פונט חוקי או לא חוקי

  • הוסף לסימניות
  • #1
קבלתי ממוכר פרטי פי די אף של פונט של לוגוים ועיצובים, שלדבריו העיצוב שלו מלוקט ממאגרים אחרים והוא עשה מזה פונט, האם אפשר לקנות ולהשתמש בזה ללא סיכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לוגואים פחות בעייתי, קישוטים יותר בעיתיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י אליהו פריד;1000249:
לוגואים פחות בעייתי, קישוטים יותר בעיתיים

מה ההבדל?
אם מותר, אז להכל ואם אסור אז כנ"ל?
אני טועה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לוגואים הם משהו יותר אוניברסלי. משתמשים בהם לפרסומות של אותם לוגואים.
דוגמא - אתה לא תמכור מכונית רנו עם לוגו של פג'ו. כדי למכור אותה אתה תשים לוגו של רנו.
אז ככלל הלוגואים חופשיים לשימוש בהקשר למוצר.

קישוטים זה סיפור אחר לגמרי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

השבוע סוף סוף הרגשתי מעצבת ראויה לשמה.

כל יום צצה קולגה אחרת שמספרת לי על העתקה חדשה שהעתיקו ממנה, ומראה דוגמאות מזעזעות בשקיפותן - אבל ממני אף אחת מעולם לא העתיקה כלום! הרגשתי לא מוערכת :)


לפני שנתיים עיצבתי לבמבוק, הלא היא מרב הצלמת המוכשרת, את הלוגו הזה:

1753814989268.png

ועודכנתי השבוע שיש לוגו תאום שלו שמסתובב בעולם. כמה תאום? ברמת הופרדו בלידתם. אותם צבעים, אותו פונט, אותה נראות. אותו תחום - גם החקיינית היא צלמת... יותר שכפול מזה לא יכול להיות.

יש תופעה הזויה שהולכת ורווחת לאחרונה במגזרנו הקטן

אנשים שמחליפים באופן גורף בין המושג 'העתקה ל'השראה'.
במקום לעבוד כמו שצריך וליצור מהלב והראש של עצמם, הם פותחים פינטרסט, 'הפסקת פרסומות', אתרים של קולגות - מחפשים משהו שנראה יפה, ויוצרים גרסה נוספת שלו. מקסימום משנים קצת צבע או פונט או מיקום.
כשפונים אליהם ושואלים מה זה ועל מה זה, מקבלים את אחת משתי התשובות הבאות:

"לא העתקתי, רק לקחתי השראה"
"זה אמור להיות מחמאה בשבילך"


גניבה אינה מחמאה

כנראה שלא ניכנס לבנאדם הביתה, נגנוב לו את הפמוטות, ונגיד שזו מחמאה בשבילו שיש לו פמוטות ששווים גניבה.
לא אמורים לנרמל את התופעה הזו, ולא אמורים לכבס מילים. אנחנו מגזר שאמון על יושרה ועל מצפון - איך מציאות כזו קורית בצורה כל כך רווחת?

זה לא רק פגיעה ביוצר, גם נזק ללקוח

כשפתחתי את הנושא הזה השבוע, קיבלתי המון תגובות כואבות מבעלי עסקים. אנשים שהשקיעו המון כסף בפרסום מקורי, מדויק, כזה שמבדל אותם, ואחרי חודשיים או שנה קם מתחרה קטן, חמוש בגרפיקאית סוג ד’, מעתיק אחד לאחד, והורס להם את כל התדמית. עשרות אלפי שקלים - לפח.

מישהי כתבה לי שההעתקה הייתה כל כך שקופה, שאנשים הגיעו עם הפלייר של המתחרים לחנות שלה - ודרשו את ההנחה שפורסמה שם!

אדריכלית שיתפה שאליה הגיע פעם מישהו, בירר מחירים, אמר שזה יקר - ולא סגר .אחרי חודשיים היא רואה אותו משתף בגאווה צימר חדש, שמועתק אחד לאחד מצימר שהיא עצמה עיצבה, ושמופיע אצלה באתר. הוא כנראה נכנס לאתר, עשה "לקיחת השראה", ושכפל בדיוק.
כשהיא פנתה אליו הוא אמר שהיא צריכה להיות מוחמאת שמעתיקים ממנה.

אמנית שיוצרת יודאיקה מדהימה עבודת יד, מצאה חיקוי עלוב של כתובה שעיצבה באתר מתחרה (וכשפנתה אליהם נענתה באדישות 'לקחנו השראה מפינטרסט'. אגב האתר הזה בדיוק טורח לכתוב בכל פינה שאסור להעתיק מהם כי יש זכויות יוצרים. כנראה שהזכויות הן חד צדדיות). ועוד ועוד סיפורים מקוממים ומרתיחים ממש.

מה ההבדל בין השראה להעתקה?

הרבה פעמים מעצבות עושות את זה בתום לב. הן באמת לא מתכוונות לרע, ובטוחות שזה בסדר ושזה נחשב השראה. אז בואו נברר מה זה באמת השראה:

השראה זה לראות משהו יפה, לקחת ממנו רעיון כללי או כיוון מסוים, וליצור משהו חדש לגמריי משלך. עם הסגנון שלך, החשיבה שלך והטאצ’ האישי שלך.

העתקה זה לקחת את אותו הדבר כמעט כמו שהוא, עם אותם צבעים, קומפוזיציה או אלמנטים, לשנות קצת - זה כבר לא מקורי ולא תמיד חוקי. כשאת שמה את שתי העבודות זו לצד זו, הן נראות בנות דודות? כנראה שאת עדיין ברמת העתקה.
השראה זה ללמוד, לפתח ולתת פרשנות אישית. העתקה זה לעשות קיצור דרך על חשבון מישהו אחר.

להעתיק זה פלילי

אפשר לתבוע על זה, אגב, ולקבל עד 100,00 שח אפילו בלי הוכחת נזק. תבדקו משפטית ותראו. אבל עזבו שניה את הערכאות והתביעות. כי תכלס רוב האנשים לא באמת יתבעו. אין להם כוח לזה.

בכנות, מול עצמך, בסוף היום, רק את והמסך: זו באמת העבודה שלך? הלב שלך שלם איתה? את מרגישה בנוח להציג ללקוחה עיצוב שלא את יצרת - ולקחת עליו תשלום מלא?
אי אפשר לרמות את הלב, ואי אפשר להשתיק אותו.
את יודעת לבד אם זה נולד ממך, או אם פשוט חיקית. הלב לא משקר.

ואם אין לב? לפחות שיהיה היגיון


גם אם ההעתקה 'חוקית' - מעצבת עם יושרה וכבוד מקצועי לא תעשה את זה. זה פוגע באמינות שלך, במקצועיות שלך.
זה לא רק לא מוסרי - זה גם לא חכם. להעתיק ממישהי אחרת זו הצהרה שאין לך סגנון, שאין לך מקוריות. זו פרסומת עצמית גרועה.

בסוף, זה לא רק מצפון. זה הפסד תדמיתי ואישי לטווח ארוך.

אם נראה לך שאף אחד לא יודע, תחשבי שוב

לפני כמה שנים מעצבת אחת, נגיד ששמה זילפה, עיצבה סדרת מודעות לאיזשהו ארגון. סדרה מהממת, מאופיינת מאד, עם שילוב צבעים ייחודי וטכניקה מסוימת שיוצרת נראות מזוהה.

תקופה לאחר מכן גרפיקאית בשם סניוריטה (בדוי!) העתיקה את הכל אחד על אחד לארגון מקביל - כולל הצבעים, הנראות, הפונטים והטכניקה, שמה קרדיט ופרסמה. (והשקט הנפשי הזה שבו שמים קרדיט על עבודה מועתקת הוא תופעה בפני עצמה. זה כמו לשים את הפמוטות הגנובים בחלון ולכתוב 'אני סניוריטה וגנבתי אותם')

זילפוש היתה באיזשהו כנס בתור מרצה, ושיתפה את סדרת המודעות הנ"ל. סניוריטה ישבה בקהל וקברה את פניה האדומות בטלפון. ואת הסיפור קיבלתי ממישהי שישבה מאחוריה וידעה על ההעתקה. יש מצב שזילפה לא יודעת אפילו מכל הסיפור - אבל סניוריטה יודעת, והקולגות יודעות, והשם יודע. וזה עצוב ומעורר רחמים.

אנחנו מגזר קטן ועולם קטן. הסיכוי שלא יעלו על חיקוי - הוא נמוך. את האנרגיות שמשקיעים על 'השראות' - עדיף להשקיע ביצירה. כל כך הרבה יותר משתלם.

תודה לקולגות שעזרו לי בכתיבת הפוסט הזה: רותי שפירא, כבי אלטמן, יפי שורץ, אורטל רחמים, יעל זפרני. הדיוקים והדוגמאות שלהן העשירו אותו המון.

שתפו את הפוסט הזה הלאה. אני מעדיפה להאמין שרוב המעתיקניות פועלות מתמימות וחוסר ידע. ביחד נעשה פה שינוי.
צירי ארונות בגיל השלישי חורקים בחוסר מוזיקליות משווע. דלתות נטרקות ללא קצב. דברים נחבטים לארץ בזה אחר זה.
שלוש בלילה. אני במיטה, מתעורר בבעתה.
גנב לא מוזיקלי במיוחד מסייר לי בבית, ואני מולו לבד. כלומר, לא ממש לבד. ילד בן חמש וילדה בת שנתיים וחצי נמים להם בחן בצד השני של הבית. אבל אני לא רואה איך הם יעזרו לי בקרב האיתנים מול הגנב וביצועיו הזייפניים.

על כניסה לא מנומסת לביתי ונטילת אי-אלו דברי ערך ללא רשות עוד הייתי מוותר לו, אבל על הקקופוניה האיומה שהוא מתזמר, אני לא יכול לשתוק.
אשתי נמצאת במה שמכונה "נופש נשים" – בפועל, זו התאגדות בלתי חוקית לדפיקת הגברים.
תמיד ידעתי שזה יקרה לי כשאני לבד, ויותר מזה, ידעתי שהיא תדע לחמוק מהאירוע המפחיד ולתת לי להתמודד לבד, עם זייפן נוראי, שבזמנו הפנוי גם גונב למחייתו.
באתי לקפוץ מהמיטה ולהסתער עליו. אלא שאז הוא טרק דלת בחבטה עצומה, שהעידה על שריריו המפותחים מאוד. מה שהשאיר אותי במיטה, קפוא ומצועף מפחד.

חשבתי להעמיד פני ברמינן, אבל משהו במחשבה הזו הרתיע אותי. אז החלטתי להעמיד פני בובת שעווה.
אלא שאז חשבתי: אם הגנב הזה בעניין של בובות שעווה, אני עשוי למצוא את עצמי מושלך לתוך שק האוצרות שלו, חוטף פיצוצים בראש מפמוטי השבת בעלי העיצוב הפרחוני, המחוספס והכואב, ובולע בעל כורחי את טבעת היהלום שהתיירת המכובדת שכחה לקחת איתה לנופשון הידוע לשמצה.

בלית ברירה התקשרתי למשטרה, תוך נטילת סיכון שהגנב ישמע את קולי. לחשתי את מצוקתי למוקדן בקיצור נמרץ, כדי לצמצם את סיכון ההיחשפות.
אבל הוא היה נינוח באופן בלתי נסבל: "מה שמו של אדוני? איפה אתה גר? בן כמה אתה? מה תעודת הזהות?", המטיר עליי את שאלותיו המרתיחות.

"תרצה גם את מספר הנעליים אולי, או שמא אתה מעוניין שאשלח לך את תצלום כפות ידיי ונפענח וננתח בצוותא את אופיי לפי עקרונות חוכמת כף היד העתיקה?", השבתי לו בזעם.

לאחר דקות מורטות עצבים, אני שומע סוף־סוף שוטרים פורצים לבית. "איפה הפושע?" הם זועקים, ועוצרים ליד מיטתי.
הם שולפים אותי באכזריות ואוזקים את ידיי. "אני לא הגנב", ניסיתי להסביר להם מתוך ההלם.
"נכון, אבל אתה עריק", ענו בקור מרושע.

ליד הדלת אני רואה את הגנב עם עיניו המפוחדות. זהו גבריאלי שלי, בן החמש. מסתבר שהוא חיפש את השמיכי שלו, והפך את הבית בשבילו כמו גנב.
ציפיתי שיבוא לעזרתי ויעורר את חמלת השוטרים, אבל הוא התחיל לצעוק עליי בכעס עצום:
"אבאאאא! עוד פעם לקחת לי את השמיכי באמצע הלילה!"
רק אז קלטתי שהשמיכי שלו בידי, צמוד ללחי שמאל, בצידו הפרוותי.

השוטרים הביטו בי רועדים מצחוק: "אז מסתבר שאתה לא רק עריק, אלא גם גנב לא קטן".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה