חדש מפני ישן תוציאו

[א-ירושלמית]

זיכרונות של נעורים, שזורים באלפי חרוזי זכוכית זעירים

האמן דייוויד צ'אט חוקר את עברו, משפחתו וזיכרונותיו בכל היצירות הלבנות שנוצרו באמצעות חפצים שנמצאו וחרוזים לבנים זעירים. בעוד שעבודה מוקדמת יותר היתה דקורטיבית יותר, כמו ערכת ארוחת הבוקר הצבעונית שלו (2004), בשנים האחרונות צ'אט פישט את לוח הצבעים שלו ושרטט את המעמקים הרגשיים של חייו לעבודה רגשית יותר.

בחתיכות שנוצרו בשנים האחרונות, צ'אט צייר במפורש את ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו, בחר אובייקטים משמעותיים כמו בומבוקס (?) מתחילת שנות השמונים, התוכן של ארונית הלילה של הוריו המנוחים, ואת הכלים שאמו נהגה ליצור ארוחות רבות מספור . באמצעות חרוזי זכוכית וחוט, האמן מכסה בקפידה כל חפץ, והוא מתאר את פעולת הכיסוי כאמצעי לאיטום ולהגנה על זיכרונותיו. הוא משתף פעולה עם קולוסל, "לתהליך זה יש את הכוח להפוך אובייקט, שעשוי בקלות להידחק למילוי המגרש, למשהו יקר ולרשומה של זמן, מקום או ניסיון, משהו שמעודד את הקהל שלי לחשוב על עצמו חוויות ולהשלים את הסיפור שהתחלתי ".

צ'אט למד עיצוב באוניברסיטת מערב וושינגטון, בלינגהאם, בסוף שנות ה -80, שם הוא נזכר כי 6-רגל וחמישה גברים לעבודת חרוז לא היה מחובק בחום. במהלך השנים, הוא המשיך לחדד את חרוז שלו באמצעות מחקר על-תיכוני.

ארונית הלילה (2011)

אם היא תדע שאתה מגיע... (2015)

"1982" (2015)

 

[~רחלי~]

ראיתי אשכולשלך, רצתי לפתוח. מאיפה את מביאה את העבודות המעניינו הללו? תודה!
(התרגום גרוע)
עוד אמנית שמתעסקת עם חרוזים, בשם לייזה לו (LU)
אמריקנית, נולדה ב–1969

מטבח, 1995-1991 (כן עבדה על היצירה הז 4 שנים...)

חרוזים, 203.2x355.6x279, אוספי פיטר נורטון ואיילין הריס נורטון, סנטה–מוניקה

לייזה לו משתמשת במיליוני חרוזי זכוכית צ' כיים נוצצים כדי ליצור “סביבות“ בהשראת הפרוור האמריקני. התפנים הביתי “מטבח“ משנה כבמטה קסם סביבה מוכרת והופך אותה לסדרה של חפצים יוצאים–מן–הכלל שמסנוורים את העין וגודשים את המבט. “מטבח“ הוא בה–בעת שיר הלל לעבודת האישה, לתרבות הפופולרית וליחס שבין האמנות ליומיום — ומתיחת ביקורת עליהם. פרטיו המפתיעים וצירופם הלא צפוי מרמזים ל“ליל כוכבים“ מאת ון–גוך (מערבולות המים), לאריחי הרצפה של קרל אנדרה, למרקם העץ של ריצ רד ארטשווגר ואפילו לשירתה של אמילי דיקנסון. השימוש שעושה האמנית בחרוזים מזכיר מסורות שנהגו בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה ואת עבודותיהם של אנשי תנועת הארטס אנד קרפטס שפעלה באנגליה ובארצות–הברית בסוף המאה ה–19 וביקשה להעניק לאומנות מעמד של אמנות לכל עניין ודבר.

 

[~רחלי~]

והנה שה מוצג מבוזיאון. הגודל זה פחותאו יותר מטבח אמיתי...

 

[~רחלי~]

ועוד עבודה של אמן ישראלי (בשם ישראלי...) שעושה שימוש בחרוזים, הפעם בחרוזי זכוכית, גם העבודה הזאת כמו העבודה הראשונה שהוצגה פה עוסקת בזכרון.
שדה פרחים, ארז ישראלי Flower Field, Erez Israeli
2005 מוזיאון ישראל ירושלים
חרוזי זכוכית שזורים על רשת פלסטיק, 260x360 ס"מ.
הפרג האדום כדם הוא סמל עתיק יומין למוות בכלל ולמותם של חיילים בשדה הקרב בפרט. ביצירתו הידועה ביותר "שדה פרחים" שזר האמן ארז ישראלי עשרות אלפי חרוזי זכוכית קטנים למשטח גדול, ויצר שדה פרגים המונח על הקרקע ומאפשר לצופה להסתובב סביבו. המשטח אינו ישר אלא בעל תלולית המרמזת על קבר שהצמחייה מכסה אותו. למרות ההתפעמות האוחזת בצופים למראה יופיו של השדה והדיוק בעבודה העמלנית של האמן, לא ניתן להתעלם מתחושת השכול המרומזת על-ידי התלולית, על-ידי שבירותם של החרוזים ועל-ידי מחזור חייו הקצר של הפרג.

האוצר והחוקר יגאל צלמונה: "הזיקה בין אדם לאדמה בעבודה זו אינה של פריון וחיים אלא של חלוף וכליה.
(בתרגום שלי: האדמה, שרגילה לתת ולהצמיח פרות, משנה את תפקידה ולוקחת אליה את הפרחים - החיילים הנופלים)

העבודה מורכבת מארבעה צבעים – הירוק של הדשא, האדום והשחור של הפרגים ומעט צהוב של פרחים קטנים יותר. אך הרושם הצבעוני העיקרי הוא של משטח ירוק הזרוע נקודות אדומות כמו פצעים.
(עמלנט)

 

[דרור(ית)]

ועוד עבודה של אמן ישראלי (בשם ישראלי...) שעושה שימוש בחרוזים, הפעם בחרוזי זכוכית, גם העבודה הזאת כמו העבודה הראשונה שהוצגה פה עוסקת בזכרון.
שדה פרחים, ארז ישראלי Flower Field, Erez Israeli
2005 מוזיאון ישראל ירושלים
חרוזי זכוכית שזורים על רשת פלסטיק, 260x360 ס"מ.
הפרג האדום כדם הוא סמל עתיק יומין למוות בכלל ולמותם של חיילים בשדה הקרב בפרט. ביצירתו הידועה ביותר "שדה פרחים" שזר האמן ארז ישראלי עשרות אלפי חרוזי זכוכית קטנים למשטח גדול, ויצר שדה פרגים המונח על הקרקע ומאפשר לצופה להסתובב סביבו. המשטח אינו ישר אלא בעל תלולית המרמזת על קבר שהצמחייה מכסה אותו. למרות ההתפעמות האוחזת בצופים למראה יופיו של השדה והדיוק בעבודה העמלנית של האמן, לא ניתן להתעלם מתחושת השכול המרומזת על-ידי התלולית, על-ידי שבירותם של החרוזים ועל-ידי מחזור חייו הקצר של הפרג.

האוצר והחוקר יגאל צלמונה: "הזיקה בין אדם לאדמה בעבודה זו אינה של פריון וחיים אלא של חלוף וכליה.
(בתרגום שלי: האדמה, שרגילה לתת ולהצמיח פרות, משנה את תפקידה ולוקחת אליה את הפרחים - החיילים הנופלים)

העבודה מורכבת מארבעה צבעים – הירוק של הדשא, האדום והשחור של הפרגים ומעט צהוב של פרחים קטנים יותר. אך הרושם הצבעוני העיקרי הוא של משטח ירוק הזרוע נקודות אדומות כמו פצעים.
(עמלנט)
צפה בקובץ המצורף 431636
צפה בקובץ המצורף 431635

לי זה דווקא הזכיר דרום אדום (עוד חודש בערך, לא?)