חידות תורניות חידה לגברים

[זושא כץ]

תענו לפני שאתם בודקים בבר אילן....

באילו הלכות ברמב"ם נמצאים הלכות ספירת העומר ?

 

[מעין בר]

תשובה לשאלה ראשונה בהמה שמותרת באכילה וחלבה אסור בשתיה

ספוילר: שו"ע יו"ד יד ה

עובר שהוציא אבר ונאסר האבר, ואחר כך נשחטה האם והוציאו העובר, והרי היא נקבה –- החלב שלה אסור לשתותו, הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור, והרי זה כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה.

 

[יצחק משולם]

תודה, לא ראיתי את זה
אבל יש תשובה הרבה יותר פשוטה

 

[yits]

חידה -
ידוע כי 'השטן' בגי' 364 כנגד 364 יום בשנה ששולט בעולם, ומלבד יום הכיפורים שאין לו כל אחיזה ושליטה.
וקשה - שהרי פורים כפורים? וכיצד ניתנה לו השליטה בפורים?

יש פורים דפרזים ופורים דמוקפין, וכל מקום יש לו את יומו בלבד.

 

[חני גרינשטיין]

חידה -
ידוע כי 'השטן' בגי' 364 כנגד 364 יום בשנה ששולט בעולם, ומלבד יום הכיפורים שאין לו כל אחיזה ושליטה.
וקשה - שהרי פורים כפורים? וכיצד ניתנה לו השליטה בפורים?

לא יודעת תשובה לשאלתך אבל יש בה שגיאה לא נאמר פורים ככיפורים אלא להפך, כיפורים כפורים. שהקטן ניתלה בגדול, כלומר פורים גדול מכיפורים (תשובה מאהבה וכו')

 

[yits]

7. ואיזה קשר משפחתי היה לו עם בועז (בעלה של רות) ?

סבתא של פנחס הייתה אלישבע אחות נחשון (פרשת וארא) והוא סבא של בועז (סוף מגילת רות),
אז פנחס הוא בן דוד שני של בועז שהוא בעלה של רות.

 

[פירוש]

חידות ברמה קלה בענינא דיומא
1.היכן מצינו איש שהלך עם מסיכה?
2.היכן מצינו אחד שהלך עם כפפות ומה עשו לו מחמת כן? מקור!

 

[פינחס רוזנצוויג]

שהה בקודש הקדשים: יואש
דברי הימים ב כב יא ובפירוש המיוחס לרש"י שם

 

[מעין בר]

חידות ברמה קלה בענינא דיומא
1.היכן מצינו איש שהלך עם מסיכה?

ספוילר

מש"ר ע"ה

 

[yits]

חידות ברמה קלה בענינא דיומא
1.היכן מצינו איש שהלך עם מסיכה?
2.היכן מצינו אחד שהלך עם כפפות ומה עשו לו מחמת כן? מקור!

2. ישככר איש כפר ברקאי (סוף כריתות)

 

[יוחנן ק]

"אוי לרשע אוי לשכנו"
זו לא רק על דרך המוסר, אלא נפסק גם להלכה, (מובא במשנה)

מהו ?

 

[דבוצ'קה]

היכן מצינו דבר שהיה מותר לאכלו בימות החול, וכשהגיעה שבת נאסר באכילה, (בלי קשר לאיסורי שבת),
והיאך מצינו דבר שהיה מותר לאכלו בשבת, ואפי"ה נאסר לאכלו בימות החול שלאחריה?

 

[דבוצ'קה]

"אוי לרשע אוי לשכנו"
זו לא רק על דרך המוסר, אלא נפסק גם להלכה, (מובא במשנה)

מהו ?

בנגעי בתים

 

[יוחנן ק]

היכן מצינו דבר שהיה מותר לאכלו בימות החול, וכשהגיעה שבת נאסר באכילה, (בלי קשר לאיסורי שבת),
והיאך מצינו דבר שהיה מותר לאכלו בשבת, ואפי"ה נאסר לאכלו בימות החול שלאחריה?

1. שבת קובעת למעשר ואוסרת אע"פ שלא הכניסו לבית
2. עם הארץ נאמן רק בשבת

 

[דבוצ'קה]

1. שבת קובעת למעשר ואוסרת אע"פ שלא הכניסו לבית
2. עם הארץ נאמן רק בשבת

יפה, ל2 יש תשובה יותר יפה....

 

[יוחנן ק]

יפה, ל2 יש תשובה יותר יפה....

מהו ?

 

[אי פה אי שם]

לא יודעת תשובה לשאלתך אבל יש בה שגיאה לא נאמר פורים ככיפורים אלא להפך, כיפורים כפורים. שהקטן ניתלה בגדול, כלומר פורים גדול מכיפורים (תשובה מאהבה וכו')

לכך היתה הכוונה. נהוג להשתמש בלשון שכתבתי.

 

[yits]

"אוי לרשע אוי לשכנו"
זו לא רק על דרך המוסר, אלא נפסק גם להלכה, (מובא במשנה)

מהו ?

עיר הנדחת

 

[יוחנן ק]

עיר הנדחת

לכאורה מקור אמיתי !

אבל במשנה, מצאנו את הלימוד מנגעי בתים:

מִכָּאן אָמְרוּ, אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ, שְׁנֵיהֶן חוֹלְצִין, שְׁנֵיהֶן קוֹצְעִין, שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אֶת הָאֲבָנִים. אֲבָל הוּא לְבַדּוֹ מֵבִיא אֶת הֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, מב), וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת, אֵין חֲבֵרוֹ מִטַּפֵּל עִמּוֹ בַּטִּיחָה. מסכת נגעים · פרק יב · משנה ו

 

[דבוצ'קה]

מהו ?

נפסק להלכה כדעת הרשב"א, שנכרי שבישל בשבת לחולה, מותר לו לאכלו רק בשבת, אבל במוצ"ש אסור משום בישולי נכרים, כיון שאז אפשר לו לקחת מאכלים אחרים, משא"כ בשבת.

 

[יאן]

לא חידה, אבל חו"ר כולל פרוג בודאי יהנו מזה.

קרדיט לרבי אריאל דוד

א. בשבת ה'שבע ברכות' לר' משה סולוביצ'יק, התפלפל אביו ר' חיים עם ר' אליעזר גורדון, רב העיר טלז וראש הישיבה שם, בדברי תורה. רב אחר שהיה שם התרעם על הפלפולים בטענה שיש לעסוק בהלכה למעשה.


ב. נענה ר' חיים ואמר לו: אשאלך שאלה שהתעוררה בעירנו בבריסק ונשמע מה דעתך. לקראת חתונה אחת בישלו כמות הגונה של בשר, ובטעות הכניסו אל הקדירה חתיכת בשר נבילה שנקנתה עבור החתול. הואיל ובקדירה נתבשלו כמה גדלים של חתיכות וחלקן כבר נלקחו, לא היה אפשר לדעת האם היה שישים כנגד החתיכה. מה כבודו פוסק?


ענה אותו רב: הדין פשוט. מדובר במין במינו, בשר אסור בבשר כשר, וכיוון שמדאורייתא מין במינו בטל חד בתרי (זבחים עט ע"א) והצורך בשישים הוא מדרבנן, הרי מדובר בספק דרבנן ופוסקים לקולא (שו"ע יו"ד צח, ב).


ג. ענה ר' חיים: אבל הלא שכחתם פרט חשוב! בשר הנבילה כמובן לא נמלח מדם, והבשר הכשר עם הדם שבנבילה הם תערובת מין בשאינו מינו, וכדי לבטל את האיסור צריך שישים מדאורייתא (גמרא ושו"ע שם). כלומר שזהו ספק דאורייתא.


אוי, הגיב אותו רב, צודק הנך, זהו ספק דאורייתא והבשר אסור באכילה.


ד. לא, הגיב ר' חיים, הרי הדם התבשל, ודם שבשלו אסור רק מדרבנן (כשיטת התוס' חולין קיא ע"א ד"ה דם, וכפסק הרמ"א יו"ד סי' סט וכנראה גם השו"ע [ראה בכה"ח פז סק"נ]). וכיוון שכך, חזרנו לספק דרבנן - האם יש שישים כנגד האיסור או לא.


נכון, תפס הרב את ראשו, הבשר באמת מותר באכילה!


ה. מותר אתם אומרים?! המשיך ר' חיים, בדם בהמה כשרה, שכל עיקרו אינו אסור אלא משום דם, אנו אומרים 'דם שבשלו אסור מדרבנן'. אבל כאן, מלבד איסור הדם גם הבהמה אסורה - ומדוע לא נאמר שהדם אסור גם משום "היוצא מן הטמא - טמא" (בכורות פ"א מ"ב)?


אכן, הודה הרב, הצדק עמך, שוב הספק הוא דאורייתא והבשר אסור באכילה.


ו. המתן ידידי, הבא נתבונן. התוספות בפסחים (כב ע"א ד"ה והרי) הוכיחו שאיסור אכילת דם-נבילה אינו משום שהוא נידון כחתיכה מהנבילה, אלא בגלל איסור דם בלבד. הסבר לזה מצינו בתוספות בביצה (ו ע"ב ד"ה ביצים), האומרים שביצת טריפה אסורה מדין יוצא מן הטמא, שהרי נתגדלה ורבתה מתרנגולת אסורה; אולם ביצת נבילה אינה אסורה מדין יוצא מן הטמא, שהלא כל עוד התרנגולת בחיים הביצה מותרת, ורק לאחר מותה נאסרה מדין נבילה, ובשעה זו כבר פסק גידולה של הביצה. הוא הדין לגבי דם. דם של טריפה גדל באיסור, ומלבד איסור דם יש בו גם איסור יוצא מן הטמא; ולעומתו, דם של נבילה לא גדל באיסור ואין לאוסרו לא כחתיכה מהנבילה ולא כיוצא מן הנבילה, אלא משום דם.


אם כך, כיוון שדם מבושל איסורו מדרבנן, אף שהוא מין בשאינו מינו הצורך בשישים הוא רק דרבנן ובספק יש להקל.


הצדק עמך, נכנע הרב, הבשר מותר.


ז. ר' חיים שתק לרגע והסדיר את נשימתו: אבל מה שכתבו התוספות בפסחים שאין איסור נבילה בדם-נבילה, יש לומר שכן הוא בדם העורקים. אבל בדם האיברים הרי הוא חשוב כבשר, שהרי זו הסיבה שדם איברים שלא פירש מותר, כי דינו כבשר ולא כדם (ראו תוספות חולין יד ע"א ד"ה ונסבין), ואף שלאחר שפירש ויצא אין דינו כבשר אלא כדם (כריתות כא ע"ב) - מכל מקום, הרי בשעת מיתת הבהמה היה על הדם איסור נבילה וחזרנו לספק דאורייתא!


כן, אמר הרב (תוך חשש שמא ימשיך הפסק להתהפך), נראה שהבשר אסור.


ח. לאחר כל זאת, אמר לו ר' חיים, אומר לך את האמת. הבשר מותר באכילה.


ומדוע? כמו שלאחר הפרדת מי החלב מהחלב, שוב אין דינם כחלב (שו"ע יו"ד פז, ו), וכמו שלאחר הפרדת החלק הצלול בדם מן הדם, שוב אין דינו כדם (ראו חולין פז ע"ב ושו"ת חת"ס יו"ד סי' ע), כך אין דם שבאיברים כבשר אלא כאשר הוא בבשר - ואילו לאחר שפירש ממנו, אין דינו כבשר לגבי איסור דם אבל גם פקע ממנו איסור נבילה.


אמנם, כמו מי חלב שלאחר שנפרדו מהחלב שדינם כחלב מדרבנן (שו"ע שם), מסתבר שהוא הדין במשקה הצלול שבדם, שלאחר הפרדתו מהדם יהיה דינו כדם דרבנן, ומסתבר שדם נבילה שפירש יהיה עליו איסור דרבנן של נבילה. ומכל מקום, איסורו מדרבנן וספקו לקולא.


אם כן, סיים ר' חיים את 'שיעורו', למדנו עתה כיצד יש להתפלפל וכיצד יש לדון בשאלות של הלכה למעשה.