חוו"ד תדמית להתרמת סבות התלמידים

  • הוסף לסימניות
  • #1
תדמית/מצגת זו פונה לסבים חוצניקים של ילדי החיידר ע"מ להתרימם עבור השלמת המבנה שכעת בתהליכי בניה.
באופן כללי העריכה נעשתה ללא תסריט מקצועי ומסודר, כמו כן חלק מההסרטות ברמה ירודה גם הפורמט וגם הביצוע שלהם, והלקוח לא ראה צורך לחזור עליהם.
בכל אופן מה דעתכם על הרצף, על ההרמוניה, מה מיותר (בעיקר מול המטרה), מה מרגש, מה קליט ומה לא, חסר לכם איזה קטע קרינות? (למשל לפני מעמד הסיום) מה זה יגרום לסבא?
תזרמו, ותרשמו הכל בכל מכל... אנחנו סופגים... ואם הלקוח יסכים להשקיע עוד, אז גם משנים...
לי מפריעה נורא החריגה (בלשון המעטה) מהזמן, ובכל זאת קו החשיבה היה, שלסבא יש יותר סבלנות... מה דעתכם על העניין הזה,
חבל שאין מצב לראות את ההבדל באיכויות ההסרטות מפאת גודל הקובץ, כי הרוב היה פול HD והשאר... ד' ירחם.
תודה גדולה מראש לכל הסבלנים שיורידו את הסרט ה-מ-ו-ן זמן, אח"כ יצפו במשך רבע שעה ולבסוף עוד יכתבו תגובה...

להורדה מהג'מבו מייל




מצורף תרגום מהרגע להרגע לדוברי עברית:
- פתיחה: קרין1 - שאיפתו של כל יהודי לגדל בנים עוסקים בתורה, כמו פעם גם היום יהודים עושים דברים גדולים ועצומים עבור מטרה זו. ויש מי ששולחים את בניהם ללמוד תורה מעבר לים למרות הקשיים של הגעגועים והמרחק...
- הרב אורי זוהר: אתם עשיתם מסירות נפש ששלחתם את בניכם לארץ ישראל כי אתם מבינים את החשיבות של תורת א"י אני אומר לכם שעשיתם את הדבר הכי נכון. הילדים שלכם לומדים בחיידר הכי טוב בעולם.
- קרין2 - החיידר מעשי חיא הוקם עי המנהל... אשר רצה להביא את שיטת זכרו גם לביתר, החיידר התחיל מ70 ילדים הוא הלך והתפתח עד שעם הזמן והעומס פתחו את החיידר נפש החיים בעברית.
כיום לומדים ב2 הסניפים כ1000 תלמידים מה שהצריך מבנה הולם
- טעימה ממעמד סיום חמישה חומשי תורה - (אירוע פנימי לפני המסיבה הגדולה)
- ראיון אבא - מתאר את ההתרגשות שהיתה לו לראות את בנו מסיים...
- ראיון סבא - שיטת החיידר יחודית מאד והרבה חיידרים רוצים לחקות אותם.
- קרין3 - מהו סוד הקסם של החיידרים...? איך הם מצליחים להביא לכזו אהבת תורה?
- הרב אורי זוהר - זו לא רק אהבת התורה, אלא גם האהבה שהילדים מרגישים לחיידר. 2 הנכדים האלו שלי, רצים לחיידר...
- הרב קרליץ מפקח - עברית
- ילד - אני שמח ללמוד בחידר נפש החיים. כעת אנו לומדים המפקיד אחרי שגמרנו אילו מציאות ועשינו סיום, אני רוצה להיות תלמיד חכם כי אני יודע שזה הדבר הכי חשוב...
- קרין4 - כבר בגיל חמש לומדים הילדים טעמי המקרא, ובמשך כל שנות לימודיו של החניך בחיידר הוא משנן את הלימוד בניגון ע"מ לשמר אצלו את הלימוד
- קרין5 - השיעורים מועברים בצורה אקטיבית חויתית ע"מ שהתלמידים יתמלאו בחיות ובאהבת תורה
- קרליץ מפקח - עברית
- שיר - עברית
-קרין6 - כל סיום של חומש משנה וגמרא הם סיבה למסיבה
- קרין7 - אחד מהסודות של החיידר, זה ההצלחה של הרבנים, לנגד עינהם עומדת מטרה אחד: להביא לקידומו האישי של כל תלמיד הן בידיעות וההשגים והן במידות וירא"ש
מעל כולם עומד המנהל המסור...
- ראיון מנהל - עברית
- קרין8 - ההצלחות מדברות בעד עצמן. הילדים נבחנים אצל גדולי ישראל וגורמים להפעלות בכל פעם.
- קרין9 - אות לאות, דף לדף מסכתות נשלמות ונוצרת מנגינה שעולה מעלה. הלואי ומילים אילו מתוך פיותיהם הטהורים ימצאו קשב בשמים ונזכה לשומע את כל השופר.
- בקשת המנהל - עברית
- שיר:
סבא: כשהנינים ממשיכים בדרך שרצו הסבים שלי, זה ממש... (אין מילים)
כשילדי ישראל יושבים ולומדים את התורה הקדושה
מביט עליהם הקב"ה ורווה נחת...
הנכד שלכם לומד בהתלהבות ובחשק
אור התורה מתגבר
דף גמרא ועוד אחד
מלווה בניגון מתוק
ןמי שמתמסר מי שנותן לתורה - עץ חיים היא למחזיקים בה
הוא קונה זכות חלק בתורה ותומכיה מאושר
סבא יקר הבט על הנכד שלך
תודה ותשבח מתוך שמחה
זו הנחת שלך זה האושר,
ההמשכיות של שרשרת הזהב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני מגיבה תוך כדי צפיה:
עכשיו את צריכה גם סבלנות לקרוא את כל ההערות שלי...
הפתיחה עם הלוגו של החיידר מהממת,
את הכיתוב של הרב אורי זוהר (וכל הכיתובים שבהמשך) אפשר לעשות קצת יותר עדין,
ולמה רואים רק את הפנים שלו שחתוכות, אני מבינה שזה ההסרטה שקבלת.
התמונות שעוברות, חבל שהכל מסתובב לאותו כיוון, זה קצת משעמם, תגווני בתנועות,
סה"כ מרתק ומדהים!!!!!!!!
למה הלוגו תקוע באמצע התמונה של כל החיידר,
או שתוותרי עליו או שתשימי בצד,
במצוות יש כמה קטעים שעוברים מידי מהר ולא מספיקים להתרשם מה רואים,
החיידר נראה ממש משקיע בילדים שלו, איזה כיף לילדים שם...
כשהרב הזה שמדבר בעברית - מדבר, לפעמים זה נקטע, וזה לא כ"כ יפה... יש אפשרות לסדר את זה?
בקיצור, אין לי כבר כח לראות את ההמשך,
המון המון הצלחה, בטח זה היה סיוט לעשות את זה,
סה"כ ממש מדהים, מרתק וערוך יפה יפה ובטוב טעם.
מגרה להסתכל על ההמשך.
התמודדת יפה עם המון המון קטעים.


וואו, המשכתי להסתכל, וההמשך עוד יותר מדהים
האותיות שיוצאות מהמסורת ונכנסות לחומש,
השמים שברקע, וכו'
טוב, בהצלחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
יפה מאוד מאוד, ומסיבת חומש מדהימה בחלק שהביאו בתדמית,
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מדהים הפתיח קצת טשטש אותי התמונות של המצוות קצת קופצות באופן כללי מיחוד!!!!!!!!!
החיידר מוכר לי והוא חיידר מדהים ומשקיע
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אתם מורידים בתשלום ?
כי בחינם זה ממש איטי
אני מתעניין כי פעם ראשונה שאני מוריד
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
לא ראיתי הכל אבל לפחות תגובה על חלק:
הקריין - מעולה!
העריכה - נהדרת!
ישנם קטעים שחוזרים על עצמם וכדאי לשנות
האורך הסבים דווקא יהנו להסתכל ולחפש את הנכד...
לגבי התסריט: בעיקרון, סרט טוב הוא סרט שמאחוריו תסריט מעולה! אבל כאן למרות שאין תסריט ממש בנוי, עצם הגיוון במדברים והקריין שמקריין כל כך טוב יוצר סרט תדמית חזק.
הצלחה מרובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י דניאל נ;603459:
אתם מורידים בתשלום ?
כי בחינם זה ממש איטי
אני מתעניין כי פעם ראשונה שאני מוריד
מה להוריד בתשלום? זה יעזור?
אני העלתי את מהירות הגלישה גם בבזק וגם באתרוג. זה עוזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י א.ד.;603467:
לא ראיתי הכל אבל לפחות תגובה על חלק:
הקריין - מעולה!
העריכה - נהדרת!
ישנם קטעים שחוזרים על עצמם וכדאי לשנות
האורך הסבים דווקא יהנו להסתכל ולחפש את הנכד...
לגבי התסריט: בעיקרון, סרט טוב הוא סרט שמאחוריו תסריט מעולה! אבל כאן למרות שאין תסריט ממש בנוי, עצם הגיוון במדברים והקריין שמקריין כל כך טוב יוצר סרט תדמית חזק.
הצלחה מרובה

מה חוזר על עצמו בעיניך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י אייטש די;603525:
מה להוריד בתשלום? זה יעזור?
אני העלתי את מהירות הגלישה גם בבזק וגם באתרוג. זה עוזר.

יש לי מהירות של 25 מגה אין בארץ מהירות כזו
ומשום מה זה יורד בקצב מרגיז ואיטי
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י דניאל נ;603528:
יש לי מהירות של 25 מגה אין בארץ מהירות כזו
ומשום מה זה יורד בקצב מרגיז ואיטי
תן לי את המפתח רשת שלך בבקשה:);)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש מספר קטעים שמתחלפים ללא fade in/out וזה הפריע לי מאד!
בסה"כ יפה מאד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יפה מאד ומרגש מאד!!!
יש שם קטעים של תמונות שמתחלפות מהר מדי,
אבל זה באמת יפהפה!!

אגב,
הבנין שבונים הוא למעשי חייא או לנפש החיים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י bhj;603599:
יפה מאד ומרגש מאד!!!
יש שם קטעים של תמונות שמתחלפות מהר מדי,
אבל זה באמת יפהפה!!

אגב,
הבנין שבונים הוא למעשי חייא או לנפש החיים?
גם וגם
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
תודה לכל המגיבים. כל ההארות/הערות מתקבלות בברכה.
חשובות לי מאד הערות גם בגדול על סדר הדברים ועל התוכן.

מה מיותר, כשאני פונה לסבא תורם,
נכון שלסבא יש יותר טעם לשבת ולראות עוד ועוד אבל בכל זאת מדובר בתורמים פוטנציאלים בחלקם, שאין להם את כל הזמן שבעולם.

האם לטעמכם מסיבת החומש שבהתחלה ארוכה/קצרה מידי או ממצה את עצמה בדיוק? קטע של אבות מתרגשים נורא, היה חשוב יותר מקטעים אחרים? יש טעם להכניס אותם במקום אחר (כי אין לנו עם רצף של שמע) או שזה יותר מידי?

מה עוד?

שמתי לב שמה שמהר מידי, אפילו שיש בו יופי מסוים, הוא כנראה לא מתאים למטרה, שהרי תגובות רבות מתמקדות בו. אתם גם חושבים כך?

מה הסרט עושה לכם בתור "תורמים" ולא בתור "מחפשים דברים יפים"?
תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לפני שיגמר הזמן בגמבו, אני מעיזה להקפיץ את זה עוד פעם אחת, אולי יהיו עוד תגובות מחכימות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הקטע עם התמונות הוא הכי מושך לכן קיבלת עליו הרבה תגובות, הוא מראה עשיה רבה של החיידר ומתאים לו לדעתי הקצב,
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אהבת עולם
ב"ה

בדחילו ורחימו, דבריה של אם

אנחנו רגילים לחשוב שוויכוח הוא זירה של התנגשות.
שצריך להרים קול כדי להישמע, לדבר מהר כדי לא לאבד את רשות הדיבור.
גם כשמנסים להקשיב, זה בדרך כלל רק כדי להשיב.

וגם אני.
כשרציתי לשתף עמדה שונה, חשתי צורך להצטדק עוד לפני שהתחלתי.
כי יש דעות, שלא קל להן להישמע,
ולא בגלל שהן שגויות, אלא כי הן נולדות מתוך כאב עמוק,
וכאב, הוא דבר שקשה להכיל מבלי להישבר.

אני לא אם לחייל.
ילדיי לומדים בישיבות.
אז לכאורה, אין לי זכות דיבור.
מה לי, לעמוד מול אֵם ששולחת את בנה לקרב בעזה או בלבנון?
מה לי, לומר מילה, כשהמסירות שלה זועקת עד לשמים?

אני כותבת את הדברים האלה גם מתוך פחד.
פחד שיישמעו כיומרה, כי מה לי ולכאב האדיר של אם שמוסרת את בנה לקרב?
אני שואלת את עצמי האם מותר לי בכלל להשמיע קול אחר, קול של שקט ושל לימוד?
ואולי כי הקול הזה יש בו אמת, של להחזיק משהו גם כאשר יש אמת נוספת.
ואולי כולנו בכלל כואבים?
ואולי זה בכלל כאב אחד של עם שלם.

אבל דווקא מהמקום הזה של שתיקה רבת־שנים
אני בוחרת היום לומר משהו.
לא כהתנצחות, אלא כתחינה לקשב.
לתת קול גם לצד הפחות נשמע,
הצד שסופג ביקורת ולעיתים גם שנאה.

כי כך חונכתי:
שאין דבר נעלה יותר מלימוד תורה.
שקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, חד הם.
שכל רגע של לימוד מחזיק את הבריאה כולה.

וככה גם גידלתי את ילדיי
לא מתוך כפייה, אלא מתוך אהבה.
אהבת תורה לא כסיסמה אלא כהתמסרות, דרך חיים,
שבה מוותרים על הרבה כדי לזכות בקִרבה.

ובעוד אנחנו השקענו את שנותינו בבניין עולמות של רוח
עולמות שמבקשים לעלות מעלה
חמאס השקיע את כל כוחו בבניית עולמות של חושך, מתחת לאדמה.
אנחנו טיפחנו נשמות,
הם חפרו מנהרות.
אנחנו פנינו אל על,
הם ירדו מטה.
אנחנו חיפשנו גובה של נשמה,
הם חיפשו עומק של הסתרה.

זה לא רק עימות פיזי
זו התנגשות מהותית בין עולמות:
עולם שמקורו בשמי מעלה, שמחבר שמים וארץ,
מול עולם שמבקש לקבור את האור ולחפור אותו באדמה.

והגיעה השעה
ועם ישראל יצא למלחמה של קיום.
ובחורים יקרים, לוחמים, עובדי כפיים ועמלי רוח
נעמדו יחד, כל אחד בכוחו, בגוף או ברוח
להילחם במלחמה של אור מול חושך, של קדושה מול טומאה.

והנה עמל התורה הוא חזית רוחנית אמיתית,
שדורשת כוחות נפש אדירים.
במלחמת קיום, כמו גם בעמל התורה בונים חומה של אור,
שלא נראית בעין אבל מחזיקה את המחנה כולו.

והנה באחד הימים התבהר לי:
מי שנלחם בגופו עוסק בדברי תורה.
ומי שלומד עוסק בדברי תורה.

כי התורה היא שישים ריבוא אותיות,
וכל נשמה בישראל, היא אות חיה בתוכה.
וכל אחד שמוסר את נפשו, בגוף או ברוח
מוסיף אור לאותה תורה.

לקראת חג השבועות עלתה בי תפילה:
שהתורה שנלמדת בבית המדרש
שמילותיה עולות למרום ומקיימות את העולם,
והתורה שמתקיימת בשדה הקרב,
שמזככת ומוציאה לאור את היופי הפנימי של הנשמה
יתאחדו, ויעלו יחד לרצון לפני בורא העולם.

"אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים..."

הגפן, היא לימוד התורה.
והרימונים, הם מעשי המצוות,
שנעשים בגוף, מתוך אחריות, מסירות ונשמה.

ואם נקשיב זה לזה באמת
אם נוכל לראות גם את הלומד וגם את הלוחם בעין טובה
נוכל להתחיל להתרפא.
ונזכה לקיים את מאמר רבי עקיבא:
"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה."

אולי לא כולם יבינו אותי.
אולי רבים יחלקו על דבריי.
ואולי גם אני אמשיך לשאול את עצמי שאלות.

אבל יהיו כאלה שיאמרו:
"ניכרים דברי אמת."

אלו אותם האנשים שנפשם מחוברת לשורש הקיום,
שמרגישים עמוק בתוכם את קדושת עם ישראל ואת אחדותו.
אולי הם רבים וטובים,
ואולי רק צריך להסיט את המסך
המסך שיש בעולם,
זה שמסתיר את הלבבות,
מחשיך את האור,
ומעלים את האמת הפשוטה:
שכל יהודי, בעומק ליבו, רוצה לעשות רצון בוראו.
ושבלב כל נשמה, יש נקודה שמעריכה את התורה, גם אם לא בגלוי.

ואולי נתחיל לראות,
שכל אחד ואחד מעם ישראל,
בשלב כלשהו של קיומו
אולי בגלגול זה, ואולי בגלגול אחר
מסר נפש.

ואולי בכי השכינה על צער הגלות
הוא לא רק כאב של יחיד, אלא כאב של אומה.
כאב כללי, עמוק, חובק כל נשמה.
ותרשו לי,
תרשו לי לקחת בו חלק.
מתוך שותפות פנימית.
ותרשו לי לכאוב גם על הפילוג
הפילוג שמנסה לחדור דרך חומות של כאב,
ולבקש לו מקום גם בלב שמבקש אמת.

וכל אחד עושה זאת בדרכו, בעומק, במסירות,
בצורה נשגבת וראויה.

ואולי, אולי הגיע הזמן שנכיר בזה.
באמת.
בעצתך תנחני

מאמר שבועי להתבוננות בפרשת השבוע ובעבודת ה'.
פרשת מטות מסעי גיליון 204

בין ר"מ למלמד

למה אנשים לא רוצים להיות מלמדים?
האמת היא שבבין המצרים ראוי לעסוק רק בעניני דיומא, במהותם של הימים והעבודה המוטלת עלינו בהם, אך שיחה עם אברך בכולל גרמה לי לסטות מהנושא ולעסוק בנושא אחר דחוף למדי: עבודת המלמדות.

סיפר לי אברך מהכולל שקיים לאחרונה מחסור גדול במלמדים, מחסור שהולך ומתגבר.
ילדי ישראל זקוקים לרבנים שילמדו אותם את דבר ה', ואין.
לקראת כל תחילת שנה מנהלי התתי"ם מחפשים מלמדים חדשים– ואין.
אנשים מעדיפים ללמוד תורה בעצמם, ומי שכבר מוכן לסגור את הגמרא בשביל פרנסה – מעדיף פרנסה אחרת.
מדוע זה קורה? זו נקודה שצריך ללבן אותה. יש תולים זאת בשכר הנמוך של המלמדים.
שכר ממוצע של מלמד הוא ב ערך 1,200 ₪ לשעה חודשית.
כלומר, מלמד שעובד חמש שעות ביום מקבל על חודש עבודה 6,000 .₪ בממוצע זה 49 שקל לשעה. שכר נמוך מאוד, בהתחשב בעובדה שמלמד צריך להכין את השיעור, וצריך לדבר עם הורים בערב, וצריך לחשוב על תלמידיו גם מחוץ לשעות העבודה.
ניתן בהחלט להבין את החשבון שעושה האברך לעצמו: אם בלאו הכי אני יוצא לעבוד, אקח עבודה ששכרה בצידה ואפשר לפרנס ממנה משפחה ברווחה ובקלות, ולא בדוחק רב ובהשקעה עצומה .

הפיתרון לזה הוא להעלות את השכ"ל שההורים משלמים. כמובן שכל מנהל חושש מלהעלות את השכר לבדו, ויתכן שצריך להציף את הנושא בבמות מפורסמות כדי שכולם יעלו את השכר ביחד, כמובן בכפוף לנטילת עצה מזקני ישראל שליט"א. דברים כאלה שייכים לתחומי פעילות שונים מהתחום שבו עוסק המאמר הזה בדרך כלל.

אך השאלה שצריך לברר הינה, מדוע אצל רמי"ם בישיבה המצב שונה לחלוטין? גם הם מקבלים שכר נמוך בערך אותו דבר, ממוצע של 5,500 לחודש, על אותו מספר שעות עבודה פחות או יותר. ואילו בתחום הזה אנו רואים נהירה המונית אחר המשרות התורניות, למרות השכר הנמוך. במה יגרע חלקו של מלמד מחלקו של מגיד שיעור או אפילו משגיח בישיבה קטנה? שניהם פועלים עם צעירים כל היום, ההבדל בגילים הוא בסך הכל שנתיים שלש, מדוע שם המגמה היא הפוכה?
אין שום ענין להיתמם, בתוך עמי אני יושב, וגם אני אישית משמש כר"מ בישיבה קטנה ולא הייתי מוכן לשמש כמלמד. להיות ר"מ זה תפקיד מכובד ולהיות מלמד זה תפקיד לא מכובד. הרב שטיינמן היה ר"מ בישיבה קטנה וזה לגיטימי לגמרי בעינינו, ואם הוא היה מלמד בחיידר אין ספק שכותבי העיתים היו מעלימים פרק זה בתולדות חייו. ר"מ בישיבה קטנה יכול לשמש במקביל גם כרב קהילה, ואילו מלמד לא.
היתה תקופה מסוימת ששקלתי להיות מלמד בשביל צרכי פרנסה, וחבר הזהיר אותי: "לא כדאי לך, כל ההשפעה של 'בעצתך' תרד לגמרי". אפילו החשיפה הזאת אני מניח שגרמה לחלק מכם לפקוח עיניים ולחשוב פעמיים...
אבל מה באמת ההבדל? למה ר"מ זה כבוד ומלמד לא?
יש שיגידו שמלמד מתעסק עם בעיות משמעת ור"מ עוסק רק בללמד תורה. המציאות היא שאין זה כך. שיחה פשוטה עם ר"מ בישיבה קטנה תלמד אתכם שגם להם יש בעיות משמעת )אלא אם כן הם מתעלמים מכך כדי לא להרגיש שהם מלמדים בחיידר(. אישית, למדתי בפוניבז' הקטנה, ובעיות המשמעת שהיו שם יכלו למלא כמה ספרים . אפילו ר' מיכל יהודה התמודד עם חוצפות בשיעורים... יתכן שבחיידר בעיות המשמעת תופסות יותר נפח, אך עדיין אין זה מצדיק את ההבדל התהומי בהתייחסות. ר"מ זוכה לכבוד, להיות ר"מ זה מעמד ומזכה בזכות ללכת עם שני כפתורים מאחורה, ואילו מלמד אינו זוכה לכבוד כלל, ופראק מאן דכר שמיה. במה נעוץ ההבדל?

נראה לבאר בדרך פשוטה. ממש על דרך הפשט.
גדלנו בישיבות והתחנכנו על כך שכל המוכשר והלמדן מחברו – הרי זה מוצלח מחבירו. זו התחרות בעולם שלנו: כמה כישורי המשכל שלך בעולם התורה.
מי שיודע להגיד סברא טובה, מי ששולט בקצות ונתיבות, מי שהוא למדן ובעל כשרון – הוא שווה. מי שלא – לא. הדבר הזה לגיטימי ומובן , אפילו ראוי ונכון . יש הערכה אצלנו להצלחה בתורה.
כמובן שעל פי האמת יש להעריך אנשים לפי עמלם ולא לפי כשרונותיהם, אך בכל זאת בעולם שבו אנחנו חיים יש משמעות לתוצאות, ו בהחלט זה דבר טוב שיש הערכה ללמדנים שמבינים ומונחים בלימוד ויודעים ללמוד כמו שצריך. זה חשוב שתהיה הערכה להצלחה בתורה, ללמדנות.
לפי זה נבין את החילוק. מלמד מתעסק עם משניות, גמרא רש"י, ובהמשך גם תוספות. לעומת זאת ר"מ בישיבה קטנה מתעסק עם לומד'ס, רייד, קצייס, ר' חיים ור' שימען. המלמד לא מוכיח כישורים למדניים יוצאי דופן, כי את כל מה שהוא עושה עושים גם כל האנשים הפשוטים. מי לא לומד גמרא רש"י? כולם לומדים. לעומת זאת הר"מ מפגין יכולות למדניות שאין לכל אחד. הוא יודע מה שלא כולם יודעים .
הוא יודע להגיד את היסוד של ר' שימען במעכשיו ולאחר ל', ואת החילוק של הקצייס בן נהנה למשתרשי. לכן הוא זוכה לכבוד ולכפתורים.
אנשים מוכנים לקבל משכורת נמוכה ביותר כאשר הם מקבלים לצד זה משוב והערכה ומעמד. נכון, אין הרבה כסף, אבל הם מקבלים אישור שהם שווים, שהם ניצחו בתחרות. זה שווה כל הון. אבל אנשים לא מוכנים לקבל משכורת נמוכה כאשר אין מזה שום הערכה ושום הכרה ביכולותם וערכם. אם כבר לאבד מעמד – לפחות שיהיה מזה כסף טוב.

עד עכשיו דיברנו מצד המעמד. עכשיו נדבר מצד המבט של "לא לצאת
לעבוד".
למה להיות ר"מ או אפילו משגיח בישיבה קטנה לא מוגדר כ"לצאת לעבוד", אלא כ"להיות מרביץ תורה", ואילו להיות מלמד כן נחשב כ"לצאת לעבוד"? הרי שניהם מלמדים תורה, מה ההבדל? למה כאשר אברך שואל אם לצאת להיות ר"מ בישיבה אין לו צד שזה יציאה לעבודה, ואילו כאשר הנידון הוא האם להיות מלמד הדבר הראשון שהוא אומר שזה "לצאת לעבוד"?
ההבדל הוא כשנבין מה עומד מאחורי המילים "לצאת לעבוד". כשאברך סוגר את הגמרא לכמה שעות ביום והולך לפרנס, יש כאן אמנם את הענין האמיתי שיש פחות שעות לימוד תורה בסדר יומו. ברור שאדם שזוכה ללמוד תורה בהתמדה לא רוצה להפסיק. אבל מעבר לכך, הקושי הרגשי שאנשים חווים ב"לצאת לעבוד", למרות שיש להם צורך נפשי או כלכלי, הוא בעיקר ההודאה בכישלון כביכול. אני מכריז על עצמי קבל עם ועדה: אני לא יכול להמשיך להיות אברך, אני יורד מהכביש המרכזי לדרך צדדית . לא הצלחתי להיות כמו כולם. זה מחסום שגורם לאנשים רבים שלא לצאת לעבוד גם כשיש להם צורך אמיתי בכך.
ואם כך, זה החילוק בין ר"מ למלמד. שניהם משקיעים בלימוד אותו זמן כמו מקודם, שניהם עסוקים בללמוד וללמד. בשניהם הנושא פה הוא לא ביטול תורה )בדרך כלל, כמובן שיש לדון בפועל בכל מקרה לגופו, אבל מדובר כאן בהכללה(. מה כן ההבדל בין לצאת להיות ר"מ ללצאת להיות
מלמד? ההבדל הוא שהר"מ לא מכריז על עצמו "ירדתי מהדרך המרכזית", כי אדרבה זה שדרוג במעמד, הוא מכריז על עצמו: "אני מוצלח בלימוד, אני למדן, הגעתי לדרגה גבוהה אפילו יותר מאברך רגיל".
אבל המלמד מכריז על עצמו את ההיפך. הוא כאילו אומר: "אני לא מוצלח בלימוד כמו כל האברכים, ירדתי מללמוד קדשים ו תערובות וסוגיות בשבת – ללמד ילדים גפ"ת בסיסי ופשוט". ההכרזה הזאת, היא שעושה את ההבדל.
וזו גם הסיבה למה שקורה בכיתות ח'. בכיתה ח' תפקידו של המלמד הוא להקנות לילד כלים לקראת הישיבה קטנה. בישיבה קטנה הרי אומרים רייד ישיבתי – קצות ונתיבות, ר' נפתלי וקובץ שיעורים, ועוד.
המלמד חש שחובתו להקנות כלים לילד ללימוד החדש הזה, וזה מצוין.
אך פעמים רבות הדבר מגיע על חשבון הפשט הבסיסי והישר. מפסיקים ללמד גמרא ועוברים ללמד "מפרשים". סיפר לי חבר ת"ח שפעם שאל קבוצת ילדים מת"ת חשוב, שלמדו האיש מקדש לקראת המבחנים לישיבות: "תגיד לי בבקשה: הדין הוא שגם איש וגם אשה יכולים לשלוח שליח לקידושין, האם שניהם נלמדים מאותו פסוק או שצריך לכל אחד מהם פסוק נפרד?" הם פשוט לא ידעו להגיד תשובה ברורה בשתי
מילים. הם התחילו לענות: "העצמות יוסף אומר שהשיטה לא נודע למי אומר, ור' אלחנן אומר שיש חקירה מה שולחים" וכו' וכו'.
הלב נכמר לראות ילדים בכיתה ח' בשעות הצהרים בשבתות יושבים ועמלים בתורה, ומשננים ערמות של שמות של "מפרשים", כאשר צורתא
דשמעתתא הבסיסית חסרה להם. אומרים מילים על גבי מילים בלילהבין כלום.
ומהיכן זה נובע? כאמור לעיל, לפעמים זה נובע מאילוצים של מבחנים לישיבה קטנה, אבל לפעמים זה נובע מרצון של המלמד להרגיש שהוא
מתעסק עם רמה גבוהה ולא רק עם גפ"ת פשוט. הוא כבר לא שייך לחיידר, אלא הוא סניף של הישיבה קטנה בתוך החיידר. להגיד רייד
בשיעור זה נותן הרגשה טובה שהוא גבוה יותר. בקצרה: כל הנזק של ילדי כיתות ח' נובע מהמבט על ה מלמדות.
מה הפיתרון לכל המצב הזה? אולי יש שיגידו שיש להעלות את מעמדם של המלמדים באמצעים כאלה ואחרים, על ידי נתינת עליות מכובדות
או תקנה של לבישת פראקים מכיתה ה' ומעלה. לענ"ד זה לא יועיל כ"כ, כי הציבור לא קונה פתרונות חיצוניים. כל עוד שהתפיסה הבסיסית כלפי המלמד היא שהוא "בסך הכל לומד משניות וגפ"ת", זה ימשיך להיתפס כיציאה לעבודה והכרזה עצמית של כישלון מסוים.
אולי יש להציע שהפיתרון האמיתי נעוץ בשינוי תפיסה. לגשת אל כל התורה בצורה הגיונית ופשוטה, ואז לגלות שלימוד חומש משנה וגמרא,
כביכול "פשט פשוט", היא עבודה גדולה ועצומה, והנחלתה לתלמידים, לא משנה באיזה גיל, היא עבודה למדנית לכל דבר וענין.
היתה תקופה שמסרתי שיעורים במשניות באיזשהו קו, שיעור של חצי שעה על שתים עשרה משניות ליום. הכנת שיעור זה ארכה לי כשלש
שעות לפחות. לימוד משנה אמיתי בהבנה קשה הרבה הרבה יותר מלימוד שטיקל קצות. להבין ברור מה החידוש במשנה, מה ההגדרה
ההלכתית שהמשנה מחדשת, הנפ"מ מזה למעשה, הסברא בזה, המקור לזה – זו עבודה גדולה מאוד. תפתחו משנה, כל משנה מזדמנת שתפתחו – ותגלו שהעבודה של בירור כוונת המשנה בבהירות היא עבודה בלי סוף.
לא רק משנה, גם פסוקים בחומש. לומדים קבוצת פסוקים. מה המסר שלהם, מה הסיבה שהתורה מנסחת כך וכך ולא בקיצור יותר, מה הדינים
העולים למעשה מפסוקים אלה. לשאול את השאלות הפשוטות והמתבקשות שצריכות להישאל.
הנה דוגמאות לשאלות שעולות לי ברגע זה בראש על פסוקים מזדמנים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". זו כפילות, לא? הרי ברור
שיצחק גר בארץ כנען! הלאה: "אלה תולדות יעקב יוסף וכו'". בפשטות תולדות הכוונה ילדים. וכי יוסף היה הילד היחיד של יעקב?
שאלות כאלה אפשר לשאול בכיתה, לעורר את הילדים ללימוד אמיתי,
לפתוח להם את כלי החשיבה וההיגיון, לחבר אותם ללימוד. שאלות כאלה צריכים ראשית כל לשאול את עצמנו, ואז נמצא את עצמנו
לומדים מחדש פסוקים בתורה ומשניות וגמרות ומגלים עולם חדש.
יש לנו תחושה שכל חלק הפשט של התורה הוא מובן מאליו ומתאים רק לילדים צעירים, והעבודה האמיתית של השכל מתחילה בחשבונות של
הקצות עם המהלך של ר' נפתלי, ושניהם ביחד לפי הבעל המאור והמלחמות. אבל את זה צריך לשנות. לא רק בשביל שאברכים ירצו
להיות מלמדים לא פחות ממה שהם רוצים להיות רמי"ם, אלא בעיקר כדי שנזכה להנחיל את הודה וכבודה ותפארתה של תורה.
המצב הנוכחי שבו היסודות של התורה, החומש והמשניות והגמרא ה"פשוטה" עומדים מונחים בקרן זווית – הוא קטסטרופלי. המחירים של
זה כבדים ממש. יש בחורים שלא יודעים להתמודד עם גמרא בצורה אמיתית, וכל החשיבה שלהם עוסקת בדקויות תלושות ומעומעמות.
השכל לא סובל את זה, וכך מאבדים טעם בלימוד. המתיקות של התורה נמצאת בהתבססות על הפשט, בחשיבה יסודית ובהירה שבוחנת כל דבר
מהשורש, גם בקריא ת הטקסט, גם בהבנת ההיגיון הבסיסי הבריא . כל הלומדות היא קומה שניה, שאי אפשר להגיע אליה בלי לעבור בקומה
הראשונה. הקשר עם התורה והיסודות של ההבנה נבנים בהתחלה, בשנים הראשונות של התלמיד , במפגש הראשון עם החומש והמשנה והגמרא. להעמיד את זה נכון זו עבודה גדולה.
אז נכון שיש מלמדים בחיידרים שלא עובדים ככה, וזה גורם לתחושה שמלמדות היא עבודה לשטחיים. אבל הרי יש גם מלמדים רבים
מוכשרים ולמדנים, ויש גם אברכים רבים למדנים שמחפשים להעניק, והרי כידוע קשה להשתלב בעולם הישיבות עם היצע המשרות
המצומצם. אולי הגיע הזמן לייסד את זה בצורה מאורגנת? אולי כאן המקום להציע לבעלי יוזמה להתאגד, להקים ארגון גג שיעסוק בהכשרת
מלמדים, לא רק לאבחון בעיות קשב והתנהגות, אלא להנחלת התורה מהפסיעות הראשונות בצורה יסודית בהבנה ישרה ועמוקה. שירכשו
כלים איך לחשוב בבהירות ואיך לחנך לחשוב, איך למצוא את הטעם ואיך לבנות את יסודות ההבנה, איך לגשת להבנת הנקרא, איך לגשת
למבנה של סוגיא, איך לקרוא רש"י ואיך לנתח תוספות.
אם היוזמה תתפוס תאוצה ותפורסם כראוי, אזי אברך שיעבור הכשרה כזאת ויהיה מלמד בעל הסמכה מארגון זה, יסתובב עם תחושה של
יוקרה, כי החשיבה שלו תהיה יסודית ועמוקה, וזה יבלוט. זה גם ישפיע על הגישה החינוכית שלו, כי מי שמתרגל לחשוב חושב ביסודיות בכל
תחום. יהיה אפשר לשלב בהכשרה זאת גם שיעורים על יסודות חינוך, על זיהוי בעיות, על משמעת, ועוד. זה יעלה את הרמה הכללית של המלמדים, זה גם יוכל לגרום להם לדרוש שכר גבוה יותר כי הם ישדרו מקצועיות ויעלו את התלמידים שלהם לרמה גבוהה. בקיצור, יש כאן רעיון שאולי יכול לפתור בעיות רבות , ואולי כבר קיים באיזשהו מקום ורק זקוק לשדרוג תורני ופרסומת מושקעת, ובעבודה נכונה הוא יוכל לסייע רבות לעם ישראל.
שלום לך,

האם אתה תופס את מלוא המשמעות של הרגע הזה? את הנשימה העצורה של ההיסטוריה? בזמן שעם ישראל כולו נאבק על קיומו הפיזי, כשדמנו נשפך ואדמתנו רועדת – מתחוללת מלחמה נוספת, אדירה, חריפה, ומכרעת לא פחות: מלחמה על נשמת עמנו, על כל יהודי ויהודייה. וזו מלחמה שדורשת את המעורבות המיידית והבלתי מתפשרת שלך!

כתוב בגמרא, אמירה שצריכה לרעוד בתוכנו:
"כל המונע אדם מללמוד תורה, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו." תאר לעצמך את הכאב: אלפי נשמות יקרות – ילדים שעיניהם התמימות מחפשות אור, בני נוער שחייהם עומדים בפני צומת דרכים, ומבוגרים שכל חייהם חיו בריק רוחני – הם כאן, בינינו, אך בניתוק מוחלט. הם מעולם לא ידעו מהי שבת, מהי קריאת שמע, מהי תורה. נחלת אבותם, הזהות היהודית שלהם, השרשרת הקדושה שהתחילה במעמד הר סיני – נגזלת מהם! זו גזלה רוחנית איומה, מתמשכת, ורחמנא ליצלן – מורגשת בכל יום שעובר! (ר' שמעון גלאי)

אבל דווקא מתוך החושך העמוק ביותר של המלחמה, בוקע אור בוהק, כמעט עיוור מרוב עוצמתו!


אתה ודאי מרגיש את זה בכל פינה בישראל: לבבות נפתחים בבת אחת, נשמות צמאות נחשפות לאמת! עם ישראל כולו, מכל קצוות הקשת, מתחבר לשורשיו בעוצמה שלא זכינו לראות דורות רבים!

  • השיר "עוד יותר טוב" של אלייצור, הפך להמנון שמחזיר תקווה ואמונה גם בקרב הציבור החילוני!
  • המשפט המצמרר והבלתי נשכח של החטופה היקרה שברוך השם חזרה הביתה, "בדרך אמונה חזרתי", מהדהד בלבבות ומעיד על הכוח המופלא של האמונה ברגעי תופת!
  • סקרים אחרונים מראים תמונה מדהימה, כמעט על-טבעית: 37% מבני 18-35 בציבור החילוני מדווחים על התגברות אמונתם בה' מאז פרוץ המלחמה! תבין, כמעט מחצית מהצעירים בישראל, פתאום, מחפשים את הקדוש ברוך הוא!
"לב לאחים" היא לא רק עמותה – היא החזית הקדושה במלחמה הזו על הנשמות! אנחנו עדים יום יום לניסים גלויים שמתרחשים לנגד עינינו ממש עכשיו:

המספרים זועקים את זה – הם לא סתם סטטיסטיקה, הם צעקת נשמות! זהו צו השעה, זו הדחיפות ההיסטורית:
בתוך "לב לאחים" עצמה, הנתונים מטורפים:

  • אם לפני המלחמה היו לנו 100 בתי מדרש פעילים ברחבי הארץ, היום יש כבר 172! זו עלייה של למעלה מ-70% בתוך חודשים ספורים!
  • אם היו לנו 63 מדרשיות לנערים, היום יש כבר 98!
  • ואם היו רק 2,300 נשמות שמתקרבות בשנה, היום יש יותר מ-6,000 נשמות חדשות שמתקרבות ומתחברות – בתוך שנה!
והזעקה הגדולה מכולן מגיעה דווקא מכאן, מ"לב לאחים" עצמה – זה פשוט בלתי נתפס: אם פעם השקענו הון עתק, עשרות ומאות אלפי שקלים, בפרסום אגרסיבי כדי שאולי נצליח למשוך מישהו מנותק להתעניין, והיה צריך צוות שלם כדי לשכנע אותו – היום, מתחילת המלחמה, לא הוצאנו שקל אחד על פרסום אצל הציבור החילוני!

הם פשוט דופקים על דלתות "לב לאחים" – אלפים מהם! – ומתחננים להיכנס! הם צמאים ללמוד! הם רוצים להכיר את הקדוש ברוך הוא! הם רוצים לחזור הביתה!

אבל "לב לאחים" כבולה! קשורה בחבלים של מציאות כלכלית אכזרית! אנחנו נאלצים לומר להם, בלב כואב: "אין מספיק כסף כדי להכניס אתכם!"
כל הסניפים שלנו בארץ מתחננים, זועקים לפתוח עוד כיתות, עוד חוגים, עוד פעילויות. יש עוד אלפי נשמות צמאות ליהדות, שרוצות לחזור הביתה, אבל הידיים שלנו קשורות, ואנחנו לא יכולים להושיט עזרה לכולם!

זה פיקוח נפש ממש! זהו צו השעה שאי אפשר לחכות איתו אפילו רגע אחד נוסף! אם אתה זוכה ללמוד תורה, אם בניך זוכים להכיר את הקדוש ברוך הוא – למה הם לא יוכלו?! איך נוכל לעמוד מול הכיסא הכבוד ולומר שלא פעלנו ברגע האמת, ברגע של ההתעוררות הגדולה ביותר בדורות?!

אסור לנו לחזור על הטעות ההיסטורית – זו אזהרה שאסור להתעלם ממנה!
הרב אורי זוהר זצ"ל, הענק שחזר בתשובה והבין את גודל הרגע, אמר במפורש ל"לב לאחים" כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים (שגם בה היו ניסים גלויים והתעוררות אדירה): "הפסדנו עשרות אלפי נשמות, אם לא מיליוני נשמות, שרצו לחזור לאביהם שבשמיים, ולא הספיקו! כי היצר הרע גרר אותם שוב בחזרה." היום, זו ההזדמנות האחרונה שלנו לתקן! זו ההזדמנות של הדור הזה שלא תחזור!

תאר לעצמך את הכוח העצום שיש לך בידיים, ואת הנחת שזה עושה בשמיים, עכשיו, בזמן שאנו זקוקים לכך יותר מכל – זה יכול להכריע את הכף!


כדי שתבין את המשמעות העצומה של האנשים שבאים אלינו, הנה סיפור טרי אחד מני רבים, שממחיש את גודל הרגע והצימאון: "אחד שהגיע ללמוד ב'לב לאחים', עובד ביחידה 8200. אדם מבריק, רחוק שנות אור מכל עניין יהודי. אבל עם פרוץ המלחמה, הוא הרגיש בעצמותיו, בנשמתו, שזו יד עליונה מובהקת שעושה את כל הניסים שאנחנו רואים. הוא מעיד על עצמו שהוא לא ידע שהקדוש ברוך הוא קיים (חלילה), והתחיל לחפש בטירוף אחר ההשגחה העליונה הזאת. הוא הלך לבודהיזם, לאיסלאם, לנצרות – ולא מצא שם תשובות, רק ריקנות. יום אחד מישהו זרק לו משפט: 'לך לכותל'. הוא הלך לכותל, ופגש שם יהודי יקר (עובד ב'לב לאחים'), והם החלו לדבר. אחרי כמה זמן, האברך הזה, במסירות נפש, הצליח להביא אותו לבית מדרש של 'לב לאחים'. היום, אותו בחור מ-8200, לומד ברוך השם חצי יום, ומתקדם בצעדי ענק!" זה רק סיפור קטן אחד מתוך מיליוני סיפורים אפשריים של נשמות שנצלו! כל מי שזכה לחזור בתשובה – עיניו בורקות מאושר שאין כדוגמתו, ואתם שומעים אותם אומרים בנחרצות: "לא משנה מה יקרה, אני לא עוזב את הגמרא בחיים!"

הנחת הזו, כשאנחנו משיבים את ילדיו האהובים של הקדוש ברוך הוא בחזרה אליו – היא בלתי נתפסת! זו הצלחה רוחנית שהיא גדולה מכל ניצחון צבאי, והיא זו שתביא לנו את הישועה!

וזו לא רק מצווה גדולה, זוהי השגחה פרטית אדירה עבורך ועבור משפחתך – הבטחות ישירות מגדולי עולם – ברגעים אלו ממש!


  • הבטחה אדירה בגמרא (בבא מציעא פ"ה): "כל מי שמלמד את בן עם הארץ תורה, גם אם הקדוש ברוך הוא גזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת!" וגדולי הדור שליט"א, מפרשים וקובעים חד משמעית: ומי שתומך ב"לב לאחים" שהם ילמדו את בן עם הארץ – גם עליו (התורם), מי שנגזר עליו גזרה – הגזרה מתבטלת! זו הבטחה ישירה מהקב"ה!
  • החפץ חיים זצוק"ל אמר (בספר "שם עולם"): "מי שתורם לזיכוי הרבים – נולדים לו בנים תלמידי חכמים!" ומי שתורם מעל ליכולתו – יכול לעשות תנאי מפורש עם הקדוש ברוך הוא: "אני תורם מעל כפי יכולתי כדי לקרב את בנך הרחוקים ממך, ואני מבקש בזכות זאת ככה וככה", והקדוש ברוך הוא מקיים לו את זה, מילה במילה, כי הוא אוהב שפועלים למענו!
  • המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ח): "כל המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו."
  • החזון איש זצוק"ל אמר (בקובץ אגרות פ"ג): "חינוך הדור הבא הוא ראשית חובתנו להשיב לב הבנים לאביהם שבשמיים."
  • רבי חיים מוולוז'ין זצוק"ל אמר: "האדם לא לעצמו נברא, אלא רק להועיל לאחרים."
אומר ר' שמעון גלאי שליט"א: כתוב בגמרא שכל מי שמונע את השני מללמוד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו. התורה היא יורשה לכל יהודי באשר הוא. ואם מלמדים תורה, אז זוכים להשיב גזלה, כי גזלו את הנשמות האלה מהסבא שלהם ומהאלטר סבא שלהם.

ולב לאחים, שדואג להחזיר נשמות שגזלו אותן מנחלת אבותם, אשריהם ואשרי כל מי שיתמוך בהם, ויזכה בשותפות אדירה זו, ללא תחרות. ואם עוזרים ל"לב לאחים", עוזרים לקדוש ברוך הוא להחזיר לו את הילדים שלו. באים ילדים שאין להם שום מושג, שום מושג, מה זה שבת, מה זה קריאת שמע, מה זה תורה. אין לנו מושגים להבין כמה נחת זה עושה לקדוש ברוך הוא.

וכל זה מקרב את הגאולה באופן ממשי, מוחשי, ובקצב שטרם נראה – זו האמת! שמחזירים את הנשמות לחלק אבותם.






זה הרגע שלך – עכשיו! – אל תחמיץ את הזכות ההיסטורית הגדולה מכולן!



אל תחכה אפילו שנייה אחת נוספת! הזמן אוזל, הנשמות זועקות! זו ההזדמנות האחרונה וההיסטורית שלך להיות שותף בקירוב הגאולה, להוסיף זכויות עצומות לעם ישראל – דווקא עכשיו, כשזכויות אלו קריטיות מאין כמותן להצלתנו הרוחנית והפיזית!

הפעולה שלך היום – היא הצלה של נשמות, והבטחת עתיד רוחני לעם ישראל כולו!
תן ל"לב לאחים" את הכוח לפתוח את השערים לאלפי נשמות שזועקות ללמוד! היה אתה המפתח לגאולה של נשמות ישראל! בוא נסיים את הגלות הזו יחד!

לחץ כאן עכשיו ותרום – חולל שינוי אמיתי ובלתי הפיך למען עתיד עם ישראל!
[כפתור / קישור בולט, גדול, זוהר, אדום ומהבהב במיוחד לתרומה מאובטחת – לא ניתן לפספס!]

חשוב לדעת (וכדאי שתדע):

  • ניתן לתרום מכספי מעשר! זו מצווה גדולה, המשלבת עשיית חסד עצום עם מצוות מעשר כספים, וכך תרומתך כפולה ומכופלת!
  • התרומה מוכרת לצורכי מס לפי סעיף 46! תרומתך הגדולה מזכה אותך גם בהחזר מס – כך שאתה גם זוכה למצוות עליונות, גם מקרב את הגאולה, וגם נהנה מהטבה כספית משמעותית!
רוצים לשמוע עוד? רוצים לטבול בעוד סיפורי התעוררות מרגשים מאין כמותם? סיפורים שיגרמו לכם להזיל דמעה ולחוש גאווה יהודית? פשוט השיבו למייל זה עם המילה "סיפורים", ונשלח לכם אוצרות של ממש – סדרת סיפורים שתרגש אתכם עד עמקי נשמתכם!

בתודה עצומה, בתפילה לגאולה שלימה, ולשלום עם ישראל, בהערכה שאין לה סוף, בציפייה ובאמונה גדולה לביאת המשיח,

נתנאל קפלן

לתרומה:

https://charidy.com/levleachim/r22?utm_source=c_whatsapp

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה