בקשה חיזוק בענייני שידוכים

[אחת מנשר]

עשית לבד הוא שהבאת את זה מאיפהשהוא חזק ביותר ממש יפה

חחחח
ממש לא לבד
שלחו לי את זה פעם

 

[ESTI אסתי]

יש לי סידרת הרצאות של הרב צביאלי בן צור
סידרה מאלפת, קצרה ומתומצתת
בקיצור כמו הרב צביאלי -קצר ולעניין!
אני לא מצליחה לעלות את זה לפה
מי שרוצה שיכתוב תמייל שלו

אשמח לקבל במייל , תוכלי לשלוח לי הודעה ואכתוב לך אותו?
תודה רבה!

 

[אחת מנשר]

אשמח לקבל במייל , תוכלי לשלוח לי הודעה ואכתוב לך אותו?
תודה רבה!

העירו לי פה שזה בעיה של זכויות יוצרים
אכן ביררתי את זה אח"כ וגילתי שהרב צביאלי מוכר את הדיסק הזה
אני אישית הלכתי וקניתי את זה ממנו למרות שאין לי צורך בזה כיום ב"ה
ותודה למי שהפנתה את תשומת ליבי

 

[ESTI אסתי]

העירו לי פה שזה בעיה של זכויות יוצרים
אכן ביררתי את זה אח"כ וגילתי שהרב צביאלי מוכר את הדיסק הזה
אני אישית הלכתי וקניתי את זה ממנו למרות שאין לי צורך בזה כיום ב"ה
ותודה למי שהפנתה את תשומת ליבי

איפה אפשר לקנות את זה?
וכמה זה עולה?

 

[שב נא הסופר]

קצת הומר.... סוג של חיזוק לא?!

מחשבות בזמן הפגישות..
-רק שלא תרצה לטייל לי עכשיו. אין מצב שאנחנו מתראים בפומבי

-תחייך. תמשיך לחייך..

-מי חשב שלשכנה של בת דודה של אמא שלי אין מושג מה אני מחפש..

-איך מציצים בשעון בלי שהיא תשים לב?

-איזה מוזר הענין הזה, בתקרה יש 48 ריבועים וברצפה רק 47..

-אולי אכתוב עם המטבעות סימן של S.O.S ?

-אני מתגעגע לישיבה..

-פעם אחרונה שאני סומך על דוד שלי.

מים? עוד פעם מים? מה יש להן ממים?"

"יופי היא מאחרת, בטח עוד פעם היא לא מצאה מה ללבוש"

"יש בזה משהו שהיא קבעה את הפגישה בלובי והיא תפסה את המושב מול הTV בזמן משחק כדורגל?"

"תרביצי לי וזהו, אני צריך לדעת שאת לא אוהבת עוגת גזר?!"

-אוי לא,יש לי אפצ'י....יואווו זה מדגדג...זה עולה...זה כבר בגרון...הלוואי והוא יסתובב רגע, או יסתכל בשעון...אני לא שולטת בזה....טוב מה כ'פת לי...אפצ'יייייייייייי....חחחח....אני מקוה שהוא לא נבהל...


-אוקי,אין מצב שהשמנמוך שם בצד זה הבחור "שלי"...אמרו לי שהוא גבוה ורזה...טוב, אני אחכה...בטח הוא מאחר...אוקי, עברו 10 דק' ואף בחור לא נראה באופק....טוב, אני הולכת להגיד לו שאחותי מצטערת והיא לא יכלה לבוא לפגישה...אה,אבל הוא יודע שאני בת יחידה....שיואו,הוא מתקרב...וככל שהוא מתקרב הוא נראה שמן יותר...עדיף שישאר רחוק אני כבר אבוא אליו...טוב נו, נחייך ושזה יהיה כפרת עוונות הערב הזה...

"זו היא או שזה הבושם מהב"ש הקרוב"?

"מה קרה,נגמר לו הבושם אז הוא שם את המטהר אויר??"

חחח הוא כנראה לקח לסבא שלו את העניבה".

* אולי עדיף לחשוב על דייט עם המלצר הזה. הוא מכיר אותי טוב מכולם.

* אוף, מה אני יגיד לאמא שלי?

* "הוי דן את כל האדם לכף זכות" - שדכן גם?

* הוא נתקע על השפיצים שלי. רק שלא יישברו בדרך.

* איזה כיף שהמלון חשוך,לא רואים את הפצע של אתמול...

* הזוג ההוא שם - מה זה מתאים וחמוד. הלוואי שיתחתנו.

* וואלה, מתחת לכוס כתוב את השם של המלון. במלון של שלשום זה לא היה.

* "כן, מה שאלת? לא... חשבתי על משהו... לא משהו מיוחד... פשוט ניסיתי לחשב כמה פגישות עשיתי במלון הזה, ואחרי ה 20 כבר איבדתי כיוון, סליחה.. מה אמרת?...."

* ככה זה בעולם. יש אנשים שלעולם לא יתתחתנו.

* כמה שחוק מרפי אוהב אותי - ככה אני שונאת אותו.

* אם הייתי מעשנת - לפחות היה לי תירוץ לצאת החוצה.

* יואו, יש לי מישהי מזה מתאימה לו, מיד בסוף הפגישה אנסה לסדר את זה.

* איזה עולם הזוי - - - הוא איתה, ואני עם זה... עולם הפוך ראיתי.

* מותר לברך "משנה הבריות" בשקט? מי יענה לי אמן?

- הבחורה: "...טוב...אזז...נסיים פה...מאוד נהניתי..." (תודה לא-ל שזה נגמר..שמחה שסיפקתי לך מקור הנאה ושעשוע...)

- הבחור: "...ואז כזה אמרתי לו: כאילו,אתה נורמלי??? " (אוי לא, הנה עוד "נקבה" מ'עטרת'...)



* לו רק הוסיף לו אלוקים איזה 10 ס"מ, ואזניים פחות גדולות, אולי זה היה בא בחשבון. אוף.

* הו, יופי, עכשיו להעביר שעתיים כמעט סתם ככה בלי מחויבות ובלי לחץ.. הרי לא ייצא מזה כלום.

* רק יישור שיניים והיה יכול להיות הבה יותר טוב.

* הקול של ההיא מעבר לעציצים נשמע כמו של חברה טובה שלי, זה היא? זה לא היא?

=למען ה'- למה הייתי צריכה להיפגש איתו? שעכשיו כל ישיבת ***** תחרוש עלי?

=שאמרו לי 1.90- לא דמינתי שזה יכול להיות כ"כ ענקקק

שתיקה..... חולה על השתיקות האלו.... הוא מחליף צבעים... לא אומרת כלום... בעיה שלו....

# למה אתה מזיע? בגללי? מה באמת אני כזאת מלחיצה?



# אתה יכול לעזוב את המגבעת, תניח לה, רחמנות...



# " גם אויל מחריש חכם יחשב" שמעת על זה פעם?



# להתפנות? אתה באת לא יכול להתאפק עוד כמה דקות? אני שונאת שאתה משאיר אותי לבד בלובי... ולא, אין לי רשימת שאלות שאני צריכה להציץ בה....

- חח מה הוא זורח רק נכנסתי עוד לא דברנו

- הוא רומז לי לשבת בצד השני? למה הוא לא אומר ברור?

- על מה בדיוק הוא חשב שהוא שאל את השאלה הזו?? ומה עונים ??

- אבל באמת בא לי מים!

- איזה נחמד מצידו... אהבתי...

- איזה חמודדד.... הוא נבוך, לא להסתכל..

- אני לא אומרת כלום. הוא אחראי על השתיקות.

- אבל שידבר... נו, מה יהיה?

- טוב, אז אני אדבר. אבל על מה??

- איזה אף מושלם... -

- אז זה לא שהוא שכח להתגלח.. הוא כך תמיד..

- איך אומרים לו שיוריד את המשקפיים? גם לי מותר לדעת איך הוא נראה

- הלוואי שיסע רגוע.. דבר ראשון איתו זה חגורת בטיחות

- כבר פגישה שניה שהוא לא שם לב שקר לי...

- אאוץ'.. הוא הגיע חולה... מקווה שיעבור טוב... לא לזכור איך הוא נראה היום..

- הוא קרוב מדי. שילך

- הוא מתרגש.. חמוד..

- אוקי, נקסט.



-הלוואי ויוריד את המגבעת...אני רוצה לראות את התספורת שלו...

"מה הוא חושב שהוא עושה כשהוא מזמין מיץ אפרסקים??"

* הי חמודה ההיא שמה, מוכרת, שתסובב טיפה את הראש, נו...

* מה? רק רבע שעה עברה? איך עושים עוד שלוש פעמים כאלו???

* מעניין שם בחוץ, אולי נצא?

* מ ג ר ד ת לי הרגל!!!

* ממחר אין הצעות שידוכים לחצי שנה הקרובה, אין!

* למה בנים כאלו טיפשים? אם אני מהנהנת בראשי לכל משפט שהוא מוציא ולא מוסיפה תגובות, הוא לא מבין שכבר מיצינו ואני עייפה???



סבא שלי התחתן עם סבתא שלי

אבא שלי התחתן עם אמא שלי

ורק אני צריך להתחתן עם מישהי שאני לא מכיר
​

התלבטתי אם לתת "תודה". ונתתי..
פשוט.. ריחמתי עליהם [על אותם "מתפגשים" כמובן].
\

 

[yonatanr]

שמעתי שבזמן הראשונים היו משלמים כסף לכל מי שהיה מציע שידוך אפילו אם לא יצא לפועל
ולמה ?
כי אומרים ש40 יום לפני שהאדם ניברא המלאכים זורקים שמות עד שהשם אומר פלוני לפלונית
וכל השמות שהם אומרים זה בעצם מה שאנשים מציעים וזה מקרב אותו לזיווגו
ועל זה שהם עזרו לקרב את השידוך שילמו .

לא הייתי ממליץ לבנות על זה...

 

[קרמלה]

לא הייתי ממליץ לבנות על זה...

אצלי לא פעם כשזה יהיה ממש בסוף אבא שלי שלח מעטפה לשדכנ/ית
הם באמת עבדו קשה זה שזה לא יצא זה כבר חשבון אחר..

 

[בשמ"ת]

יום כיפור מאחורינו
ושנה חדשה לפנינו
ובלב נישאת תפילה:
מי ייתן ותתגשם המשאלה
וליום כיפור נוסף יזכו השנה
כל אלו המתפללים והמקווים
שרוצים לעמוד תחת החופה...

 

[saralulu]

אוףף
מכירה הרבה שקיבלו ברכות
ולא התארסו

טוב...
גם אני מכירה מישהי שקיבלה ברכה חמה וממש התאכזבה שהיא לא התארסה במיוחד שנאמר לה עד איזה תאריך תתארס + הקבלות שהיתה צריכה לקבל על עצמה בשביל זה ולא היה לה קל בכלל, וזה לא קרה... אבל מה, ברכות לא שבות ריקם ויש כח של ברכה, וברכה זה לא הבטחה ובעז"ה כשיגיע הזמן המתאים והמיועד המתאים אז היא תבין למה.

 

[saralulu]

וזה סתם להומור

 

[חיולה]

טוב...
גם אני מכירה מישהי שקיבלה ברכה חמה וממש התאכזבה שהיא לא התארסה במיוחד שנאמר לה עד איזה תאריך תתארס + הקבלות שהיתה צריכה לקבל על עצמה בשביל זה ולא היה לה קל בכלל, וזה לא קרה... אבל מה, ברכות לא שבות ריקם ויש כח של ברכה, וברכה זה לא הבטחה ובעז"ה כשיגיע הזמן המתאים והמיועד המתאים אז היא תבין למה.

לא בטוח שגם אז תבין
יש דברים שמבינים רק אחרי 120...

 

[saralulu]

לא בטוח שגם אז תבין
יש דברים שמבינים רק אחרי 120...

התכוונתי שיגיע המיועד לה, היא תבין למה היא חיכתה ושהיה שווה לחכות.

 

[טעמו וראו]

קבלתי פעם במייל. מכתב-תשובה שנכתב על ענין השידוכים ויש בו יסודות עצומים ועוצמה לא רגילה.

קודם כל כמה מלים של הקדמה כללית.

1. צריך לדעת שגם כשיש עדיין מקום לחזק את האמונה, זה לא צריך להכאיב. כאלה אנחנו. בשר ודם. וכ"כ פשוט שנהיה קטני אמונה. דייקא מכאלה יצורים השי"ת רוצה קצת אמונה בלילות. בחושך. חשוב לו שבמצבים מלאי פחדים וחששות טבעיים, נדליק לפעמים נר קטן מאד של אמונה. זה יקר אצלו ובשביל זה היה שוה לו לברוא אותנו ולברוא את כל החששות ולייצר את כל המצבים שהולידו את הפחדים – בשביל שאח"כ הם ידליקו לפעמים נרות קטנים של אמונה. והוא כ"כ מייקר את זה, עד ששוב מייצר לנו פחדים ששוב יגרמו לנו להדליק לפעמים נרות קטנים כאלה. אין לו בעולמות המלאכים מי שידליק כאלה. ע"כ נמשלו ישראל לכוכבים "שבני ישראל נבראו להאיר תוך החושך שבעוה"ז, כמו כוכבים". אז מספיק שעצם הפחדים מעיקים ו'אוכלים' - וחבל להוסיף עליהם הלקאה עצמית: למה יש לי פחדים. זה בסדר גמור. יש פחדים כי אני בן-אדם ויש אמונה כי אני יהודי עם נשמה, ושני המצבים האלה עומדים להתחלף ללא הרף כל זמן שהנשמה בקרבי ושניהם בסדר גמור.


'לעבוד על אמונה' זה לא הכוונה שמעכשיו יש אמונה ואין יותר פחדים – אלא היעוד זה להגביר את אורה מחדש בכל רגע חדש של פחד. 'לעבוד על אמונה' זה לא להיהפך ל'מלאך מאמין', אלא להסכים בענוה להיות 'אדם מאמין'. אדם מאמין זה רמזור מתחלף: פחד, אמונה, פחד, אמונה, פחד, אמונה. שעות ארוכות של פחד וחששות מהולות ברגעים קטנים של תפלה ואמונה, וחוזר חלילה. יתעורר פחד. נפחד אותו בלב רועד ובמוג לב. נאיר אותו קצת בע"ה. ככה תמיד.


זה לא ילך. זה לא יצליח. תהיינה בושות. תשובות שליליות. (פחד ברמזור). קצת ריאליות יהודית טבעית המלווה הורים יהודים בכל הדורות (אמונה ברמזור. נר קטן בע"ה).


2. אם מוכנים להתאזר עם ענוה מועטת, ולהודות ולהשלים עם המציאות האנושית-הטבעית החלשה והרופסת – שהיא המעלה נחת רוח לפני ה' – אז זוכים להשראת השכינה והאמונה השורה על ענוים וישרי לב. כי בעץ הגאוותן אין תולעת, כידוע. אין קולות רעים. אין פחדים בכלל, גם לא מוצדקים. שקט שיהיה פה. הכל יציב וחזק. כולו אמונה שתמיד על תילה. אין חושך ולא לילה. כולו כוכב מאיר אחד גדול. הוא לא 'נרות קטנים' ולא רמזור אלא פרוז'קטור תמידי שאף פעם לא כבה. אבל אין מה לקנא בו. רגע אחד של הארת שמים - ואיננו.


"כי יום לה' צבא'ות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנישאים ועל כל אלוני הבשן. ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנישאות. ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה. ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה. ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא" (ישעיה ב).


ע"כ הקדמה כללית – ומכאן קצת לגופו של ענין. כל הכתוב להלן, מפורש בספה"ק.


א. ובכן. מי שברא את הילד שלי, כמו שבראו, עם מסלולי חייו על כל תחנותיהם השונות, ברא עבורו את הזיווג הכי מתאים לו בעולם. כפי שחצב בפלאיו את הנשמה הזאת, הוא הפליא להשלים לה את המחצית השניה שלה. תקופת-שידוכים היא תקופה נהדרת שבה המחצית נכספת והולכת ומתקרבת לקראת השלמתה עם המחצית השניה. נהדר זה לא בהכרח קל. זה אכן תהליך לא פשוט. מסלול של מפגשים שונים ומפותלים – במחשבה או בדיבור או יותר – עם 'מחציות' שונות שהם לא ההשלמה האמיתית. אלה 'מחציות' שונות שבעבר כבר היה להן מפגש זמני עם הנשמה. קודם רדתה לעולם. בתוך כדי תהליכי חציבתה ויצירתה. בדרך הארוכה שעברה עד שהושלמה בסוף עם המחצית הנכונה (ספה"ק מפורשות).


גם פה, עלי אדמות, תהליכי השלמתה באות רק לאחר דרך – ארוכה או קצרה – עם 'מחציות' זמניות אלה. זה חלק בלתי נפרד מתהליך חציבתו ויצירתו של בית יהודי שלם. והשם מרחם ושם קיצבה וזמן לכל מפגש עם מחצית-זמנית-בלתי-סופית, כדי שהמחצית תהיה פנויה וריקה ותתאושש להמשיך את החיפוש אחר המחצית הנכונה אשר בוא תבוא.


כל מפגש-זמני, מותיר איזו מתנה. איזה רושם. איזה נקודה שמסייעת להמשיך הלאה. דוגמה אחת מיני אלף: כמו זה שהיה מדומיין שמגיע לו 'משהו בשמים' - והשי"ת, קורא הדורות מראש, קבע מימי קדם שיבואו בזו אחר זו 'מחציות זמניות' עולות ויורדות – ותבצענה את השליחות הגדולה: 'להוריד לו את האף' ולרכך לו את הלב להבין שהילד שלו צריך את מה שמתאים לו באמת, מה שיעשה לו טוב באמת, ולא את מה שמתאים ליחוס 'שלנו' ולשם הטוב 'שלנו' ול'יאמרו הבריות' ולגאוה ההרסנית. זו הדרך שה' בחר לפקוח לו את העינים ולהבין שהילד שלו הוא לא 'פצצה' וגם לא 'חפץ חשוד' אלא נפש פשוטה ורכרוכית שצריכה בן זוג יהודי ולא יותר.


ימים ידברו, ימים של נחת, ועיני ההורים רואות ושמחות איך הזיווג הפשוט והצנוע הזה, מאושר ביחד. לא 'מפוצץ' אבל מעלה חן יהודי רגיל, גדוש קורת רוח. בינם לקונם, יודו ההורים - אם יזכו – ויאמרו: כמה גדול החסד של 'התשובות השליליות' שקבלנו. וי, איך שעלולים היינו להפסיד את כל הטוב, רחמנא ליצלן, אילו הנכבדות ההן היו זורמים למישרין. וה' שש ושמח עמם, גם על הלב שלהם שנעשה מואר יותר. ענו יותר. זך ודך. משכן להשראת השכינה. "אשכון את דכא ושפל רוח".


אבל, כאמור, זו רק דוגמה.


ב. זו תפילתם של הורים בישראל – שמה ששלנו, אכן יחכה לנו. ומה שלא – מה שרק 'זמני' – עזור נא רבש"ע ש"לא ילך. לא יצליח". שתהיינה "תשובות שליליות", גם במחיר "בושות" – ותיפרדנה כל המחציות הזמניות מבעוד מועד, כדי שיבוא החיבור האמיתי אל המחצית הנכונה. אכן, אי אפשר לדלג על ה'זמניות', יש להן תפקיד, אבל אנא שיסיימו אותו מהר ויפנו את הדרך. תקופת שדוכים לא אמורה להיגמר 'בקלות' אלא להיגמר עם הנכון. על זו התפילה והתקוה.


וזה דרכם של הורים בישראל: להשתדל לצאת עם איזה לקח מכל הצעה שירדה. וגם אם אין – להבין שזה היה תהליך-זמני שהיה חייב להתרחש, כפי שהתרחש, כחלק בלתי נפרד מהתהליך המוביל אל הנכון והנצחי – כפי הגלוי וידוע רק לרבון כל הנשמות.


ג. בתקופת שידוכים בכלל, ולאחר נישואי הילדים בפרט – למדים ההורים את הפרק המאלף – שהילדים 'שלנו' הם בכלל לא שלנו. איננו כי אם מבצעי שליחות עבורם ולמענם. ואילו לא באו לעולם כי אם להשיב אלינו את הענוה ואת השפיות הזאת, דיינו.


ד. זה כלל גדול: מה שיוצקים בעת יציקת היסודות, זה מה שעומד לבנין. מה שבוללים בבצק בעודו עיסה, זה מה שיוצר את העוגה. מה ש'מניחים' בתהליכי הרכבתו ויצירתו של בית יהודי – זה מה שעומד לו לכל החיים. עוד אמונה, עוד 'נר קטן', עוד 'חילוף רמזור' מכח הבחירה שלנו להאיר אמונה תחת פחד. עוד בקשה, עוד אזלת יד המאירה התרככות לפני ה', עוד חולשה ואכזבה המולידה היסמכות על ה'. עוד 'כותל'. עוד 'קבר רחל'. התבלינים האלה הם סממני אמונה ויהדות שמהם-מהם יוקם הבנין. מהם תיאפה העוגה הנצחית. מהם יקום הזיווג לעדי עד. סממניו, תבליניו, הם מחשבותינו שאנו בוללים בו בתוך כדי לישתו ויצירתו.


ויש שגלוי וידוע לפני יודע תעלומות ועתידות, שהבית העתידי הצעיר הזה – או אי-מי מדורותיו שיצאו ממנו - יצטרך למנות גדושות של אמונה. יזדקק ל'חילופי רמזור' במהלך החיים, ובע"ה רק בשמחות. יהיה חייב 'להדליק' כוכבים על רקיע של לילות. אבל מנין להם לבני הנעורים עוצמות רוחניות כאלה. מזמן אפוא את ההורים, בתוך כדי יצירת הבית, אל כל מיני מצבי חושך המזמינים 'נרות קטנים של אמונה', כל מיני אכזבות וחולשות המביאות אותם 'להחליף רמזור' – והם-הם הרגעים אשר נוצקו ונבללו ב'לישת' הזיווג העתידי. ביום מן הימים ימצאו הילדים את עצמם 'בעלי אמונה' מופלגים, תמוכים על ישועת ה'. יזכם ה' בענוה - כלומר הכרת המציאות – להבין שזו היא נטיעת אבותיהם. יזכה ה' גם את ההורים בענוה זו. וכפי שאמר נוטע החרובים (אילן הגדל במשך שבעים שנה) לחוני המעגל: "כשם ששתלו לי אבותי, אשתול אף אני לבני".


ה. הורים בישראל ממללים אלפי ורבבות בקשות חרישיות מה'. יש וגם מעלים על הכתב תפילות ובקשות בשפתם הם. שופכים תחנונים בדמעות על המעברים האישיים העוברים עליהם – הצעה אחר הצעה, עיכוב אחר עיכוב, ריגוש ודמיון וניפוץ – ועוברים הכל עם השי"ת. בתוך כדי תפילה, מתבררים, מתנפים, מזדככים, ומייחלים שבע"ה הניפוי המסיבי הזה, יעלה סולת נקיה. בית יהודי נצחי, בנין עדי עד. סולת של לב נקי. קמצוץ של ענוה טהורה, עבורה היה הכל כדאי.


יהי רצון שיגיע הנכון והאמיתי בשעה טובה ומוצלחת. ועד אליה – תהיינה כל השעות השונות והמשתנות, טובות ומוצלחות. ענוותניות ומאמינות, מתחלפות ומעלות כוכבי אור.

 

[טעמו וראו]

ולמי שעדיין לא קרא את "בצרכניה של שייקה" - 3 עמודים של אור בשידוכים על רקע דוכן הירקות של שייקה, (...ואכזבת המלפפון שמיששו אותו מכל הצדדים ולבסוף הניחו אותו מבוייש ועזוב...) - הרי הוא לפניכם. בהנאה, בשורות טובות

 

[גלבוע]

התכוונתי שיגיע המיועד לה, היא תבין למה היא חיכתה ושהיה שווה לחכות.

לא בטוחה שתמיד מרגישים בסוף ש'היה שווה לחכות'.
כמו שאמרו כבר, יש דברים שמבינים רק אחרי 120.

 

[Natan Galant]

ולמי שעדיין לא קרא את "בצרכניה של שייקה" - 3 עמודים של אור בשידוכים על רקע דוכן הירקות של שייקה, (...ואכזבת המלפפון שמיששו אותו מכל הצדדים ולבסוף הניחו אותו מבוייש ועזוב...) - הרי הוא לפניכם. בהנאה, בשורות טובות

מי הכותב?

 

[בתיה G]

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת אם הקדימו אותי אבל יש ספר מאוד מחזק "כל עכבה לטובה" (לא זוכרת מי המחבר)
וחוץ מזה יש גם מהסדרה של "כי אתה עימדי" על שידוכים.

 

[אחת מנשר]

הסיפור נשמר בסוד: ה'מופת' שמסעיר את העיר בני ברק

לקראת חג הסוכות התפרסם מופת ועורר סערה גדולה בישיבת בית מדרש עליון ומחוצה לה. כמה תלמידים מבוגרים מישיבת 'בית מדרש עליון' סייעו בבניית והקמת הסוכה אצל רה"י הגר"י אונגרישר שליט"א. לאחר חודשים בודדים זכו כולם למצוא את זיווגם
בשנה הקודמת בערבו של חג הסוכות, הגיעו כמה תלמידים מבוגרים מישיבת 'בית מדרש עליון' לעזור בבניית והקמת הסוכה אצל רה"י הגר"י אונגרישר שליט"א.

לאחר חודשים בודדים זכו כולם למצוא את זיווגם בשעטו"מ, כשכל חברי הקבוצה התארסו הם שיחזרו יחד מה היה שככה לפתע כולם התארסו בזה אחר זה באופן פלאי, בראשם עלה מיד דבר המעשה שהם סייעו לראש ישיבתם בבניית הסוכה בשנה האחרונה.

הסיפור נשמר בסוד, כאשר לא רצו שדבר המעשה יתפרסם, כעת לקראת חג הסוכות הסיפור התפרסם ועורר סערה גדולה בישיבה ומחוצה לה.


יצוין, כי כבר הין מעשים דומים אצל הרבה מגדולי ישראל וראשי ישיבות, אשר אמרו כי בניית סוכה היא סגולה לזיווג הגון במהירות ובנקל

 

[אחת מנשר]

ולמי שעדיין לא קרא את "בצרכניה של שייקה" - 3 עמודים של אור בשידוכים על רקע דוכן הירקות של שייקה, (...ואכזבת המלפפון שמיששו אותו מכל הצדדים ולבסוף הניחו אותו מבוייש ועזוב...) - הרי הוא לפניכם. בהנאה, בשורות טובות

יפה מאוד
אהבתי את ההסתכלות
מי כתב את זה?

 

[אחת מנשר]

מא' ועד ת' על אלה אני יורדת…
מתוך אתר קול כבודה.


א- אגרון. תוכנת חובה בכל בית יהודי בו יש עלם/ עלמה בגיל הרלוונטי. אחרת איך ידעו מי הדוד של האבא ומתי נפטר הסבא?

ב- בית של תורה!! משאת נפשה של כל בחורת סמינר, ולא רק. נושא המדובר באופן מורחב בפגישה שלישית.

ג- גבורה. כל בחורה המצויה בתהליך השידוכים נדרשת ממנה גבורה עילאית!!!

ד-דמעות. לא משנה למה, לא משנה מתי, הדמעות הן ידידותיה הטובות של כל בחורה בשידוכים (ומי יודע, אולי גם של בחורים). אין כללים ברורים מתי הן מגיעות לבקר, יש להחמיר ולנהוג במשנה זהירות.

ה- התלבטות. חלק בלתי נפרד מהליך הפגישות. גם אם ההתלבטות תוכרע לטוב וגם אם למוטב תמיד תבוא לאחריה שמחה גדולה, שכן נאמר אין שמחה כהתרת ספקות. אם הוחלט שלא, צפי לכך שהצוהלת היחידה! תהיה את. כל הסובבים- משפחה, חברים, (פגשו אותך בדרך) שדכנים (הכי מאוכזבים, הפסידו אלף דולר) ושכנים (הם ראו אותך הולכת לפגישה, מה נראה לך? הם מצפים לבשורה!) יתאכזבו עמוקות.

ו- ויתורים. כל מחנך/ הורה/ אדם נשוי/ שהיה נשוי, יאמר לך בפה מלא כי ללא ויתורים הוא לא היה מתחתן. מה שאותו אדם לא אומר לך, זה עד כמה חיי הנישואין שלו מאושרים ועד כמה הוא שמח כעת על ויתורים אלו.

ז-זהב וכסף. עד כמה שהדבר מפליא, מוצר שולי זה תופס מקום רב משמעות בעולם השידוכים.

ח- חבצלת. גיבורת סדרת קומדיה ייחודית המעניקה כוחות ושמחה לכל השידוכניקיות בעם.


ט- טיולי רחוב ליליים. כאשר מגיעים לפגישה שלישית ומעלה (יש המחמירים כבר בפגישה שנייה) חוק בל יעבור לצאת לטייל ברחובה של עיר. יש הנוהגים להרחיק לכת ויש הנוהגים להרחיק בינם לבין פגושתם מרחק שניים שלושה מטרים (ויש שהפגושה עושה זאת כמוני).

י-יהלום. זוהי בעצם המטרה. כל בחורה מחכה בעיניים כלות לרגע בו תענוד את היהלום ותוכל ללחוש לעצמה באושר- עשיתי את זה!!

כ- כוס חד פעמי. פריט שולי לכאורה היכול להעיד על מידת יראת השמים של הבחור/ה שלמולך. רק לפני שתתלהב/י מכך נא ודא/י כי הסיבה לכך היא כשרות הכלי ולא מטעמי איסטניסטיות. או מטעמי הקשבה עיוורת לכללי השידוכים.

מ- מלונות. סוגיה משמעותית וכבדת משקל. מידת הססגוניות של המלון קובעת את מספר נושאי השיחה אותם תוכלו להעלות בעת שתיקה. כמו כן, ישנם מלונות מועדים לפגישת מחזור כוללת של כיתת היסודי והתיכון, ישיבה קטנה וגדולה. ראו הוזהרתם.

נ- נסיעות. אחד השלבים הקשים ביותר מבחינה רגשית במהלך הפגישות. המתח בשיאו נפגוש חברות בדרך או לא?? גם מי שהחליטה ללכת על מונית מסתכנת בתחקור הנהג- איזו פגישה זו? עם כמה נפגשת?….

ס- ספיגת איחולים וכולי. בקרוב אצלך האיחול שנשמע הכי הרבה בתקופת השידוכים. בתחילה ברכה זו גורמת לדמעה של התרגשות לצוץ. אך ככל שהגיל עולה, ברכה זו נשמעת מונוטונית ומרגיזה יותר.

ע- עקבים. נושא ההתלבטות התמידית ברגע שאחרי האחרון לפני היציאה לפגישה. עקבים או לא?? המחליטה ללכת על הגובה- מסתכנת בנפילה. באם אין היא מיומנת היטב, או בעת ירידה או עליית מדרגה. יש לציין שאין נפילה זו אלא לצורך עליה ואין להימנע מהעקבים בעקבות אזהרה זו.

פ- פדיחות. בכל פגישה, no matter what תמיד תבוא גברת פדיחה. היא עלולה להופיע באופן מפתיע במצבים ובזמנים שונים. יתכן והמים ישפכו, נושאי השיחה יגמרו, את או אתה תפלו (בעיקר את.. עקבים כבר אמרנו?…). בקיצור פדיחות הם בילד אין בפגישה, ואין בחור/ה המצליחים להימלט על נפשם מגברת זו.

צ-צום מקדים. מה שנובע ממתח גבוה טרום פגישה (ראשונה בעיקר?) ומרצון להראות טוב יותר. אם את מאלו שצמות בלחצך כי רב צפי לחוסר הבנה והזדהות מהסובבים שינסו לדחוף לך אוכל בכל צורה אפשרית.

ק- קליפס. פריט חובה שבלעדיו אין בחורה יכולה להיכנס לתקופת השידוכים.

ר- רטט. התחושה שמרעידה את הבחור ומזכירה לו באופן חד משמעי לסיים את הפגישה בצורה מידית.

ש- שתיקה. הרגע ממנו פוחד/ת כל בחור/ה. יש המנסים לתור באופן מהיר אחר נושא שיחה, יש הבוהים בנפגשים האחרים ויש המסמיקים ונבוכים עד לכדי אמירת שטויות בלי קשר, העיקר לומר משהו.

ת- תכשיטים. בד"כ בשלב זה הם לא יהיו אמתיים. אך אם הפגישות יסתיימו בשבירת כוס (ולא בשבירת שידוך) יוחלפו התכשיטים לתכשיטים אמתיים ויקרים ולשעון מותג או זהב


​