הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אז לקראת שבת בואו ונדבר על עוד זֶמֶר. אגב, בהחלט ייתכן וסביר שכבר נחקרו הדברים וכתובים הם בספרים, אך בכל זאת אני מעלה ממה שעלה בחכתי.
יום זה לישראל / האריז"ל
יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל, אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
צִוִּיתָ פִּקּוּדִים, בְּמַעֲמַד סִינַי. שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים, לִשְׁמוֹר בְּכָל שָׁנַי.
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי, מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת, לְאֻמָּה שְׁבוּרָה. לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת, נְשָׁמָה יְתֵרָה.
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה, יָסִיר אֲנָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ, אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים. בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ, מְלֶאכֶת עוֹלָמִים.
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים, הַשְׁקֵט וּבִטְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
לְאִסּוּר מְלָאכָה, צִוִּיתָנוּ נוֹרָא. אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה, אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה.
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא, מִנְחַת מֶרְקָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
וְשִׁיר אֶעֱרוֹךְ לָךְ, בְּרוֹן וּבִנְעִימָה. מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ, נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ.
לִסְגֻלָּה תְמִימָה, קַיֵּם הַבְטָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
רְצֵה תְפִלָּתִי, כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן. וְיוֹם מְנוּחָתִי, בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן.
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן, בְּרֹב הַצְלָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ, יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים. בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ, שְׁלַח נָא לָעִבְרִים.
וְיִקָּרֵא לַדּוֹרִים, רֶוַח וַהֲנָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא, הַבִּיטָה עֲנֵנוּ. פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה, חָנֵּנוּ חָנֵּנוּ.
שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ, בְּאוֹר וּבְשִׂמְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ, זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת. טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ, תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת.
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת, בִּזְמִיר וְשִׁבְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ, בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם. שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ, בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם.
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם, תָּבִיא רְוָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה, בְּבֹא חִזָּיוֹן תְּשׁוּעָה, צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה,
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה, תָּמִיד הַזְרִיחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
_
הפעם נוותר על החידה וניגש ישר לעניינים.
הפיוט מוכר בכל העדות והוא בנוי היטב: המבנה, הבתים, החריזה. פיוט נפלא מכל בחינה.
אבל בכל זאת כנראה יש לנו כאן מוקש קטן.
האקרוסטיכון של הפיוט מדוייק: יצחק לוריא חזק. מתחיל בפזמון ועובר דרך כל הבתים. אך מה נעשה, אם תבדקו בסידורים ומהדורות שונות, תגלו בחלק מהם שהבית האחרון של הפיוט, נעדר. לא מופיע כלל!
טוב, אולי שגיאה או השמטה (הבחור הזעצער היה עייף...) אבל כרגיל זה כבר אומר דרשני וחשדני.
אז בואו ונראה איך ניתן להוכיח שכפי הנראה הבית האחרון אינו מקורי!
א. חריזה:
מסקנה ברורה למדיי: הבית האחרון אינו מהנוסח המקורי.
הקושיה: אם כן לאן נעלם הבית אחרון? וכי ה'חזק' נולד חסר קו"ף?!
התרוץ: מטעם נסתר למדיי, החליט רבנו להצמיד את הקו"ף לזי"ן, והרי היא מופיעה לצידה בבית האחרון באמת:
ובאה רווחה, ונסו יגון ואנחה...
יום זה לישראל / האריז"ל
יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל, אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
צִוִּיתָ פִּקּוּדִים, בְּמַעֲמַד סִינַי. שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים, לִשְׁמוֹר בְּכָל שָׁנַי.
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי, מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת, לְאֻמָּה שְׁבוּרָה. לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת, נְשָׁמָה יְתֵרָה.
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה, יָסִיר אֲנָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ, אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים. בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ, מְלֶאכֶת עוֹלָמִים.
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים, הַשְׁקֵט וּבִטְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
לְאִסּוּר מְלָאכָה, צִוִּיתָנוּ נוֹרָא. אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה, אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה.
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא, מִנְחַת מֶרְקָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
וְשִׁיר אֶעֱרוֹךְ לָךְ, בְּרוֹן וּבִנְעִימָה. מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ, נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ.
לִסְגֻלָּה תְמִימָה, קַיֵּם הַבְטָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
רְצֵה תְפִלָּתִי, כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן. וְיוֹם מְנוּחָתִי, בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן.
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן, בְּרֹב הַצְלָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ, יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים. בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ, שְׁלַח נָא לָעִבְרִים.
וְיִקָּרֵא לַדּוֹרִים, רֶוַח וַהֲנָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא, הַבִּיטָה עֲנֵנוּ. פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה, חָנֵּנוּ חָנֵּנוּ.
שַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ, בְּאוֹר וּבְשִׂמְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ, זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת. טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ, תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת.
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת, בִּזְמִיר וְשִׁבְחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ, בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם. שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ, בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם.
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם, תָּבִיא רְוָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה, בְּבֹא חִזָּיוֹן תְּשׁוּעָה, צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה,
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה, תָּמִיד הַזְרִיחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
_
הפעם נוותר על החידה וניגש ישר לעניינים.
הפיוט מוכר בכל העדות והוא בנוי היטב: המבנה, הבתים, החריזה. פיוט נפלא מכל בחינה.
אבל בכל זאת כנראה יש לנו כאן מוקש קטן.
האקרוסטיכון של הפיוט מדוייק: יצחק לוריא חזק. מתחיל בפזמון ועובר דרך כל הבתים. אך מה נעשה, אם תבדקו בסידורים ומהדורות שונות, תגלו בחלק מהם שהבית האחרון של הפיוט, נעדר. לא מופיע כלל!
טוב, אולי שגיאה או השמטה (הבחור הזעצער היה עייף...) אבל כרגיל זה כבר אומר דרשני וחשדני.
אז בואו ונראה איך ניתן להוכיח שכפי הנראה הבית האחרון אינו מקורי!
א. חריזה:
בכל השיר ישנה חריזה כפולה: צִוִּיתָ פִּקּוּדִים, בְּמַעֲמַד סִינַי. שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים, לִשְׁמוֹר בְּכָל שָׁנַי.
ואילו בבית הזה, הכל בחרוז אחד: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה, בְּבֹא חִזָּיוֹן תְּשׁוּעָה, צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה
ב. הטעמה: ואילו בבית הזה, הכל בחרוז אחד: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה, בְּבֹא חִזָּיוֹן תְּשׁוּעָה, צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה
בכל הבתים ההטעמה בחלק הראשון שבמקטע האחרון היא בסוף (מלרע): וַאֲרוּחָ^ה, אֲנָחָ^ה, וּבִטְחָ^ה - וכן בכל הבתים ללא יוצא מן הכלל.
ואילו כאן ההטעמה היא בהתחלה (מלעיל): הַזְרִ^יחָה (ציווי)
ג. והאמת שאם נכנסים להטעמות ומשקל כבר לא צריך להאריך כי פשוט כל הבית הזה אינו מתאים במשקלו לכלל הפיוט. אגב, מסיבה זו ממש הנוסחה המקובלת אצל האשכנזים בבית החמישי, שגורסת "ושיר אערוך לך בניגון בנעימה" כנראה אינה מדוייקת, אלא צריך לגרוס כנ"ל "ברון ובנעימה", לפי משקל השיר.ואילו כאן ההטעמה היא בהתחלה (מלעיל): הַזְרִ^יחָה (ציווי)
מסקנה ברורה למדיי: הבית האחרון אינו מהנוסח המקורי.
הקושיה: אם כן לאן נעלם הבית אחרון? וכי ה'חזק' נולד חסר קו"ף?!
התרוץ: מטעם נסתר למדיי, החליט רבנו להצמיד את הקו"ף לזי"ן, והרי היא מופיעה לצידה בבית האחרון באמת:
זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ, בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם. שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ, בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם.
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם, תָּבִיא רְוָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם, תָּבִיא רְוָחָה, שַׁבָּת מְנוּחָה:
ובאה רווחה, ונסו יגון ואנחה...
נערך לאחרונה ב:
