חוברות סיפורי החג

  • הוסף לסימניות
  • #21
איזה סיפור? כלומר מה עיקר העלילה?
(פשוט לא מצליחה להזכר)
בחור שהכבד שלו הפסיק לעבוד והגוף שלו קורס. החבר מצטער שלא הספיק להתפייס איתו.
כאן נכנסת הראל לתמונה. תאור מפורט איך שהם דואגים להטסה ולהשתלה.
הבחור מבריא והחבר בא להשלים איתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
בחור שהכבד שלו הפסיק לעבוד והגוף שלו קורס. החבר מצטער שלא הספיק להתפייס איתו.
כאן נכנסת הראל לתמונה. תאור מפורט איך שהם דואגים להטסה ולהשתלה.
הבחור מבריא והחבר בא להשלים איתו.

הסיפור עם השתלת כבד בחו"ל.

נכון. נזכרת. תודה.

פרסומת מעצבנת קצת לענ"ד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
בינתיים הספקתי לקרוא רק כמה סיפורים בחוברת של המודיע.
התרשמתי והופתעתי מאד לטובה, לדעתי היו שם כמה ממש טובים, מבחינת בניית עלילה ועיצוב דמויות.

את הסיפור של פותח האשכול לצערי עדין לא קראתי. אני נוטה לדלג על סיפורים שלא מספיק מושכים אותי ברפרוף קל על הפסקה הראשונה שלהם, גם אם בסופו של דבר הם מתגלים כסיפורים מדהימים.

לגבי הסיפור השיווקי, מיד חשדתי שמשהו לא כשורה. ר. גיל זהו שם ספרותי של כותבת ביתד נאמן.
התמיה לגמרי לראות את שמה ברשימת הסופרים בחוברת של המודיע.
והקטע הזה פשוט הזוי בעיני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
יש היום חסרון בולט ברוב המוספים של הסיפורים.
פעם כל סופר היה שומר את הסיפורים המוצלחים שלו למוסף החג.
היום לכל מוסף יש 'נושא', וכל הסיפורים צריכים להיות על אותו הנושא.
מה שיוצא זה שהסופרים צריכים לחפש סיפורים מתחת לאדמה
והסיפורים הרבה פחות מוצלחים
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #26
יש היום חסרון בולט ברוב המוספים של הסיפורים.
פעם כל סופר היה שומר את הסיפורים המוצלחים שלו למוסף החג.
היום לכל מוסף יש 'נושא', וכל הסיפורים צריכים להיות על אותו הנושא.
מה שיוצא זה סיפורים שהסופרים צריכים לחפש מתחת לאדמה
והסיפורים הרבה פחות מוצלחים
זה נכון באופן כללי.
ולכן נהניתי במיוחד ממוסף הסיפורים של יתד, שהנושא בו היה שירים, כי זה נושא הכי פתוח שאפשר - כל סופר בוחר שיר שמתאים לסיפור שלו.
הרגיש לי שחזרנו לימים היפים של פעם, עם מוסף שמלא במבחר הסיפורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אין ספק שסוכות תשע"ח יזכר כחג שבו הפרסומת והיחצנ"ות העפילה לדרגה חצופה נוספת.
בכל העיתונים היה מושתל סיפור פרסומי.
אני מנסה לקוות שהעוולה הזו לא תיכנס לנורמה,
הזוי שסיפור שאמור להיות מהנה יהפוך לפרסומת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אין ספק שסוכות תשע"ח יזכר כחג שבו הפרסומת והיחצנ"ות העפילה לדרגה חצופה נוספת.
בכל העיתונים היה מושתל סיפור פרסומי.
אני מנסה לקוות שהעוולה הזו לא תיכנס לנורמה,
הזוי שסיפור שאמור להיות מהנה יהפוך לפרסומת!
רק לידיעה...
גם במוסף סיפורי פסח היה סיפור שיווקי (ביתד)
רק כשהוא היה יחיד הוא לא הורגש ולא הודגש...:)
הפעם הגזימו לכל הדעות!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
יש היום חסרון בולט ברוב המוספים של הסיפורים.
פעם כל סופר היה שומר את הסיפורים המוצלחים שלו למוסף החג.
היום לכל מוסף יש 'נושא', וכל הסיפורים צריכים להיות על אותו הנושא.
מה שיוצא זה סיפורים שהסופרים צריכים לחפש מתחת לאדמה
והסיפורים הרבה פחות מוצלחים
מידיעה, זה לא ממש מדויק.
כי כמעט כל סיפור אפשר לקשר איכשהו לכל נושא שיידרש.
עיין ערך הסיפור השיווקי המדובר, שהותאם לנושא של כל עיתון.
אני אישית כתבתי סיפור (לא בעיתוני החג), ולאחר מעשה שיניתי בו כמה פסקאות כדי להתאימו למוטיב שנצרך.
אבל בגדול, ודאי שיש צדק בטענתך, ואני לא באתי אלא להביא זווית נוספת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הפרסומת הגלויה כל כך - עיצבנה והרסה בעיני את הסיפור, הגם שאני מאד אוהבת את סיפוריה של סופרת זו
בעיני זה מוריד מאד!!! מהערך ומהרמה
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
החוברת של בקהילה לא הייתה טובה השנה בעיני, גם לא של משפחה. מלבד הסיפור היפהפה של יהודית פריינד! אודה שבד"כ סגנון הכתיבה שלה הוא לא כוס התה שלי, אבל הפעם הסיפור באמת נגע ללב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מעניין אם יהודית פריינד כותבת קבוע בעיתון משפחה תחת שם אחר
היא אחת הסופרות הטובות בעייני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
זה נכון באופן כללי.
ולכן נהניתי במיוחד ממוסף הסיפורים של יתד, שהנושא בו היה שירים, כי זה נושא הכי פתוח שאפשר - כל סופר בוחר שיר שמתאים לסיפור שלו.
הרגיש לי שחזרנו לימים היפים של פעם, עם מוסף שמלא במבחר הסיפורים.
בהמודיע אין נושא, והכל פתוח. ומאפשר הן לסופר להנות מהכתיבה ה'רגועה' שלו, והן לקורא להנות מהסיפור שהוא רוצה לקרוא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
גם בהמודיע היה סיפור "זכאיסט" שהיה ממש פרסומי
אמנם לא החביאו את הפרסום שבדבר
אבל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
גם בהמודיע היה סיפור "זכאיסט" שהיה ממש פרסומי
אמנם לא החביאו את הפרסום שבדבר
אבל...
נכון, אבל שם הסיפור (של אלחנן בינדר=משה גוטמן, אגב) עמד בפני עצמו, וכבר היו דברים מעולם.
אבל כאשר בתוך חוברת הסיפורים מוכנסת פרסומת - זה חידוש.
מעניין לדעת האם הסיפור הפרסומי הלז אכן הביא את התוצאה היחצ"נית המבוקשת, או שבגלל שהוא העלה את זעמם של חלק מהקוראים, הוא גרם את ההיפך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #36
ביתד הסיפור הפרסומי היה של אסתר לוין.

מיותר לציין שהסיפור של מיה קינן היה כרגיל - מדהים ברמות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
רק השבת הגעתי לקריאת חלק מתוך חוברת הסיפורים של המודיע
וחייבת לציין שהופתעתי לטובה
היו השנה כמה וכמה סיפורים טובים בגיליון
תחילה לסיפורו של פותח האשכול, כבר מכירים את סגנונו המושחז מקטעים וסיפורים פה ושם, אך הפעם התעלה מעל עצמו עם משחק משעשע במילים והמצאת ז'אנר ספרותי חדש של משחקי מילים, מליצות וביטויים בכמה משמעויות, משחקי המעבר בין הזמנים גם כן תרמו להרגשה שמדובר כאן ביצירה ולאו דווקא סיפור (נוטשת את הדימויים...)
סיפור נוסף שתפס את תשומת ליבי ביותר הוא סיפורה של ח. נר -
היא הביאה סיפור שיושב על קטע הסטורי מוכר, שילבה עלילה נפלאה עם דמויות מלאות צבע, וריכזה את הכל לכדי יצירה ספרותית שההסטוריה והכתיבה הטובה מונחים בה זה לצד זה ואין אחד נוגע בחברו...
סיפורים נוספים שתפסו אותי הם סיפורם של מ. גוטמן וח. אבן קיסר עם מסרים מעניינים שלא מופיעים ברשימת המסרים המסורים לנו כבר בכל סיפור חג

לגבי סיפורי הפרסומת, הייתי סולחת להם אם לפחות היו כתובים בצורה מענינת, עם סיומת נורמלית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
מעניין לדעת האם הסיפור הפרסומי הלז אכן הביא את התוצאה היחצ"נית המבוקשת, או שבגלל שהוא העלה את זעמם של חלק מהקוראים, הוא גרם את ההיפך.
זו באמת שאלה מענינת ...
ולאור הפיצוץ הנ"ל יש להם ממה לחשוש!!!;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
עיתון סיפורי החג של יתד ומשפחה היו מקסימים נהניתי מכל סיפור.

הייתי מליצה שאת סיפורי הפרסומת היו מדגישים במסגרת שונה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה