היה קר.
קור שלא יאומן.
עמדתי בתחנת בטון באמצע כלום, והמתנתי לאוטובוס שיקח אותי למקום עוד יותר קר.
תחנת בטון אינה מפלט מהקור, להפך.
היא צוברת קיפאון בכתליה הלא-סמפטיים ופולטת אותו אל הקרבן, כשהוא מעורב באבקוקית אפרורה, בתחושות של קבר, או של מסדרונות משטרה תת קרקעיים במדינה דיקטטורית.
מעצבי התחנה הסאדיסטיים השאירו בה חרכי ירי מתוחכמים, כך שבכל פינה שלא תעמוד ובכל זוית שהברד ינוע, הוא תמיד ימצא אותך.
הם השאירו גם מעברי רוח חופשיים שיאווררו בך כל חלקה טובה בלטיפה ארקטית, עד שתשאל את נפשך למות.
האצבעות סגולות ובלתי ניתנות לכיפוף,
הסנטר רועד בלי שליטה, את כפות הרגלים מי מרגיש בכלל?
ובלב - שפעימותיו הולכות ומאטות - בוערת תשוקה לאוטובוס.
שמתמהמה.
התשוקה בוערת באש קרה, העיניים המצומצמות למינימום נעוצות בערגה במעלה הכביש.
שם בעיקול הדרך מתנועעים כמה עצים ברוח, בצורה כל כך מטורפת שמתחשק לצלם, אבל כמובן לא יעלה על הדעת להוציא את היד מהכיס.
מכונית עוצרת ליד התחנה.
הדלת נפתחת ונער יפה עיניים מקבל נשיקה מאמו ויוצא מהאוטו אל התחנה.
הוא מנפנף בחוזקה, עד שהרכב נעלם באופק (זו לא חכמה יש לו כפפות).
ואז הוא פונה אלי ישירות, ובלי שום הסוס ובחיוך כובש אומר לי בקול צלול, מילה.
בצרפתית.
אני יודע כמה מילים בצרפתית, כמו ווּאָלָה ומֶחְסִי וטְחֶה-בִּיָה וכמובן קוֹמוֹ סַוַוה ועוד קללה אחת או שתים.
אבל מה שהוא אמר, לא הבנתי.
ובעוד המילה שלו תקועה באמצע האויר
ואני שוקל את האופציות השונות,
מחליקה לידנו מכונית שחורה ומבריקה מלאה בצרפתים נרגשים, הצועקים אל הנער מהחלונות כולם ביחד, כמו שרק צרפתים נרגשים יודעים לעשות.
הוא נעלם לתוך המכונית המפוארת, לא לפני שהוא מנופף לי קלות לשלום, כאילו אנחנו חברים ותיקים ממדורת הפלמ"ח.
המכונית נעלמת כמו חלום ואני נשען באנחה מיוסרת אל הבטון המצופה קרח.
ואז אני שומע צליל.
המילה שלו, שהיתה תלויה כל העת באויר, נפלה ארצה.
ספלאשש.
הרמתי אותה, היא היתה חמה.
העברתי אותה מיד ליד מחמם את אצבעותיי, ובעיניי רוחי ראיתי את חיוכו של הנער.
חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.
פתחתי את כפתור הצווארון והכנסתי את המילה בזהירות אל מתחת החולצה, ליד הלב.
הרוח הפסיקה, ובשקט שהשתרר נשמע היטב רעם מנוע מתקרב.
האוטובוס.
כשעליתי ונכנסתי פנימה הרגשתי מבוכה קלה, כולם הסתכלו עלי.
התבוננו בפניי כאילו אני אדם מפורסם או משהו.
חזרתי לעבר הנהג והצצתי במראה שמעליו.
הו, באמת מראה מוזר.
חיוך גדול היה על שפתיי, חיוך חופשי, פתוח, חיוך של אהבה ללא תנאי.
הנהג כיבה את הווישרים כשהגשם פסק.
"ואו תראו", קרא אחד הנוסעים וכולם גחנו לחלונות.
השמש בקעה מבין העננים, וקשת יפהפייה נמתחה מאופק לאופק.
כמו חיוך.
כמו חיוך חופשי, פתוח,
חיוך של אהבה ללא תנאים.
ומתחת לחולצתי
ליד הלב
התנגנה לה המילה
הבלתי מפוענחת
שלמי אכפת בכלל
מה פירושה.
הנושאים החמים
