חוויותיו של ישמעיה בבין הזמנים | שיתוף.

[יואב ברק]

את משחת השיזוף מרחנו באשמורת.

אמרו שיהיה חם, ואנחנו לא ניקח סיכונים. שלושה ליטר לילד, ועוד עשרה ליטר לאבא. ומה עם האוכל? אז שלומי רצה שוקולד בלחם, וחיימקה העדיף דוקא חמאת בוטנים. ואני עוצם עין בכאב ומביט על המיטה, ואז על הכרית. כנראה שאין ברירה!

מעולם לא ידעתי כמה אפשר להשתעשע עם שבילי הממרח. לעשות צורות ואז לטשטש אותם, וחוזר חלילה. אבא אתה ישן? שואל חיימקה. חס וחלילה! אני ממהר לסגור את הסנדוויץ כאילו זו תיבת אוצרות.

ט-י-ו-ל!!! צווח שלומי ובעט בסביבה. לאחר שנסיונות ההרגעה לא צלחו. החלטתי לשלוח את הילדים לחכות למטה. אבל אבא, אמר הילד. הטנדר עוד לא הגיע.

הטנדר... הטנדר... רגע?! הטנדר!!! מסך ערפל איים על שדה ראייתי. פרח לי לגמרי מהראש. איך שכחתי? הכתי על ראשי כמו כל הפעמים שאני שוכח משהו חשוב. מה עושים? נשאלה השאלה. לך תחפש נהג טנדר שיסכים להתעורר בשבילך בשלוש בלילה.

אמרתי לכם! אמר הגדול מהבנים. אמרתי לכם שבסוף לא ניסע. הוא השליך את המיימיה ועזב לחדרו.

הכל בסדר! הרגעתי את הילדים וקיויתי שכך יהיה. אנחנו נמצא מישהו. בשביל זה יש טלפון, שלפתי את הנייד. הם הביטו זה בזה ואז בי. טוב בואו נראה, מה יש לנו ב'נהג'. הו! הנה משהו מענין. 'נהג, שמעון מסיע לשדה תעופה' איתו בטח אפשר לדבר באמצע הלילה. צליל החיוג מעולם לא הציק כל כך. ורק אחרי תשעה כאלה הוא ענה.

מי זה? נשמע חרחור

שלום זה נהג הסעות? שאלתי

מי זה? אמר הוא שוב.

כן! בוקר טוב, מדבר כאן ישמעיה, אני מצטער על השעה. תקשיב. נתקעתי בלי טנדר ואני חייב טנדר לשעה הקרובה יש מצב שאתה מגיע?

לא. אמר האיש וניתק.

חבל על הזמן שלכם. צעק הגדול מחדרו. לא נוסעים וזהו.

רגע רגע, נאחזתי בקרש אחרון. יש פה משהו מענין. בואו נחייג אליו נראה מה יש לו להציע.

אם הייתי נהג הייתי עונה לאנשים בכל שעה, הבטחתי לעצמי באותו רגע. השעון גילה לי שעוד מעט כבר 'עלות השחר' ואת הנ"ץ ברשב"י כבר לא נספיק. הילדים ישבו מרוקנים על הריצפה, ממתינים להתפחות כלשהי.

בואו נלמד משהו, הצעתי להם.

הקטנים התקרבו בזריזות. כל הכבוד חיימקה, קראתי בקול שגם הגדול ישמע. כשיהודי נתקל בקיר, יש לו שתי ברירות. דיברתי גם לעצמי. יש לו אפשרות לחזור, ויש לו אפשרות להשען על הקיר, להוציא משקה קר ולהנות מהנוף. בואו נלמד משניות ברכות.

אח.. היצר הרע, מה אני אגיד לכם. בקושי הספקנו שתי משניות והטלפון צלצל.

כן שמעון.

רד למטה! נשמע שיעול.

מה קרה שהסכמת בסוף? הא? כל הכבוד לך שמעון. ילדים, אפשר לרדת. הו אז חזרה ההמולה לסלון. והילדים שבו לקפץ על מקומם. שלומי על תשכח את הכובע. הי חיימקה, אין צורך למרוח עוד פעם, מספיק פעם אחת. אשריך שמעון. שבתי לטלפון. אתה צדיק, תאמין לי אתה צדיק.

עוד שיעול.

 

[משויטט]

מצוין!
וכאן קרה לי דבר מעניין, מכיוון שהקטע מתחיל בעניין המשחת שיזוף שנמרח באשמורת, נתקע לי מוטיב המריחה לאורך כל העניין. כשאמרת שלושה ליטר לילד חשבתי על ליטרים של משחת שיזוף, וכנ"ל בעל עניין מריחת הלחם, וכשישמעיה צעק בסוף על חיימקה שאין צורך למרוח עוד פעם כבר התבלבלתי קלושות.
(מה שאני מנסה לומר, שהקטעים המצטיינים והולכים שלך, לוקים בקטנה בחוסר אמינות. סיטואציות שמתקשים לדמיין קצת, וזה פוגם טיפה בזרימה).

 

[יואב ברק]

מצוין!
וכאן קרה לי דבר מעניין, מכיוון שהקטע מתחיל בעניין המשחת שיזוף שנמרח באשמורת, נתקע לי מוטיב המריחה לאורך כל העניין. כשאמרת שלושה ליטר לילד חשבתי על ליטרים של משחת שיזוף, וכנ"ל בעל עניין מריחת הלחם, וכשישמעיה צעק בסוף על חיימקה שאין צורך למרוח עוד פעם כבר התבלבלתי קלושות.
(מה שאני מנסה לומר, שהקטעים המצטיינים והולכים שלך, לוקים בקטנה בחוסר אמינות. סיטואציות שמתקשים לדמיין קצת, וזה פוגם טיפה בזרימה).

אני לא מצליח לתפוס איך חשבת ששלושה ליטרים זה משחת שיזוף??? הההלללווו?!....

 

[אבימי]

@משויטט הגדיר מצויין מה אני חש על הקטע.
(חמוד-משחת שיזוף-לא אמין במקצת)

 

[אשר שרבר]

הקטע טוב, לא הבנתי מה רציתם ממשחת השיזוף, סורי.

 

[ספציפי]

כשאמרת שלושה ליטר לילד חשבתי על ליטרים של משחת שיזוף,

הרשויות למיניהם כ"כ דואגים שלא נשכח לקחת בכל טיול שלשה ליטרים מים ומעלה, על כל נפש
ובזכותם הגדולה מיד זרמתי עם יואב