפינת השוק עומד אדם מבוגר, כהן גדול, מלבושו המעוטר, מרים עיניו לעבר הר הבית ומברך את המתפללים. סביבו מתקבצים חכמים ודיינים, מתפלפלים בלימוד תורה מתוק.

שירים, ריקודים, תפילות, קורבנות, הכל היה מנת חלקו של החג. מעולם לא הורגש דוחק בירושלים.

הכאב צורב, האובדן מוחלט אך כל עוד אנו כאן, בלב העיר הקדושה, נישאר עם זיכרונותינו ועם חלום עתיק יומין לעתיד טוב יותר.

"נעמה, כנסי הבייתה, הערב יורד ומסוכן בחוץ", אבא קורא לי להיכנס. אני שומעת לו. נשכבת על מיטתי, מכניסה את ראשי לתוך הכר, לא רוצה לשמוע את זעקות השבר, והאובדן.

רוצה לנוח. לקום ליום חדש. לעתיד נפלא. לשכוח מכל הצרות. לא לחוש צער יותר.

עיני נעצמות מאלהן. עייפות.

****

הימים חולפים להם, מבלי להביט לאחור. השמיים כחלחלים, כמו מספרים על יום יפה העתיד לבא. אולם בתוכי אני יודעת שההפך הוא הנכון. איני נותנת ליופי לעוות את הגלוי וידוע.

אתמול בערב לא הצלחתי לישון בכל הלילה. צעקה רמה מהבית שלצידנו, הקפיצה את ליבי, ולא נתנה לי מנוח. יצאתי בשקט, בשקט עם נר קטן. חוששת שמא יגלה אותי אחד מאנשיו של שמעון בר גיורא.

השקט שמכסה את העיר הוא רק מסווה דק לעצב המכביד. בכל פינה נדמה כי העבר נוכח, צל של שמחה ישנה, ריח של שמן משוח, קול של פעמון רחוק. אני יוצאת אל החצר, מלטפת את היסמין המטפס, מניחה לעלים הרכים להישאר על כף ידי, מתפללת בלב לחש נסתר, שהעתיד יביא איתו פשטות, שלווה, ואולי רגע אחד נוסף של תקווה.

אני מציצה לעבר הבית השכן. הצעקות לא פוסקות, הן הפכו לבכי אדיר. מה קרה? מדוע שבר נשמע כבד כל כך? האם מישהו נרצח? אנשיו של יוחנן מגוש חלב רצחו מישהו מאנשי בר גיורא?

המלחמה הפנימית בתוך העם הייתה גדולה, כולם ידעו שיוחנן מגוש חלב, מבקש את נפשו של בר גיורא, וכן להפך. אולם מלחמתם מעולם לא נשמעה קרובה כל כך, אלי. רעדתי בכל גופי. פחדתי להביט, חששתי שאי מי יראה אותי.

דונג הנר טפטף על אצבעותי, בלעתי את הכאב. שלא ידעו, שלא ישמעו אותי.

המחזה שנגלה לעיני, גרם לי לזעזוע נורא. הבטתי, ולא האמנתי למראה עיני. אמא בוכה. מזילה דמעות, בכאב. ילדה הקטן שוכב מולה מדמם. שחוט. בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה. אבל אז כשהאמא הכניסה את בנה לקדרה, ליבי דפק בעוז.

היא מתכוונת לאכול אותו??? הייתכן?

בפחד רצתי חזרה הבייתה, הנר נשמט מידי נופל על הארץ, נכבה. נכנסתי אל מיטתי, רועדת כולי. לא רציתי לקום בבוקר. איך אראה את פניה של רבקה השכנה. באותו הרגע הבנתי את דברי הנביא ירמיה. "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן".

רבן יוחנן בן זכאי כל הזמן הזהיר, אותנו. רבנים גדולים אחרים כל הזמן צעקו: "אתם לא רואים? ההינכם עיוורים? חוטאים אנחנו. והשם רחק מעלינו. מאס בנו. חיזרו בתשובה. מדוע אינכם מניחים ליבכם לכך שכבר קרוב לארבעים שנה ששעיר לעזאזל יוצא בימין. לשון של זהורית אינה מלבינה, הנר המערבי במקדש כבה, דלתות ההיכל אינן נפתחות מעצמן, והאש האוכלת את הקורבן אינה בדמות אריה. תתעוררו!!!"

אותם רבנים נהרגו על ידי יהודים המאמינים שצריך להילחם ברומאים. הרבנים לא נהרגו כי חטאו, אלא כי קיררו את רוח העם, גרמו לכולם לחשוב, אולי באמת כדאי להיכנע. אבל יוחנן מגוש חלב, שמעון בר גיורא, ואלעזר בן שמעון. חשבו אחרת. הם דאגו בכל פעם לרומם את העם למלחמה.

לא נותר הרבה מהעם. רוב אנשי ירושלים היו כוהנים ולווים. היו כאלה משפט יהודה ובנימין שהצליחו לברוח, אולם לפי השמועות, אני בטוחה שגורלם היה זהה לגורל כל יהודי ממלכת ישראל.

נרצחו, או נמכרו לעבדים. יהודים רבים התייוונו, החליפו את שמם, ומסתתרים בין ההמון היווני. יודעים כי ברגע שיגלו את זהותם האמיתית, דמם בראשם.

הבנתי הבוקר, עד כמה רחוקים אנחנו מגאולה. הרבנים צדקו. אנחנו חוטאים. אבל אין אוזן שתשמע, ואין מי שישמיע.

כל מי שיתנגד, בחרב יומת.

"הצילו!!! הצילו!!!", צעקות נשמעו מקצה הרחוב.

"מה קרה?" אני שומעת את קולו של אבי. אני יוצאת אחריו החוצה. שומעת אישה בוכה, מתחננת לעזרה.

"הבן שלי. הבן שלי נעלם!!!".

המחשבה הראשונה שעולה בי, שאולי הילד שראיתי אתמול בלילה זה ילדה שלה. אבל מהר מאוד אני דוחה את המחשבה הזו. אני נזכרת בפניו הענוגות של הילד, ויודעת כי הוא בן השכנה. זו שהכניסה אותו לקדרה, הייתה אימו.

אבי יצא עם עוד שני גברים לעזור בחיפוש אחר הילד. אולם הרעב הכבד ששרר ברחובות, לא נתן הרבה כוח. במהלך החיפושים מצא אבי את מותו. כך הבנתי מאחד משני הגברים שיצאו איתו לחיפושים. אבי נתקל בילד. אחד היהודים חטף אותו, ותכנן לבשל אותו לארוחה לילדיו שלו. אבי התעמת איתו, ונרצח. דם יהודי נשפך על ידי אדם יהודי.

אני יושבת עליו שבעה. על אבא, על מה שנהיה מאיתנו. יושבת שבעה על ירושלים.

****

ריח שרפה כבד חדר לאפי. כבר חמישה חודשים נערך המצור. ביטני הצטמקה, משקל גופי כשלד עצמות. בשעת הזריחה מצאתי את עצמי מסתובבת ברחובות, מחפשת איזה שהוא עץ חרוב שעוד נותר בו פרי, או עלים. משהו להכניס לפה.

לא מצאתי דבר!

אבי איננו. הצער מהחורבן המתקרב מעיק, יושב על הלב, הרעב גובר, כואב, מדיר שינה. אימי חולה מאוד. אין תרופה. אין רופא. אני פשוט מחכה שמלאך המוות יכנס כבר, ויסיים את המלאכה שהחל.

התקווה שעוד נותרה נמוגה. ירושלים כבר לא תחזור לקדמותה. היא שונה. המקום שהיינו מסתובבים בו בלי פחד, הפך מאיים. הרחובות הגועשים בילדים, ובעצי פרי. ריקים.

אפילו פרח היסמין המטפס בחצר, קמל.

אין תקווה. עוד נותרה מעט אמונה.

טיטוס יחד עם צבאו. הצליחו להפיל כבר שני חומות מהעיר. כל ההגנות הגדולות, נסדקות. הלוחמים, שבורים. מותשים. רעבים.

כולם יודעים שבקרוב טיטוס הרשע. שם רשעים ירקב. יצליח לחדור גם את שכבת ההגנה האחרונה. כולנו חוששים. חלק מהעם חשב להיכנע. אולם זה כבר היה מאוחר מדי.

טיטוס ימח שמו רצה להרוג את הלוחמים, לשבות את הנשים והילדים. לא עניין אותו כלום.

ישבתי אני לצד אימי החולה. אין לנו מים, אין אוכל. רק המתנו למשחית.

ואז זה קרה.

היה זה בערב י"ז בחודש תמוז החומה השלישית הובקעה. טיטוס וצבאו נכנסו והחלו לכבוש את העיר התחתונה. רחוב רחוב, סמטה, סמטה. ריח השרפות הגיע עד לפתח ביתי שבעיר העליונה.

ידעתי שהסוף קרב מאי פעם. לא פחדתי, רק רציתי שיסתיים כבר, לטוב, ולמוטב. מה שיבוא קודם.

שבועיים ערכו לצבא הרומאי עד שהצליחו והגיעו לעיר העליונה.

צרחות, שרפות, עינויים קשים עברו עלינו. אימי נרצחה מול עיני, אותי לקחו בשבי. חושך נפל על העיר ירושלים. כל יופייה אבד. העיר היפה מכל הערים, איבדה את חינה. נותרה כאלמנה.

הכהנים שבעיר, רצו עזבו את משפחותיהם, ונכנסו לשערי בית המקדש. נזכרים מאוחר מדי להגן על הבית בגופם.

אילו רק היינו מקשיבים לרבנים, אילו לא היינו עושים ככל העולה על רוחנו. אילו מחסני המזון לא היו נשרפים. היינו יכולים עוד להינצל.

אבל עכשיו... עכשיו כבר מאוחר.

הגזרה נגזרה. הרשות בידי המשחית, להשחית. ואין אף בריה שיכולה לעצור אותו.

****

אני פוסעת על גבעה, יחד עם כל השבויות. כבולה בשרשראות ברזל. ריחיים על צווארי. כבד לי, אין בי כוח. הרעב הדביק מזמן את ביטני אל הגב. אבל יודעת אני כי ברגע בו אעצור ינחית עלי החייל הרומאי מכה בעזרת שוט הנתון בידו.

אני מסובבת את עיני לרגעים ספורים לאחור. ורואה ענן שחור המיתמר באזור הר הבית. אני נחרדת. בית המקדש נשרף!!! הרשעים הארורים הצליחו להחריב את בית השם!!! בכי עז בקע ממני.

השבויות שעימי מנסות לנחם אותי תוך כדי ההליכה, ללא הצלחה. "בית המקדש! הוא נחרב", צעקתי לפתע. כמו קיבלתי חיים חדשים, חיים שיגוועו בדיוק בסיום המשפט.

לפתע עצרו כולן. מסובבות את ראשן. לא רוצות להאמין. אבל האש נתפסה באבני המקדש. הן צעקו, בכו, נפלו על הארץ. אני נפלתי יחד איתן. לא עניין אותנו המכות שקיבלנו מהחיילים הרומאים. לא פחדנו.

השתטחנו בהשתחוויה, מעניקות כבוד אחרון לבית השם. בצער, בכאב עצום. דומעות, מתפללות תפילה אחרונה, מקוות שאולי ישמע אותנו הק-ל ויושיענו.

החיילים הרומאים נהנו להתעמר בנו. המכות נעשו כואבות מאוד. דם זב מגופנו. פותח פצעים ישנים שהספיקו להגליד.

קמנו והמשכנו בצעידה לעבר קיסריה ומשם אל רומא.

מה הולכים לעשות איתנו? האם נימכר לעבדות? נזרק למאסר? נמות ברעב? חששות כבדים הלכו עימי.

הוכנסו לבטן של אוניה. האכילו אותנו. טיפלו בנו. וכשהגענו לרומא נמכרנו לשפחות.

אוי. נסיונות רבות עברו עלי. איני רוצה להיזכר בכולן. אבל ברוך השם אלוקי הארץ האדם שקנה אותי. מת. אין לו ילדים, רק אישה אחת. כך שבריחה לא אמורה לאוות עבורי בעיה.

אבל אני לא יודעת איך? אין לי כסף. האם מותר לי לגנוב מהגוייה הזאת, על מנת להציל את חיי? אני לא יודעת.

בסופו של דבר החלטתי להשאיל ממנה כסף. אמרתי לה שאני רוצה לקנות כמה בגדים בשוק, ומשום מה היא הסכימה. אני חושבת שמשמיים היו לי לעזר.

הגעתי אל השוק, קניתי בגד רומאי. עליתי על ספינה בחזרה לארץ ישראל.

לא ידעתי איך תראה הארץ. האם נותרו בה יהודים? ואם כן, האם שומרי מצוות הם? גופי רעד מהתרגשות. פחד קינן בליבי.

הרגשתי את יד השם. אבל לא ידעתי מה יעלה בגורלי.

*****​

לראשונה מאז המלחמה הנוראה. חיוך עלה על פניי. פגשתי נערה מתוקה יוכבד מהגליל. היא עברה סיפור חיים דומה לשני. התיידדנו. אנחנו פוסעות יחדיו אל עבר ירושלים הבירה. לא יודעות מה נראה. חוששות.

הגענו אל תוך העיר העליונה. בחשש כבד צעדתי אל בית הוריי.

האם גופתה של אימי, עוד שוכבת על המיטה? האם זכתה להיקבר בכלל? מחשבות עצובות חודרות אלי, מכניסות בי עצב כבד. דמעות זולגות מעיני.

אני מזהה את הבית. נכנסת. הכל חרב, שומם. פיח שחור ממלא את קירות הבית. צימחי בר טיפסו על הקירות. פרח היסמין שב לצמוח, מתפס על החומה המקיפה את הבית.

"הבית מקבל חיים חדשים", חייכתי בעצב אל יוכבד הגלילית.

"אולי זה רמז. תשובה לשאלת הרת הגורל, האם עם ישראל יצמח שוב?" יוכבד מלטפת את היסמין. אני נעמדת לצידה נזכרת באותו לילה בו יצאתי מהבית הזה וראיתי את המראה שחקוק בי לנצח. את אותו בן השכנה, שוכב מגואל בדם.

"בואי", יוכבד הניחה עלי יד. "נלך לבקר באזור בית השם". עצב בקולה. אני מזהה זאת ומצטרפת לעצב שלה. יודעת שלא נשאר מבית השם דבר.

"אני ראיתי כשזה קרה. בית השם איננו. לא נותר ממנו זכר". אני מנסה לדבר על ליבה שלא תחשוב שבית המקדש עדיין קיים. שלא תקרוס מהמראות.

אנחנו צועדות בשתיקה. אני מתפללת בליבי לטוב. לא יודעת עם תפילותי נשמעות.

"תיראי! נעמה. תיראי!!!", אושר ננסך בקולה "נעמה!!!! אני לא מאמינה!!!"

"מה קרה?" אני מתפלאת מהאושר השזור בקולה. "יוכבד. זה מצער. תיראי את החורבן. אני לא מבינה על מה השמחה הגדולה?" דמעות מציפות אותי. בית השם חרב.

יוכבד תפסה את פניי. "על מה את מסתכלת. נעמה?" עיניה הטובות מביטות לתוך עיני. "את לא רואה את האבנים האלו. תיראי איזה קיר גדול שנותר לפלטה".

היה זה הכותל המערבי שהקיף את בית המקדש. שריד אחרון לזכר המקדש.

עמדנו מול האבנים, כמעט רוקדות מרגישות שעם ישראל יצליח להיבנות מחדש. שמשהו ממנו נשאר, בדיוק כמו הכותל.

חיבקתי את יוכבד. מאושרת. מחוייכת.

אני מקווה בליבי, שיום יבוא ועמינו יחזור לכאן. לבית המקדש. להקריב קורבנות. לעלות לרגל. לשמחה הגדולה. להפיץ את אורה של ירושלים בעולם.

-סוף-​

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה