והרי התשובות, באדיבות 'לחמן'
חלק א'
1. א. (1) הבעיות בלשון שבה נכתבו העיתונים הראשונים היו:
*הלשון העברית הייתה דלה, בלתי מגוונת, מליצית עם קישוטי לשון מיותרים.
*"לשון הקודש", שלא היתה שגורה בלשון היום יום.
(2) בעיות אלה נבעו מכך, שהשימוש בלשון העברית לא היה שימוש פעיל ושוטף, העברית לא הייתה שגורה בפי המדברים בה, והשימוש בה היה בעיקר מתחום הדת.
ב. הסיבה להתעקשות לכתוב בעברית על אף הקשיים הייתה הרצון לחדש את התרבות העברית ואת הספרות העברית ולהחיות את השפה העברית. "הם שאפו לחדש את "לשון הקודש", להרחיבה ולעשות אותה לשון חולין לצורכי יום-יום" (שורות 16-17).
- פרסומת -
2. שלושה מאפיינים שונים של הלשון העברית שהיתה נהוגה בעיתוניו של בן יהודה:
א. יסודות מלשון המקרא, מלשון החכמים, מלשון ימי הביניים ומלשון ספרות ההשכלה.
ב. לשון פשוטה ומובנת לכל שאינה לשון מליצית ובלי קישוטי לשון מיותרים.
ג. המצאות של מילים חדשות שבלעדיהן היה קושי להתבטא בלשון העברית.
ד. שימוש מועט במילים לועזיות.
3. שתי מטרות לעיתונים:
הראשונה - להציג בפני עם ישראל מידע על המתרחש במקומות שונים בעולם.
השניה - לספר על הנעשה בארץ ישראל, על קורות היהודים בארץ ישראל, על הקורה במדינות השונות ועל אירועים יומיומיים.
ב. מובאות להוכחה: "באותה עת עסקו העיתונים בתרגום ידיעות מעיתונות אירופה, בפרסום ידיעות מהנעשה בארץ ישראל" (שורה 36-35).
4. א. יוסף קלאוזנר תמך בפועלו של בן יהודה ובחידושיו. הוא כינה את בן יהודה בתור "גאון לאומי", וסבר, כי לשונו של בן יהודה הינה לשון יפה ונמרצת. לעומתו ביאליק התנגד לדרכו של בן יהודה.
לדעת ביאליק, יש משום פסול בשימוש מואץ ומלאכותי בחידוש מילים אותן כינה " בית חרושת של מילים חדשות".
ראוי להדגיש, כי ביאליק ראה חשיבות להענקת משמעות חדשה למילים ישנות מאשר לחידושי מילים.
ב. תגובת בן יהודה לביקורת כלפיו:
לדעת בן יהודה, בזכות עיתון "הצבי" השפה הפכה להיות שגורה בפיהם של רבים אפילו בפיהם של המלגלגים. כמו כן, מושגים רבים שבלתי אפשרי היה לתרגמם לפני שנים נכנסו לשפה, והם נהגים כעת לא פחות מכל שפה חיה אחרת.
5. המידע בערך מבסס את הטענה של עגנון, משום שבערך "מברשת" ניתן לראות, כי מקור המילה ( =אטימולוגיה) הוא מן הלועזית (brush) ומן הערבית (מברשה). עגנון מנמק זאת באומרו שלמילים כגון "מברשת" אין יסוד ושורש בלשון הקודש.
6. (4)
7. התלמיד נדרש לכתוב את דעתו ולנמקה.
8. מטלת סיכום
חלק ב'
9. א. סוג ההגדרות של הערך "עת" הוא על דרך הנרדפות ( עת= זמן, מועד; עת= עונה, תקופה, פרק זמן).
ב. המייחד את הריבוי של המילה "עת" שיש לה צורת רבים(עִתים) וגם צורת רבות (עִתות) .
ג. תפקיד המידע הכתוב בסוגריים מרובעים בראש הערך "עת" הוא אטימולוגיה (=מקור המילה).
ד. הרובד הלשוני של הערך "עת" הוא מקראי. הרובד הלשוני של הערך "עיתון"- עברית חדשה.
10. א. עתונַאי = שם עצם, עתונאִי = שם תואר.
ב. 1. עתונאִי 2. עתונַאי
11. א 4 ב. 2
12. 1
13. משמעות המילה "מליצה"/ "מליצית" = מדובר בשפה גבוהה, שנונה, לא פשוטה, מגוונת. שפה המזוהה עם הלשון המקראית ועם ביטויים מהמקורות העבריים המקובלים באותה התקופה.
14. שימוש מטפורי זה נבחר כדי לתאר את המעבר מלשון כבולה, אזוקה, שקשה להשתחרר ממנה (הלשון המקראית) אל עבר הלשון המשוחררת והמגוונת. השימוש המטפורי בא על מנת להמחיש את הרעיון, שהשפה היתה סגורה ובלתי ניתנת לשינויים, כדוגמת אסיר הנמצא בבית סוהר, ואינו יכול להשתחרר מכבליו.
15. א. (1) אלף שמונה מאות שישים ואחת
(2) אֶתְכֶם
ב. (1) ארבעה
(2) שישים ושבעה
ג. אצלם
חלק ג'
16. א. I) משפט מורכב. "ששימשה עד אז בעיקר בתחום הדת." פסוקית
II) מחובר. "בן יהודה הקדיש מדור בעיתונו לדיון בענייני לשון" - איבר א'
"פועלו לא הצטמצם רק לתחום זה" - איבר ב'
III) פשוט
ב. בתחום הדת - משלים פועל
מדור - משלים פועל
לשון - משלים שם
עיתונו - משלים שם
17. א. הדחף- נושא
השפה - משלים שם
ב. סיבה ותוצאה
ג. לכן
18. א. (1) "שהתפרסם בהתחלה כשבועון" - פסוקית משלימה שם
(2) עד 1915 הופיע העיתון של בן-יהודה שהתפרסם בהתחלה כשבועון.
ב. (1) לשון מקראית - שם ותוארו
לשון העיתונות - סמיכות
קטעים ספרותיים - שם ותוארו
המוסף החודשי - שם ותוארו
(2) לשון מקראית - לשון המקרא
לשון העיתונות - הלשון העיתונאית
קטעים ספרותיים - קטעי ספרות
המוסף החודשי - מוסף החודש
19. א. (1) הם - נושא
(2) העבריים - משלים שם
ב. I) הם וגם אנשים נוספים שיבצו בעיתונים ביטויים מן המקורות העבריים.
II) הם שיבצו בעיתונים וגם במקומות אחרים ביטויים מן המקורות העבריים.
III) הם שיבצו בעיתונים ביטויים מן המקורות העבריים וגם דברים אחרים.
20. א. 1. לְהִמָּנַע - נפעל
2. לְהַרְחִיב - הפעיל
3. לְשַבֶּץ - פיעל
4. לִכְתּׂב - קל
5. לְתַרְגֵּם - פיעל
ב. לְהִמָּנַע - המנעות
לְהַרְחִיב - הרחבה
לְתַרְגֵּם - תרגום
ג. (4) יִמָּנְעוּ
21. א.
שְׁגוּרָה - ש.ג.ר קל
מֻכָּרִים - נ.כ.ר הופעל
מְקֻבָּלִים - ק.ב.ל פועל
פֻּרְסְמוּ - פ.ר.ס.מ פועל
ב.
(1) המבשר, המגיד
(2) מבשר- ב.ש.ר
מגיד - נ.ג.ד
22. א. (1) פעלים - הִשְתַּדֵל, תַּתְאִים, נִתְקְלוּ
שמות פעולה - הַבָּעָה, הִתְנַגְּדוּת
(2) הִשְתַּדֵל - התפעל
תַּתְאִים - הפעיל
הַבָּעָה - הפעיל
נִתְקְלוּ - נפעל
הִתְנַגְּדוּת - התפעל
ב. (1) ביתי- צורן נטייה (שייכות-הבית שלי)
(2) ביתי- צורן גזירה - בית (בסיס) + Xי
23. א.שורש ומשקל - מַגֶּבֶת, מִשְרָד, מַגְהֵץ, מִשְטָרָה, תִּזְמׂרת
בסיס וצורן סופי - מִלּוֹן, זְהוּת, עִירִיָּה
הלחם בסיסים - חַיְדַּק
ב. (1) שורש ומשקל
(2) קַטֶּלֶת הוא משקל האופייני למחלות, ולכן נזילה שונתה לנזלת.
הנושאים החמים
