דרוש מידע חייבת עזרה. פעוט שפוצע עד זוב דם

[.Nathan]

שמיעה, ראיה, בעיות וויסות, שפה ותקשורת ועוד.

כשהבן שלך נשך אותך בגיל שנה, רצת איתו לכל הבדיקות הנ''ל?

אם לא, לדעתי זה לא הכי הוגן להציע את זה לאחרים.

 

[y&m]

כשהבן שלך נשך אותך בגיל שנה, רצת איתו לכל הבדיקות הנ''ל?

אם לא, לדעתי זה לא הכי הוגן להציע את זה לאחרים.

אם היה מדובר על אירוע ח"פ, השאלה שלך במקום.
הפותחת מתארת מקרה קיצוני של הורים פצועים וכבר לא מסוגלים.

אז כן, קודם כל צריך לשלול את הנ"ל.

מכירה הורים אחרים שהתנהגות מהסוג הזה עזרה להם לגלות מים באוזניים, ביצעו ניתוח כפתורים והילד נרגע.
למה כ"כ קשה להבין שילד בגיל עוד לא שנתיים לא מתכוון לתמרן את הוריו ולא מחוכם כ"כ כדי להשיג תשומת לב באופן שלילי כ"כ?
ומירב הסיכוי שהוא מבטא מצוקה?

 

[נפטון]

בלת"ק
חושך שבטו שונא בנו
כל אלו שמרחמים על הצלקות שייטמעו בילד בגלל כמה מכות בלחי לא שמים לב שהם ממש מתאכזרים גם על הילד וגם על סביבת הילד.
כשהילדים שלי קטנים וחוזרים מהמעון ולומדים לנשוך את הזולת אני לא פונה לייעוץ... הם מקבלים מייד שיעור שמונע מהם לצמיתות את הרצון לנשוך!
הלוואי והורי חבריהם בגן היו נוהגים כך גם, כי חוזרים הרבה פעמים עם סימני נשיכה..... אותם הורים שלא מחנכים נושכים את הילדים שלי לא הילד שלהם.

וידוע המעשה על הילד הגנב שנשך את אוזן אמו לפני שתלוהו.

ולכל הפרצופים הכועסים שבטח יעשו לי, אני לא מתכונן להתנצל אל זה שאני מחנך את הילדים שלי.
אני לא 'הורה מכה' אבל יש קווים אדומים!

כל ה'נאורות' שפשתה במגזר בכללי, כל כך השפיעה עלינו, כל כך מפחדים להגיד לילד משו היום

והכי עצוב הוא, שהורים היום הדבר היחיד שמעניין אותם זה שהילד יאהב אותם, ולא יכעס עליהם, הורים כל כך מפחדים מהילדים, ומה שקורה בסוף שגם כל החיים ההורים לא עושים כלום לילד כדי שהילד יאהב אותם וגם בדרך כלל.. נו שוין כבר מספיק ארוך.

 

[y&m]

בלת"ק
חושך שבטו שונא בנו
כל אלו שמרחמים על הצלקות שייטמעו בילד בגלל כמה מכות בלחי לא שמים לב שהם ממש מתאכזרים גם על הילד וגם על סביבת הילד.
כשהילדים שלי קטנים וחוזרים מהמעון ולומדים לנשוך את הזולת אני לא פונה לייעוץ... הם מקבלים מייד שיעור שמונע מהם לצמיתות את הרצון לנשוך!
הלוואי והורי חבריהם בגן היו נוהגים כך גם, כי חוזרים הרבה פעמים עם סימני נשיכה..... אותם הורים שלא מחנכים נושכים את הילדים שלי לא הילד שלהם.

וידוע המעשה על הילד הגנב שנשך את אוזן אמו לפני שתלוהו.

ולכל הפרצופים הכועסים שבטח יעשו לי, אני לא מתכונן להתנצל אל זה שאני מחנך את הילדים שלי.
אני לא 'הורה מכה' אבל יש קווים אדומים!

כל ה'נאורות' שפשתה במגזר בכללי, כל כך השפיעה עלינו, כל כך מפחדים להגיד לילד משו היום

והכי עצוב הוא, שהורים היום הדבר היחיד שמעניין אותם זה שהילד יאהב אותם, ולא יכעס עליהם, הורים כל כך מפחדים מהילדים, ומה שקורה בסוף שגם כל החיים ההורים לא עושים כלום לילד כדי שהילד יאהב אותם וגם בדרך כלל.. נו שוין כבר מספיק ארוך.

הילד עוד לא בן שנתיים!!!
כן?

 

[נפטון]

הילד עוד לא בן שנתיים!!!
כן?

1. גם בגיל המדובר אפשר להיות קשוחים כשמגיע לגבולות, אם כשהילד מגיע לשרוט/להרביץ וכו' יתנהגו עמו במלוא הקשיחות, בלי להצטעצע ול"התחנן" שלא יעשה את זה, אז הוא יבין.
הרבה פעמים הילד פשוט נהנה מהתחנונים ומה"משחק" של ההורים כמו תופסת סביב התעלולים שלו.
2. גם בגיל הזה אפשר לתת סטירה במקרי קיצון, וכאן זה מקרה קיצון! כמו ילד שמשחק עם אקדח

 

[קרן שמש]

כשהבן שלך נשך אותך בגיל שנה, רצת איתו לכל הבדיקות הנ''ל?

אם לא, לדעתי זה לא הכי הוגן להציע את זה לאחרים.

אם ילד נושך באופן חד פעמי, או אפילו לא חד פעמי, אבל פה ושם באופן לא חריג לגילו, אז אין צורך באמת מיד לרוץ לבדיקות.
אבל כאן מתואר מקרה ממש חריג, של ילד שמהרגע שהוא קם בשעה 6 בבוקר הוא מתחיל מיד לנשוך לשרוט ולהרביץ, וכך לאורך כל היום וכל הימים הבאים. ילד שהוריו נאלצים לברוח ממנו כשהוא מתקרב אליהם.
זה חריג לכל הדעות. ובמקרה חריג נדרשת בדיקה מיידית. אין מה לחכות זה לא ייעלם מעצמו.
קודם כל לשלול בעיות פיזיות משמעותיות. אם שם הכל בסדר להמשיך הלאה.

זה לטובת הילד, לא פחות מלטובת ההורים.
זה בבירור ביטוי למצוקה חריפה.

 

[אסתי3311]

הם מקבלים מייד שיעור

באופן כללי אף פעם לא עזר אצלי 'שיעורי חינוך' אלא שיח מכבד ומכיל עם הילדים.
אבל גם אם נצא מנקודת הנחה שזה כן עוזר אני לא רואה איך זה שייך אצל ילד בן שנתיים.

התנהגות חריגה שצועקת מצוקה דורשת התיחסות שורש ולא התעלמות מכאיבה/ דרשות מוסר.

 

[כאכא]

לפעמים שילד לא יודע עדיין לדבר ולא מצליח בגלל זה להתבטא הוא נושך וזה עובר עם הזמן....
אבל אם זה משו ממש קיצוני שמרביץ כל הזמן הייתי הולכת להתיעץ
בהצלחה רבה!!!
והמון המון כוחות!!

 

[אמא לשלוש]

בלת"ק
חושך שבטו שונא בנו
כל אלו שמרחמים על הצלקות שייטמעו בילד בגלל כמה מכות בלחי לא שמים לב שהם ממש מתאכזרים גם על הילד וגם על סביבת הילד.
כשהילדים שלי קטנים וחוזרים מהמעון ולומדים לנשוך את הזולת אני לא פונה לייעוץ... הם מקבלים מייד שיעור שמונע מהם לצמיתות את הרצון לנשוך!
הלוואי והורי חבריהם בגן היו נוהגים כך גם, כי חוזרים הרבה פעמים עם סימני נשיכה..... אותם הורים שלא מחנכים נושכים את הילדים שלי לא הילד שלהם.

וידוע המעשה על הילד הגנב שנשך את אוזן אמו לפני שתלוהו.

ולכל הפרצופים הכועסים שבטח יעשו לי, אני לא מתכונן להתנצל אל זה שאני מחנך את הילדים שלי.
אני לא 'הורה מכה' אבל יש קווים אדומים!

כל ה'נאורות' שפשתה במגזר בכללי, כל כך השפיעה עלינו, כל כך מפחדים להגיד לילד משו היום

והכי עצוב הוא, שהורים היום הדבר היחיד שמעניין אותם זה שהילד יאהב אותם, ולא יכעס עליהם, הורים כל כך מפחדים מהילדים, ומה שקורה בסוף שגם כל החיים ההורים לא עושים כלום לילד כדי שהילד יאהב אותם וגם בדרך כלל.. נו שוין כבר מספיק ארוך.

איזה עצוב לקרוא את ההודעה הזאת
איזה שיעור אתה נותן לילד בן שנתיים? זה גיל שאי אפשר לחנך
אני מציעה לך ללכת להנחיית הורים מקצועית

 

[מרחבית]

@מערבבנו הידוע
ערכתי קצת את הצורה החיצונית של מה שכתבתם, כדי להנגיש לציבור.
מקווה שהבנתי מספיק טוב, כדי להצליח לפסק ולחלק את מה שכתבתם בצורה שלא תשנה שום דבר מהתוכן עצמו.
אם טוב בעיניכם - אשאיר את זה.
אם לא - נא הודיעיני - ואמחק הודעה זו.

הנה דבריו החשובים והמלמדים של @מערבבנו הידוע -

לכל המגיבים היקרים שחושבים שילד הוא בגילם, שידעו שהם בחברה טובה.
כמעט כל האנשים שאני מכיר (כולל אני) שופטים אנשים לפי מה שהם, כאילו אם אני הייתי עושה את זה - זה רק אם אני מושחת, ועוד כל מיני מחמאות. אז גם את השני הם שופטים ככה.
ועוד טעות של הרבה אנשים, שהם שופטים ילדים כאילו הם מבוגרים.
בעיקר ילדים ראשונים, שההורים בעצמם עדיין מרגישים ילדים ולא בגרו מספיק.
אז אני רוצה לכתוב משהו לתועלת כולם.

יש באדם נפש טבעית, שהיא מקבילה לצומח. זהו הכוח המצמיח הפועל והמגדל.
ויש נפש חיונית, שכוללת יותר מזה, תחושה ודמיון ופעולות בדברים מוחשיים.
הנפש שנמצאת רק באדם היא הנפש השכלית, שאחראית ומציינת את כוח המופשט שבאדם.
אז אם נחזור לנפש הטבעית, שהיא משותפת לכולם גם לצומח, כל אחד מבין שככל שאדם גדל יותר, יש לו יותר יכולות בטבע.
וגם בנפש החיונית, כל אחד רואה, שככל שאדם גדל, הוא משתמש בכוחותיו יותר טוב.
אז גם בנפש המבינה השכלית זה ככה. ככל שאדם גדל, הוא מבין יותר דברים מופשטים.

ועכשיו נעמוד על דבר מאוד מופשט, שמחולק לשתיים - תודעה והכרה.
ההכרה היא ידיעת מידע ועיבודו במוח איך שהוא מגיע עד עולם המעשה.
התודעה היא תודעה עצמית, להכיר בעצמי ובאישיות שלי ומי אני, ולא להסתכל רק חיצונית על עצמי, אלא להיכנס לתוך עצמי ולא לפחד לראות את האישיות שלי כמו שהיא, ולהבין את היחסים בין הזהות האישית שלי לבין סביבתי.
ההכרה זה בדבר מוחשי אצלי, שאני חווה גם אם הוא מופשט, כמו רגש פסיכולוגי או מציאותי, אבל הוא תלוי במשהו להתבסס עליו. ואדם מנתח אותו טוב יותר ויכול להיכנס לרבדים שלו ולעבד מידע במוח.
והתודעה לא תלויה בצורה לקיומה, ואת עצמו שזה נפש האדם שקימת גם ללא שום גוף (בשונה מנשמה מלשון נשימה שזה החיות שבגוף שללא גוף איננה הנפש היא עצמיות האדם שקיימת גם ללא גוף) אדם מכיר בתודעה.

עכשיו, היכולת להכיר ולדעת את עצמי זו תכונה מתפתחת, כל שכן היכולת להכיר את האחר.
השאלה מתי אדם מתחיל להכיר שיש לאחר רגשות וצרכים שונים משלו (התיאוריה של התודעה).
אז אני יביא דוגמא שמסבירה את זה.
ילד קטן רואה את חברו בוכה. הוא יודע שאם יש לו עצמו בובה אז הוא רגוע, והוא אוהב בובה מסוימת, והחבר שלו אוהב בובה אחרת. והם לומדים באותו גן, והוא מכיר אותו.
איזו בובה הוא יביא לחבר שלו, כדי שהילד יירגע?
ככל שהילד קטן יותר הוא יביא את הבובה שהוא אוהב, ולא את זו שהחבר הבוכה אוהב.

דוגמא גסה יותר זה ילד שראה את אימא שמה משהו בארון, ואת אבא בא אחר כך ומעביר את זה למקרר.
הילד יחשוב, שכמו שהוא יודע שזה במקרר, ככה אימא שלו יודעת. כיון שהוא מכיר רק את עצמו, וחושב שכולם כמוהו. מה שהוא יודע - הם יודעים. הרצונות שלו - זה הרצונות שלהם. וכן הלאה.
ובכן עד איזה גיל זה ממשיך, שלא מבינים את התיאוריה של התודעה? - עד גיל חמש.
ולכן ילד יכול לחשוב שכולם יודעים מה מפריע לו אם הוא עושה מעשה כל שהוא, ולחשוב על אנשים בוגרים ממנו שהם עם רצונות ומחשבות כמוהו.

ועוד משהו. אתם יודעים שגיל ההתבגרות הנפשית, שאדם ער לעצמו בצורה של נפש פועלת, ולא רק נפש קיימת (כמו גיל ההתבגרות המציאותי שאדם מרגיש כבר פועל במציאות ולא רק קיים), הוא רק בגיל עשרים וחמש. ועד אז קשה לקבוע נפשית את המידות שלו, כיון שהם לא מעוצבות כראוי.

עוד דבר. ילד קטן לא ניחן במנת משכל גדולה, ככה שיש משווים רמת משכל של חיות מפותחות לרמת משכל של ילד בן שלוש. אז כמו שחיה אפשר לאלף, ילד לא מבין מה עומד מאחורי המכות. זה רק אילוף.

אז לפי כל האמור לעיל, אדם צריך להסתכל על ילדים בהתאם למה שהם, ולנסות להבין אותם.
וכמו כן הוא צריך לחשוב בכל גיל איזה ענישה מתאימה לו.
אז באמת כולם חושבים שזה דברים מחודשים, ורק בדורות האחרונים התייחסו ככה לילדים, ופעם לא ידעו כלום והיו מצליחים איתם.
וזה לא נכון, כי זה דברים בסיסיים שרוב המקור שלהם נכתב על ידי חכמי יוון בעת העתיקה לפני יותר מאלפיים שנה.

אז לגופה של שאלה, אי אפשר לדעת מבלי להכיר את הילד. אם זה משהו חדש, זה יכול להיות מצוקה גופנית או לחילופין איזה צורך נפשי שיש לו, שלא מובן על ידי אחרים.
והוא לא יודע לבטא אותו, והוא כועס על ההורים שלא מבינים.
ובמקרה הכי גרוע, זה יכול גם להיות בעיה התפתחותית, ועוד שלל סיבות.
האם מכות יעזרו כאן? - זה נושא לדיון.
יש גיל קטן מאוד, עד גיל חמש, שלעולם מכות הם אילוף, ולא חינוך.
אחר כך זה תלוי בכל סיטואציה לגופה, אם הילד יראה את זה כחינוך או כהתעללות בחסרי ישע.
ברוב המקרים מכה בלי שיחה מקדימה על העונש - לא שווה כלום.
כמו ילד שדיבר לא יפה, והאבא אומר לו - זה לא יפה לדבר ככה, ומסביר לו ואומר תן לעצמך מכה בפה.

אז כולם יכולים להיות חכמים על הילדים שלהם, אבל חינוך זה אומנות, שבין היתר נרכשת ומשתפשפת עם השנים, ככל שיותר מנוסים.
אז חלק מהדאגה לצרכי הילד זה דאגה לחינוך. וזו עבודה קשה לדעת בכל מקרה מה צריך (אולי קשור לתינוקת החדשה).

כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, וייתן הודאה על מה שהיה, ויודה וישבח כפי כוחו.
השם יעזור לכל אחד ואחד בקרוב ממש אמן.

עד כאן דברי @מערבבנו הידוע

 

[מרחבית]

כל אלו שמרחמים על הצלקות שייטמעו בילד בגלל כמה מכות בלחי

הנושא העיקרי שדנים עליו כאן, הוא נושא אחר -
הצלקות שייטמעו בילד שסובל קשות ממצוקה כלשהי - פיזית או נפשית או שניהם ביחד - וההורים לא קולטים שהוא סובל, ולכן גם לא עוזרים לו, ולא נמצאים איתו בצרתו.
ובמקרים מסוימים עוד נושב מהם כעס כלפיו, ולפעמים מכות. וזה יכול להימשך תקופה ארוכה.

כדאי להבין את הנקודה הזו.
לא מדברים כאן על ילד שמתנהג רגיל כדרך ילדים - שגם אז יש דרכים שונות איך לחנך אותו, ובודאי כשמדובר בתינוק.
מדברים על זה - אם קראתם את האשכול - שהרבה פעמים התנהגויות מסוימות - יכולות להעיד על מצוקה של ממש אצל הילד, על משהו מציק שקיים אצלו, ולא היינו מודעים אליו.

האשכול הזה יכול להביא למודעות ההורים היקרים באשר הם - את הדבר החשוב הבא: אם ילד מתנהג בצורה לא אופיינית, זה יכול להצביע על מצוקה, לפעמים מצוקה קשה, והילד חייב בירור, כדי לדעת מה יש לו ואיך לעזור לו.

 

[מקופלת]

איזה עצוב לקרוא את ההודעה הזאת
איזה שיעור אתה נותן לילד בן שנתיים? זה גיל שאי אפשר לחנך
אני מציעה לך ללכת להנחיית הורים מקצועית

בהחלט השיעור שהוא נותן לילדיו נשמע מלחיץ ,
כי שיעור של הורה לא אמור להוציא כל חשק לביצוע המעשה האסור. אלא אם השיעור אלים ומפחיד במיוחד.
אבל בהחלט אפשר לחנך בגיל שנתיים. לתפוס את היד ולאמר בתקיפות לא!
זה לא יגרום לו לא להרביץ למחרת, אבל עם עקביות רגועה זה ימשמע אותו.
כמובן בד בבד לבדוק מה גורם לו להתנהגות כזאת

 

[כוכב103]

ילד שרואה שהשפה של ההורים היא אלימות
למה שהוא ינהג כך??
גבולות אפשר להשיג בדרכים הרבה יותר אנושיות.

ודרך אגב - פעם שמעתי מרופא
גם אם החלטתם לתת מכה לילד (תחשבו אלף פעמים קודם)
אל תעשו את זה באזורים רגישים כמו פנים, כף יד וכו' שעלולים לגרום לנזק לילד
אלא בישבן
שלא תצטרכו אף פעם!

 

[אתיס]

בלת"ק
חושך שבטו שונא בנו
כל אלו שמרחמים על הצלקות שייטמעו בילד בגלל כמה מכות בלחי לא שמים לב שהם ממש מתאכזרים גם על הילד וגם על סביבת הילד.
כשהילדים שלי קטנים וחוזרים מהמעון ולומדים לנשוך את הזולת אני לא פונה לייעוץ... הם מקבלים מייד שיעור שמונע מהם לצמיתות את הרצון לנשוך!
הלוואי והורי חבריהם בגן היו נוהגים כך גם, כי חוזרים הרבה פעמים עם סימני נשיכה..... אותם הורים שלא מחנכים נושכים את הילדים שלי לא הילד שלהם.

וידוע המעשה על הילד הגנב שנשך את אוזן אמו לפני שתלוהו.

ולכל הפרצופים הכועסים שבטח יעשו לי, אני לא מתכונן להתנצל אל זה שאני מחנך את הילדים שלי.
אני לא 'הורה מכה' אבל יש קווים אדומים!

כל ה'נאורות' שפשתה במגזר בכללי, כל כך השפיעה עלינו, כל כך מפחדים להגיד לילד משו היום

והכי עצוב הוא, שהורים היום הדבר היחיד שמעניין אותם זה שהילד יאהב אותם, ולא יכעס עליהם, הורים כל כך מפחדים מהילדים, ומה שקורה בסוף שגם כל החיים ההורים לא עושים כלום לילד כדי שהילד יאהב אותם וגם בדרך כלל.. נו שוין כבר מספיק ארוך.

חושך שבטו שונא בנו
הפסוק הזה נאמר אם כבר על הורה שנותן מכה בשיקול דעת בחשיבה מקדימה של אלף ואחד פעם.
תמצאו הורה אחד כזה היום שמכה את הילד שלו מתוך יישוב הדעת ובחירה.
הילדים מסוגלים להביא אותנו למצבים של כעס וחוסר שליטה, אסור שתהיה לגיטמציה לאלימות מולם, סטירות שמתעופפות בחוסר בקרה מחוסר שליטה עצמית, אין להם שום ערך של חינוך אלא להיפך מחנכות לחוסר שליטה עצמית ואלימות.

שאר הדברים מתקבלים, ילד צריך גבולות, וזה לא סותר את הקשר והאמון מול הילד אלא להיפך נותן לו ביטחון והגנה.
האמירות האלו קצת מתאימות ללפני יותר מעשור, אז זה היה יותר נפוץ.
היום רובם יודעים ילד חיב גבולות בלי שום קשר לאהבה ולהבנה ולאמפתיה. החוכמה היא לשלב בין שתיהם.

 

[yudb]

אם היה מדובר על אירוע ח"פ, השאלה שלך במקום.
הפותחת מתארת מקרה קיצוני של הורים פצועים וכבר לא מסוגלים.

אז כן, קודם כל צריך לשלול את הנ"ל.

מכירה הורים אחרים שהתנהגות מהסוג הזה עזרה להם לגלות מים באוזניים, ביצעו ניתוח כפתורים והילד נרגע.
למה כ"כ קשה להבין שילד בגיל עוד לא שנתיים לא מתכוון לתמרן את הוריו ולא מחוכם כ"כ כדי להשיג תשומת לב באופן שלילי כ"כ?
ומירב הסיכוי שהוא מבטא מצוקה?

קראתי את התיאור הראשון ואז את התגובה שלך.
בהחלט.
מים באוזניים יכולים לגרום להתנהגויות מהסוג הזה.

ככל הנראה הילד סובל. וגם ההורים שלו.
צריך להבין מה הסבל ומקורו כדי שיוכלו לטפל בזה.
ילד לא מתנהג כך סתם כך...

 

[צירי יגר]

אולי זה קשור לתינוקת? בת כמה היא?
אחות קטנה בגיל הזה זה לא קל... לא צריך לרוץ לקשיים פתלוגיים,
אפשר לנסות לחשוב אם יש עוד דברים שהשתנו בתקופה האחרונה (עומס בעבודה, שמחות...)
אני הייתי מחזיקה לו את היד כששורט ולא רק עושה פרצוף עצוב- הפרצוף העצוב אולי מתפרש כחלק מהמשחק
בהצלחה

 

[השמח בחלקו]

ילד שרואה שהשפה של ההורים היא אלימות
למה שהוא ינהג כך??
גבולות אפשר להשיג בדרכים הרבה יותר אנושיות.

סטירה היא דרך אנושית לגמרי, רק צריך לדעת איך להשתמש בה במידה נכונה ובתבונה, וגם ברגישות.

שלא תצטרכו אף פעם!

למה ? מה כל כך גרוע, בפרט שלרוב אין צורך שהמכה תכאב, מספיק הסמליות שבמכה בשביל לחנך.

חושך שבטו שונא בנו
הפסוק הזה נאמר אם כבר על הורה שנותן מכה בשיקול דעת בחשיבה מקדימה של אלף ואחד פעם.

לא צריך חשיבה של אלף פעם ואחד, מספיק לחשוב פעם פעמיים, ואם לאחר מעשה רואים שזה היה טעות לחשוב גם שלש וארבע, צריך גם לזכור שהילד צריך להרגיש שההורה בטוח בעצמו. כמובן שההורה מסתפק הוא לא צריך להחמיר מספק... מדובר כשההורה יודע בוודאות שצריך לחנך בצורה הזאת.

תמצאו הורה אחד כזה היום שמכה את הילד שלו מתוך יישוב הדעת ובחירה.
הילדים מסוגלים להביא אותנו למצבים של כעס וחוסר שליטה, אסור שתהיה לגיטמציה לאלימות מולם, סטירות שמתעופפות בחוסר בקרה מחוסר שליטה עצמית, אין להם שום ערך של חינוך אלא להיפך מחנכות לחוסר שליטה עצמית ואלימות.

ודאי שזה נכון !!!
ואף מסופר על מרן החזו''א ז"ל שראה אבא שהכה את בנו בכעס על שעשה איסור, ואמר לו החזו''א, כתוב גדול שימושה יותר מלימודה, תתבונן שעכשיו לימדת אותו שאסור לעשות איסור, והוא גם עשה אצלך שימוש שמותר להכות כשכועסים, את ההכאה הוא ודאי הפנים, לא בטוח שגם שאסור לעשות איסור ...

אומנם צריך לציין שישנם מכירים שחלק מהחינוך זה להראות כעס, בפרט שכשהילד מנסה לבדוק את הגבולות, ואכמ''ל.

 

[השמח בחלקו]

שלום, אני על סף יאוש,
יש לי ילד מתוק שיהיה בן שנתיים עוד שלושה חודשים.
אגרסיבי ברמות שלא ידעתי שקיימות.
קם ב-6 וחצי בבוקר. את היום הוא פותח עם נשיכות, שריטות ומכות.

כל הגוף של בעלי מכוסה חבורות כאלו שאפילו בעבודה שלו שואלים אותו מה זה אמור להיות
(והם רואים רק את קצה קצהו של הקרחון),

נראה שהוא נהנה לשרוט. גוזרים לו ציפורניים כל 3-4 ימים זה לא עוזר,
הגוף של בעלי ושלי ממש מדמם בכל פינה ועם צלקות,

אנחנו מרגישים שבלתי אפשרי להמשיך ככה אפילו עוד יום,
ממש בורחים ממנו כשהוא מתקרב, אבל לפעמים הוא בא בהפתעה שורט או נושך בכל כוחו (נשיכות היו בעבר יותר, כעת זה יותר שריטות)
אתמול בשעת כעס יצאתי מהכלים והתעופפה ממני סטירת לחי שזה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה.

יש לנו תינוקת בת כמה חודשים שאנו שומרים עליה מכל משמר, כי הוא עשוי פשוט לפרק אותה ברגע קטן של אי שימת לב.

אני דואגת במיוחד כי הוא אמור להיכנס למעון לראשונה באלול הקרוב,
ואני חוששת שהוא יעשה את זה לכל הילדים והמטפלות, אני בעצם כמעט בטוחה שזה מה שהוא יעשה.

אני ממש מבקשת אם מישהו מכיר את התופעה כל עצה תתקבל בברכה

תודה

בלת"ק,
אני חושב שניתן לעשות לו התניה, כל פעם שהוא מציק, מיד לגרום לו אי נוחות, כמעט בכל גיל זה עובד (גם עד 120)
התניה שבאה באופן מיידי גורם לבן אדם לשנות את התפקוד שלו, זה הסיבה שאדם מוכן לקחת סיכונים על הבריאות שלו, אבל שום אדם לא מוכן לגעת באש.
אגב הדבר נכון גם אצל בע"ח !

 

[אתיס]

בלת"ק,
אני חושב שניתן לעשות לו התניה, כל פעם שהוא מציק, מיד לגרום לו אי נוחות, כמעט בכל גיל זה עובד (גם עד 120)
התניה שבאה באופן מיידי גורם לבן אדם לשנות את התפקוד שלו, זה הסיבה שאדם מוכן לקחת סיכונים על הבריאות שלו, אבל שום אדם לא מוכן לגעת באש.
אגב הדבר נכון גם אצל בע"ח !

עובד אולי כן, אתה מפסיק את ההתנהגות.
אבל לא פתרת את הבעיה האמיתית וגם גרמת נזק.

 

[זוטאני]

שלום, אני על סף יאוש,
יש לי ילד מתוק שיהיה בן שנתיים עוד שלושה חודשים.
אגרסיבי ברמות שלא ידעתי שקיימות.
קם ב-6 וחצי בבוקר. את היום הוא פותח עם נשיכות, שריטות ומכות.

כל הגוף של בעלי מכוסה חבורות כאלו שאפילו בעבודה שלו שואלים אותו מה זה אמור להיות
(והם רואים רק את קצה קצהו של הקרחון),

נראה שהוא נהנה לשרוט. גוזרים לו ציפורניים כל 3-4 ימים זה לא עוזר,
הגוף של בעלי ושלי ממש מדמם בכל פינה ועם צלקות,

אנחנו מרגישים שבלתי אפשרי להמשיך ככה אפילו עוד יום,
ממש בורחים ממנו כשהוא מתקרב, אבל לפעמים הוא בא בהפתעה שורט או נושך בכל כוחו (נשיכות היו בעבר יותר, כעת זה יותר שריטות)
אתמול בשעת כעס יצאתי מהכלים והתעופפה ממני סטירת לחי שזה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה.

יש לנו תינוקת בת כמה חודשים שאנו שומרים עליה מכל משמר, כי הוא עשוי פשוט לפרק אותה ברגע קטן של אי שימת לב.

אני דואגת במיוחד כי הוא אמור להיכנס למעון לראשונה באלול הקרוב,
ואני חוששת שהוא יעשה את זה לכל הילדים והמטפלות, אני בעצם כמעט בטוחה שזה מה שהוא יעשה.

אני ממש מבקשת אם מישהו מכיר את התופעה כל עצה תתקבל בברכה

תודה

נשמע כמו ילד עם בעיה בוויסות חושי ורגשי
הוא לא מצליח לדבר את מה שמפריע לו! אז הוא משתמש בנשיכות
הוא למד שזה מה שמפעיל את ההורים
הוא למד שזה הדרך לקבל תשומת לב
גם הוא כבר יודע לדבר הוא כנראה לא מצליח לבטא את מה שהוא מנסה להגיד
ואת מה שהוא מרגיש
וצריך לעזור לו!!
הוא במצוקה
הוא לא ילד רע ולא ילד שמנסה לעשות משהו רע
הוא פשוט לא מכיר שפה אחרת
צריך להקשיב לילד לנסות לדבר במקומו ולנסות להבין מה מפריע לו, בטח אם יש תינוק קטן בבית!!! עד עכשיו הייתם שלו לגמרי ופתאום יש מישהו שגונב את התשומת לב. ואי אפשר להתיחב אליו כמו פעם
מבחינתו התינוק הקטן הוא מטרד שצריך להתפטר ממנו וכמה שיותר מהר
נוא מתוסכל, הוא כואב, הוא מנסה לומר משהו
אבל עם זה להשים כמובן גבול שלא נושכים ולא שורטים
תקשיבו לו ולאט לאט הוא יפסיק...