עזרה חג ללא אבא / ללא אמא

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
גם לכם נפטר אבא או אמא ??
שתפו אותי ,
ספרו לי איך עבר עליכם כל אחד מהחגים הראשונים בלעדיהם ,
איך יכלתם להיות שמחים בחג ?
איך התמודדתם עם המצב הזה?
איך יכלתם לחכות שיגיע עוד חג ועוד שבת כשידעתם שמישהו כל כך משמעותי יחסר שם ולא יהיה ???????
כשהעמוד של הבית חסר !! כשהכאב ממלא כל חלקה בלב ולא נותן לשמוח..
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
גם לכם נפטר אבא או אמא ??
שתפו אותי ,
ספרו לי איך עבר עליכם כל אחד מהחגים הראשונים בלעדיהם ,
איך יכלתם להיות שמחים בחג ?
איך התמודדתם עם המצב הזה?
איך יכלתם לחכות שיגיע עוד חג ועוד שבת כשידעתם שמישהו כל כך משמעותי יחסר שם ולא יהיה ???????
כשהעמוד של הבית חסר !! כשהכאב ממלא כל חלקה בלב ולא נותן לשמוח..
חבל שאין לך אפשרות כניסה לחכמת נשים
יש שם הרבה נשים חכמות ;) שלא נכנסות לאיש את רעהו והיו משתפות מהנסיון שלהם
רוצה שאני יפתח אשכול עם קישור לשאלה שלך שם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ב"ה לא יכולה לענות לך מהמקום הזה, אלא מהמקום של כלה שחמיה נפטר.
זה קשה, מאוד. אני זוכרת את השבתות הראשונות שהיינו מגיעים לחמותי, עמדו דמעות בעיניים, היינו נזכרים בשירים שהוא היה שר קבוע כל סעודה, הילדים עד היום מזכירים אותו, איך היה מרים אותם גבוה עד התקרה ויושב על הרצפה ומשחק איתם.
ועדיין (שנתיים וחצי אחרי) כל חג נזכרים בו, השבוע בדיוק הזכרנו איפה היה יושב בסוכה וכמה אהב להיות בה וכמה השקיע את כל כולו בקישוטים ושמר עליהם משנה לשנה.
זוכרת מוצ"ש אחד שגיסתי הצעירה התקשרה אלי ואמרה שהם לא מסוגלים יותר ללכת לחמותי לשבתות כי באמצע הקידוש בעלה (היתום) התחיל לבכות, ואז סיכמנו שאנחנו מגיעות יחד, לטשטש קצת את הכאב ולהקל.
עם הזמן הכאב שוכח, יותר קל להתמודד עם החסר, וזוכרים את הדברים מתוקים ממנו.
אבל עדיין הוא חסר, מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כל כך לא פשוט...החגים מציפים את מה שמודחק איכשהו בשגרה...
:) במשך הזמן לומדים להתכונן לזה כמו חיזוק מראש-להתייעץ עם דמות תורנית/ללמוד ולקרוא על מהות החג/לפרוק מראש את החששות והכאב באופן משחרר.
:)בחג עצמו לנסות לראות מה משמח-אחיינים (או שלא), אוכל משודרג (או שזה לא העניין) כל אחד וטעמו
יש כאלו שמאוד השקיעו בביגוד או באביזרי עריכה, לא כי זה ממלא באמת את החסר אלא מפנק קצת יותר תנפש.
החג לא יהיה שמח כמו אז..אבל שמח אחר זה גם טוב...
יש כאלה שמאוד עושה להם טוב בבית במקום הקבע ויש שחייבים לצאת למקום אחר לגמרי כדי לא להתנגש חזיתית עם כל חפץ/מנהג מכאיב..
:)מאוד חשוב לשוחח עם דמויות אוהבות ומחזקות, לצאת להתאוורר ובעיקר להתפלל על זה לדבר עם מי שנתן לנו את החגים בלי יקירנו...כי הוא בטוח שנעמוד בזה בכבוד גם אם זה קורע בכאב את הלב..והוא עוזר!!!!!
אי אפשר למנוע לגמרי את הכאב כי זה כל כך מוחשי,
בפרט בתחילת השנה...כתבנו בספר החיים...ונתנה תוקף...הכל מקבל משמעות מצמררת.
חסד ה' הוא שזו גזירה שהכאב אט אט פחות חותך (אצל יתומים/ות, באלמנות ל"ע זה לא תמיד כך..)
גם תפילת יזכור נותנת מקום, פורקן תפילה ויכולת להיטיב עם נשמת יקירנו שבוודאי הכי ישמח שנבטח בקב"ה ונשמח ככל שנוכל.
חזקי ואמצי ובעז"ה שהפרידה תהיה קצרה
המשיח בפתח...ובעז"ה נעלה כולם יחד לירושלים הבנויה בשמחת עולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הלב נשבר, זה אתגר לא פשוט בכלל וזה דבר שלפעמים קל לדבר עליו ולא קל בכלל ליישם...
אני מבינה שאת באמצע השנה וחווה לראשונה את הכאב הזה של חגים בלי ההורה האהוב.
אני חושבת שנקודת המוצא שלי קצת שונה כי אני נשואה אז זה אחרת לגמרי אבל עדיין החסר זה חסר ונקודה נוספת שהיתמות שלי עכשיו כפולה...אימי נפטרה לפני שנתיים +
ו... אבי ממש עכשיו,אם לא היה חג היינו למעשה באמצע שבעה.

שנת האבל על אימי היתה קשה מנשוא, מבחינתי העולם נעצר ואין משהו שיכול היה לנחם אותי באמת בחסר הזה. הייתי ככה כל השנה והגעתי למקומות אפלים ועמוקים מאד
ברשותך לא ארחיב כאן יותר מידי בפורום הנרחב. החיים איבדו את טעמם אצלי וגם הטעם באוכל אבד. איכשהוא בסוף השנה פתאום עלתה לי תובנה -
הקב"ה בחר בך להישאר כאן ובה ללכת כי לך יש עדיין תפקיד. והוא רוצה אותך כאן חיה במלוא מובן המילה. ולא רק גוף חי... חיים מלאי משמעות ושמחה.
קומי ותעשי משהו למען זה ואז הבנתי דבר נוסף- אין תחליף ואין באמת נחמה אבל להיות שקועים בעצב זה לא תכלית! כלומר צריך למצוא היסחי דעת ודברים מעניינים שיכולים לעשות טוב כי התורה מצווה עלינו לחיות טוב, להיות שמחים ומלאי עשיה.
לצאת מהמקום הנמוך זה גם היה תהליך אבל ב"ה בעזרתו הרבה עשיתי זאת,
ועכשיו בנסיון העכשווי אני יודעת דבר אחד- שלא אתן לעצמי בעזרתו להגיע למקומות חשוכים ומלאי עצב זה לא שווה לי וגם אסור לי. זה לא רצון ה'.
אני עושה בכל דברים בכדי להסיח את הדעת ולעשות את החג שמח כמה שאפשר,
לא נלחמת ולא מתכחשת מעבר למציאות וליכולות אבל לא נותנת למחשבות מיאשות להשתלט עלי.
אני אספר לך משהו שקרה לי הערב הזה וריגש אותי מאד ולא האמנתי עד כמה הקב"ה שותף להחלטות שלנו , עוזר לנו ומסייע במיוחד כשזה רצונו.
היה רגע של שקט לבד בבית, רובם יצאו והדממה הזו פתאום נתנה לי להבין את מלוא הסיטואציה והמציאות הקורית. הרגשתי שמשהו מושך אותי למטה מושך חזק ואני חייבת למצוא משהו איך לצאת משם. ניסיתי פה ושם בלא רעיון חזק ואמיתי, עם ידיעה שמה שהדברים שאני חושבת הם לא באמת ירימו אותי.
אני אוסיף עוד משהו נקודה חשובה- אמרו לי שאסור לי ללכת לשמחת בית השואבה וזה דבר שניסיתי לקבל באהבה ובאמת היה חסר לי. אבל טוב מה לעשות זה הלכה ואני לא הולכת להתחכם.
לא עברו 5 דק' מהרגע הזה ופתאום בעלי מתקשר אלי ואומר לי בואי לבית כנסת, הרב אמר שמותר לך לבוא לשמחת בית השואבה שיש כאן. הייתי בהלם כי לא שלחתי אותו לשאול שוב ולא חשבתי שהוא בכלל חושב בכיוון ופתאום כזו הארה ומתנה.
רצתי לשם, טוב... לא ממש רצתי... והשמחה הזו וגם כמה ריקודים שלנו הנשים פשוט הרימו אותי והחזירו לי אדרנלין לצאת מהמצב השפוף הזה ולעלות על גל שמיטיב איתי.

אני חושבת שלשמוח זה דבר שלא תמיד קל ולא תמיד אפשר להכריח. אבל מה, יש כאן 2 נקודות שכדאי לשים אליהם לב
1. יש מצוה להיות שמחים בחג ואנחנו בדילמה איך לעשות זאת
2. להיות בעצב זה עונש בפני עצמו (ואני חושבת שאת מבינה מה אני מתכוונת רמה של עצב כי רק מי שחווה כאב גדול יודע למה הכוונה)
ולכן אני ממליצה לעשות כל מאמץ בכדי לגרום לשמחה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
קומי תעשי עוגה/ גלידה/ תבשיל מיוחד.
תדליקי מוזיקה ותרקדו בבית(תשאלו כמובן רב מה מותר לכם, יכול להיות שבחג וגם במצב מסוים מותר)
תחשבי על דבר שיכול לעשות לכם כיף ותעשו את זה.
כן, בדיוק בגלל שאין חשק ואין כח ואין גרם רצון.
כי הקב"ה רוצה שנשמח ורוצה שנעשה את מצוותו.
יש מכאובים בחיים שלעולם לא נבין למה עשה זאת ולמה בחר בנו בכאב הזה
אבל אם נדע בוודאות שאין פיפס של טעות מלפניו והכל הכל רק לטוב אז נוכל לתת לנחמה שלו להגיע, ולהרגיש מוגנים ובטוחים בידיו.
ודבר נוסף תתפללי אליו ותבקשי שיאיר את עיניך ויתן לך תובנה מה לעשות וגם כמובן כוחות. ליתומים יש פרוטקציות תנצלי זאת;)
מאחלת לך שתדעי נחמה אמיתית ותצאי מחוזקת ותזכי לראות את אביך במהרה בביאת משיח צדקנו עוד השנה!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
חבל שאין לך אפשרות כניסה לחכמת נשים
יש שם הרבה נשים חכמות ;) שלא נכנסות לאיש את רעהו והיו משתפות מהנסיון שלהם
רוצה שאני יפתח אשכול עם קישור לשאלה שלך שם?
אני ישמח , אני חייבת לשמוע אנשים עברו את זה,
ממש קשה לי , אני חייבת לשמוע את אפשר להכיל ולהמשיך בחיים ככה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הלב נשבר, זה אתגר לא פשוט בכלל וזה דבר שלפעמים קל לדבר עליו ולא קל בכלל ליישם...
אני מבינה שאת באמצע השנה וחווה לראשונה את הכאב הזה של חגים בלי ההורה האהוב.
אני חושבת שנקודת המוצא שלי קצת שונה כי אני נשואה אז זה אחרת לגמרי אבל עדיין החסר זה חסר ונקודה נוספת שהיתמות שלי עכשיו כפולה...אימי נפטרה לפני שנתיים +
ו... אבי ממש עכשיו,אם לא היה חג היינו למעשה באמצע שבעה.

שנת האבל על אימי היתה קשה מנשוא, מבחינתי העולם נעצר ואין משהו שיכול היה לנחם אותי באמת בחסר הזה. הייתי ככה כל השנה והגעתי למקומות אפלים ועמוקים מאד
ברשותך לא ארחיב כאן יותר מידי בפורום הנרחב. החיים איבדו את טעמם אצלי וגם הטעם באוכל אבד. איכשהוא בסוף השנה פתאום עלתה לי תובנה -
הקב"ה בחר בך להישאר כאן ובה ללכת כי לך יש עדיין תפקיד. והוא רוצה אותך כאן חיה במלוא מובן המילה. ולא רק גוף חי... חיים מלאי משמעות ושמחה.
קומי ותעשי משהו למען זה ואז הבנתי דבר נוסף- אין תחליף ואין באמת נחמה אבל להיות שקועים בעצב זה לא תכלית! כלומר צריך למצוא היסחי דעת ודברים מעניינים שיכולים לעשות טוב כי התורה מצווה עלינו לחיות טוב, להיות שמחים ומלאי עשיה.
לצאת מהמקום הנמוך זה גם היה תהליך אבל ב"ה בעזרתו הרבה עשיתי זאת,
ועכשיו בנסיון העכשווי אני יודעת דבר אחד- שלא אתן לעצמי בעזרתו להגיע למקומות חשוכים ומלאי עצב זה לא שווה לי וגם אסור לי. זה לא רצון ה'.
אני עושה בכל דברים בכדי להסיח את הדעת ולעשות את החג שמח כמה שאפשר,
לא נלחמת ולא מתכחשת מעבר למציאות וליכולות אבל לא נותנת למחשבות מיאשות להשתלט עלי.
אני אספר לך משהו שקרה לי הערב הזה וריגש אותי מאד ולא האמנתי עד כמה הקב"ה שותף להחלטות שלנו , עוזר לנו ומסייע במיוחד כשזה רצונו.
היה רגע של שקט לבד בבית, רובם יצאו והדממה הזו פתאום נתנה לי להבין את מלוא הסיטואציה והמציאות הקורית. הרגשתי שמשהו מושך אותי למטה מושך חזק ואני חייבת למצוא משהו איך לצאת משם. ניסיתי פה ושם בלא רעיון חזק ואמיתי, עם ידיעה שמה שהדברים שאני חושבת הם לא באמת ירימו אותי.
אני אוסיף עוד משהו נקודה חשובה- אמרו לי שאסור לי ללכת לשמחת בית השואבה וזה דבר שניסיתי לקבל באהבה ובאמת היה חסר לי. אבל טוב מה לעשות זה הלכה ואני לא הולכת להתחכם.
לא עברו 5 דק' מהרגע הזה ופתאום בעלי מתקשר אלי ואומר לי בואי לבית כנסת, הרב אמר שמותר לך לבוא לשמחת בית השואבה שיש כאן. הייתי בהלם כי לא שלחתי אותו לשאול שוב ולא חשבתי שהוא בכלל חושב בכיוון ופתאום כזו הארה ומתנה.
רצתי לשם, טוב... לא ממש רצתי... והשמחה הזו וגם כמה ריקודים שלנו הנשים פשוט הרימו אותי והחזירו לי אדרנלין לצאת מהמצב השפוף הזה ולעלות על גל שמיטיב איתי.

אני חושבת שלשמוח זה דבר שלא תמיד קל ולא תמיד אפשר להכריח. אבל מה, יש כאן 2 נקודות שכדאי לשים אליהם לב
1. יש מצוה להיות שמחים בחג ואנחנו בדילמה איך לעשות זאת
2. להיות בעצב זה עונש בפני עצמו (ואני חושבת שאת מבינה מה אני מתכוונת רמה של עצב כי רק מי שחווה כאב גדול יודע למה הכוונה)
ולכן אני ממליצה לעשות כל מאמץ בכדי לגרום לשמחה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
קומי תעשי עוגה/ גלידה/ תבשיל מיוחד.
תדליקי מוזיקה ותרקדו בבית(תשאלו כמובן רב מה מותר לכם, יכול להיות שבחג וגם במצב מסוים מותר)
תחשבי על דבר שיכול לעשות לכם כיף ותעשו את זה.
כן, בדיוק בגלל שאין חשק ואין כח ואין גרם רצון.
כי הקב"ה רוצה שנשמח ורוצה שנעשה את מצוותו.
יש מכאובים בחיים שלעולם לא נבין למה עשה זאת ולמה בחר בנו בכאב הזה
אבל אם נדע בוודאות שאין פיפס של טעות מלפניו והכל הכל רק לטוב אז נוכל לתת לנחמה שלו להגיע, ולהרגיש מוגנים ובטוחים בידיו.
ודבר נוסף תתפללי אליו ותבקשי שיאיר את עיניך ויתן לך תובנה מה לעשות וגם כמובן כוחות. ליתומים יש פרוטקציות תנצלי זאת;)
מאחלת לך שתדעי נחמה אמיתית ותצאי מחוזקת ותזכי לראות את אביך במהרה בניית משיח צדקנו עוד השנה!
אני קוראת את מה שאת רושמת והדמעות לא מפסיקות להרטיב את הלחיים,
ככה אני מרגישה בדיוק אבל לא מצליחה להחזיר לעצמי את החשק לדברים שהייתי אוהבת בעבר,
אי אפשר לחזור לשמוח , זה לא אפשרי , בכל מקום זה תופס אותך , בכל מקום זה חונק אותך
אני רוצה לשמוח אבל לא יכולה , אפילו פרוטקציות אין לי כח לבקש , פשוט כלום:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הכי קשה שבתות וחגים..
אולי יעזור לכם להתארח
להיות במקום אחר ששם החסר פחות זועק
בבית קשה להיות כי החסר צועק אבל גם בחוץ קשה להיות כי במקום לצאת 3 אנשים מהבית עכשיו צריך לצאת 2
כי במקום אחר הדברים מתנהלים שונה מאיך שאבא היה מנהל ואני רוצה שימשיך להיות כמו אבא,
רוצה לשמוע קידוש כמו אבא ,שירים של אבא , ופשוט אין הכל הלך ונעלם ביחד איתווו
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מתי הוריך נפטרו?
אבא אמא ואני היינו חולים בקורונה , אבא לא שרד,
שבוע בבית עם אמא ואיתי ושבוע נוסף בבית חולים,
קיבל דום לב כתוצאה מהדלקת ראות והיה מורדם מונשם שבוע,
חיכה שאמא ואני נסיים את הקורונה כדי שנוכל לבוא ללויה שלו ונפטר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בבית קשה להיות כי החסר צועק אבל גם בחוץ קשה להיות כי במקום לצאת 3 אנשים מהבית עכשיו צריך לצאת 2
כי במקום אחר הדברים מתנהלים שונה מאיך שאבא היה מנהל ואני רוצה שימשיך להיות כמו אבא,
רוצה לשמוע קידוש כמו אבא ,שירים של אבא , ופשוט אין הכל הלך ונעלם ביחד איתווו
ברור שגם בחוץ זה קשה. אבל בד”כ זה לא כמו בבית..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבא אמא ואני היינו חולים בקורונה , אבא לא שרד,
שבוע בבית עם אמא ואיתי ושבוע נוסף בבית חולים,
קיבל דום לב כתוצאה מהדלקת ראות והיה מורדם מונשם שבוע,
חיכה שאמא ואני נסיים את הקורונה כדי שנוכל לבוא ללויה שלו ונפטר..
קשה קשה לראות ושמוע את הסבל של השני
שנזכה במהרה לתחיית המתים
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
זה ממש טרי, נותנת לך חיבוק מרחוק, זה באמת לא קל... אני מבינה נכון שאמא כן יש לך?
8 חודשים עברו ונכון שיש לי אמא אבל עדיין אי אפשר להגיד תתנחמי שיש לך אמא,
אמא זה אמא ואבא זה אבא,
מה שאמא עושה אבא לא עושה ומה שאבא עושה אמא לא עושה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הגמרא אומרת:
"אל תבכו למת ואל תנודו לו" - אל תבכו למת יותר מדי ואל תנודו לו יותר מהזמן
שקבעו חכמים. שלשה ימים לבכי, שבעה ימים להספד ושלושים יום לגילוח ותספורת.
מכאן ואילך, אמר הקב"ה, אין אתם רחמנים יותר ממני ואם תבכו הרבה על המת, אתם גורמים שלבסוף תבכו רק על עצמכם או על צרה אחרת שתבוא ח"ו.
ולכן מי שהוא בעל נפש ויש בו מאהבת ה' ומאמין בתורתו הקדושה, אם אירעה לו איזו צרה ח"ו כגון אבידת ממון או מיתת בנים שהיא הקשה מכולם, יסבול כאבו בסבלנות. ואל יפליג בצערו יותר על מה שציוה הקב"ה בצורתו. וידע שכל מה שעושה הקב"ה, לטוב הוא עושה, ואף על פי שלפעמים אין הדבר נראה במבט ראשון, אחר שנים מרובות או מועטות רואים את הטובה. וגם אדם שמת לו מת, ישכור את הפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם - לא תשימו קרחה בין עינכם למת", שאסור לאדם לתלוש שערותיו בצערו או לשקוע בדכאונו, אלא צריך לזכור שאנו בני הקב"ה בני אל-חי, ואין אדם מישראל מסיים את תפקידו בשעה שהוא נפטר מהעולם הזה.
אחד משלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם, שהם יסודות האמונה של הדת היהודית, הוא - "אמונה בתחית המתים".
את האמונה הזו צריך להעמיק ולהשריש היטב בדעתנו ליבנו, מפני שישנם אנשים אשר אצלם המושג "אמונה בתחית המתים" שגור על פיותיהם אך לפי מעשיהם מוכח שזה רק מן השפה לחוץ.

ומתי האדם נבחן אם הדבר מושרש אצלו או לא?
כאשר הוא עובר משבר בחיים כגון שמת לו קרובו או ידידו האהוב ביותר, ובגלל הכאב והצער העמוק מתמרמר בבכי כאילו נפרד ממנו לעולמים ואין באפשרותו יותר לראותו.
תורתנו הקדושה ורבותינו הקדושים ז"ל לא אסרו על האדם מלבכות על מתו. כי טבע העולם כאשר אוהבים נפרדים, בוכים הם על כך שלא יראו אחד את השני תקופה מסוימת, למרות שהפרידה לא תהיה ממושכת. וכן קורה כאשר אם שולחת את אחד מבניה למקום רחוק לזמן ארוך, היא בוכה ומצטערת. ואין באותו בכי הכחשה לכך שהיא עתידה לראותו שוב. ולכן לא אסרו חכמים בכי על המת, אלא אסרו רק לבכות ולהתאבל יותר מדי. כי המרבה בצער מתקרב ליאוש ומוכיח שאין לו אפשרות לראותו שוב.
מסופר על הגאון מוילנא (הגר"א) שהגיע אחותו לבקר אותו אחרי שלא ראה אותה
שנים רבות. אחרי ששאל בשלומה ושוחח איתה דקות מעטות שב מיד ללמוד תורה. כעבור זמן מועט ראה את אחותו תמהה על מעשיו שאינו מדבר עימה. אמר לה הגר"א: ראי, אחותי, שערות ראשי כבר הלבינו ואין לי הרבה זמן, כאשר נפגש בעולם הבא נוכל לדבר דקות ארוכות.
לגאון מוילנא היה את הביטחון שיראה ויפגש עם אחותו לאחר המוות בוודאות כזו, כמו שאנו בטוחים בעצמנו שגם מחר נחיה. ישנם צדיקים אמיתיים שבשעת מיתתם היו
שלוים ובטוחים בטחון אמיץ וחזק בתחית המתים.
מספרים על סב-סבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הרב הראשי לארץ ישראל הראשון, שהיה מחסידיו הראשונים של הבעל שם טוב. בשעה שעמד למות היו כל הניצבים לידו בוכים ועצובים. אמר להם הרב: "אין אתם צריכים לבכות, להיפך
תשמחו בשבילי שאני הולך לעולם שכולו טוב". וציוה את בני ביתו להביא מנורת זהב ולהדליק בה נרות כמו בימי חג ומועד וכן להביא מנגנים וכלי זמר כדי ללוות את נשמתו בשמחה.
וכבר כתב הרמב"ם - הטובה הגדולה שהנפש מקבלת בעולם הבא אי אפשר להבינה בעולם הזה. כמו שעיור מלידה לא יודע להבדיל בין הצבעים מפני שאין באפשרותו לחוש ולהבין אותם, כל אין אנו יכולים להבין הנאת העולם הבא. מפני שבעולם הזה מרגישים רק
את הנאת הגוף, ואין בכוח האדם להשיג בברור ולדעת את גדלה ויופיה של אותה הנאה בעולם הבא, אלא הקב"ה בלבד.

משתתפת בצערך
בתפילה, שיקיצו במהרה כל שוכני עפר בביאת גואל צדק במהרה בימינו ברחמים גדולים.
אמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
8 חודשים עברו ונכון שיש לי אמא אבל עדיין אי אפשר להגיד תתנחמי שיש לך אמא,
אמא זה אמא ואבא זה אבא,
מה שאמא עושה אבא לא עושה ומה שאבא עושה אמא לא עושה!!
את כל כך צודקת!
השארת אותי ללא מילים, כי לפעמים באמת אין אותן, אין באמת מי שימלא את החסר רק להתפלל לה' אבי יתומים שיתן צרי ונחמה, הוא היחיד שיכול!
זה עדיין טרי והכאב חד, צף ועולה.
אני מבינה מדבריך שאין עוד אחים ברקע? אם כך את גם נמצאת לבד עם אמא ונושאת גם את הסבל שלה ביתר שאת
מתפללת בשבילך ובשביל כולנו שה' יאמר לצרותינו די וישלח את משיח צדקנו!
את נשמעת נערה עם הרבה עוצמות, היי חזקה, ה' הכי קרוב אליך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תמיד דמיינתי איזה שבתות וחגים עוברים על אנשים שאיבדו את היקר להם ....תיארתי לעצמי שזה נורא ,לצערינו הרשימה הזאת התארכה מאוד השנה ,מאמין יחד עם כל יהודי ,שיבא יום שהכל יאיר ,לכולנו !! אור עולם . מתפלל ומייחל שיבוא בקרוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכון, נכון. זה קשה... אי אפשר לדמיין כמה שזה קשה, לצערי מנסיון (לא ידעתי אף פעם כמה יכול להיות הצער עד שהרגשתי קשה קשה קשה), אני יכולה לנחם אותך שלאט לאט כן הזמן עושה את שלו זה ממש טרי ולפי מה שאת כותבת זה נשמע שאת עדין לא נשואה, אני צודקת? אם כן זה עוד יותר קשה לראות גם את אמא מרוסקת במיוחד שזה היה בלי שאבא שלך יהיה חולה הרבה זמן, (אמא שלי נפטרה מדום לב לא הייתה חולה בכלל וזה היה הלם) הרבה כח, אני גם מאמינה שאמא שלי נמצאת שם קרוב קרוב ליד הקב"ה, ויש לי פרוטקציה שם למעלה, אולי זה הזוי אבל אותי זה מנחם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הלב נשבר, זה אתגר לא פשוט בכלל וזה דבר שלפעמים קל לדבר עליו ולא קל בכלל ליישם...
אני מבינה שאת באמצע השנה וחווה לראשונה את הכאב הזה של חגים בלי ההורה האהוב.
אני חושבת שנקודת המוצא שלי קצת שונה כי אני נשואה אז זה אחרת לגמרי אבל עדיין החסר זה חסר ונקודה נוספת שהיתמות שלי עכשיו כפולה...אימי נפטרה לפני שנתיים +
ו... אבי ממש עכשיו,אם לא היה חג היינו למעשה באמצע שבעה.

שנת האבל על אימי היתה קשה מנשוא, מבחינתי העולם נעצר ואין משהו שיכול היה לנחם אותי באמת בחסר הזה. הייתי ככה כל השנה והגעתי למקומות אפלים ועמוקים מאד
ברשותך לא ארחיב כאן יותר מידי בפורום הנרחב. החיים איבדו את טעמם אצלי וגם הטעם באוכל אבד. איכשהוא בסוף השנה פתאום עלתה לי תובנה -
הקב"ה בחר בך להישאר כאן ובה ללכת כי לך יש עדיין תפקיד. והוא רוצה אותך כאן חיה במלוא מובן המילה. ולא רק גוף חי... חיים מלאי משמעות ושמחה.
קומי ותעשי משהו למען זה ואז הבנתי דבר נוסף- אין תחליף ואין באמת נחמה אבל להיות שקועים בעצב זה לא תכלית! כלומר צריך למצוא היסחי דעת ודברים מעניינים שיכולים לעשות טוב כי התורה מצווה עלינו לחיות טוב, להיות שמחים ומלאי עשיה.
לצאת מהמקום הנמוך זה גם היה תהליך אבל ב"ה בעזרתו הרבה עשיתי זאת,
ועכשיו בנסיון העכשווי אני יודעת דבר אחד- שלא אתן לעצמי בעזרתו להגיע למקומות חשוכים ומלאי עצב זה לא שווה לי וגם אסור לי. זה לא רצון ה'.
אני עושה בכל דברים בכדי להסיח את הדעת ולעשות את החג שמח כמה שאפשר,
לא נלחמת ולא מתכחשת מעבר למציאות וליכולות אבל לא נותנת למחשבות מיאשות להשתלט עלי.
אני אספר לך משהו שקרה לי הערב הזה וריגש אותי מאד ולא האמנתי עד כמה הקב"ה שותף להחלטות שלנו , עוזר לנו ומסייע במיוחד כשזה רצונו.
היה רגע של שקט לבד בבית, רובם יצאו והדממה הזו פתאום נתנה לי להבין את מלוא הסיטואציה והמציאות הקורית. הרגשתי שמשהו מושך אותי למטה מושך חזק ואני חייבת למצוא משהו איך לצאת משם. ניסיתי פה ושם בלא רעיון חזק ואמיתי, עם ידיעה שמה שהדברים שאני חושבת הם לא באמת ירימו אותי.
אני אוסיף עוד משהו נקודה חשובה- אמרו לי שאסור לי ללכת לשמחת בית השואבה וזה דבר שניסיתי לקבל באהבה ובאמת היה חסר לי. אבל טוב מה לעשות זה הלכה ואני לא הולכת להתחכם.
לא עברו 5 דק' מהרגע הזה ופתאום בעלי מתקשר אלי ואומר לי בואי לבית כנסת, הרב אמר שמותר לך לבוא לשמחת בית השואבה שיש כאן. הייתי בהלם כי לא שלחתי אותו לשאול שוב ולא חשבתי שהוא בכלל חושב בכיוון ופתאום כזו הארה ומתנה.
רצתי לשם, טוב... לא ממש רצתי... והשמחה הזו וגם כמה ריקודים שלנו הנשים פשוט הרימו אותי והחזירו לי אדרנלין לצאת מהמצב השפוף הזה ולעלות על גל שמיטיב איתי.

אני חושבת שלשמוח זה דבר שלא תמיד קל ולא תמיד אפשר להכריח. אבל מה, יש כאן 2 נקודות שכדאי לשים אליהם לב
1. יש מצוה להיות שמחים בחג ואנחנו בדילמה איך לעשות זאת
2. להיות בעצב זה עונש בפני עצמו (ואני חושבת שאת מבינה מה אני מתכוונת רמה של עצב כי רק מי שחווה כאב גדול יודע למה הכוונה)
ולכן אני ממליצה לעשות כל מאמץ בכדי לגרום לשמחה.
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
קומי תעשי עוגה/ גלידה/ תבשיל מיוחד.
תדליקי מוזיקה ותרקדו בבית(תשאלו כמובן רב מה מותר לכם, יכול להיות שבחג וגם במצב מסוים מותר)
תחשבי על דבר שיכול לעשות לכם כיף ותעשו את זה.
כן, בדיוק בגלל שאין חשק ואין כח ואין גרם רצון.
כי הקב"ה רוצה שנשמח ורוצה שנעשה את מצוותו.
יש מכאובים בחיים שלעולם לא נבין למה עשה זאת ולמה בחר בנו בכאב הזה
אבל אם נדע בוודאות שאין פיפס של טעות מלפניו והכל הכל רק לטוב אז נוכל לתת לנחמה שלו להגיע, ולהרגיש מוגנים ובטוחים בידיו.
ודבר נוסף תתפללי אליו ותבקשי שיאיר את עיניך ויתן לך תובנה מה לעשות וגם כמובן כוחות. ליתומים יש פרוטקציות תנצלי זאת;)
מאחלת לך שתדעי נחמה אמיתית ותצאי מחוזקת ותזכי לראות את אביך במהרה בביאת משיח צדקנו עוד השנה!
את גדולה מהחיים!!!
והקב"ה ינחם אותכם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה