דרוש מידע חינוך ילדים 2 מה עושים כש.... ומה לא לעשות

  • הוסף לסימניות
  • #1
חינוך.png


באשכול זה ננסה להמשיך לעזור אחד לשני ולחשוב ביחד :unsure:
חינוך ילדים הוא הדבר הכי חשוב שבו תלוי כל עתיד ילדינו
וכל דבר הכי קטן יכול לשנות ולעצב את דמות ילדינו ...

קישור לאשכול הקודם

יש הרבה דרכי חינוך ואני רוצה קצת לנתח :)

איך מנתחים? חושבים על זה

סיפור שני נושא : מריבות
הפעם נתחיל מהסוף
אנחנו כאן נעצור רגע לחשוב:

מהם הסיבות שעלולות לגרום לילדים שלנו לריב ?
ומה קרה כאן ?

הסיבה הראשונה: הילדים שיחקו ביחד ולא הסתדרו ביניהם ואז הם רבו.
ואז הדרך הכי קשה והכי תועלתית היא לתת להם לריב לבד ובדרך הזו הם יבינו שזה לא משתלם .
כמובן ללא חציית קווים אדומים שמרביצים אחד לשני וכו' .

הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.

הסיבה השלישית: היא ההורים שהם נוהגים בבית כבבית משפט;
פוסקים את הדין לפני טענת התובע.
שלומי בגיל 10 ויעקב בגיל 6 והם מתקוטטים ביחד ומגיעים לאבא ואמא
ויעקב אומר אמא שלומי הרביץ לי והוא נורא בוכה
מה היא התגובה הראשונה שלכם ??
לצעוק על שלומי כמה אתה גדול ומה זה הרמה שלך וכו'

ואם נעצור רגע ונחשוב, מה מסתבר שהיה כאן?
כנראה שיעקב עצבן או פגע בשלומי ושלומי נפגע ואז הרביץ ליעקב
ובעצם מי שהתחיל זה יעקב ואז יעקב הקטן בוכה ומגיע אלינו
ואומר ששלומי הרביץ לו, ונשאל את שלומי מה הוא יגיד? שהוא נפגע?
מהי המטרה של יעקב?
שנקרא לשלומי ונצעק עליו ואולי אף נעניש אותו ואז הוא ניצח

מה הדרך ? בית חייב היררכיה ושלכל ילד יש את המעמד שלו
אחרת זה יהיה בית שיפגע בילדים שלו ולא יכול לגדל אותו
ולכן בדוגמא האחרונה הכי טוב זה להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,
ואז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

יש לכם דרך אחרת / עצה אחרת? חולקים עלי? אשמח לשמוע!

ואבקש- לכולנו יש דעות, בואו נכבד אחד את השני
לא חייבים לכתוב תגובות נחרצות כאילו רק אנחנו יודעים
לכל אחד יש את דרכו והנהגתו
ונשמח לשמוע ולהחכים מדעותיכם ורעיונותיכם!

שיהיה לכולנו בהצלחה ונזכה לבנות את ילדינו בצורה הטובה ביותר!




 
  • הוסף לסימניות
  • #2
צפה בקובץ המצורף 1351996

באשכול זה ננסה להמשיך לעזור אחד לשני ולחשוב ביחד :unsure:
חינוך ילדים הוא הדבר הכי חשוב שבו תלוי כל עתיד ילדינו
וכל דבר הכי קטן יכול לשנות ולעצב את דמות ילדינו ...

קישור לאשכול הקודם

יש הרבה דרכי חינוך ואני רוצה קצת לנתח :)

איך מנתחים? חושבים על זה

סיפור שני נושא : מריבות
הפעם נתחיל מהסוף
אנחנו כאן נעצור רגע לחשוב:

מהם הסיבות שעלולות לגרום לילדים שלנו לריב ?
ומה קרה כאן ?

הסיבה הראשונה: הילדים שיחקו ביחד ולא הסתדרו ביניהם ואז הם רבו.
ואז הדרך הכי קשה והכי תועלתית היא לתת להם לריב לבד ובדרך הזו הם יבינו שזה לא משתלם .
כמובן ללא חציית קווים אדומים שמרביצים אחד לשני וכו' .

הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.

הסיבה השלישית: היא ההורים שהם נוהגים בבית כבבית משפט;
פוסקים את הדין לפני טענת התובע.
שלומי בגיל 10 ויעקב בגיל 6 והם מתקוטטים ביחד ומגיעים לאבא ואמא
ויעקב אומר אמא שלומי הרביץ לי והוא נורא בוכה
מה היא התגובה הראשונה שלכם ??
לצעוק על שלומי כמה אתה גדול ומה זה הרמה שלך וכו'

ואם נעצור רגע ונחשוב, מה מסתבר שהיה כאן?
כנראה שיעקב עצבן או פגע בשלומי ושלומי נפגע ואז הרביץ ליעקב
ובעצם מי שהתחיל זה יעקב ואז יעקב הקטן בוכה ומגיע אלינו
ואומר ששלומי הרביץ לו, ונשאל את שלומי מה הוא יגיד? שהוא נפגע?
מהי המטרה של יעקב?
שנקרא לשלומי ונצעק עליו ואולי אף נעניש אותו ואז הוא ניצח

מה הדרך ? בית חייב היררכיה ושלכל ילד יש את המעמד שלו
אחרת זה יהיה בית שיפגע בילדים שלו ולא יכול לגדל אותו
ולכן בדוגמא האחרונה הכי טוב זה להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,
ואז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...

יש לכם דרך אחרת / עצה אחרת? חולקים עלי? אשמח לשמוע!

ואבקש- לכולנו יש דעות, בואו נכבד אחד את השני
לא חייבים לכתוב תגובות נחרצות כאילו רק אנחנו יודעים
לכל אחד יש את דרכו והנהגתו
ונשמח לשמוע ולהחכים מדעותיכם ורעיונותיכם!

שיהיה לכולנו בהצלחה ונזכה לבנות את ילדינו בצורה הטובה ביותר!
וואו! איזה חכם! מקיף את הנושא בצורה ברורה ומכוונת!
עצות נכונות ויפות!
רק:
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...
ואז הוא הפסיד. כאילו, נשארנו בבית משפט...
אהבתי את העצה של לתת גם לשלומי כח והערכה- עצה נבונה ובונה. אבל גם יעקב- לא בטוח שהוא עשה את זה ממניעים של: אמא תצעק על שלומי ואני אנצח... (יכול להיות, אבל לא בטוח). יכול להיות שהוא באמת לא מבין למה שלומי הרביץ לו, גם אם הוא העליב ופגע. ואז, אהבתי:
להרגיע את יעקב כמו שהוא נפל/ קיבל מכה ומאוד כואב לו,
מאד חכם. מצד אחד להתייחס למקרה ספציפית (הוא קבל מכה, כואב לו), ומצד שני לא נכנסים למריבה.
ואולי אחר כך להגיד משהו בסגנון: עכשיו תבקשו סליחה אחד מהשני...
אבל מצד שני שההורים לא יכנסו למריבה, צריך ברב המקרים (חוץ ממקרים מסוימים של חצית קווים אדומים בבית שלכם ודומה לזה. במריבות שבנורמה לרב לא טוב להתערב) להשאר בחוץ. אז אולי בנוסח אחר שיגרום לשניהם לפייס זה את זה, אחרי הכל לא רק אחד מהם אשם, לרב...
אם למישהו יש רעיון לנוסח שיגרום לשניהם לבקש סליחה אבל מצד שני לא נכנס למריבה ולא מתערב, אשמח לשמוע!
ותודה, @הכל לטובה תמיד על הנושאים החשובים והעצות הנבונות והמקיפות שרואים שהגיעו מחכמה פנימית ומבט מקיף ואמיתי על החיים, באמת תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ואז הוא הפסיד. כאילו, נשארנו בבית משפט...
אהבתי את העצה של לתת גם לשלומי כח והערכה- עצה נבונה ובונה. אבל גם יעקב- לא בטוח שהוא עשה את זה ממניעים של: אמא תצעק על שלומי ואני אנצח... (יכול להיות, אבל לא בטוח). יכול להיות שהוא באמת לא מבין למה שלומי הרביץ לו, גם אם הוא העליב \
יש דברים שצריך לתת לילד להבין לבד מבחינה שכלית
אם הוא פוגע במישהו הגיוני שיחזירו לו ולכן שלומי הרביץ לו , לא תמיד החכמה
זה להתערב . להציב כללים וקווים אדומים זה חובה
אבל בכל השאר תתנו לילד להתמודד ולכן אם הילד מגיע אליך ואומר אבל
שלומי הרביץ זה בדרך כלל לא שאלה בשביל תשובה למה ? אלא כדי שתטפלי בשלומי
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש דברים שצריך לתת לילד להבין לבד מבחינה שכלית
אם הוא פוגע במישהו הגיוני שיחזירו לו ולכן שלומי הרביץ לו , לא תמיד החכמה
זה להתערב . להציב כללים וקווים אדומים זה חובה
אבל בכל השאר תתנו לילד להתמודד ולכן אם הילד מגיע אליך ואומר אבל
שלומי הרביץ זה בדרך כלל לא שאלה בשביל תשובה למה ? אלא כדי שתטפלי בשלומי
נכון. צודקת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אז הוא אומר אבל שלומי הרביץ לו, ואז אומרים לו:
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
ואז שלומי שומע את זה מהצד או מהחדר וזה נותן לו המון כוח והערכה...
וגם יעקב מבין שהוא לא מרוויח מזה כלום...
יש לי קצת בעיה עם זה כי אולי שלומי כן הרביץ לו סתם ואז זה פוגע ביעקב שלא מאמינים לו.
אם לא ראיתם מה באמת קרה, צריך להזהר מזה.
אפשר להגיד "באמת? ממש לא מתאים לשלומי להתנהג ככה!"
אז שלומי מקבל את הכח וההערכה אם הוא באמת לא עשה את זה, ואם הוא כן הרביץ לו הוא יבין שהוא לא היה בסדר, וגם יעקב לא ירגיש שמזלזלים במה שהוא אמר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
זה תמיד אחת הדילמות...
כי לא תמיד אנחנו רואים את כל התמונה ולהיכנס להבין אחרי כל מריבה מה מי מו:rolleyes:
מה גם שזה יכול לקראות לעיטים דחופות... וזה רק יכול להתיש.
אני שמעתי שיטה פשוט לא להתערב כל עוד שהם מסתדרים זאת אומרת שאין פער שאחד יותר מהשניולא מרביצים מסוכן!
נכון וחכם כמו ש @הכל לטובה תמיד הסתבכתי לתייג אני מכיר "הכל תמיד לטובה";) שבכל מיקרה להגיב נקודתית ולא להתייחס למריבה עצמה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני מתכוונת לפעמים אפשר להפיק המון ממריבה - בזה שאנחנו לא מתייחסים
זה נותן תחושה שלא שווה לריב כי אנחנו לא נתייחס ( אם מענישים זה גם סוג של התייחסות )
וכן צריך להתייחס ולעודד עזרה בין אחים :}
הצורה היא תכבד את האח הגדול וכך הוא יכבד גם אותך פחות זה קשור לעניין האמינות
יש לי קצת בעיה עם זה כי אולי שלומי כן הרביץ לו סתם ואז זה פוגע ביעקב שלא מאמינים לו.
אם לא ראיתם מה באמת קרה, צריך להזהר מזה.
אפשר להגיד "באמת? ממש לא מתאים לשלומי להתנהג ככה!"
אז שלומי מקבל את הכח וההערכה אם הוא באמת לא עשה את זה, ואם הוא כן הרביץ לו הוא יבין שהוא לא היה בסדר, וגם יעקב לא ירגיש שמזלזלים במה שהוא אמר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני מתכוונת לפעמים אפשר להפיק המון ממריבה - בזה שאנחנו לא מתייחסים
זה נותן תחושה שלא שווה לריב כי אנחנו לא נתייחס ( אם מענישים זה גם סוג של התייחסות )
וכן צריך להתייחס ולעודד עזרה בין אחים :}
הצורה היא תכבד את האח הגדול וכך הוא יכבד גם אותך פחות זה קשור לעניין האמינות
כל זה נכון, אבל עדיין יש לי בעיה עם התגובה של האמא בסיפור שלך.
צריך לכבד את האח הגדול אבל בלי לזלזל בטענה של האח הקטן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא, שלומי ילד גדול וטוב והוא לא עושה דברים כאלה.
צרם לי ממש.
את מאמינה לשלומי ולא לי? (יעקב)
אם כבר: שלומי ילד גדול וטוב, לא מתאים לו לעשות מעשים כאלו, למה הוא עשה זאת?
בהנחה שהקטן יגיד שלא, אז היא תשאל גם את שלומי וכו'...
אבל הפריע לי ההתעלמות מהמעשה של שלומי, או מנגד יש מקרים של התייחסות רק למעשה זה ולא למה שהקטן עשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא תמיד החוכמה היא להגיב - הכי חכם לגרום שזה לא יקרה שוב
לפעמים עושים טעות ובמקרה של שלומי הוא הרביץ בגלל שחש עלבון
והוא לא יכול להגיד לך כי הוא מתבייש
המטרה של יעקב היא שאני יעניש את שלומי ולכן את לא אמורה לקחת צד
את לא את לא בית משפט יעקב העליב ושלומי החזיר וזהו ...את לא קשורה
בזה שנתת לשלומי את המקום שלו ואמרת גם שהוא לא עושה דברים כאלה
הוא יבין שהוא חשוב והוא יותר לא ירביץ .. וגם נתת את מלוא תשומת הלב אל
יעקב במה שכואב לו אבל לא נכנסת למריבה והם יכבדו אחד את השני לבד ..
בלי העזרה שלך
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
בזה שנתת לשלומי את המקום שלו ואמרת גם שהוא לא עושה דברים כאלה
הוא יבין שהוא חשוב והוא יותר לא ירביץ .. וגם נתת את מלוא תשומת הלב אל
יעקב במה שכואב לו
ואם הוא באמת הרביץ? מכות זו בשום אופן לא צורה להגיב, גם אם נפגעים וגם אם כועסים. חשוב אמנם לתת לו מקום של הערכה בדמות: אתה ילד בוגר ואחראי, ממש לא מתאים לך להתנהג כך. אבל אם הוא באמת עשה זאת, להגיב בהתאם ולא להתעלם. לא מתכוונת להכנס למריבה, רק להגיד (ואלי עדיף אחר כך, בלי שיעקב ישמע): זה לא בסדר שהרבצת לו. בבית שלנו לא עושים דברים כאלה. בטח לא התכוונת להרביץ ופשוט מאד נפגעת ולא שמת לב (חשוב להגיד לו שאני בטוחה שהוא לא התכוון, זה בדרך כלל מה שבאמת קורה), אבל בפעם הבאה תשתדל לשים לב, אני סומכת עליך, אתה ילד בוגר ואחראי. באמת כל הזמן לתת לו את המקום שלו, אבל לא להתעלם מתגובה של מכה.
אם מישהו רוצה לדייק לי את הנוסח- אשמח, אני מרגישה שמשהו בתגובה השניה שכתבתי לאמא מרגיש לי מדי נוזף ופחות סומך ונותן כח, אשמח לדיוק ותיקון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הסיבה השנייה: חסר משהו לילד, קשה לו, לא טוב לו, הוא מנסה למשוך תשומת לב באמצעות ריב
וצריך לברר מהו מאיפה הקושי הזה נובע ולמה הוא צריך תשומת לב בדרך שלילית.
בא נתייחס קצת לזה. מה אתם אומרים, איך נכון לברר בלי לפגוע בילד ועם להיות בטוחים בגורם? ואיך נכון לטפל בזה? ובמקרה של מריבה מרקע כזה, איך להתייחס לכל אחד מהילדים? מצד אחד ילד אחד גרם את המריבה, והילד השני לא אשם, איך עוזרים לו? ומצד שני גם הילד שגרם את המריבה לא אשם- הרי משהו מציק וכואב לו, איך מתייחסים אליו בנוגע למריבה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בנוגע למריבה זה לא נורא ישכח ויעבור
אבל בנוגע לילד פה צריך בירור רצני
להתחיל עם החיידר עם הרבה שלו
לצמצם את הזמנים הבעיתים שלו כדי להבין מתי זה קשה לו
ושם לנסות לראות ממה זה נובע - לא תמיד צריך לדבר עם הילד
כדי להבין ,אבל תמיד להראות לילד חיבה והבנה ולא כעס ומרירות
שעוד יותר ישפיע עליו
ואז לנסות להבין מה האפשריות שיכולות ליהות הבעיה
כלומר צריך לדעת את הרקע האם זה משהו ספציפי אצלו או שרק לו
החוסר שקיים בבית הכי משפיע\או בחידר
עד כאן ברגל אחת
וכל הכבוד לשיבת ציון @ על ניתוח המעמיק שווה לכתוב בשביל זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מתחבר ממש למה שכתוב בסוף

אצל אהרון הכהן הדרך שהוא היה מקרב אנשים לתורה
זה היה באמצעות כך שהתייחס לאנשים שסביבו כאנשים מרוממים(אף אם לא היו כאלה)
והאנשים שהרגישו שבאמת אהרון חושב עליהם כך

בעצם התנהגו כמו שאהרון הכהן ציפה מהם

כי הם אמרו לעצמם
אם אהרון הכהן שהוא כל כך חשוב חושב עלינו ככה
אז כנראה שהוא לא טועה וזה כנראה נכון

ולכן גם פה שההורה מתייחס לילדים בכבוד ומתייחס אליהם גם לקטן וגם לגדול
ככאלה שבעיקרון לא יכול להיות בשום פנים ואופן שבעולם שהם ירביצו זה לזה
זה יגרום לילדים לצאת בהרגשה טובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
התעלמת מריבות בגיל הקטן.
ילדים ממש קטנים (שנה/ שנה וחצי - שנתיים שלוש), שאחד לוקח (ניסוח מעודן לחוטף) לשני, ואין עם מי לדבר, כי הוא לא מבין. הוא שאחד משחק עם משהו, והשני רוצה בדיוק את זה (גם יכול להיות עגלה בצבע שונה, או ספר אחר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בלת"ק
הבעיה היא לא רק הילד הקטן שקיבל מכה
שלזה אולי תועיל היררכיה והקטן יפחד להתחיל עם הגדול כיוון שהוא ידע שתמיד יצדיקו את אחיו

הבעיה היותר גדולה היא הילד הגדול שיצא ילד אלים וידע שלא משנה מה הוא עשה הוא תמיד צודק
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בא נתייחס קצת לזה. מה אתם אומרים, איך נכון לברר בלי לפגוע בילד ועם להיות בטוחים בגורם? ואיך נכון לטפל בזה? ובמקרה של מריבה מרקע כזה, איך להתייחס לכל אחד מהילדים? מצד אחד ילד אחד גרם את המריבה, והילד השני לא אשם, איך עוזרים לו? ומצד שני גם הילד שגרם את המריבה לא אשם- הרי משהו מציק וכואב לו, איך מתייחסים אליו בנוגע למריבה?
לדעתי גם פה זה מתחיל הרבה קודם לזה
וזה שאלה כללית ולא שאלה פרטית
א.מתחיל מיזה שהילד ברמת העיקרון הוא טוב וזה משהו שמתחיל עוד הרבה לפני זה
באמצעות מחמאות פירגונים שזה בחלק של בגדר השמח בחלקו
ומאידך גיסא גם בחלק של לנסות לקדם אותו יותר ויותר
ולהראות לילד שמאוד רוצים בטובתו

נניח אם הילד מספר על אתגר שהוא נניח לא טוב בכדורגל או בשחמט וכו

אז יש הורים שמחמת עצלות יגידו לא נורא וכו
ויש הורים שינסו לגרום לילד להשתכלל ולהיות טוב יותר
הם יקחו לוח שחמט ויתחילו ללמד את הילד
וכן בכל דבר ודבר

גם ברמת ההתמודדיות החברתיות וכו

כאשר ההורה באופן כללי הוא הורה כזה
אז כאשר ההורה יבקר את ילדו ויסביר לו שזה לטובתו הילד יקבל את זה יבין את זה ישתף עם זה פעולה
וברמה הגבוהה יותר אף יאהב את זה בגדר "אהב את התוכחות"

אבל גם כאשר מגיע לסיטואצייה הפרטית הנוכחית
זה צריך להתחיל מיזה כמו כל ביקורת שיש את העטיפה של הטוב שזה עטוף
שיטת הסנדוויץ הידועה
גם בסוף

החלק של הביקורת או יותר נכון של מה שנתפס כביקורת יהיה קצר ככל האפשר
ורוב הזמן יתמקד בהסבר של למה זה טוב עבורו ופחות מה הילד צריך לתקן
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
התעלמת מריבות בגיל הקטן.
ילדים ממש קטנים (שנה/ שנה וחצי - שנתיים שלוש), שאחד לוקח (ניסוח מעודן לחוטף) לשני, ואין עם מי לדבר, כי הוא לא מבין. הוא שאחד משחק עם משהו, והשני רוצה בדיוק את זה (גם יכול להיות עגלה בצבע שונה, או ספר אחר)
שם אין מה לחנך - יש עניין לנסות להסתדר כמו כל דבר בחיים שאנחנו רוצים
זה התמדדות של הורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לזכור שמריבות בין ילדים זה דבר הכי נורמלי בעולם ולא להבהל מזה ולעשות מזה עסק.
כמובן שצריך לעזור ולהתערב אם המכות מתגברות ולנסות ללמד אותם להסתדר במילים.
בס"ה בין אחים יש מאבקי כוחות ותחרות ומשאבים משותפים כך שזה הכי נורמלי שזה קורה.
בתוך ליבם הם יודעים שאסור להרביץ אבל עדיין זה קורה(עדיין לא שמעתי על שיטה לגדל ילדים ללא מריבות)
הם יגדלו וזה יעבור..
להשקיע יותר בחיובי שבילד. ליצור איתו קשר טוב, לאהוב, לכבד, לשים לב ליחודיות שבו.
זו משנתי..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה