הנושאים החמים
רחלים
חומרי הוראה מדהימים, לבית, לגן ולכיתה ttps://www.
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
•
- הוסף לסימניות
- #1
טוב, אז הפעם אני כותב, רטנתם על שירים ובלדות, אז אמא שלי הפסיקה לכתוב לכם, היא כותבת רק לנו, ואני החלטתי לנסות לכתוב לכם מ'שאני חושב, נראה מה תגידו, אח"כ אני אראה לאמ'שלי, היא תשמח. בטוח.
אז ככה זה מתחיל:
פסיעות רחבות, גדולות וכבדות, אני שומע מכיוון המדרגות, ולאחריו, שקשוק מפתחות, אני רץ אל הדלת, רוצה להשיג, להגיע ראשון, אבא פותח: "שאאלווםם" אבא קורא בקול רם ומניף אותי אל-על, אני אוהב את הקול של אבא, מחייך, איזה כיף! אני אוהב את אבא.
יוני קורא לי. עד לקומה שלישית אני שומע אותו, יש לי שמיעה טובה, כמו של פיל. לפיל יש אוזניים גדולות- גם לי יש.. אני שומע הכל, גם מה שאני לא'מתכוון לשמוע.
אמא ספרה לאבא את הסוד של השכנה מהקומה השניה, היא הבטיחה לאמא של התינוקות הקטנים האלו, השכנים שלנו, לא לגלות. אמא לא גילתה לכולם רק לאבא.
אני שומר סודות. אני לא יכול לגלות לכם מה היא אמרה, השכנה. מה היא אמרה, אמא. כי בעצם זה אותו אותו דבר.
שמעתי גם חתולה מייללת מאחורי הבניין, היא בכתה, אני שמעתי. ירדתי במהירות במדרגות, שתיים שתיים, במדרגות האחרונות קפצתי ת'ארבע. מסכנה החתולה, חסמו לה ת'כניסה למחסן איפה שהגורים שלה נמצאים. כמובן שפתחתי לה, אלא מה.
כשעלתי במדרגות שמעתי את השכנה, זאתי מהקומה השניה צועקת: "אתה לא תעשה את זה!", לא התכוונתי לשמוע את זה, אבל כבר אמרתי לכם שיש לי אוזני פיל. מעניין למי היא התכוונה, השכנה, לילד שלה או לאבא הגדול שלהם. זה לא באמת מעניין אותי, מ'כפת לי רק שפעם הבאה תצעק קצת יותר בשקט, גם לחישות אני שומע, היא לא צריכה להתאמץ.
סיפרתי ליוני שאני שומע הכל, גם את אמא שלו שאומרת לו ללכת לאסוף את המשחקים בחדר ולסיים את השיעורי בית, לא סיפרתי לו הכל, רק סיפרתי לו שיש לי סוד, סוד שהוא לא שלי, הוא של השכנה, זאתי מהקומה השניה.
אבא בדיוק חזר מהתפילה, רצתי אליו, מחבק לו את הרגליים, אני אוהב את אבא. יוני קורא לאבא: רובי יודע סוד. סוד של השכנה מהקומה השניה. אבא, הסתכל על יוני, הסתכל עליי, הסתכל על הקומה השניה ואח"כ גם השלישית, איפה שאנחנו גרים, אבא אומר לי בשקט: "תעלה הביתה"
הסתכלתי על יוני: איזה פה גדול יש לו, כמעט כמו האוזניים שלי. אוף! עליתי הביתה.
אבא לא אמר לי כלום, טוב, אבא אף-פעם לא אומר. אמא אמרה: "שמעת משהו שלא הועבר לאוזניך, זה לא בסדר. ויותר לא בסדר, רובי, שסיפרת את זה הלאה"
"אבל, אמא, לא סיפרתי לחברים, רק סיפרתי שיש לי סוד, לא גיליתי כלום, מפתיח!"
אמא אומרת: "רובי, צדיק שלי, צריך להשתדל לא לשמוע, מה שלא מיועד לאוזניים שלנו, ואם שמענו בטעות, מסים לשכוח, לא לחשוב על זה, ולא לדבר, מבין? מתוק.
הבנתי. לא הבנתי למה, אבל פ'סדר.
אמא שלי שומעת, לא מהסוג כמו שאני שומע, שומעת מסוג אחר.
כל פעם שאבא מכניס אותי למקלחת ושם לי סבון על הראש, הסבון נוזל לי על הגב, ואני בוכה. אבא זה קר לי, אני אומר. ברר..
אבא לא עונה. אני גם שותק. אבל כשאני נכנס להתקלח שוב, ואבא חופף לי, זה שוב קורה.
אבא לא שומע, אמא?
אז ככה זה מתחיל:
פסיעות רחבות, גדולות וכבדות, אני שומע מכיוון המדרגות, ולאחריו, שקשוק מפתחות, אני רץ אל הדלת, רוצה להשיג, להגיע ראשון, אבא פותח: "שאאלווםם" אבא קורא בקול רם ומניף אותי אל-על, אני אוהב את הקול של אבא, מחייך, איזה כיף! אני אוהב את אבא.
יוני קורא לי. עד לקומה שלישית אני שומע אותו, יש לי שמיעה טובה, כמו של פיל. לפיל יש אוזניים גדולות- גם לי יש.. אני שומע הכל, גם מה שאני לא'מתכוון לשמוע.
אמא ספרה לאבא את הסוד של השכנה מהקומה השניה, היא הבטיחה לאמא של התינוקות הקטנים האלו, השכנים שלנו, לא לגלות. אמא לא גילתה לכולם רק לאבא.
אני שומר סודות. אני לא יכול לגלות לכם מה היא אמרה, השכנה. מה היא אמרה, אמא. כי בעצם זה אותו אותו דבר.
שמעתי גם חתולה מייללת מאחורי הבניין, היא בכתה, אני שמעתי. ירדתי במהירות במדרגות, שתיים שתיים, במדרגות האחרונות קפצתי ת'ארבע. מסכנה החתולה, חסמו לה ת'כניסה למחסן איפה שהגורים שלה נמצאים. כמובן שפתחתי לה, אלא מה.
כשעלתי במדרגות שמעתי את השכנה, זאתי מהקומה השניה צועקת: "אתה לא תעשה את זה!", לא התכוונתי לשמוע את זה, אבל כבר אמרתי לכם שיש לי אוזני פיל. מעניין למי היא התכוונה, השכנה, לילד שלה או לאבא הגדול שלהם. זה לא באמת מעניין אותי, מ'כפת לי רק שפעם הבאה תצעק קצת יותר בשקט, גם לחישות אני שומע, היא לא צריכה להתאמץ.
סיפרתי ליוני שאני שומע הכל, גם את אמא שלו שאומרת לו ללכת לאסוף את המשחקים בחדר ולסיים את השיעורי בית, לא סיפרתי לו הכל, רק סיפרתי לו שיש לי סוד, סוד שהוא לא שלי, הוא של השכנה, זאתי מהקומה השניה.
אבא בדיוק חזר מהתפילה, רצתי אליו, מחבק לו את הרגליים, אני אוהב את אבא. יוני קורא לאבא: רובי יודע סוד. סוד של השכנה מהקומה השניה. אבא, הסתכל על יוני, הסתכל עליי, הסתכל על הקומה השניה ואח"כ גם השלישית, איפה שאנחנו גרים, אבא אומר לי בשקט: "תעלה הביתה"
הסתכלתי על יוני: איזה פה גדול יש לו, כמעט כמו האוזניים שלי. אוף! עליתי הביתה.
אבא לא אמר לי כלום, טוב, אבא אף-פעם לא אומר. אמא אמרה: "שמעת משהו שלא הועבר לאוזניך, זה לא בסדר. ויותר לא בסדר, רובי, שסיפרת את זה הלאה"
"אבל, אמא, לא סיפרתי לחברים, רק סיפרתי שיש לי סוד, לא גיליתי כלום, מפתיח!"
אמא אומרת: "רובי, צדיק שלי, צריך להשתדל לא לשמוע, מה שלא מיועד לאוזניים שלנו, ואם שמענו בטעות, מסים לשכוח, לא לחשוב על זה, ולא לדבר, מבין? מתוק.
הבנתי. לא הבנתי למה, אבל פ'סדר.
אמא שלי שומעת, לא מהסוג כמו שאני שומע, שומעת מסוג אחר.
כל פעם שאבא מכניס אותי למקלחת ושם לי סבון על הראש, הסבון נוזל לי על הגב, ואני בוכה. אבא זה קר לי, אני אומר. ברר..
אבא לא עונה. אני גם שותק. אבל כשאני נכנס להתקלח שוב, ואבא חופף לי, זה שוב קורה.
אבא לא שומע, אמא?
