חוו"ד|קומיקס "חדש ישן ומעורר עניין"...

[פופקו]

רגע מה אין היום זרקור?

 

[ayal]

יש זרקור, ההורים שלי מנויים עוד מאז שהיינו ילדים, והיום הנכדים קוראים.

 

[תור הזהב]

בוודאי שיש עיתון ניטרלי ומקסים.

 

[RIVKAG]

לדעתי ההבדל העיקרי בין ציוריו של רחמים, אביך ועוד לבין הציירים כיום, הוא: שליטתם במבנה האנטומי האנושי. גם אם הפרופורציות לא מושלמות, ניכר הידע.
מאוד חסר ספר אנטומיה לציירים המותאם לציבור החרדי.

אגב ניתן לקנות את ספרי הקומיקס של רחמים בחנויות הספרים.

 

[מירה כ]

יש זרקור גם היום ב"ה, ויש בו גם קומיקס,
אם כי שם מקפידים לקרוא לו "סיפור מצויר",
בדיוק כמו בימי רחמים.
והציורים שם בעיני הלא מקצועיות יותר יפים מאלו של רחמים
(אמאל'ה! אל תתנפלו עלי!),
ולמי שרוצה לדעת -
את הקומיקס שם מביימת הכותבת, והציירת נדרשת לצייר בדיוק לפי הוראות הסופרת.

 

[contrast]

דיון פורה ומעניין...

 

[yaeli]

בתור ילדה שגדלה עם זרקור, ואכן הערצתי בכל ליבי את רחמים (ואת דמיונו הפורה!), אני חושבת שחלק גדול מההילה שנשמרה לנו בלב סביב הציורים הנוסטלגים, הוא בעצם, העובדה שזרקור היה יחיד במינו ויחודי. לא היה לנו, הילדים, שום דבר אחר כמעט לקרוא, ומי מדבר על קומיקס (!) יהודי...
אני לא חושבת שבאמת הציורים שלו היו מקצועיים במיוחד, זה פשוט שאנחנו באותה תקופה הערכנו את מה שהיה פי כמה ממה שילדים מעריכים היום את השפע שיש בספרים ובעיתונים.
זה כמו שביחס להיום, הספרים של שמואל ארגמן וסיפורי סבתא עליזה או אביגדור ייראו לנו מעט בנאלים או לא רלוונטים במיוחד. אבל לפני שלושים שנה, הם היו בשבילנו אוצר.

 

[yaakovh]

לא קראתי הכל עדיין, אבל זה מזכיר לי את זרקור....
היו ימים...

הצייר הזה שהיה בזרקור לפני 20 שנה הוציא מאז ספר רציני אחד, אבל הספר הזה הוא הספר המצוייר היחיד ששוכן בכל ארון ספרים בבית מדרש שמכבד את עצמו.
רחמים זה שם עט של אברך יצירתי.
באמת נוסטלגיה.
והציורים כאן מראים על עתיד גדול לצייר שצייר אותם בגיל כזה

 

[b.m]

הצלחתם לסקרן אותי, עד כדי כך שהלכתי לחפש את ספרו של רחמים האגדי

ובכן, להלן המסקנות...

ההבעות מקסימות, התלבושות מרתקות ובכלל האוירה מאד מאד קסומה, דרמטית כיאה לצייר גבר בעמיו.
אממ, האנטומיה די נחמדה, אך לא מעבר. לדעתי העניה.

ראו כוחה של נוסטלגיה.

עד כאן העזתי, עכשיו אני בורחת

 

[RIVKAG]

האמת שלא כתבתי כשמולי קומיקס של רחמים. אלא מול הקומיקס שהעלו באשכול הזה. כאן בפירוש ניכר ידע באנטומיה. אולי לא ידע מושלם. אך קיים בהחלט.
לגבי רחמים לא בדקתי ספציפית. דיברתי על ציירים שהגיעו מעולם הציור הכללי. כשלומדים ציור בצורה אקדמית ניתן משקל רחב ללימודי אנטומיה. זה מאוד מוסיף בציור.
אנדרו לומיס אומר שלא לאורך זמן אפשר להסתיר את אי ידיעת האנטומיה באמצעות ציור ביגוד רחב לדמויות...
יש גם ציירים חרדים שהשקיעו ולמדו אנטומיה באופן עצמאי. אני לא פוסלת איש חלילה. רק מעלה כאן השערה.